מהר"צ חיות/מגילה/ה/ב
מהר"צ חיות 
מגילה ה ב
תוס' ד"ה ובקש. וי"ל דלא רצה לעקרו אלא מחומרא שיש בו יותר משאר תעניות. נ"ב עי' לעיל ריש מגילה דמקשה הש"ס דאס"ד כנה"ג י"ד וט"ו תקון איך אתו רבנן ומתקני הרי אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו והרי שם לא עקרו רק קריאת המגילה דשמחה אינה נוהגת אלא בזמנה [לפמ"ש כאן בגליון התוס' א"ש] וצ"ל דגבי פורים קריאת מגילה הוא העיקר. וכן מ"ש התוס' בתי' השני דרבי רצה לקבעו בעשרה ובכה"ג לא נקרא עקירה א"כ קשה בהך דריש מגילה דג"כ קבעו חכמים זמן אחר ומ"מ חשיב ליה הש"ס לעקירת דברי ב"ד חברו וצ"ל דבודאי עקירה מזמן לזמן עקירה הוה ושאני הכא משום שיש טעם וסיבה לעקירה זאת משום שרובו של היכל נשרף בו ומכאן הבאתי ראיה לשיטת הרב שיטה מקובצת כתובות ג' ע"ב סוגיא דלדרוש להודעת נס שרי ומובא ג"כ ביד מלאכי ח"א סי' ס"ה דהיכא דיש טעם וסברא דאם היו המתקנים שומעים טענות המשיבים אולי היו מודים לדברי הטוענים אין זה בכלל אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו והארכתי בזה במאמר משפט ההוראה: