טורי אבן/מגילה/ה/א

טורי אבן מגילה ה א

דף ה' ע"א

מגילה בזמנה קורין אותה וכו'. פי' רש"י בזמנה בי"ד מתוך שהיא חובה ב"ב על כל יחיד ויחיד קורין אותה אפי' ביחיד דהכל קורין בו ואיכא פירסום נס שלא בזמנה כגון כפרים המקדימין ליוה"כ א"ק אותה אלא בעשרה דבעינן פרסום ניסא וק"ל אי טעמא מש"ה הוא מאי פריך מהא דפורים שחל בשבת דקס"ד שקורין בע"ש ביחיד הא שלא בזמנה דע"ש דמי להא דבזמנה הו שהרי לגמרי בעל הקריאה מיום השבת שהו' י"ד והכל קורין בע"ש ואיכא פרסומי ניסא אבל שלא בזמנה של כפרים דהכל קורין בי"ד אלא שבני הכפרים לחוד קורין ביוה"כ ליכא פירסום לפיכך צריך עשרה דוקא והר"ן כתב שנא בזמנה י"מ כשמקדימין ליוה"כ ונ"נ דהא בימי (ר"א) [צ"ל רב ור"א] כבר בטלה הקדמת יוה"כ אלא של"ב הייני כשחל י"ד לבני עיירו' בשבת או ט"ו לבני הכרכי' שמקדימין וקורין בע"ש ולדידי משו' הא לא איריא דמאן יימר דס"ל לרב ור"א דבזה"ז א"ק אותה אלא בזמנה כחכמים דריש מכילתן דילמא כר"ע ור"י ס"ל דאפי' בזה"ז איתא להאי תקנת' וכסת' מתני' דס"ל הני וכמש"ל ועוד הא רבא א' לקמן בפ"ב (דף יט) בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן והרי רבא הי' בתר רב ור"א כמה דרי ואפ"ה איירי מדין בני הכפרים המקדימין ומ"מ אפי' אם תפרש כפי' הר"ן דשל"ב היינו בדחל יום הקריא' בשבת שקורין בע"ש אכתי צריך טעם מה בין בזמנה לשל"ב הא דאודא אחת הי' ול"נ דה"ט דודאי קריאת מגילה מצד עצמה כשהיא ביחיד ליכא פרסומא מילת' כולה האי דנראה כקורא בכתבי הקודש בעלמא אע"ג דמברך עלי' מנ"ח כדאמר לקמן רפ"ג אין זה היכר גמיר הרי בפ"ב דשבת (דף כג) אמרינן גבי נר חנוכה הי' תופס נר חנוכה ועומד ל"ע ולא כלום וכן אי הדליקה מבפנים והוציאה לחוץ ל"ע ולא כלום מה טעמא הרואה אומר לצורכו הוא דנקט לי' והרי בנ"ח נמי מברך ואפ"ה כל היכא דא"ל לצורכו הוא דנקט לי' ליכא משו' פרסומ' ניסא וה"נ גבי מגילה ביחיד אע"ג דמבר' עלי' ליכא פרסומא ניסא דהרואה אומר קורא בכתבי הקדש בעלמא הוא אא"כ קורא בעשרה דהא ודאי איכא משום פרסומא ניסא מיהו בזמנו כיון דאסור בהספד ותענית וחייב בשלוח מנות ואיכא משתה ושמחה יתירא אפי' קורא ביחיד ש"ד דניהי דבקריאה זו ליכא משום פרסומא אפ"ה איכא פרסומא ניסא בהני מילי אחרינא דאמרן אבל שלא בזמנה דמותר בהספד תענית וא"צ לשלוח מנות כדתנן לקמן אע"פ שא' מקדימין ול"מ מותרין בהו"ת ומשלוח מנות ושמחה נמי א"נ אלא בזמנה כדאמר לעיל א"כ ליכא פרסומא ניסא כלל אי לא קרא בעשרה ואע"ג דגובין בו ביו' ומחלקי' בו ביום מ"מ משום מתנת אביונים לחוד אין בזה פרסומי ניסא דכל השנה דרך לגבו' לחלוק לעניים דהיינו תמחוי כדאמר בפ"ק דב"ב וכ"ש עניים ואביונים גופייה שנוטלים ואין נותנים דל"ל פרסומא ניסא בזה לפיכך שלא בזמנה אפי' חל בשבת דקורין בע"ש אע"ג דכ"ע קורין בע"ש ליכא ביחיד משום פרסומא ניסא כיון דא"נ בו ש הני מילי דאמרן עד בזמנה שהוא יום השבת ור"א דאמר בין בזמנו בין של"ב אע"ג דבזמנה איכא פרסומא ניסא בהא דאמרן ור"א ס"ל דבקריאת מגילה גופיי' בעינן הכירא דפרסומי ניסא לפיכך לעולם בעי עשרה:

רא"א בין בזמנה בין שלא בזמנה. בי' רש"י פי' הא דר"א למצוה וי"מ דבעי עשרה לעכב ואי ליכא עשרה אין קורא כלל וק"ל אהאי פי' והא דתנן לקמן בפ"ב (דף יט) בין עיר שהלך לכרך וב"כ שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו והרי ב"ע זה יחיד הוא בכרך וא"כ זה יחיד הוא בעיר ואפ"ה קורא כמקומו וש"מ דבזמני' איכא קריא ביחיד עכ"פ בדיעבד דהני שהן יחידים מעיר אחרת ואין להם בכאן עשרה בזמן קריאות מקומו וי"ל למאי דפי' הרמב"ן ניחא שהרז"ה הקשה דאי בעי ר"א עשרה אפ לו בדיעב' אמאי לא מנו לקמן בפ"ג (דף כג) דתנן אין אין פורסין את שמע וכו' אלא בי' למגילה נמי בהדייהו והשיב הרמב"ן דלא ק"מ דכל אותן דחשיב התם תיבות ציבור הן ואין עושין אותם אא"כ הם עשרה או רובם מחוייבים בדבר כגון שלא שמע קדושה וברכה אבל במגילה לא בעי אלא משום פ"נ הילכך אפילו בשביל יחיד קורא אותה בי' אע"פ שיצאו הן כיון שהאי יחיד לא יצא וא"כ ב"ע שבכרך וב"כ שבעיר כשקור' שם כמקומו קורא בפני י' מאנשי המקום שהוא שם ואע"פ שאין היום זמן קריאה להם אפ"ה לדידי' איכא משום פ"נ ובהכי נ"ל דאי לר"א אפי' בזמנו בעינן עשר' לעכב דלא תקשה מהא דתני בפ"ב (דף יח) נכנס לבית הכנס' ומנא ציבור שקראו חצי' לא יאמר אקרא חצי' עם הציבור ואח"כ אקרא חצי' אלא קור' אותה מתחילתה וע"ס טעמא משום דהקורא למפרע ל"י והשתא אפי' אי קורא מתחילתו וע"ס בפני עצמו שלא עם הציבור מאי הוי ואמאי יצא כיון דליכא עשרה א"ו בדאיכא עשרה וקורא יחיד בפניהם ואע"פ שהם יוצאי' כבר אפ"ה סגי לי' בהכי דהא איכא פ"נ בעשרה מיהו בשם הראב"ד אמרו דבמקום שיש ציבור שקראו בעשרה אפי' יחיד שלא קרא עמהן קורא יחידי כיון שהי' בעיר פירסום דקריאות הציבור וא"כ לפ"ז א"ר מהא דנכנס לבה"כ ומצא ציבור שקראו חצי' דאי לאו ה"ט דה"ל קורא למפרע היה יכול לקרות יחידי כיון דקראו באותו העיר כבר בעשרה ועי"ל דש"ה כיון דקור' חצי' עם הציבור אי לאו דה"ל קורא למפרע ש"ד לקרות חצי' השני ביחידו' ודמי להא דתנן לקמן אין פורסין ע"ש וא"ע לפני התיבה וכו' אלא בי' ואמר עליהם בירושלמי וכולן אם התחילין בי' והלכו מקצתו גומרן וה"נ דכותיה:

ע"ש זמנם. פי' משמע שהוא זמן הקבוע להו מימי אנשי כנסת הגדולה מדלא קאמר מקדימין לערב שבת להכי קשה לי והא שבת זמנו הוא שהרי י"ד הוקבע לפרזים אלא להכי נקט האי לישנא דתשמע מיני' הואיל ותיקנו להן חכמי ישראל שאחר כה"ג להקדים משום דרבה ה"ה להו כיום וזמן הקבוע מתחילה לכל דבריו ואע"פ שהוא שלא בזמנו הוי בזמנו וק"ל התינח לרבה דמפ' דה"ט דאין קורין המגילה בשבת משו' שמא יעביר א"ל חכמי' אחרוני' תיקנו בחל בשבת להקדי' לע"ש ואע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו כדאמ' לעיל (דף ב) גבי הקדמה ליוה"כ ה"מ בדבר שאינו סייג משום דררא דאיסורא אבל בדבר סייג אפי' לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה ש"ד כדאמ' בפ"ח דיבמות (דף צ) דהא שופר ולולב דשל תורה הן נמי בטלו בשבת משום הא גזי' דרבה גופי' ולא עדיף מגילה מהן אבל לר"י דלעיל דמפ' ה"ט דאין קורין מגילה בשבת מפני שעיניהם של עניי' נשואות למקרא מגילה בע"כ אנשי כה"ג עצמן תיקנו להקדים מה"ט דאל"כ א"א לרבנן בתראי לעקור לתקנתם כיון דאין בו סייג משום דררא דאיסורא דמאי אולמא מצות מתנת עניי' ממצות מקרא מגילה דנבטל קריאתה בזמנה משום עיניהם של עניים נשואות למ"מ. ועוד דהשת' דמקדימין ר"ש דגרע טפי דבטלו מ"מ עם מתנות עניים שניהם מי"ד וט"ו של תקנה א"ו אליבא דר"י כה"ג תיקנו להקדים והשתא מאי פריך לרב שב' זמנם היא דילמא רב כר"י ס"ל והשתא ודאי ע"ש זמן הקבוע מאנשי כה"ג הוא וכ"ת מ"מ מאי נ"מ בהא דרב אי הא דמקדימין וקורין. בע"ש בחל בשבת הוא מעיקר שברוח הקודש או מדרבנן בעלמא י"ל דנ"מ להא דפי' לעיל דנשים אין חייבות במ"מ אלא מדרבנן וא"י להוציא אנשים י"ח דאלימא חיובא דידהו שחיובן מעיקר שברוח הקודש והשתא בחל בשבת אי אמרינן הא דקורין בע"ש מעיקר שברוח הקודש הוא נשים דקלישא חיובא דידהו א"י להוציא אנשים דאלימא חיובן מעיקר שברוח הקודש ואי הא קריאה דע"ש בחל בשבת אפילו לאנשים אינו אלא מתקנת חכמים ולא מעיק' שברוח הקודש נשים מוציאו' את האנשים י"ח מקריאות של בו ביום דהא חיובן שוה בקלישתא ומיהו לפי שיט' התוס' דלקמן בפרק ב' (דף י"ח) דקטן אע"פ שחייב מדרבנן א"י להוציא גדול י"ח בגדול ה"ל חד דרבנן דמגילה דרבנן ובקטן ה"ל ב' דרבנן דהא אינו חייב בכל המצות אלא מדרבנן ולא אתא ב' דרבנן דקליש ומפיק חד דרבנן דאלים טפי א כ לשיטתם נמי א"א לנשי' להוציא אנשי' אפי' בחל בשבת אפ"ת דקריא' דע"ש אינו אלא מדרבנן מ"מ בנשי' ה"ל תרי מדרבנן דהא אפי' בקריא' בזמנ' לגבייהו אינו אלא מדרבנן ואכתי ליכא נ"מ בין טעמא דרבה לטעמא דר"י והא דרב למנ"מ והא ליכ' למימר דאכתי איכא בין טעמא לדרבה למאי דפי' לעיל דקריאות מגילה דלילה אפי' בזמנה אינו מעיקר דדברי קבלה ושברה"ק אלא מדרבנן בעלמ' וא"כ בחל יום הקריאה בשבת דמקדימין וקורין שלא בזמנה לר"י אין אשה מוציאות לאיש מקריאת הלילה דבאיש אינו אלא חד דרבנן ובאשה תרתי דרבנן ולרבה באיש נמי תרתי דרבנן דקריאת הלילה ודשלא בזמנה מוציאות ודוחק לומר דבאשה ה"ל תלתא דרבנן ובאיש אינו אלא תרתי ואפי' לטעמא דרבה אינו מוציאות אבל מסתברא דזה אינו דהא קריאה בלילה בין בזמנו בין שלא בזמנו חדא מילתא היא דשם לילה דרבנן חד הוא ולא דמי לאשה דקרא לי' תרתי דרבנן דשאני התם דתלי' בתרי טעמי דכל עצמה של מגיל' אינו חלא מדרבן ועוד דאפילו בשל תורה כל כה"ג דה"ל מצות עשה שהז"ג נשים פטורות וה"נ דר"י דרבנן דקטן כה"ג הוי אבל שם לילה דרבנן בין בזמנו בין שלא בזמנו חד היא וא"כ אפי' לרבה אין אשה דה"ל חרי מדרבנן מוציאת לאיש אפי' שלא בזמנו ובליל' דלגבי איש ה"ל חד דרבנן דשם לילה חד הוא ואכתי אין נ"מ בין טעמ' דרב' לטעמ' דר"י והא דרב ל"ל מיהו להרמב"ן דס"ל דכל מדרבנן אין לחלק בין חד דרבנן לתרתי דרבנן כמו שאכתוב שם ולדבריו אש' אע"ג דהוי תרתי דרבא מוציאו' שלא בזמנן שאינו אלא חד דרבנן אכתי תיקש' לרבה הא דאמרן ועק"ל למאי דאפרש לקמן דדברי קבל' כשל תיר' דמי לענין ספיקא דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא א"כ אכתי איכא נ"מ בהא דרב דקמ"ל ע"ש זמנם מעיקר דד"ק ואי מספקא לי' בחל י"ד בשבת אי קרא את המגילה אי לא קרא חוזר וקורא דאלו לרבה קריאו' ע"ש אינו אלא מדרבנן וספק קרא אין חוזר וקורא ודמי להא דאר"י דיש פ"ג דברכות (דף כא) ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אין חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא מיהו למאי דפי' לעיל (דף ג) דהא דסמכו של בית רבי לבטל תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה ק"ו מעבודה דלא משכחת לה לביטול עבודה של ציבור לגמרי בשביל מקרא מגילה למאן דס"ל תפיל' המנחה עד פלג המנחה וה"ה נמי דאין תמיד של בין הערבים קרב אלא עד פלג המנחה אלא בחל י"ד או ט"ו בשבת ולבטל קרבן מוסף מיירי והא דאין קורין את המגילה בשבת רבנן בתראי הוא דתיקנו משום גזי' דרבה והא רב הי' מדבית רבי כדאמר פ"ה דגיטין (דף נח) אמר רב אנא הוי במנינא דרבי ומנאי דידי וכו' והא רב ס"ל דתמיד של בין הערבים אין קרב אלא עד פלג המנחה וה"ה לתפיל' מנחה מדרב צלי של שבת בע"ש ריק פ"ד דברכות (דף כז) ומדסמיך רב לבטל ת"ת למ"מ קל וחומר מעבודה והא לא מ"ל דתידחה מ"מ לעבודה לגמרי אלא בקריאת המגילה של שבת ש"מ לרב דרבנן בתראי בטלו לקריאת מגילה של שבת משום הא גזי' דרבה ולא כר"י והשתא פריך שפיר והא שבת זמנה לרב מעיקר התקנה:

איזהו עיר גדולה. כבר פי' בריש מכילת' לפי התוס' דווקא עיר קאמ' אבל כרך המוקף חומה לעולם קורין בט"ו אע"פ שאין בהן עשרה בטלנים ושש מפרשים דלאו דווקא עיר אלא הוא הדין נמי לכרך ולדבריהם צ"ל הא דנקיט איזה ע"ג משוה דבעי לסיומי עלי' פחות מכאן ה"ז כפר ואמתני' דלעיל קאי דתני מגילה נקראת בי"א והא ליתא אלא בחל י"ד בא' בשבת והשתא הקדמה זו ממוקפי' חומה דזמנם בט"ו שהוא בב' בשבת למ"ל דהא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן מש"ה נקט איזה ע"ג דמ"ל להקדמת י"א נמי אבל הקדמת י"ב וי"ג דמ"ל נמי במוקפין חומה באין בה עשרה בטלנין מקדימין נמי ליום הכניסה:

באלו אמ' מקדימין. משמע לי דוודאי אכולהו מקדימין דתנינן לעיל קאי בין אכפרים המקדימין ליום הכניסה בין אחל בשבת דעירות מקדימין ליום הכניסה או בחל בע"ש דמקדימין כרכי' לע"ש לתנא דידן שהרי הא דתני סיפ' אבל זמן עצי הכהני' חגיג' והקהל מאחרין אחל בשבת לחוד קאי מכלל ובאלו אמרו מקדימין דרישא נמי בכה"ג מיירי ועלי' קתני סיפא אע"פ שאמ' מקדימין מותרין בהפסד ותענית והא דייק עלה הגמ' ספ"ב דתענית (דף יח) דקרו אימת אי בני ט"ו וקרו בי"ד הא של של זה בזה אסור ואי דקרו בי"ג יום ניקנור הוא ואי דקרו בי"ב יום טוריינוס הוא אלא דקרו בי"א וש"מ דלפניהם שרי והאיך ס"ד דהאי מותרין בהספד ותענית דקתני סיפא אקרא בי"א לחוד קאי אם כן לא הוי דומיא דרישא דבאלו אמרו מקדימין דקאי נמי אחל בשבת וסיפא בעל כרחך לאו אהא קאי דחל בשבת לא משכחת ליה דקרו בי"ד לתנא דידן דאם חל ט"ו בשבת מוקפין קורין בע"ש דה"ל י"ד ואי חל י"ד בשבת עיירות קורין ליום הכניס' דה"ל י"ב כדתנן לעיל אבל י"א למ"ל דמקדימין בחל בשבת וכן למאי דרצו לומר דקרו בי"ג בחל בשבת למ"ל לא בעיירות ולא במוקפין לתנא דידן ואין ה"נ דה"מ לאקשויי הכי וחדא מתרתי נקט ולמאי דמסיק התם דקרו בי"ב ניחא דמקדימין דסיפא אחל בשבת נמי קאי ולאו אמוקפין אלא אעיירות דמקדימין ליום הכניסה שהוא י"ב:

הקהל מאחרין. פי' רש"י שהי' המלך קורא משנה תורה בשנה ראשונה של שמטה במוצאי י"ט ראשין של חג וחייבי' כל העם לבא ולהביא את טפם ובשבת א"א ובירושלמי מפ' האי דלא עבדינן לי' בשבת מפני הבימה כדתנן בימה של עץ היו עושין למלך בעזרה ויושב עלי' ופרכינן התם ולעבד' מאתמול ומשני דחיקא לי' עזרה ואני תמה ל"ל לרש"י לפ' פ"א דבשבת א"א להביא טפם הא בלא"ה לדידי' צ"ל כטעמא דירו' מפני הבימה דהא בפ"ז דסוטה (דף מא) אמ' כ"ר בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד ופי' רש"י שם ומיהו בי"ט לא שאין תיקון הבימה דוחה לא את השבת ולא את י"ט הרי ס"ל דמצות הקהל מתחלת מה"ת בי"ט א' של חג והא דדחו לעולם למוצאי י"ט א' הוא מפני הבימה בע"כ אבל מפני הטף לא שייך גבי י"ט למאי דק"ל כב"ה דס"ל בפ"ק דביצה (דף יב) מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ומש"ה מתירין להוציא הקטן לרשות הרבים בי"ט כדתנן התם ול"מ לפירש התוספות התם דב"ה מתירין להוציא קטן אפילו לטיול בעלמא כל שכן משום מצות הקהל דש"ד אלא אפילו לפירש ר"ח שהביאו שם התוספות דבית הילל לא שרו להוציא קטן אלא לצורך מצוה הא הקהל נמי מצוה היא כדכתיב הקהל את העם אנשים ונשים וטף וכ"ש לרש"י גופא דמתוך פי' דהתם משמע דב"ה שרי אפי' שלא לצור' לגמרי משים מתוך כמ"ש התוס' התם דכ"ש דמשום מצות הקהל דש"ד ועק"ל בלא"ה דהא אמר (בפ"א) דעירובין דירושלים קודם שנפרצו בה פרצות אין חייבין עלי' משום ר"ה וא"כ אמאי דחו הקהל בשבת לעולם הא קודם שנפרצו הי' אפשר להביא טפם מירושלים להר הבית ששם קורא המלך פ' הקהל כדאמר התם במס' סוטה עוד איכא למ"ד בירושלמי מפני התקיעות ויתבאר עוד שם:

ומתנות לאביונים. פירוש נמי נוהג ביום הקריאה כדאמר לעיל גבי הכפרים המקדימין ליום הכניסה גובים ומחלקים בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה וכ"ש כרכי' ועיירו' המקדימין מפני שתל יום הקריאה שלהם בשבת שגובים ומחלקין ביו' הקריאה דהא בשבת א"א דהא מה"ט מגילה בשבת לא וקרינן לר"י כדאמ' לעיל:

מנין שאין מונין ימים לשנים. פי' רש"י דנ"מ לענין נדרים. וגבי א"מ שעות לחדשים פי' רש"י דנ"מ למנין גיטין. וא"י למה אסברה בתרתי במונה ימים לענין נדרים ושעות לענין גיטין הא בתרווייהו שייך האי נ"מ לענין נדרים ולענין גיטין וגם על עיקר פי' ק"ל לענין גיטין ונדרים ל"ל קרא דאין מונין ימים לשנים ושעות לחדשים פשיטא הא ק"ל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וה"ד לענין תנאי שבין אדם לחבירו כגון לענין גיטין וודאי אחר לשון בני אדם אזלינן אבל הפי' הברור נ"ל הכי שאין מונין ימים לשנים לומר שלא נוסף על כל שנה ושנה י"א יום שימו' החמה יתירין על ימות הלבנה ונעשה כל שנים י"ב חדשי לבנה ועוד י"א יו' ויהי' בין פסח לפסח כמנין זה וכן בשאר כל המועדות וה"פ נמי מנין שאין מונין שעוה לחדשים ויהי' בין ר"ח לר"ח כ"ט יום י"ב שעות תש"צג חלקי' שכן חודש של לבנה כדא' ר"ג בפ"ב דר"ה (דף כה) וכהאי פי' משמע להדי' ובפ"ק דנזיר (דף ו) דיליף ר' יונתן התם דסתם נזירות ל' יום דכתיב עד מלאות הימים אלו הן ימים שצריכין למלאות הוי אומר ל' יום כלומר חדש שפעמים כ"ט יום ופעמים ל' יום ופריך ואימא שבת ומשני שבת מי איכא חסירתא תו פריך ואימא שנה ומשני מי מנינן ימים לשנה והא רבנן דקסרי אמ' מנין שא"מ ימים לשנה שנאמר לחדשי השנה כו' אלמא בסדר שנת עולם איירי הא:

תשעה באב אקדומי פורעניות לא מקדימינן. משמע דמיירי בת"ב בזה"ז לחוד שהוא יום צום דאילו בזמן הבית לששון ולשמחה כדאמרינן בפ"ק דר"ה [דף י"ח] וה"נ משמע ממתניתן דקחשיב תשעה באב בין הני דמקדימין ול"מ ואי בזמן הבית מאי מאחרין שייך למימר בי' וקצת קשה לי אמאי נקיט לתשעה באב דא"נ אלא בזמן שאין בית המקדש קיים לבין זמן עצי כהנים חגיגה והקהל שאינם אלא בזמן הבית דהא זמן עצים נמי מקרבן מיירו כדפי' רש"י והא דיהב טעמא תשעה באב משום אקדומי פורענות ל"מ ק"ל ל"ל ה"ט ת"ל כיון דבזמנו א"א לאחר ליום העשירי עדיף טפי מלאקדומי דהא בספ"ד דתענית [דף כט] אר"י (אלמלא) [צ"ל אלמלי] הייתי באותו דור לא קבעתי אנא בעשירי מפני שרובו של היכל נשרף בו ורבנן אתחלתא דפורענות עדיפי והא בחל תשעה באב להיות בשבת דא"א להתענות באתחלתא דפורענות הא ודאי אפילו לרבנן עכ"פ ראוי לן לקובעו להתענות בעשירי שרובו של היכל נשרף בו מלאקדומי ושמא י"ל משום דאמרינן התם בז' נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו ז' וח' וט' סמוך לחשיכה הציתו בו את האור והי' דולק והולך כל היום כולו הא עדיפי אליבא דרבנן מה"ט דבעשירי רובו של היכל נשרף בו הילכך אי לאו האי טעמא דאקדומי פורענות ל"מ הי' ראוי להקדים ביום ח' או ז' מלאחר:

וחגיגה והקהל משום דאכתי לא מטו זמן חיובייהו. פי' רש"י במתניתן חגיגה אם חל י"ט בשבת דוחין שלמי חגיגה למחר דמעי"ט אין זמן חגיגה וה"נ אמרינן בסמוך בשלמא חגיגה דאי מיקלע בשבתא מאחרינן לה לבתר שבתא וה"נ מוכח מהא דלקמן מודי' באם חל עצרת להיות בשבת שיום טבוח פי' של חגיגה וראיי' אחר שבת ולכאורה ל"מ הכי בפ' ו' דפסחים (דף ע) דאמרינן התם שלמי' ששחטן מערב י"ט אין יוצא בהם משו' חגיגה דהוי דבר שבחוב' דאינו בא אלא מן החולין ומשמע דווק' משו' שכבר הקדישן לשם שלמים הוא דא"י בהם ידי חגיגה אבל אם הקדישן לשם חגיגה ושחטן וזרקן בו ביום דהא דם נפסל בשקיעת החמה יוצא ידי חגיג' מיהו הא דאמרי' לקמן בשלמא חגיג' דאי מיקלע בשבתא איכא למימר כי מיקלע ערב יום טוב בשבתא קאמר אבל מהא דמידי שאם חל עצרת כו' ודאי ש"מ דאין זמן חגיגה בעי"ט מדיום טבוח אחר שבת והשתא תקשי מהא דשלמים ששחטו מבערב יום טוב וכמ"ש ונ"ל דאע"ג דבשחט חגיגה בעי"ט וזרק יצא י"ח חגיגה הני מילי בחל י"ט ראשון בחול אבל אם חל בשבת א"י ידי חגיג' בשוחטה בערב יום טוב שהוא ע"ש וה"ט כיון דהקטר חלבים כשרין כל הלילה אם מקטירן בליל י"ט שהוא זמן חיובן סגי בהכי וש"ד ואע"ג דק"ל עולת שבת בשבתו ולא לעולת חול בשבת וי"ט דמש"ה מוקי לי' לקרא דלא ילין זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין בי"ד שחל בשבת דחלבי שבת קריבי' בי"ט ושבקי' לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' כדאמר רפ"ה דפסחים (דף נט) חגיגה שאני דחובות י"ט היא דהא מותר להקריב' בי"ט וכיון דעי"ז יצא י"ח חגיגה חלבי י"ט בי"ט הוא זהו מה שנ"ל מפשטא דשמעתא דפ"ו דפסחים מיהו התוספות פי' התם בשם ר"י דההיא שלמים ששוחטן מעי"ט מיירי דאפי' הקדישן מתחילה ושוחטין לשם חגיגות ט"ו דאי לשם שלמים דעלמא א"י משום חגיגה אפילו שוחטין בי"ט דכ"ד שבחוב' אין בא אלא מן החולין לכן נראה דהקדישן ושוחטן לשם חגיגה דהואיל והוי דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין שצריך להקדישן לשם כך סברא הוא שישחט נמי בשעה הראוי לחגיגה ול"נ דמה שהכריחו דמיירי בהיקדשן תחילה לשם חגיגה דאל"כ אפי' בשוחטין בי"ט איי"ח דד"שב אין זה בהכרח דהא דנקט מעי"ט משום דמסיים התם דא"י בהן משום שמחה דכתיב וזבחת ושמחת בעינן זביחה בשעת שמחה דאילו שוחטן בי"ט יוצא בהן משו' שמחה כדתני' בפ"ק דחגיגה (דף ח) ואדרבה י"ל לאידך גיסא דמש"ה נקט שלמים ששוחטן מעי"ט למידק דדווקא שלמים דעלמא הוא דאין יוצא בהן ידי חגיגה משו' דבר שבחוב' הא אם הקדישן לשם חגיגה אע"פ ששוחטן מעי"ט יוצא בהן ידי חגיגה גם מה שפי' ר"י דהא דקאמ' הוי לי' דבר שבחוב' טעמא יהב לי' למילתי' דמש"ה איי"ח אפילו שוחטן לשם חגיגה בעי"ט דכיון דצריך להקדישן לשם כך סברא הוא שישחט נמי בשעה הראוי לחגיגה א"י מה ענין זה לזה דאע"ג דא"ב אלא מן החולין אכתי א"ל שאין צריך לשחטן בשעה הראוי' לחגיגה אלא בהקדש לשם חגיגה לחוד סגי אפילו שחטן מעי"ט נמי ש"ד ובלבד שיקטיר חלב' בליל י"ט מה"ט דפרי' גם מה שסיימו התוס' התם וראי' לדבר מדאמר לעיל וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה שבעה שמנה הוא אלא מכאן לחגיג' שאינו דוחה את השבת ואי יכול לשחטן מעי"ט אכתי ח' הוי והשתא ק"ל למה לי' להוכיח דא"י י"ח בשחטן מעי"ט משום סברא זו דדבר שבחובה אין בא אלא מן החולין ה"ל להביא ראי' גדולה מזו מדכ"ר שבעת ימים ש"מ דא"א לשחטו מעי"ט דאל"כ ח' הוי ואיך שביק מקרא מלא ומייתא דחגיגה מאחרין משום דאכתי נא מטי ז"ח היינו כיון דחל י"ט ראשון בשבת א"א לשחו' את החגיג' בע"ש ולהקטיר את החלבים בלילה דהא אין חגיגה דוחה שבת ואם יקטיר בעוד יום לאו כלום היא כיון דלא מטי ז"ח אכתי ומש"ה חגיגה אינו אלא שבעה דאע"ג דאפשר לשחטה מעי"ט כיון דא"י י"ח אלא ע"י הקטר של ליל י"ט שהוא א' מז' ימים דקרא הרי אינו אלא שבעה ועוד ראי' דאמרינן התם מתיב רב יוסף חגיגו' י"ד יוצא בה משום שמחה וא"י בה משום חגיגו' אמאי הא בעינן זביחה בשע' שמח' וליכא א"ר אידי בר אבין שעיכב ושוחט' א"ר אשי ה"נ מסתברא דאלת"ה הא מתניתן מאן קתני לה בן תימא הא פסלה לה בלינה ש"מ והשתא למאי דס"ד דר"י ששחטה בי"ד מיירי מאי איריא שהקדישו לחגיגת י"ד אפילו הקדישה לחגיגה ט"ו נמי והכי אא"ל כפי' ר"י דהא חגיגת י"ד קתני גם ר"א דאמ' הנ"מ ה"ל להוכיח מה"ט נמי וא"ת למאי דפי' דחגיגה מצותו בעי"ט נמי הואיל ויכול להקטיר החלבים בליל י"ט ואין בזה משום ולא עולת חול בי"ט א"כ היכי תנן בפ"ק דחגיגה ומייתי לה בסמו' מי שלא חג בי"ט א' של חג חוגג והולך את כל הרגל וי"ט א' של חג דמשמע אפי' לכתחילה יכול להמתין מלהקריב עד י"ט אחרון ואחג הסוכות קאי כדמוכח התם בגמ' דיליף לה עצרת עצרת מחג המצות והשתא היכא יכול להמתין לכתחילה מלחוג עד שיעבר עליו כל ז' ימי הסוכות הא כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה דובאת שמה והבאת שמה כדא' בפ"ק דר"ה (דף ו) גבי כל הקרבנות אע"פ דאינו עובר עליו בבל תאחר עד ג"ר אפ"ה כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה והרי על עולת ראי' ושלמי חגיג' נמי עובר בג"ר בב"ת כדנ"ל התם (דף ה) כי דרש ידרשנו אלו חטא' ואשמות ועולות ושלמים והיינו עולות ראי' ושלמי חגיגה שהן חובות דאלו נדרים ונדבות ברישא דקרא בהדיא כתיבי וכן פירש"י ותוס' התם ומסתמא כמו שעיבר עליו בבל תאחר בג"ר ה"ה שעובר עליו בעשה ברגל א' והרי לענין ב"ת שמיני של חג כרגל בפ"ע דמי והנודר לפני פסח כיין שע"ע ז' ימי הסוכות מיד עובר בב"ת אע"פ שלא עבר עליו שמיני של חג עדיין דהא ג"ר לב"ת מחג המצות וחג השבעו' וחג הסוכות יליף לה הת' ואין שמיני בכלל חג הסוכות שהרי אין מצות סוכה נוהג בו א"כ ה"ה דז' ימי הסוכות בלא שמיני חשובין לרגל א' לעבור עליו בעשה והשתא א"א בשלמא דאין חיוב מצות חגיג' חלה אלא בי"ט א' ביום אבל לא בלינה משו' דא א להקריב בלילה ובעי"ט נמי נא דאכתי לא מטא זמן חיובא ניחא דבז' ימי הסוכות ליכא עשה דובאת שמה והבאת שמה דליכא כולה רגל דהא חסרה לה ליל י"ט א' וכמו שאינו עובר בג"ר בב"ת אי חסרה אפי' לילה א' מג"ר ואפי' מקצתה כגון שנדר בליל י"ט א' כדאמ' בפ"ק דר"ה (דף ז) גבי הא דאר"ח התם כי קחשיב מידי דחייל מאורתא וכמו שפי' התוס' התם וכמ"ש שם ה"נ לענין עשה דרגל א נמי אמ' ר"י הכי וכיון דמצות חגיגה רהא א"א למיחל מאורתא אינו עובר עליו בעשה בכלות הרגל כיון דלא ע"ע כל הרגל דהא חסרה לה ליל י"ט אבל אם איתא דיוצא ידי חגיגה בשחט מעי"ט והקטיר את החלבים בי"ט א' נמצא מצות חגיגה נוהג וחל עליו מאורתא דליל י"ט א' מהשתא איכא כולה רגל כשעוב' עליו ז' ימי החג והשתא איך אפשר לאחר את החגיגה לכתחילה מלהקריבו עד י"ט ראשון של חג הא כיון שעברו עליו ז' ימי החג עובר עליו בעשה והרי לענין לאו דב"ת בג' רגלים ולענין עשה דובאת שמה ברגל אחד אמר ולא אפריש בנדרים א"נ בקרבנות חובה משנתחייב אע"ג דלא אפריש עובר עליו בלאו ועשה הללו כדמוכח שם כולה סוגיא וי"ל דלמאי דפי' התה בפ"ק דחגיגה עלה דהא מתני' דמי שלא חג ניחא דגם שמיני של חג שייך לחג ואינו עובר בבל תאחר בג' רגלים וברגל אחד בעשה עד שיעבוד גם השמיני ובסמוך אכתוב עוד בזה:

חגיגה והקהל משום דאכתי לא מטא זמן חיובי'. וק"ל הא אמ' בפ' ז' דסוטה (דף מא) וצריכא פי' אפ' הקהל קאי דכתי' מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות וכל הני סימני ל"ל צריכא כו' ואי כתיב במועד היה אמינא מריש שתא כתב רחמנא בחג הסוכות ואי כ"ר בחג הסוכות ה"א אפי' י"ט אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד והקשו התוס' השתא דכתיב בחג הסוכות במועד ל"ל ועוד לא לכתוב אלא מקץ שבע שנים שנת השמיטה בבא כל ישראל לראות ואנא ידענא דלאו היינו מר"ה דאז אינם באין לראות ותי' א"כ ה"א בחג המצות להכי איצטריך בחג הסוכות מיהו במועד לא הוי צריך ונראה דלהכי איצטריך משום דבבוא כל ישראל לראות משמע מאתחלתא דמועד בי"ט ראשון קמ"ל במועד דמשמע בתוך המועד ואהני בבוא כל ישראל דמשמע אאתחלתא דמועד לא בי"ט שני או בי"ט שלישי אלא במוצאי י"ט ראשון משמע דאחר מוצאי י"ט ראשון עבר זמן מצות הקהל מן התורה והשתא הקהל בחל מוצאי י"ט ראשון בשבת מ"ט לא מקדימין משום דאכתי לא מטא זמן חיובי' הא השת' נמי כי מאחרית ליה הא כבר עבר זמן חיובי' ובע"כ צ"ל דאפי' אחר מוצאי י"טר נמי אתחלת' דמועד מיקרי ולא עבר זמן חיובי' עדיין אלא דא"כ לא נודע עד אימת קרוי אתחלתא דמועד לענין זמן הקהל ואפשר דעד חצי המועד מיקרא אתחלתא דמועד כיון דרוב מועד עדיין מבחוץ עוד כתבו התוס' שם אבל פי' רש"י תמוה דפי' דמה"ט בי"ט ראשון לא דתיקון בימה אינו דוחה י"ט כיון דגזיר' הכתוב לקרות מאתחלתא דמועד יקראו בלא בימה מנ"ל דבימה מעכבת להכי מסתבר כדפי' ודבריהן תמוהין לי מהיכן הבינו דלפי' רש"י מוצאי י"ט מן התורה לאו זמן הקהל הוא אי משום דפי' דמה"ט י"ט ראשון לא דאין תיקון הבימה דוחה יו"ט לאו למימרא שאין זמן הקהל אלא בי"ט ראשון לחוד דוודאי במוצאי ראשון נמי אכתי זמנו היא דאתחלא דמועד מיקרי אלא רצה לפרש מ"ט תקנו זמן קבוע להקהל מוצאי י"ט ראשון דווקא ועוד זריזין מקדימין למצות וה"ל לקבוע בי"ט ראשון ומש"ה מפרש דמפני תקון הבימה דא"ד י"ט תקנו כן ואין להאריך כאן יותר בזה ושם בחידושי יתבאר יותר ומ"מ לפי דרכינו למדנו מדקא' הגמ' דאי כתב רחמנא בחג הסוכו' ה"א י"ט אחרון כו' דהיינו שמיני של חג ש"מ דשמיני של חג נמי בכלל חג הסוכו' הוא וע"כ ה"ט הואיל ויש תשלומין לקרבנו' החג בשמיני שלו וזה ראי' גדולה למה שכתבתי לעיל בסמוך דלענין ב"ת דקי"ל דברגל א' עובר בעשה דבאת שמה והבאת' שמה ובג' רגלי' עובר בלאו דב"ת דגם שמיני של חג נגרר אחר החג ואין עובר לא בלאו ולא בעשה עד שיעבור גם שמיני של חג:

וביקש לעקור תשעה באב. הק' התו' הא אין ב"ד יוכל לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ כו' ותי' דרצה לעקרו לט' ולקובעו בעשירי וכדאמר אלמלא ה קי קבעתי בעשירי וק"ל הא מסיק בתשעה באב שחל בשבת הי' ודחנוהו לאחר שבת דהיינו עשירי ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה והודה ר"א גופו דכך הי' המעשה דהא קרא עלי' טובים שנים מן האחד אלא שטעה ע"י שכחה ואס"ד דטעותו מעיקרא הוי דרבי רצה לעקור לט' לקובעו בי' משום שבו נשרף היכל דעדיף הא כיון לפי המסקנא תשעה באב שחל בשבת וא"ר הואיל ונדחה מט' ידחה אפי' מעשירי אלמא טעמא דהואיל ונשרף בו רובו של היכל לאו מילתא היא אפי' היכא דנדחה יום ט' מתענית מפני שחל בשבת אפ"ה אינו ראוי להתענות בעשרה כ"ש כשחל ט' בחול וראוי להתענות בו שאין ראוי לקובעו בעשרה ואיך טעה מתחילה מהיפוך אל היפוך לומר דאדרבה עשירי עדיף ואפילו חל תשעה באב בחול ראוי לעקור התענית ולקובעו בעשרה ובמאי טעה בזה עוד תיר' התוס' דלא רצה לעיקרו אלא מחומרא שיש בו יותר משאר תענית ומיהו מדאמר סתם דלא רצה לעקור תשעה באב משמע שרצה לעקרו לגמרי ורש"בא בחי' תירץ כיון דבשאר צומות אמרי' בפ"ק דר"ה [דף יז] רצו מתענין רצו אין מתענין אם אין שמד ואין שלום ה"ה נמי בתשעה באב והא דאמרינן התם דתשעה באב לאו ברצו תלי' הואיל והוכפלו בו צרות לאו מדינא היא אלא שנהגו כן והא דרצה רבי לבטל לתשעה באב היינו היכא דאין שמד ואין שלום גם על תירץ זה ק"ל דאהא דקאמר רחץ בי"ז בתמוז הק' התוס' מאי אריא לרחוץ אפי' לאכול נמי שרי כיון דאין שמד ואין שלום ותירצו כיון דכבר קיבלו אבותינו ע"ע להתענית סתמא גם הם קיבלו א"כ השתא בי"ז בתמוז לא ביטל מלהתענו' איך ס"ד שרצה לבטל ת"ב מלהתענו' מה"ט דאין שמד ואין שלום ובדוחק יש ליישב זה ומיהו שם בפ"ק דר"ה לא משמע כדברי הרשב"א:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף