חידושי הר"ן/מגילה/ה/א
שלא בזמנה. כגון שחל י"ד בשבת לבני עיירות כי בימי חכמי התלמוד לא היו נזהרין מבד"ו פסח ומאד"ו ר"ה עד דורות האחרונים. או שחל יום ט"ו לבני כרכים אבל בי"א וי"ב וי"ג ליכא למקרי כלל דהא בטלי להו. א"נ שלא בזמנה מי שנאנס ולא קראה בי"ד או בני כרכים היוצאים לדרך. ותניא בתוס' יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורין בי"ד והאי דק"ת קורין בי"ד ה"ה בני עיירות שלא קראוה בי"ד קורין בט"ו. וכתב בה"ג יוצאין בשיירה ומפרשים בספינה קורין מי"א עד ט"ו. ורש"י ז"ל פי' שלא בזמנה שהקדים ליום הכניסה ואיכא למימר אע"ג דבימי רב ליתא לתקנתא ואין קורין אותה אלא בזמנה פלוגתא דבזמנה קורין אותה ביחיד אתא לאשמעינן. ואע"ג דחש להא דרב אסי וכו'. כתב הר"ז לדידן לא מכרעא דר' יוחנן כרב דעד כאן לא קאמר רב. אסי אלא שמצותה לכתחלה לקרותה בעשרה משום פרסומי ניסא אבל אם קראה ביחיד דברי הכל יצא בין בזמנה בין שלא בזמנה שלא אמרו הדבר אלא להדור מצוה ולפרסומי ניסא דהכין אמרי' קורין אותה בעשרה ולא אמרינן אין קורין אותה אלא בעשרה שמעת מינה דמצו לכתחלה למעבד הכי ולהדורי אבי עשרה ואי עביר וקראה ביחיד יצא אי נמי היכא דלא אשכח בי עשרה קרי ליה ביחיד אפי' לכתחלה תדע דהא לא תנינן לה במתניתין דתנן אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה וכו' מכדי במסכת מגילה קיימינן אמאי לא חשיב מקרא מגילה ואמאי לא מותבינן מנה לרב אסי וכתב רבי' ש"צ מפני שזהו טעמו של רב אסי דאמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה דקא סבר דבכלל תורה ונביא הוא. ואין קורין בהן בפחות מעשרה ואין זה צריך לפנים ועיקרן של דברים כדברי הרב אלפסי שאלמנא לא היה רב אסי מחמיר אלא למצוה להדורי אבי עשרה על מה חש לה לדרב אסי כיון דלא סבירא לי' כותיה אלא ודאי לדברי רב אסי דיעבד נמי לא יצא ומשום הכי חש לה רב להחמיר ואלמלא כן הוו אמרינן בגמרא מצותה בעשרה א"נ הוו מפרשי בהדיא לא מצא י' קורין אותה ביחיד הילכך אדחיא לה להא דרב אסי לגמרי מסוגיין דלקמן כדברי רבינו וכן כ' ר"ח. ובעל העיטור כתב מסתברא כל היכא דאשכחן חש לכתחלה קאמר ואי לא אפשר שרי ומדרב דהוא בר פלוגתייהו חייש ש"מ איתא לדרב אסי היכא דאפשר כן הא לא אפשר קורין אותה ביחיד וכן הילכתא והא דאמרינן לא אמרן אלא בצבור בבית הכנסת קאמר שהוא מקום צבור ובעיא פירסומי ניסא ולמעוטי ביחיד שבעשרה שלא בבית הכנסת דיצא דהא לא קאמר לא אמרן אלא בעשרה וה"ק לא אמרן אלא להוציא צבור אבל להוציא יחיד יצא וקורא בה בי' קאמר. ועוד רב אסי למצוה קאמר דאטו יחיד דלא משכח עשרה מי לא קרי. והא דאמרינן מביאין לו שופר ותוקע מגילה וקורא בה בעשרה קאמר ע"כ. מתניתין איזוהי עיר גדולה וכו':
גמרא י' בטלנין של בית הכנסת. שבטלין ממלאכתן שיהו מזומנין לכל שעה דתפלה כדאמרינן לא מצא שם י' מיד כועס:
באלו מקדימין וכו' אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח וספק מילה:
וכו' סעודת ר"ח גרסינן בירושלמי ובתוס' לא גרסינן אלא סעודת פורים וספק מילה דהא אמרינן גבי ר"ח אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל:
מאחרין. מאחר את הסעודה למחר ופירוש סעודת פורים כגון שחל ט"ו בשבת דמקדימין הקריאה ע"ש אעפ"כ סעודת פורים מאחרין עד לאחר השבת והכי איתא בירושלמי סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין. ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו ויעשו אותן בשבת א"ל לעשות אותן ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו תלויה בשמים:
וחגיגה. שלמי חגיגה אי מיקלעו י"ט בשבת מאחרין להו עד למחר:
והקהל. כדאי' במסכת סוטה:
ספק מילה. כגון שנולד בין השמשות של יום שני בשבת ומספקא לן שמא יום הוא עדיין ויהיה נימול בא' בשבת אפ"ה אסור למולו בא' דשמא לילה הוא והויא מילה שלא בזמנה ולא קעביד מצוה יאחר אותה עד שני בשבת א"א דלא קא עביד מצוה אע"ג דאפשר שהיא שלא בזמנה:
הקהל. מצות הקהל בכל שנה ראשונה של שמטה במוצאי י"ט הראשון שהוא יום ראשון של חולו של מועד כדאמרינן במסכת סוטה שהיה המלך קורא ספר משנה תורה וכל העם חייבים לבא ולהביא טפם כדכתיב האנשים והנשים והטף ובשבתא אי אפשר ומאחרין אותו עד למחרת. ובתלמוד ירושלמי נמצא דהא דלא עבדינן לי' בשב' משום בימה כדתנן בימה של עץ היו עושין למלך בעזרה ויושב עליה ואי אפשר לבנותה בשבת ופרכינן התם וליעבדה מאתמול כלומר ביום חמישי בשבת שהוא ערב י"ט ומשני דחיקא ליה עזרה שדוחקת וממעטת אויר בעזרה וכל האויר היו צריכין לנס הנזכר בעשרה ניסים שבמקדש אלא מאחרין עד למחר ולא מקדימין.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |