גליוני הש"ס/מגילה/ה/א
וחש רב להא דר' אסי. נ"ב משום הידור מצוה, ס' הפרדס לרש"י סי' ר"ד ועיין שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרס"ה שכ' דלמ"ד דנשים רשאות לקיים מ"ע שהז"ג ולברך כ"ש הכא דרשאי היחיד לכ"ע לקרות ולברך והפלוגתא רק אם חייב לקרות ע"ש וצ"ע דמיון זה דשם הוא עניין פטור דלא חייבה תורה מין נשים במ"ע שהז"ג וע"כ יכולות להכניס עצמם בחיוב ומשא"כ כאן בגברא דבר מצוות הוא ורק דעניין המצוה איננה כך דהמצוה לא נתקנה רק בציבור א"כ לא שייכה המצוה ביחיד כלל דעניין הציבור כאן הרי הוא תנאי מתנאי המצוה לא שחייבו את הציבור ופטרו את היחיד דהציבור הרי ג"כ איננו רק יחידים רבים וא"כ החיוב תמיד על היחידים ורק דעניין החיוב דחייבו את היחידים שיצטרפו ויקראו ביחד וא"כ אם אין עושין כן ה"ל חסרון בגוף המצוה וכמובן ואולם נזכרתי דהתוס' ברכות י"ד א' ד"ה ימים כתבו כזה לעניין הלל דהיחיד יכול לחייב עצמו אף שהחיוב רק לציבור מידי דהוי אמ"ע שהז"ג בנשים ע"ש וע"ע שם ברדב"ז שכ' דיכול היחיד לקרות אפי' מראש חודש ולא יברך כו' וצ"ע דמאי קמ"ל אם לקרות וודאי שיכול לקרותה אפי' כל השנה כקורא בתורה ואם מתכוון לשם מצוות קריאת המגילה יש בו חשש בל תוסיף מדרבנן אפי' מר"ח עמ"ש על הגליון לעיל ב' א' ואם שלא יברך הא נמי פשיטא ושוב נזכרתי דיש מקור לעניין הקריאה מר"ת בירושלמי כאן והובא בש"ע או"ח סי' תרפ"ט סעי' ז':
אקדומי פורענות לא מקדמי. נ"ב עיין מה שדן מזה בשו"ת הלכות קטנות [ח"א] סי' ר"ה ועיין שו"ת מהרי"ל סי' ק"ו ושו"ת מהר"י מינץ סי' ט' ועיין דמיון לכאן גיטין י"ח א', ע"ה ב':
רש"י ד"ה ערב שבת זמנם כ' לכל דבריו. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"א סי' תק"ח ול' רש"י לא מוכח כן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |