חתם סופר/שבת/יא/א

חתם סופר שבת יא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לרומם בית אלקינו ולהעמיד חורבנותיו. צ"ע דהכל קאי על בית המקדש גופי' ובאמת רש"י נזהר מזה וכ' דסמיך אסיפא דקרא ולתת גדר ביהודה דע"י שאנו מרוממים ומעמידים חורבת בית אל עי"ז אנו נותנים גדר ביהודה אבל ברי"ף מפורש להדיא דהכי קאמר אם מרומם בית אלקינו אז מעמיד חורב' הוא מכלל הן אתה שומע לאו וצ"ע הא לאו אחורבת בתי העיר קאי אלא אבית אל' גופא עיין בקרא. וראיתי בס' בכור שור אמאי דמסיק מתא מחסי' חרבה ומאותו עון לא חרבה דהיינו ע"פ מ"ש חז"ל פ' הרואה מיום שנחרב בהמ"ק נגזר על בתי' של צדיקים שיחרבו והקב"ה עתיד להחזירם ליישובן דכתיב כי ניחם ה' ציון ניחם כל חורבותי' עיי"ש. וה"נ מחסיא נחרבה ככל בתי צדיקים ועתיד הקב"ה לבנותה משא"כ אי היתה חריבה באותה עון היה חורבן עולם ודפח"ח. והיינו דקאמר הכא ולהעמיד חורבותיו לשון רבים רוצה לומר נחמי' אמר לרומם בית אל. בנין בית שני ולהעמיד חורבותיו הבתים של צדיקים שנחרבו עמו בחרבנו יעמדו עתה בבנינו וכל זה בהרמת בית אלקינו גבוה מכל הבתים הא לאו הכי לא יעמדו חורבותיו ח"ו כמ"ש בכור שור הנ"ל ויוצדק פי' הרי"ף הנ"ל:

ועיין שיטת הפוסקים בזה ברא"ש ומרדכי ואעתיק מ"ש בגליון שו"ע או"ח שלי סי' ק"כ סעיף ג' על מ"ש רמ"א בשם הגה' מיימ' דבנין גבוה בקרן א' מהני כתבתי וז"ל צ"ע שם מבואר דהי' גג הבית משופע ומעיקור הדין לא היה צריך תיקון כלל ולחומרא בעלמא אמר ר"ת להגבי' קרן א' מבה"כ אבל היכא שהעלי' גבוה מבה"כ אינו מועיל הגבה קרן א' ע"ש. ודע דלע"ד יש כאן ג' שיטות. לר"ח כופין להשפיל ביתו דוקא הואיל ונבנה באיסור ולא יועיל מה שהגביה בה"כ אח"כ ולהרא"ש בעי דוקא שיגביה בית הכנסת כדכתיב לרומם בית אלקינו ולא מועיל מה שמשפיל הבית שאינו עושה מעשה בגוף בה"כ ולרש"י זה וזה לא יתכן והוא מעוות שאינו יכול לתקן דאיסורא דעביד בשעת בנין עביד וקם לי' בעונש שסופו לחרב אלא צריך שלא יבנה בתחלה גבוה מבה"כ ואי עבר אינו מועיל בתיקון להנצל מעונש הנ"ל דוק ותשכח:

בתענית יתיבנא וכו' בת"ח יתיבנא וכו'. ואפי' בשבת נראה באורך שלא לצורך דהרי לא בשבת היה עיין בחי' רשב"א דפליג על בעלי תוס' וס"ל דאפי' קיבל יום זה נמי לוה ופורע דאפי' בסלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי לוה ופורע ע"ש. ולפע"ד מיני' נמי מוכח כיון שהיה רשאי לומר סתם בתענית יתיבנא מבלי להודיעו שהוא תענית חלום וכמ"ש מג"א סס"י תקס"ה וא"כ שוב כששאל לו ליזף מר לימא לי' תענית זה הוא ויומא קא גרים ומה לו לומר תענית חלום הוא אע"כ אפי' תענית זה לוה ופורע וצ"ע על התוס' לכאורה. וי"ל דס"ל כשיטת רבינו ברוך שבתוס' עירוכין וי"ו ע"ב ד"ה עד שלא באתה וכו' שעד לא באתה ליד גבאי נמי אינו לוה לדבר הרשות אלא לדבר מצוה וע"ש בדבור שלפני זה שכ' ההוא דב"ק איזל ואיברי נפשאי. צ"ל ההוא איברא נפשאי נמי דבר מצוה הוא וה"נ מודו תוס' דאפי' יום זה לוה ופורע לצורך סעודת מצוה אבל שלא לדבר מצוה לא. והשתא לפ"ז כשאמר לו לוזיף מר וליפרע לא הוה ס"ל תענית זה הוא. דמצוה לשמוע דברי רב אשי אפי' להתיר הנדר מעיקרא יכול הוא בהאי פתח חרטה אדעתא דגברא רבא כרב אשי לא נדרנא. וא"כ לוזיף עכ"פ ולפרוע. דלצורך מצוה מותר ע"כ הוכרח להאריך ולומר ת"ח הוא והוה כיום זה דאמר ר' יהודה ובו ביום ואין לומר לדבר מצוה מיהת שרי ז"א דהאמר ר' יוסף ואפי' בשבת. ורב אשי לא עדיף משבת דוגמא למ"ש בחולין קי"א ע"א מי עדיפת לן מינה וכו' ע"ש וק"ל:

סיפא אתאן לדברי תורה עיין רמב"ם פ"ב מק"ש ומ"ש עליו בכ"מ ולא העלה ארוכה ועיין דברים נחמדים בדברי ר' אלי' בן חיים בספרו אמרי שפר פ' שמיני וג"כ אינינו מספיק ואבוא כמוסיף על דבריהם דהש"ס הוי מצי לשנויי' רומי' דשני בריית' חדא קתני חברים העוסקים בתורה מפסיקין לק"ש וחדא קתני אין מפסיקין הומ"ל הא בשתורתו אומנתו והא בשאין תורתו אומנתו. וראיתי בירושלמי דפריך לרשב"י וכי לא הפסיק לשום דבר מצוה והא תלמוד גדול שמביא לידי מעשה ותי' הא שנון והאי שנון ומייתי לי' רז"ה פי' לימוד תורה וק"ש הכל מצות ושננתם ואין מפסיקין מזה לזה. והשתא נ"ל זה הוא דוקא במי שתורתו אומנתו אינו מפסיק מתורה לק"ש אבל מי שאין תורתו אומנתו מפסיק לק"ש ולא לתפלה ומיירי מתני' באיכא שהות ומדבר רשות אין מפסקין לק"ש כמו לתפלה כיון דאיכא שהות ומד"ת לתפלה נמי אין מפסיקין כיון דאיכא שהות אבל לק"ש מפסיקין מד"ת למי שאין תורתו אומנתו כיון ששניהם ענין א' זה שנון וזה שנון ותורתו אינו אומנתו והרי מפסיק ממשנתו וצרכי הדיוט מפס"ק ג"כ לק"ש כיון שהכל ענין אחד וסברא זו איתא ג"כ בכ"מ ולא הוה ק' מידי אמתניתין ורישא וסיפא באיכא שהות רק בחברים העוסקים בתורה ואין תורתם אומנתם וברייתא כשם שאין מפסיקין מיירי במי שתורתו אומנתו. אך מה נעשה ור' יוחנן לא אמר כן אלא לא שנו אלא רשב"י וחביריו. ומזה נולד הקו' מברייתא כשם שאין מפסיקין לתפלה וכו' והוצרך לומר בעיבור שנה וכו'. אמנם ר' ירמי' ור"ז הוה ס"ל דלא כר' יוחנן אלא כנ"ל. ומיושב קו' תוס' ד"ה כגון וכו'. וכן פסק רמב"ם. ומה שסיים רמב"ם ואם החמיר ופסק ה"ז משובח הוא ע"פ מ"ש ירושלמי בשמעתן דהמחמיר ומחמיר ממרחץ לתפלה הוה הדיוט ומקשה מר"ג שהחמיר על עצמו וקרא ק"ש לילה ראשונה שנשא אשה ומשני קבלת מלכות שמים שאני ע"ש ומש"ה פסק רמב"ם הכא בק"ש אם מפסיק הוא משובח משום שהוא מלכות שמים ולא כ' כן בהל' תפלה עיין היטיב בכל זה כי הקצרתי מאד:

באמת אמרו החזן רואה היכן תינוקת קוראים עיין רש"י החזן רואה היכן יתחילו למחר דאלו היום ה"ל ספו להו בידים דאסור אפי' בדרבנן עמ"ש תוס' ומהרש"א לקמן י"ג ע"א ד"ה מיתבו וכו' ועיין מ"ש רש"י לקמן ס"פ ר"ע ד"ה דילמא אכיל וכו' עיי"ש:

כיוצא בו לא יאכל הזב פי' רש"י כ"ש טהור עיין רש"ל ומהרש"א. ועיין רע"ב בזב רבותא קמ"ל דתשמיש קשה לו וליכא למיגזר מ"מ גזרו. ולפום רהיטא הוא נגד ש"ס לקמן י"ג ע"א בא וראה כמה פרצי טהרה עיי"ש. וצ"ל דלכאורה שקולים הם זב שקשה לו התשמיש וטהור שקשה לו לטמא עצמו. וה"ל למיתני תרווי' לא יאכל זב ולא יאכל טהור דחדא מאידך לא אתי' אע"כ פרצה טהרה ויותר נזהר טהור מלטמאת עצמו ממה שנזהר הזב על בריאת גופו לשמש ע"כ הוצרכו לגזור על הזב ולא על הטהור וא"כ בזה"ז דליכא טהרות הוה טהור ק"ו מזב וצדקו דברי רש"י ורע"ב ע"ד מהרש"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף