חתם סופר/פסחים/לה/ב

חתם סופר פסחים לה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יוצאי' בדמאי כו'. פרש משום מהב"ע ומשום שכל שאיסורו משום ב"ת חמץ לבד וכבר כתבתי לעיל בסמוך מ"ט פרש"י כרבינא לקמן ועמ"ש בצל"ח ודבריו תמוהים אטו דמאי איסורא דאורי' הוא דנימא איסורא דחמץ לא יחול עליו או יחול עליו העיקור הוא דאנן חיישי' למיעוט דטבל ואם הוא טבל באמת אזי לא יחול עליו אי' דחמץ שהרי טבל אסור גם לעניים כעשירים והוא פשוט:

אלא בטבל שלא נתקן כל צרכו. נראה דמש"ה נקטה הבריתא טבל כי האי דטבל גמור בלא"ה אינו יוצא בו כמ"ש תו' לקמן ל"ח א' ד"ה אתי' לחם לחם וכן משמע להדי' ממהרש"א שם ויש ליישב בזה פסק הרמב"ם ועלח"מ שם:

הא מני ר"ש. כבר כתבתי דאנן לא קמ"ל כר"ש ואפי"ה פסק הרמב"ם דאין יוצאין במצה של טבל. והנה שמעתי מאמ"ו הגאון בעל ס' הפלאה דבשג"א סי' צ"ו מיישב ק' תו' ר"פ לולב הגזול דלמ"ל הקישא דמי שאיסורו תי"ל משום מהב"ע ותי' בשאג"א דה"א היכי דלי"ל אלא כזית טבל מצומצם דניתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דטבל קמ"ל הקישא דלא יי"ח בטבל כלל ואמר אמ"ו הגאון דזה אינו דהא אפשר לקיים שניהם ע"י שיפריש כ"ש מהכזית לתרומה ומעשרות ויהי' המותר חולין גמורים ואח"כ יבללם ויאכלם וה"ל האיסור היינו התרומה והמעשרות פחות מכשיעור ונהי דאסור מן התורה מ"מ מלקות וחיוב מיתה ליכא משא"כ השתא דאוכל כזית בטבלא ה"ל שפיר מהב"ע והדרא קו' תו' לדוכתה למ"ל הקישא תי"ל משום מהב"ע וצ"ל דשמעתין אזלא לר"ש ולדידי' הא אית ליה כ"ש למלקות ולא מהני מידי כשיפריש תרומות ומעשרות וה"א דליתי עשה ולדחי ל"ת דטבל קמ"ל הקישא וא"כ כ"ז לר"ש דאית לי' כ"ש למלקות משא"כ לדידן דבעי' שיעורא למלקות אה"נ דבלא הקישא אינו יוצא במצה של טבל משום מהב"ע ושפיר פסק הרמב"ם. והנה דבריו צריכין תבלין דהא אי בללן ואכלן ליכא איסורא כלל אפי' לר"ש דס"ל כ"ש למלקות דהרי בטלי זב"ז כמבואר בזבחים דאמר ר"ל הפגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו וצ"ל לפמ"ש הר"ש בטבול יום פ"ב מ"ג (וע"ש וצ"ע בנדה מ"ז א') דר"ש אית לי' מב"מ לא בטיל ע"ש ולע"ד י"ל לפי דרכו של אמ"ו הגאון הנ"ל בזה האופן דאפשר לקיים שניהם ע"י שיאכל הכזית טבל שלכ"ה כגון אכילה גסה וכדומה דמשום טבל לא מחייב ואלו משום מצות מצה יצא לפי ספיקתו של המל"מ פ"ה מיסה"ת וצ"ל לפמ"ש המרש"ל בשבועות דלר"ש דאית לי' כ"ש למלקות ה"ה שלכ"ה וא"כ לדידן דאית לן שלכ"ה פטור ה"ל מהב"ע וא"ש פסק הרמב"ם. א"נ י"ל פסק הרמב"ם בשנבין אמאי דחיק לאוקמי כר"ש הא כר"י נמי אתי' דהא בחולין ק' ב' מבואר דקל על חמור אינו חל אפי' לר"י וה"נ חמץ קל הוא לגבי טבל שהרי אין היתר לטבל בלי מעשה דהפרשה משא"כ חמץ דממילא שרי' אחה"פ וזהו קולא כמבואר ר"פ הערל דמידי דמחוסר מעשה ה"ל חמור לגבי מידי דלא מחוסר מעשה ותלה בזמן ע"ש גבי ערלת ואנינות אע"ג דמ"מ חמץ עונשו חמור דבכרת ז"א עי' בחולין ק"א א' דקאמר טומאת בשר דבלאו חמור מטומאת הגוף דבמיתה משום דלבשר לי"ל טהרה במקוה משא"כ לגוף יש לו טהרה במקוה וא"כ ה"נ ה"ל חמץ קל דתיקון שלו תלוי בזמן משא"כ טבל וא"כ כר"י נמי אתי' וצ"ל דז"א דהא לר"י אסור חמץ לאחר זמנו והא"ש פסק הרמב"ם דלפי מה דקי"ל בחמץ לאחר זמנו כר"ש ה"ל חמץ קל ולא חל אטבל וא"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף