חתם סופר/פסחים/לה/א

חתם סופר פסחים לה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והכהנים בחלה ובתרומה. פרש"י אבל ישראל בתרומה לא כו' הא דלא פי' בקיצור דה"ל גזל וכק' תוס' לקמן ל"ח א' אתי' לחם לחם ותירוצם לא שייך בתרומה עי' וי"ל מ"מ משכחת בנפל לו תרומה מבית אבי אמו כהן לכך פי' טעם מספיק יותר אע"ג דהשתא נמי אנינו טעם מספיק דמשכח"ל שהי' חמץ בתחלה ואח"כ עשאוה תרומ' דהשת' שפיר חייב עלי' משום חימוץ וא"כ במצה כה"ג יוצא בה ז"א דע"כ היה כבר י"ט באופן שהיה כבר איסורא דחמץ עליו ואז אין מפרישין תרומות ומעשרות בי"ט ולא משכח"ל אלא שהופרשה מכבר וא"כ כי קדש היום לא חל איסורא דחמץ והא"ש דאחלה לא פרש"י כלום רק אתרומה ומשום דגלגל עיסה בי"ט מפרישין ממנו חלה בי"ט וא"כ הך דרשא דקרא אנינו מספיק לחלה לכן הניח סתמא משום גזל וק"ל. אך מלשון רש"י משמע דאפי' אי חל איסורא דחמץ עלי' נמי אינו יוצא בה דבעי' חמץ לבד כשינויי דרבינא לקמן את שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבד ויתבאר לקמן אי"ה:

אמר קרא לא תאכל עליו חמץ. הק' בצל"ח מ"ט לא מייתי קרא דפ' בא דמוקדם כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות ומייתי ליה הש"ס לעיל ה' א'. והנה לעיל כ"ח ב' דמייתי הש"ס נמי הך קרא דלא תאכל עליו חמץ התם לק"מ דה"ל לאתויי מקרא דפ' בא הנ"ל משום דפלוגתת ר"י ור"ש תלוי בלישנא דהך קרא לא תאכל עליו דקאי אשחיטת פסח דלפניו ועמ"ש שם וגם למילף מניה לקובעו חובה בזה"ז י"ל מדכתיב בהאי קרא בכל מושבתיכם תאכלו מצות וכ' תוס' בקידושין ל"ז ב' ד"ה בזמן כו' דקאי לרבות חו"ל בזמן שבהמ"ק היה קיים א"כ ע"כ לא קאי הקישא דהאי קרא אזמן הזה לכן מייתי מלא תאכל עליו חמץ אך הכא הקשה שפיר ויש ליישב משום דמכל מחמצת דרשי' לרבות נוקשה א"כ ה"א אי ראוי רק לנוקשה יוצאים ביה חובת מצה קמ"ל דוקא אי ראוי לחמץ גמור יוצאים בו לאפוקי אי אינו ראוי' אלא לנוקשה לא. א"נ י"ל הכא הני תנאי ס"ל כר"י דמחייב אחמץ לאחר זמנו מדכתיבי תלתא קראי ואי הוה אצטריך כל מחמצת להקישא א"כ לאחר זמנו מנ"ל לכן מפיק ליה מלא תאכל עליו ומ"מ ידעי' לאו בלפני זמנו מתיבת עליו דקאי אשחיטת הפסח דלפניו והאש"נ מה שהקשה המרש"א ז"ל דלעיל כ"ח ב' קאמר לר"ש לקובעו מנ"ל כו' וק' הא אכתי מיבעי' ליה לדרשא דהכא והא"ש דלר"ש דהכא נפ"ל מכל מחמצת לא תאכלו אבל לקובעו חובה לא מצי מפיק ליה מכל מחמצת כיון דכתיב בכל מושבתיכם דקאי אחו"ל בזמן שבהמ"ק קיים וכנ"ל ולפ"ז לעיל ה' א' דמייתי הש"ס קרא דכל מחמצת היינו לר"ש דלר"י אצטריך לדרשא לאחר זמנו כנ"ל אע"כ לר"ש קאי דהלכתא כוותי' בלאחר זמנו ולר"י מפקי ליה מלא תאכל עליו חמץ ותרתי שמעי' מהך הקישא. אך מה שתי' הצל"ח אק' מרש"א הלזו תמוה מאד אטו ושמרתם לא אצטריך אלא ללחמי תודה וכדומה הא אצטריך דבעי' שימור לשמה לאפוקי אי עביד שימור שלא לשם מצוה אלא למצה דעלמא ופשוט ונער יכתבם. ומה שהקשה עוד דהא אכתי אצטריך הך הקישא להא דלקמן את שאיסורו משום ב"ת חמץ כו' יש ליישב וגם ליישב קו' המרש"א הנ"ל דודאי אין היקש למחצה וכן צ"ל ע"כ דהא לקמן יליף עוד מהך הקישא נשים דמחייבים במצה אלא דלעיל כ"ח ע"ב שקיל וטרי הש"ס הכי דר"י יליף איסור חמץ מש"ש ולמעלה מדכתיב עליו דקאי אשחיטת פסח שלפניו ור"ש דחי הא כתיב נמי בסיפא ז' ימים תאכל עליו מצות וההיא ע"כ לאו אשחיטת פסח קאי והנה ע"ז קאמר הש"ס דר"י מוקי האי קרא אהקישא לקובעו חובה בזה"ז והשתא ה"פ דקרא לא תאכל עליו פי' אשחיטת פסח דלעיל לא תאכל חמץ ז' ימים תאכל עליו פי' אאכילת חמץ דרישא דקרא תאכל מצות היינו בזה"ז דאיכא בבל תאכל חמץ וא"ש עליו דסיפא והשתא מקשה לר"ש לקובעו מנ"ל דאי נמי אתי' ליה מהך קרא ואין היקש למחצה מ"מ קשה מה"ת להתיר חמץ מש"ש ולמעלה הא כתיב עליו אשחיטת פסח ואי משום דבסיפא נמי כתיב עליו הא ר"י מפרש ליה שפיר דקאי אאכילת חמץ דרישא דקרא ומשני דר"ש מפיק ליה מבערב תאכלו מצות ולא מהך קרא וא"כ עליו ע"כ לאו אשחיטת פסח קאי אבל הקישא דשמעתין שפיר מפיק ליה נמי מהך קרא ואין היקש למחצה. ובמה שכתבתי לעיל דהך הקישא דהכא היינו לר' יהודה אבל לר"ש דחמץ לאחה"פ מותר אה"נ דמפקי' מכל מחמצת לא תאכלו א"כ נחזי אנן נשית לבנו הך הקישא מה עבדינן בהא דלענין לאחר זמנו קי"ל כר"ש ובלפני זמנו כר"י וא"כ לא נצטרך לדר"ש בשעה שישנו בקום אכול מצה דהא אנן מש"ש אסרי' ליה ולקובעו חובה לא אצטריך דמבערב תאכלו מצות נפ"ל כדלקמן ק"ב וא"כ הך הקישא מאי עבדינן ליה (ודוחק דלחיוב נשים אצטריך עמ"ש שם אי"ה בפ' אלו עוברין) ומזה נ"ל ישוב לפרש"י במתניתין ד"ה והכהנים בחלה כו' שכתבתי לעיל דמשמע מלשונו שכתב מי שאינו מוזהר על חמוצו אלא משום חמץ משמע כרבינא דדרשינן מי שאיסורו משום ב"ת חמץ לבד וכ"כ להדיא בד"ה דמאי דלא כו' והוא תמוה הא מסיק הש"ס מחוורתא כדרב ששת והא"ש בהקדם הקדמה קטנה דלעיל כ"ח ע"ב אמרינן כתוב בהאי וכתיב בהאי ולא אמר וצריכא אמנם בפ' ע"פ מסיק הש"ס וצריכא ועי' ברשב"ם שם הצריכותא ולפע"ד לא ניחא להש"ס בהך צריכותא כלל משום תינח למ"ד פ"ש תשלומין דראשון הוא אבל למ"ד ר"פ מי שהיה דרגל בפ"ע הוא והכי קי"ל א"כ אזדא הך צריכותא לכן לא ניחא להש"ס למימר שום צריכותא לר"י אלא כתיב בהאי ובהאי דר"י לטעמיה דאית ליה ב"כ הבאים כא' מלמדין ופי' בהליכות עולם דאית ליה לר"י מילתא דאתיא במה מצינו טרח וכ' לה קרא וא"כ ה"נ אין בכך כלום אי כתיב בהאי ובהאי והא"ש ודאי רבינא דמוקי הך בריתא כרבנן דר"ש היינו ר' יהודה קשה מידי בלבד כתיב כיון דההיקש לא מייתר דשפיר אצטריך לכמה מילי א' לדברים הבאים לידי חימוץ דלא נפקא מכל מחמצת לר"י כנ"ל וגם לקובעו חובה בזה"ז דלא נפקא מבערב תאכלו מצות דכתיב בהאי ובהאי אפי' בלא צריכותא לכן מחוורתא כרב ששת דברייתא ע"כ כר"ש אחי' אך לדידן דלא אצטריך הך הקישא כלל דלדברי' הבאים לידי חמוץ נפקא לן מכל מחמצת כנ"ל דבלאחר זמנו קי"ל כר"ש ולקובעו חובה מבערב תאכלו מצות דבלא צריכותא לא אמרינן כתיב בהאי ובהאי דאנן קי"ל ב' כתובים אין מלמדים והך צריכותא נמי לי"ל דקי"ל פ"ש רגל בפ"ע הוא ונפ"ל שפיר לקובעו מבערב תאכלו מצות ואייתר לן הך הקישא ע"כ למצה של טבל ונהי דאית לן אי' חל על אי' ע"כ שבקי' לקרא דדחיק ומוקי נפשי' למימר מי שאיסורו משום ב"ת חמץ לבד וא"ש פרש"י בכולי שמעתין וגם פסק הרמב"ם בזה דאין יוצאין במצה של טבל אע"ג דקי"ל אחע"א עוד נאריך בזה לקמן אי"ה בשמעתין וק"ל:

המחהו וגמעו כו'. אע"ג דהתם גלי קרא הנפש לרבות השותה ובמצה כתיב לחם ואכילה מ"מ נילף מני' דגלי קרא דלא נימא הקישא כה"ג כיון דמינו מתחייב במצה ועמ"ש רמב"ן לקמן במלחמות ה':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף