מהר"ם חלאווה/פסחים/לה/ב

מהר"ם חלאווה פסחים לה ב

דף ל"ה ע"ב

כיון דאי בעי מפקר להו נכסי והוי עני וחזי ליה. וא"ת למה לי מפקר לנכסיה לימא מפקר ליה לדמאי דהא קיימ"ל דהפקר פטור מן המעשר הא ליתא דה"מ בשהפקירו מתחלתו שלא בא לכלל חיוב אבל האי כיון דאחיי' אחייב, לא צריכ' בשהקדימו בשבלין ונטלה ממנו תרומת מעשר ולא נטלה ממנו תרומ' גדולה. אם תדקדק בזה מה יגיע ממנו לישראל תמצא שאינו מרויח ואינו מפסיד אם מקדים, תרומה גדולה או מעשר הגע עצמך שיש לישראל ק' סאין ונחשוב הסאה י"ב קבין והקב י"ב מדות קטנות כדי שיעלו לנו לחשבון שלם נמצא זה אם מקדים תרומה כדינה נותן שני סאין לכהן ומן התשעים תשע סאין ללוה הרי י"א סאין ומן השמנה נעשם קבין עולין צ"ו מן הצ' ט' קבין מן הה' חצי קב והקב הנשאר נעשהו י"ב מדות קטנות מן הי' א' מן הב' חומש א'. נמצא שנותן בין הכל י"א סאין ט' קבין וחצי מדה אחת וחומש. ואם מפריש מעשר תחלה נותן עשר סאין ללוה. נשארו תשעים נותן מחמשים אחת לכהן מהארבעים נעשם קבין עולין ת"פ מת' ח' ומנ' א' הרי ט' קבין נשארו ל' מכ"ה חצי קב והה' נעשם מדות עולין ס' מנ' א' מי' חומש הרי לך י"א סאין ט' קבין וחצי מדה וחומש אבל ההפרש שיש בזה הוא בין הלוה והכהן שאם הקדים מעשר הלוי מרויח ואם הקדים תרומה הכהן מרויח. כיצד אם הקדים תרומה מגיע לחלק הלוי תשע סאין תשעת קבין ומחצה מדה וחומש נותן מהן לכהן י"א קבין וחצי ושלש. מדות ועשירית מדה ועשירית חומש. נשארו לחלקו שמונת סאין ועשרה קבין פחות שתי מדות בקרוב ואם מפריש תחלה מעשר ראשון הגיע לחלק הלוי עשר סאין נותן לכהן אחת נשארו לו תשע סאין נמצא מרויח שני קבין ושתי מדות בקרוב מעט והכהן מפסיד כנגדו. סימן לדבר נמצאת אומר שני כתובין מכחישין זה את זה והכתוב השלישי מכריע ביניהם:

והכהנים בחלה ובתרומה דנאכלין בכל מושבותיהן ואע"ג דאין נאכלין בבית הקברות מ"מ הא נאכלין בכל דירות:

אבל לא בטבל. איכא מאן דלא גריס ליה בהלכות הרב אלפסי ז"ל משום דבסמוך מוקמינן ליה כר' שמעון דאמר מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל דלית ליה איסור חל על איסור לא באיסור כולל ולא באיסור מוסיף ואנן קיימ"ל איסור חל על איסור באיסור כולל ואיסור מוסיף. וכי תימא מ"מ הא איכא משום מצוה הבאה בעבירה כתבו בעלי התוספות דלא אמרו מצוה הבאה בעבירה אלא בקרבן או בלולב שמתפללין ומשבחים בו אבל בשאר מצות לא תדע לך דהתם במסכת סוכה ממעט סוכה גזולה מדכתיב לך ולא מפיק לה משום מצוה הבאה בעבירה ומשו"ה נמי לא גרסינן הכא פשיט' דמאי פשיטותא והא לא קיימ"ל הכי. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דאפילו בשאר מצות נמי אמרי' מצוה הבאה בעבירה תדע לך דגרסי' בירושלמי בפרק האורג גבי הקורע בחמתו ועל מתו בעין קמי ר' אבא במה דאתמר התם השוחט חטאתו בשבת כפר ומבי' חטאת אחרת אף הכא לא יצא ידי קריעה לא כן אמר ר' שמעון בן יהוצדק מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח אמר לון תמן היא גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אנו אומרין הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא ידי חובתו בפסח בתמיהא. הלכך שפיר גרסי' פשיטא ואע"ג דליתא לדר"ש קיימ"ל דאין יוצאין בטבל וכדכתב הרב אלפסי ז"ל. וטעמא משום מצוה הבאה בעבירה. אלא דכיון דהאי איסורא מדרבנן הוא דמדברי קבלה ילפינן לה דאסמכינהו רבנן אקרא כל היכא דמשכח איסורא דאורייתא טפי עדיף ליה משום הכי גמר סוכה מתעשה לך. וטבל נמי אליב' דר' שמעון מקרא ואע"ג דלדידן ליתא קמה ליה במצוה הבאה בעבירה:

בטבל טבול מדרבנן בעציץ שאינו נקוב. כתב הראב"ד ז"ל דמינה שמעינן דאפילו מי שאינו רגיל להפריש ימות השנה צריך להפריש ממצת הפסח אע"ג דמדרבנן הוא. מיהו אי אשתלי ולא אפריש יצא כל דאיכא אכתי לאפרושי דהא קיימ"ל כשמואל דחלת חוצה לארץ אינה טובלת אלא אוכל והולך ומפריש בסוף:

מעשר שפדאו על גבי אסימון דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך דבר שיש עליו צורה. פירש"י ז"ל אסימון דבר שאין עליו צורה פלדון בלע"ז. ואינו מחוור דהתם בבבא מציעא אמרינן מאי אסימון פולסא ובפרק במה אשה גבי דינר שבסנדלה משום בת ארעא אמרינן אי משום צורתא ליעבד ליה פולסא. אלמא פולסא דהיינו אסימון צורה יש עליו. אלא שהוא מטבע שנפסל ואין צורתו חשיבה ואנן בעי' מטבע חשוב מחמת צורתו:

הקדש שחללו על הקרקע ואע"ג דאמרינן היו בונין בחול ואחר כך מקדישין דאלמא מחללים על הקרקע התם בבנין דהוה ליה תלוש ולבסוף חברו והוי כתלוש והכא בשדה וכרם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף