חתם סופר/נדרים/ז/ב

חתם סופר נדרים ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רבי חנין אמר רב השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי שכל מקום שהזכרת השם מצויה שם עניות מצויה ועניות כמיתה שנאמר כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. ופירש בר"ן אע"ג דקאמרינן ד' חשובים כמת סומא ומצורע עני ומי שאין לו בנים והכא ודאי מעניות קאמר דליכא למימר מצורעים היו דכתיב בקרב המחנה וליכא למימר שנתרפאו במתן תורה דהא אמרינן שחזרו למומן במעשה העגל. ומקשים העולם ממתני' דנגעים רפ"ז והוא מספרא דנגע שקודם מתן תורה אינה מטמאה בנגעים מדכתיב כי יהיה בעור בשרו מכאן ואילך ולא קודם. א"כ ע"כ צ"ל להר"ן כשחזרו למומן נידונים כפנים חדשות וטימאו דאל"ה לא הוה מקשה מידי דהרי היו מנוגעים קודם מ"ת ואינם מטמאים (והיו בקרב המחנה אע"פ שהיו מצורעים) אע"כ צ"ל שנידונים כפנים חדשות ומיטמאו. א"כ קשה למאי הילכתא נאמר כי יהיה למעוטי אותן שקודם מתן תורה הלא לא היה שום נגע מקודם מתן תורה שכולם נתרפאו ואם חזרו י"ל פנים חדשות ומטמאים וקו' עצומה היא. ומה שתירץ בס' שאילת שלום אות צ"ב דהתורה לא סמכא דיניה אניסא. במחילת כבודו לא דק בזה דאניסא דעתיד להיות לא סמכא תורה. אבל אנס שכבר עבר דבשעת מ"ת כבר נתרפאו לא נמצא שום נגע ומ"ט כתב' תורה כי יהיה וצע"ג:

והנלע"ד ליישב אקדים כי מ"ש הר"ן שחזרו למומן במעשה העגל הוא אשגירת לישן דפלוגתא היא במדרש רבה (פ' נשא פ"ז) דאיכא מ"ד במתאוננים חזרו לצרעתם ועיין תוי"ט פ"ה דאבות גבי עשרה נסיונות וכו'. ונ"ל דהלכה כך דבזה א"ש מה דאמרי' בעלמא אותן אנשים שהיו טמאים לנפש אדם מי היה וקשה מאי קושיין וכי לא מתים אנשים בכל יום כמנהגו של עולם וכדאמר ר' יצחק באמת טמאי מת מצוה היו. אע"כ ס"ל להני תנאי לא מתו עד אחר מתאוננים וזה דעת רש"י ר"פ כי תשא שטען עליו הרמב"ן והלא מתו בכל יום ולק"מ כנ"ל. נמצא מ"ש ר"ן בעגל חזרו למומן לאו דוקא אלא במתאוננים חזרו למומן הראשון. ומיהו הא מודינא דעכ"פ מעגל ואילך נהי למומן הראשון לא חזרו אבל עכ"פ אי אירע מקרה לאנשים שע"פ מזגם יפרח בהם נגע צרעת לא ניצולו ונצטרעו בטבע לא בעונש אלא שלא זכו לנס שכנגד הטבע. עוד הקדמה אחרת אקדים מ"ש במתני' רפ"ז דנגעים קודם מ"ת היינו קודם הדיבור והצווי של פ' טמאים ומשלוח מחנות אבל לא קודם מ"ת שבהר סיני אלא קודם דיבור ביום א' בניסן שנה השנית שהוקם המשכן ונאמרה בו שמונה פרשיות אלו (כדאיתא ר"פ קמא דפסחים) וכן דעת ריב"א שבתוס' נזיר נ"ד ע"א ד"ה או בקבר וכו' ובנדה ע' ע"ב ד"ה ואין נציב מלח ע"ש. והשתא א"ש הכל בעזה"י. דודאי אותן שחזרו למומן אחר מתאוננים פנים חדשות ומיטמאו ואפ"ה הוצרך לומר ביום הקמת המשכן איש כי יהיה בעור בשרו למעוטי אותן שנתנגעו מעגל עד המשכן בטבעם אותן אינם מיטמאים בנגעים וק"ל:

וכי עייל לביתיה שרי לנפשי' והדר שרי ליה. ע' ר"ן שכ' דבמ"ק מיירי במנודה לעיר אחרת שאשתו מותרת בד' אמותיו ואסור בתשה"מ. והנה התם בעי למיפשט מישראל במדבר שהיו נזופים ושמשו מטותיהם. ובר"פ הערל פליגי רש"י ותוס' אי היה הנזיפה מהעגל ולתוס' היה ממרגלים. והנה לתוס' דהנזיפה היה ממרגלים שפיר פשט דהא גם הנשים היו נזופים והיו מותרים זע"ז בד' אמותיו כיון ששניהם נזופים ומ"מ היה לאסור בתשמיש אע"כ מותר בתשה"מ. אלא לרש"י שהיה הנזיפה מעגל ולא נתנדו הנשים וא"כ קשה ותסברא הלא אפילו בד' אמות אסורה אע"כ מנודה לשמים קיל ומדלא אמר הכי ותסברא ש"מ כהראב"ד דאשתו כגופו ומותרת בד' אמותיו וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף