חתם סופר/נדה/כב/ב

חתם סופר נדה כב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וחכמים שאלו לרופאים בתשובת הרא"ש כלל ב' שאל לרשב"א אם האמינו לרופאים למה לי הטלה למים ע"ש ולא נמצא תשובה ע"ז ועיני כל משוטטות במ"ש האחרונים בזה. ואומר אני מקצת מה שלקטתי מתוך דבריהם ומה שהוספתי נופך בעזה"י בתוס' מרובה והמעיין יבחר. והוא כי לדעת הראב"ד ז"ל דדוקא בכעין ברי' מהני מה שלא נימוח משא"כ בחתיכת בשר שאפי' לא נימוח נמי טמאה א"כ אפי' אי נאמין לרופאים מ"מ מאן לימא לן שמכתה מוציאה קליפות ושערות ולא יהא אלא מכה ממש שתוכל להוציא דם מ"מ לרוב הפוסקים בעינן שתדע עכ"פ שמכתה מוציאה דם מכ"ש הכא בעינן שתדע שמכתה מוציאה שערות וקליפות וא"כ בשלמא דם אפשר שתרגיש היא ביציאתו מהמכה אבל פליטת השער והשרת הקליפות גם היא גם הרופא לא ידעו דבר ולא הועילו דברי הרופא אלא להודיע ע"פ דרכי רפואה שישנו כזה בעולם שאפשר שיהיה לאדם מכה שמוציאה כעין ברי' זו ולא שנאמין על האשה הזו כלל אע"פ שאמרו הרופאים אשה זו מכה יש לה משמע שעל זו העידו מ"מ הם שפטו כן אבל מה לנו ולדבריהם ולא היה לנו שום תועלת בדבריהם אלא שנדע שיש מציאות זו בעולם ולזה נאמין לרופא אפי' לדעת הפוסקים דלא סמכינן ארופא באיסורים עי' מעיל צדקה מ"מ בהא נאמינהו אם אינו שופט על גוף זה והחילוק מובן. והשתא א"ש הכל דודאי אפילו אי לא נימוח נמי היא טמאה כשיטת הראב"ד. אך להיות כי לא שכיחא כלל שיתיבש כ"כ ושיעשו כמין ברי' הלז ולעולם תלינן במצוי בין להקל ובין להחמיר ע"כ שאלו לרופאים ואי לא דהוי מצוי מכה ושומא דנוכל ליתלות בהם לא היה מועיל מה שאינו נימוח או מה שהוא ברי'. אבל הואיל ואמרו הרופאים דאיכא מכה ושומא כזו בעולם א"כ כי חזינן דלא נימוח ונעשה יבש כעץ וגם הוא כצורת ברי' תלינן במצוי במכה ושומא ואמרינן יש לה מכה ושומא והיינו דלא הוזכרה במשנה ובשום פוסק דנשאל לרופא משום שאין אנו צריכים שוב לדברי הרופא דכבר נודע לחכמים בימי ר' צדוק בטבעין שיש כזה בעולם א"כ בכל כיוצא בזה אנו תולים שיש לה מכה כזה והא"ש מ"ש רמ"א בסי' קפ"ח אם בדקה כבר ג' פעמים ולא נימוחו שוב לא תבדוק היינו משום דהשתא ידעינן שמכתה מוציאה כיוצא באלו דאיתחזק תלתא זימני ולא יהיה אלא דם צלול אם היה לה מכה ויודעת שמכתה מוציאה דם תלינן במכה לכ"ע ואמאי לא נתלה נמי ברי' הללו במכה הואיל ויודעת שמכתה מוציאה כמין אלו ע"י דאיתחזק תלתא זימני. ואש"נ מ"ש רמ"א דבשעת וסתה כשתראה כמו אלו צריכא בדיקה ולא מועיל מה דכבר איתחזק תלתא זימני. והש"ך תמה ע"ז דע"כ לא כ' כן תוס' לעיל ט"ז ע"א ד"ה ומ"ס כו' אלא בדם ממש ומשום וכי לעולם לא תטמא וזה לא שייך במפלת שערות וקליפות שהרי תטמא כשתראה דם צלול ע"ש. ולענ"ד בהיפוך ע"כ לא הוצרכו תוס' לומר וכי לעולם לא תטמא אלא במכה שידעינן בודאי שמוציאה דם טהור א"כ ביום הוסת נמי היה לנו לומר שזהו דם טהור מהמכה דמספיקא מוקמינן לאשה בחזקת טהרה דאע"ג דיום הוסת הוא דהות חזיא ביה רוב ימיה מ"מ השתא קיימינן אי וסתות דרבנן ולא הוי רוב גמור וחזקת טהרה דידה עדיפא ותלינן במכה שיש בה ודאי דם טהור אי לאו דא"כ לעולם לא תהיה טמאה ומפקינן לה מרוב נשים וזהו רוב גמור ועדיף מחזקת טהרה שלה לכן טמאה מיהת ביום הוסת כל זה ביש לה מכה שמוציאה דם טהור בברור הוצרכנו לסברא זו וכי לעולם לא תטמא משא"כ בזו שהוציאה כמין שערות וקליפות ולא נודע לן בברור שיש לה מכה שמוציאה כיוצא באלו ולא מטהרינן לה אלא מטעם רוב דרוב דמים אינם נעשים כצורת בריה ומזה שפטינן שיש לה מכה שמוציאה כיוצא בזה מ"מ מיעוטא מיהת הוי דנעשה גם מדם צורות כאלו וכשנצרף לזה גם יום הוסת דעל הרוב חזיא ביה א"כ מדוע לא נחמיר עכ"פ למבדק אם נימוח או לא ואיך נסמוך על דאתחזק תלת זימני שלא נימוח הא גם יום הוסת כבר אתחזק תלתא זימני או יום שלשים לרוב נשים ויפה כ' רמ"א. וממילא מובן נמי שיטת הראב"ד דבחתיכה שאינה עשויה כמין ברי' לא מועיל מה שלא נימוח דהרי דם יבש נמי טמא מה תאמר לא שכיחא שיהיה יבש כ"כ ותלינן במצוי הלא לא נודע לנו ע"פ רופאים שמצוי יותר שיבואו החתיכות מהמכה יותר ממה שיהיה מדם דנדה כמו שהעידו על מיני ברי' וצריכין אנו לומר לאו דוקא שערות וקליפות אלא כל מין ברי' כמו יבחושים אדומים וכדומה וא"ש הכל בעזה"י. אך כ"ז לשיטת הראב"ד וסייעתו דדם יבש טמא לולי שעשוי' כמין ברי' א"ש כל דברינו הנ"ל. אמנם לשיטת הרז"ה וסייעתו דכל חתיכה יבשה אי לא נימוחה תלינן במכה ואי נימא נמי משום דלא שכיחא שיתייבש כ"כ מ"מ הא לא העידו הרופאים על זה. ואי נימא אין הכי נמי קאמר דבכל פעם נשאל לרופא זהו לא נזכר. ומ"מ נראה דלק"מ דהמעיין בהשגת הרז"ה על ספר בעלי הנפש יראה דס"ל דלא כמ"ש הראב"ד ותוס' בשמעתין ד"ה ולפליגי נמי כו' בחתיכות קטנות לא שייך פתיחת הקבר אלא ס"ל להרז"ה בהדיא דלעולם שייך פה"ק אפי' בחתיכה קטנה שבקטנות ודלא כמ"ש הרא"ש על שמו ותמהתי ואולי נעלם מהרא"ש דברי רז"ה בהשגות הנ"ל. וא"כ צריכין להבין א"כ מאי נ"מ בפלפולו של רז"ה בחתיכה יבישה הא בלא"ה הכל טמא אפי' בחתיכה קטנה משום דא"א לפה"ק בלא דם וע"כ צ"ל הרז"ה סמך עצמו על מ"ש עוד לפני זה דס"ל כר' אחא משבחא בעל השאלתות. דגריס בכריתות שם לחלק בין נגמרה ימי יצירה ללא נגמרה דבלא היתה מעוברת מ"א יום ומפלת אפי' צורה אפשר לפה"ק בלא דם. ובהיתה מעוברת מ"א יום אזי אפי' חתיכה בעלמא קטנה שבקטנות נמי יש לה דין קברות וא"א לפה"ק עי' היטב בדברי הראב"ד ורז"ה בזה ותראה כי כנים דברינו וגם זה נעלם מהרא"ש ז"ל. נמצא דנ"מ טובא בפלפולו של הרז"ה בחתיכה יבשה כשיודעת האשה בודאי שאינו ולד ולא נגמרו ימי יצירה מ"א יום בהא מטהרינן [כנ"ל] (כצ"ל) וא"כ א"ש דשאלו לרופאים דנהי דע"י שלא נמוחה החתיכה כבר נתברר שהיה דם טהור דכל חתיכה שלא נימוח טהורה מ"מ אכתי איכא למיחש לפתיחת הקבר וכשהאשה א"א לה לידע בבירור שלא נתעברה זה מ' יום ע"כ מטמאינן מספק משו"ה שאלו לרופאים ומיירי שהרופא העיד על אשה זו וכיוצא בזה שאינו אלא ממכה ולא מוולד ואה"נ דאפי' הטלה למים לא היה צריך דע"ז סמכינן אהרופא אלא משום דכל מאי דאיכא לברורי מבררינן מיהת באופן שנדע בברור שאינו דם נדה ומ"מ אם הוא לידה או לא זה א"א לברר וע"כ יש לסמוך אהרופא וא"ש:

ובזה א"ש דברי הירושלמי ר"פ ומייתי ליה הש"ך ופלתי סימן קפ"ח דמקשה לריב"ז דס"ל דם יבש טהור ומקשה מעובדא דרבי צדוק ששאלו לרופאים טעמא דאיכא מכה הא ליכא מכה לא והניחו בקו' והא"ש דס"ל לרז"ה דהירושלמי מצי סבר או כמ"ד אפשר לפה"ק בלא דם או א"א לפה"ק בלא דם בלי שום הכרעה אם כן שפיר קשה כנ"ל. משא"כ אנן ס"ל כתלמודא דידן בכריתות הנ"ל לחלק בין נגמרו ימי יצירה או לא וכנ"ל א"כ שפיר י"ל דם יבש טהור וכריב"ח ומיושב קו' הש"ך. אמנם הרא"ש דפרקין ס"ל נמי כהרז"ה ומ"מ פליג נמי אהרז"ה כמבואר א"כ לשיטתו יפה הקשה קו' הנ"ל בתשובה כלל ב' ואין פותר אותה:

אבל דם דרכיך לא הקשו תוס' הא דם הנדה תני לקמן בפרקין דברי תוס' קשים להולמן ולפמ"ש מהרש"א כוונתם כך איך מחליטינן משום שלא נימוח ש"מ ברי' היא ממכה הא חזינן לקמן דיכול להיות שדם יתקשה ויתייבש כ"כ הרבה ואם זאת כוונתם א"כ מבואר נגלה דס"ל כהרז"ה וסייעתו דלאו דוקא צורות אלו אלא ה"ה לחתיכה ממש שלא נימוחה נמי טהורה ולא משום שהצורה מוכחת עליה. וכשיטה זו משמע נמי מפירש"י בשמעתין ד"ה לח ונעשה יבש שכ' דדם הנדה דומיא דבשר המת משמע מני' דמתני' דר"פ דם הנדה לא מיירי מיבש מעיקרו וזהו שיטת רז"ה דלא כרשב"א כמובן למעיין. וכן הוכחתי עוד משיטת תוס' לעיל ר"פ ד"ה אלא בחתיכה וכו' וכמ"ש לעיל. ואם כן יש לנו די סמיכה לצרף עוד להיתרים אחרים דהרי רז"ה ורש"י ותוס' ורא"ש וטור קיימו בחדא שיטתא:

דם דרכיך לא הראב"ד פ"ב ממשכב ומושב ס"ל דלא בעינן מעל"ע אלא בשרץ ונבילה דאקושי וצ"ל דיצא לו זה מדנקט בעל האיבעיא שרץ ונבילה וה"ל למינקט ש"ז ורוק לאשמעינן דגם אינהו אקושי טפי מדם ולאפוקי מקו' תוס' אלא ע"כ פשיטא ליה הואיל והני רכיכי לא בעי מעל"ע ולא איבעיא ליה אלא בדם הנדה דלדינא מטמא אפי' ביבש אלא משום דלא שכיחא שיהיה קשה כ"כ משו"ה תלינן שהוא משומא ומכה וא"כ איכא למימר נהי דבפחות מעל"ע נמי יבש הוא מ"מ עדיין אינו חוץ מגדר השכיח עד שיתייבש כ"כ שלא יתמחה במעל"ע ואז נדע שהוא ממכה ושומא כנ"ל:

ובזה י"ל קו' תוס' ארשב"ג דס"ל מיעוך ע"י הדחק בעי' ולקמן סגי ליה במעל"ע תחלתו וסופו. ולפי הנ"ל א"ש דבמעל"ע סגי לדם שהוא יבש ומ"מ בשמעתין להוכיח מזה שהיא ברי' בפ"ע בעי' טפי ובעי' מיעוך ע"י הדחק. וזה נ"ל דעת הרמב"ם שפסק רפ"ב ממשכב ומושב הנ"ל כיהודה בן נקוסא לקמן להקל תחלתו אע"פ שאין סופו ודלא כרשב"ג במשנתינו [היינו להרמב"ם דס"ל במשנתינו ה"ה בברייתא] ע"ש בכ"מ ומשנה למלך. ועוד בה' איסורי ביאה כ' סתם מעל"ע ומשמע תחלתו וסופו. ולפי הנ"ל א"ש דס"ל לרמב"ם רשב"ג דבעי הכא מיעוך אזיל לטעמי' דלקמן גבי בשר המת ושרץ בעי' תחלתו וסופו א"כ הכא בעינן טפי להורות שהוא ברי' ויצא מגדר השכיח לכן בעי' מיעוך ע"י הדחק דוקא. ורבנן דשמעתין היינו ר' יהודא בן נקוסא לקמן דסגי ליה בתחלתו אע"פ שאין סופו א"כ סגי הכא בתחלתו וסופו ומשו"ה בשמעתין דהלכה כרבנן לגבי רשב"ג משום עובדא דמטבעין ליבנה ומעשה רב א"כ ממילא הלכה כר"י בן נקוסא דלקמן פ' דם הנדה. וא"ש נמי דבה' משכב ומושב סגי בתחלתו אע"פ שאין סופו ובה' איסורי ביאה בעי תחלתו וסופו וק"ל:

אלא מעתה המפלת כמין תנין כו' כ' תוס' דהו"ל למימר דמות דגים ולע"ד למ"ש רמב"ן בחומש דלא שייך בריאה אלא ביש מאין ודגבי אדם ותנינים לגודל חשיבותם כתיב בהו בריאה א"כ לא קאי ויברא רק אתנין ולא אדגים וא"ש. אלא לפ"ז צ"ל הא דאמרינן גם עופות טמא לר"מ ובעופות לא כתיב בריאה כ"א בקרא דתנין. ולפי הנ"ל לא קאי אלא אתנין א"כ קשה. וצ"ל דמ"מ גופיה דקרא דעופות מיותר ל"ל דהדר כתיב ואת עוף השמים בקרא דויצר מן האדמה אע"ג דרפ"ב דחולין יליף מזה שנבראו עופות מן רקק מ"מ הא משמע התם דהיינו למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה ור"מ מצי סבר אין שחיטה לעוף מה"ת עי' תוס' חולין כ"ז ע"ב ד"ה בשפיכה כו' אמנם שם כ"ח ע"א ד"ה תיהני כו' לא משמע כן וק"ל. וצ"ע קצת לקמן גבי יוצר הרים ובורא רוח וע' מ"ש עוד מזה בשמעתין:

התם ביבשה כתיב תמיה נשגבה איך נעלם זה מהמקשן כמ"ש תוס' אבל הנלע"ד לפמ"ש לעיל בסמוך דויברא לא קאי אלא אתנין וא"כ עוף מנ"ל הוי ס"ל דמ"מ עשיי' דעוף כבר נכלל ברבוי דוכל רמש הרומש על האדמה ואייתר ליה ויצר גבי עוף נמי לאפנויי והוי ס"ל להמקשן ה"ה דגי הים נמי נכללו בוכל רמש הרומש על האדמה והוא ע"פ מ"ש תוס' במסכת שבת ע"ג ע"ב ד"ה מפרק כו' והוי ס"ל להמקשן דגם דגים נמי גידולי קרקע הוה משום דמתפרנסים ממה שבקרקע הים כפרש"י ר"פ אין צדין. ומסיק דליתא בהגידולים מקרקע שביבשה כמ"ש תוס' במסכת שבת הנ"ל ק"ל:

מופנה מצד אחד לר' ישמעאל למדין ואין משיבין. כן בתרי לישני וליכא מאן דפליג לר' ישמעאל דמופנה מצד א' למדין ואין משיבין. גלל כן נוראות נפלאתי על מ"ש תוס' בנזיר מ"ח ריש ע"ב ועוד שם ד"ה ולאחותו דלר"י מופנה מצד א' למדין ומשיבין ע"ש וחזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי ישוב וגם באורח מישור לא הרגיש בזה:

מאי איכא בין מופנה מצד א' למופנה מב' צדדין בס' באר יעקב בכללי סוגיות שבסופו כלל מ"ח מייתי בשם ס' יבין שמועה דמקשה אשיטת ר' פרץ דלעולם ילפינן מופנה משאינו מופנה ולא בהיפוך והקשה על זה מדוכתי טובא והעלה באר יעקב הנ"ל דהיכא דליכא למילף מאינו מופנה מודה ר' פרץ דילפינן מהמופנה אלא שמ"מ השאיר בקו' מאי דאמרינן בשמעתין לר"י מאי איכא בין מופנה מצד א' למופנה מב' צדדין. הא איכא טובי דמופנה מב' צדדין ילפינן מב' צדדין ואלו מופנה [מצד א'] אי איכא למילף המופנה משאינו מופנה תו לא ילפינן בהיפוך יע"ש ונ"ל שהקשה כן לפמ"ש מהר"ם לובלין דהא דקאמר הש"ס ולהכי אפני' רחמנא וכו' קאי לרבנן וכפשטיות לשון רש"י וא"כ הא דקאמר מאי איכא בין מופנה כו' אעלמא קאי שפיר קשה לר' פרץ כנ"ל אבל נ"ל דר' פרץ יפרש כמ"ש מהרש"א בשמעתין דלא כמהר"ם וכמשמע נמי מהתוס' דלר' ישמעאל קאי וא"כ איכא למימר אה"נ הומ"ל דלר' ישמעאל איכא בין מצד א' לב' צדדין כנ"ל אלא משמעתין דבהפנאה דויצר לא נפקא מיניה מידי מיהת דהרי ליכא למילף איפכא ומשו"ה הוצרך למימר משו"ה אפני' רחמנא לבהמה משני צדדין כו' וק"ל ולק"מ:

אך הא קשיא מנ"ל דמשו"ה אפני' דלמא אי לאו דהפנה גם גבי בהמה ולא היה מופנה רק גבי אדם ה"א דלא נילף בהמה מאדם לטמא לידה דהוי ליה אינו מופנה ממופנה אלא איפוך נילף אדם מבהמה שיהיה אדם במעי בהמה מותר בשחיטת אמו כדאיבעיא ליה לקמן דף כ"ג ע"ב משו"ה אפני' רחמנא משני צדדין ובאמת ויצר דאדם איננו מופנה אלא ויברא הוא דמופנה והשתא גבי בהמה מופנה ויצר ומופנה מצד א' הוא למילף המופנה משאינו מופנה לטמא לידה דהשתא ליכא למימר נילף נמי איפכא אדם מבהמה לטהר בשחיטת אמו ז"א כיון דאיכא למילף המופנה מאינו [מופנה] לא ילפינן בהיפוך וויצר דאדם לאו מופנה הוא. תו מופנה ויברא דאדם למילף תנין מניה לטמא לידה דהשתא ליכא למימר אדרבה נילף המופנה מאינו מופנה היינו אדם מתנין לטהרו בשחיטת אמו ז"א דלא שייך שחיטה בתנין גם כי דג טהור מטיל ביצים וליכא ולד במעי אמו ואם כן כיון דא"א למילף מהאינו מופנה ילפינן שפיר מהמופנה ולעולם תנין נמי אמו טמאה לידה וי"ל כיון דבקרא דהפנאת בהמה כתיב נמי עוף והתם ליכא למיטעי כלל דלטהר בשחיטת האם קאי א"כ ליתא להנ"ל ועדיין צריך תלמוד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף