חתם סופר/נדה/יב/א

חתם סופר נדה יב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מהו שתבדוק עצמה לבעלה כ' הגהות מיימוני בשם ר' שמחה דלפני תשמיש מצוה לבדוק וכ"פ הרמב"ם באשה שאין לה וסת ועי' מ"ש פלתי סימן קפ"ו ולפע"ד א"ש דצ"ע הא אין לה וסת מוחזקת רואה כל שעה ומשו"ה לר"מ אסור לקיימה וא"כ נהי דסמכינן אנן על חזקת טהרה שלה מ"מ הא כתב מג"א סימן תל"ז דכל היכי דב' חזקות מתנגדות זה את זה אז צריכין לברר אי איכא לברורי ואם כן ה"נ אמאי לא תצטרך לבדוק לפני תשמיש מיהת לברורי ולא שייך לבו נוקפו ופורש כיון דדינא הכי לא יאמר שהרגישה כיון דמדינא הכי דצריכה לברורי מה דאפשר וע"כ צ"ל דהני אמוראי לא ס"ל היכי דאיכא לברורי מבררינן וכ"כ לעיל דפליגי בהכי ואנן סמכינן אסתמא דפסחים ד"ד ע"א דבעינן לשיילי' ע"ש לכן צריכה בדיקה לפני תשמיש. זהו משנ"ל בדעת הרמב"ם ור' שמחה:

כדי לחייב בעלה חטאת לאו חיוב חטאת ממש קאמר דאם כן ע"כ היה משמש סמוך לוסתה ועביד איסורא ומאי לבו נוקפו ופירש שייך הלואי ויפרוש בכל סמוך לוסתה אלא בשיעורא קאמר שתבדוק סמוך כ"כ שחייב חטאת אי היה סמוך לוסתה אבל השתא באמת פטור דאנוס הוא כמבואר פ"ב דשבועות ומ"מ לבו נוקפו ופירש משום דעביד איסורא רבה שראוי להתחייב חטאת ולחנם האריך בזה בפלתי סימן קפ"ו:

א"כ לבו נוקפו ופורש כ' ה"ה בדעת הרמב"ם דלאחר אחר אין כאן לבו נוקפו ומשו"ה הצריך הרמב"ם ב' עדים אחר כל תשמיש אפילו לבעלה אפילו יש לה וסת ובפלתי הקשה הא בנמצא על שלו לעולם חייב חטאת אפילו אחר אחר וי"ל דבשלו לא שייך לבו נוקפו כי אם לא ירצה לבדוק מי יכריחנו ולא שייך אלא בשלה כי היא תבדוק מיד ותחייבנו חטאת אבל הוא אם רצה לבדוק את שלו זכור לטוב וסברא זו כ' הפלתי בעצמו סי' קפ"ו ע"ש:

אלא אמר רבא צנועות עד שבודקות כו' יל"ד דהו"מ לשנוי דאין לה וסת שרי להחמיר אפילו לבעלה ואין לבו נוקפו בשביל כך לומר שהרגישה דיודע הוא שאין לה וסת וצנועה מיקרי ופרוצה לא מיקרי אלא ע"כ כמ"ש לעיל דאין לה וסת מדינא בעינן בדיקה לבעלה ופרוצה נמי מקרי אי לא בדקה. אמנם נראה משיטת הרמב"ם דהאי שינויא דרבא אמשנתינו קאי ולפרש דברי ר' ינאי דאמר על מאי דתנן ובשעה שעוברת לשמש את ביתה והוא משנה יתירא דכבר תנן ברישא בשני עדים והיינו א' לפני תשמיש וא' לאחר תשמיש ומ"ט הדר ותנן ובשעה שעוברת לשמש את ביתה ומש"ה פי' ר' ינאי שזהו דתנן עוברת לשמש את ביתה הוא עדן של צנועות ולומר בכל שעה שעוברת לשמש לוקחות עד אחר ולא בודקות בעד שכבר קנחה בו. אמנם צנועות דמתני' דפ"ב מילתא אחריתי היא שם מיירי באשה שיש לה וסת ולבעלה ואפ"ה דרך בנות ישראל לשמש בשני עדים לאחר תשמיש והצנועות מוסיפין גם לבדוק קודם תשמיש. זהו מה שנלפע"ד לפי דרכו של הרמב"ם ז"ל והמעיין יבחר:

אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עי' מ"ש תוס' ד"ה אשה לכאורה דבריהם תמוהים שהקשו קו' הש"ס ותי' תי' הש"ס. וי"ל שהקשו מה לו להקשות מדיוקא הא יש לה וסת וכו' דאהך קו' יש לדחוק דמשנתינו באין לה וסת וכמ"ש תוס' לקמן ד"ה שמואל ע"ש בגליון. ומדוע לא הקשה להדיא היינו משנתינו ותי' תוספות דשפיר ידע אי ממשנתינו ה"א ערה אין ישנה לא קמ"ל גם ישנה בעי בדיקה. אבל השתא מקשה שפיר הא במשנתינו משמע אפילו יש לה וסת בעי בדיקה ולא אסיק אדעתה למימר דישנה לא בעי בדיקה ביש לה וסת ובעי בדיקה באין לה וסת לא הוי ס"ל לחלק בכך ומשני ליה דזה החילוק אמת דיש לה [וסת] לא בעי בדיקה בישנה משא"כ אין לה וסת:

ואולי הוי ס"ל להמקשה החילוק בין ערה לישנה משום דישנה לא חזיא לטהרות וא"כ אין סברא לחלק דכיון דבישנה [מיירי שאינה] עסוקה בטהרות גם באין לה וסת תשתרי ומשני ליה דגם ישנה מיקרי עסוקה בטהרות ורק לא הטריחו רבנן כיון דיש לה וסת אבל באין לה הטריחוה רבנן וע' מ"ש בסמוך אי"ה:

ת"ר חמרין ופועלין והבאים מבית האבל ומבית המשתה יל"ד מ"ש דהאריך וחשיב כל הני ולא כן עשה תנא דמשנתינו לקמן פ"ב דסתים ותני הבאים מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה וי"ל דאי הוי תני באים מן הדרך הו"א מדרך רחוק ומשום ס"ס ספק ראתה ספק לא ראתה ואת"ל ראתה שמא טבלה דהרי ברייתא בעסוקה בטהרות איירי שדרכה לטבול מיד שאפשר לה. אבל בבא מדרך קרובה ה"א אימר ראתה ואי ראתה א"א שטבלה קמ"ל דחמרין ופועלים עונה שלהם פ"א בשבוע וע"כ משום שדרכם אינו להרחיק יותר מז' ימים וא"א שתראה ותטבול בזמן כזה וכן אבל ומשתה אינו יותר מז' ימים ואפ"ה נשיהם בחזקת טהרה:

ובזה מיושב קו' התוס' דמוכח [דמיירי] בעסוקה בטהרות דאי לבעלה מ"ט לא נקט סתם הבאים מן הדרך כמו משנה דלקמן אע"כ משום דברייתא בעסוקה בטהרות שדרכה לטבול מיד ואיכא למיטעי כנ"ל קמ"ל:

לעולם בשיש לה וסת וכיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו. הדבר צריך יישוב רב איך תהיה התביעה כבדיקה וכבר נתקשו בזה כל הראשונים ז"ל. ולולי דמסתפינא הייתי אומר וליישב ג"כ קו' תוס' מ"ט לא מקשה ממתניתין אברייתא בלא שמואל. וקו' עצומה היא ותירץ תוס' דחוק וי"ל דממתני' לק"מ דנהי דאשה העסוקה בטהרות אסורה לשמש עד שתבדוק והיינו מגו דבעי' בדיקה אחר תשמיש (לבעלה) [לטהרות] הצריכוה נמי קודם תשמיש לבעלה מ"מ לא רמיא מצוה אלא עלה דידה אבל הבעל א"צ לחקור בדקת או לא בדקת כי מה לו ולבדיקתה הלא אם תרצה שלא לעסוק בטהרות עוד ושלא לבדוק אחר תשמיש ממילא לא תבדוק נמי קודם תשמיש וא"כ מה לו ולבדיקתה. וא"ש דבמתני' מיירי בדינא דידה ואמר דהיא צריכה להיות בודקת אך ברייתא מיירי מניה דידיה ואמר נשיהם להם בחזקת טהרה ואינם צריכים לחקור אח"ז אם בדקה או לא ולק"מ. אך מדשמואל דאמר אין לה וסת אפילו ישנה צריך לטרוח ולהעיר אותה עד שתבדוק ואע"ג דאמת הוא דאז אינה ראויה לעסוק בטהרות וגם כי טרחה מרובה להעירה ולהקיצה מ"מ אטרחוה רבנן ש"מ דגם עליה דידיה רמי ומעיקרא כך תקנו חכמים. א"כ קשה מברייתא איך נשיהם להם בחזקת טהרה דנהי דביש לה וסת לא הטריחוהו להקיצה משנתה מ"מ שאלת פיה מיהת בעי הבדקת או לא. ולשון נשיהם להם בחזקת טהרה משמע שהיא בחזקתה אפילו למשיילה לא בעי וקשה מ"ט לא לישיילה כשהיא ערה. וע"ז משני כיון דתבעה והיא נתרצית לו לא בעי למשיילה דמסתמא עשתה או תעשה כתקנת חכמים למבדק דבחזקת כשרות היא. ומ"ש כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו היינו בדיקה דידיה שיבדוק אחריה אי בדקה או לא. כן היה נ"ל לולי שכל הראשונים לא פירשו כן ונכנסו בדחוקים הרבה עיין עליהם:

מהו למיעבד כי הא מתניתא פירש"י להצריכה תביעה או בדיקה וצ"ע היכא מוזכר בהאי מתניתא דצריכה כלום אדרבה סתמא קאמר נשיהם להם בחזקת טהרה. והש"ס הוא דמשני הכי [כי היכי] דלא תיקשי מברייתא לשמואל וא"כ הכי ה"ל למימר מהו למיעבד כשמואל. גם צ"ע לפי' שני שפרש"י ששאל אי יכול לסמוך לקולא דלא בעי לא בדיקה ולא תביעה כפשטיות לשון הברייתא. ופרש"י דס"ל בא מן הדרך כ"ש יושב בביתו. קשה מאי מספקא ליה פשיטא כ"ש יושב בביתו דרמיא אנפשה ובדקה כדלקמן ט"ו ע"א. ועוד דאמתני' דלשם ה"ל למיבעי' כן. גם מ"ש רש"י בפי' השני סודני רמי שיכרא איך תליא זה בפי' השני ה"נ בפי' הראשון הו"מ לפרש כן. ועי' מהר"ם לובלין. ע"כ היה נלע"ד לומר כך דנהי דהיושב בביתו אתיא בק"ו מבאין מן הדרך דלא רמיא אנפשה ובדקה מ"מ בהך ברייתא דקתני חמרין ופועלין ואבל ומשתה שבאין בכל ז' ימים לביתם כמ"ש לעיל ואפ"ה הם בכלל דלא רמיא אנפשה ובדקה א"כ יש ללמוד מדיוקא דברייתא חומרא לת"ח שזמן עונה שלו מליל שבת לליל שבת כמו חמרין ופועלין. וא"כ לא רמיא אנפשה ובדקה. ואיכא למימר דוקא חמרין ופועלין דנהי דלא רמיא נפשה מ"מ כיון דבא מן הדרך ומרצה ומפייס ואין לך בדיקה גדולה מזו. ואה"נ דאתיא מיניה יושב בביתו במכ"ש דנהי דבועל בלא רצוי ופיוס כ"כ. מ"מ כיון שהוא בביתו וזמן עונתו בכל יום רמיא אנפשה ובדקה תמיד וזהו עדיף מרצוי ופיוס. משא"כ ת"ח שזמן עונתו מליל שבת [לליל שבת] ולא רמיא אנפשה כמו גבי חמרין ופועלין וא"צ ריצוי ופיוס כיון שאינו בא מן הדרך וה"ל תרתי לריעותא. ויש לומר דלגבי דידיה בודאי צריך בדיקה או תביעה לכל הפחות. והיינו דשאל רב פפא מהו למיעבד כי הא מתניתא. פי' כי דוקיא דהא מתניתא דדוקא חמרין ופועלין ולא ת"ח. וע"ז השיב רבא סודנא לא דמגניא באפי' פי' דת"ח המדקדק במצות ועל דבר מועט לבו נוקפו ופירש בודאי לא איצטריך ברייתא לאשמעינן דאפילו כי ליכא כל הני לא בעינן בדיקה דא"כ מגניא באפי':

אמנם ללשון הב' פרש"י אי שרי למיסמך אהא מתניתא להקל ביושב בביתו דאתיא במכ"ש מחמרין ופועלין ע"כ לאו בסתם ת"ח קבעי דהאי לאו ק"ו מחמרין ופועלין הוא כמ"ש לעיל דאיהו גרע טובא. אלא ע"כ אהטיילין שזמן עונה שלהם בכל יום ורמיא אנפשה ובדקה ואתיא בק"ו מחמרין ופועלין. וצריך לומר דשאל כן לרבא לשיטתיה דס"ל בכתובות ד' ס"ב ע"א דהטיילין בכל יום היינו בני פירקי. ואם כן בודאי רב פפא דעשיר מופלג הוה דעסיק בשכרא דלא פסיד כמבואר בדוכתי' טובא דאמר אי לאו דרמי שיכרא לא איעתרי [עי'] בפסחים קי"ג ע"א ובתוס' שם ד"ה אר"פ כו'. וא"כ לרבא עונתו של ר"פ בכל יום ואנפשיה שאל ויפה השיב לו סודנא רמי שיכרא וכי לא מגניא באפי' וא"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף