חתם סופר/נדה/יב/ב

חתם סופר נדה יב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סודני לא דמגניא באפי' ע' מ"ש לעיל בסמוך ומ"ש עוד בדיבור הסמוך לזה אי"ה:

דלמא [אינהו] (הא) דקמחמירי אנפשייהו פירש"י בפי' השני דמקילי אנפשייהו ומחמרי לאחריני ותימא הוא מי טעה לפרש כן. ע"כ נלע"ד כוונת מפרשים הללו כן הוא דהא הך לבו נוקפו ומגניא באפי' תליא בטבע בני אדם יש לבו נוקפו ויש שאין נוקפו. והנך רבנן רגילים להחמיר אנפשייהו בכל מילי לכן אם גם רק יראו תנועה קטנה מהאשה ייראו לנפשם ויפרשו ויתבטלו מפ"ו ע"כ לא הצריכו בדיקה לנשותיהם. משא"כ לשארי חכמים וצדיקים יאמרו להחמיר שיצריכו בדיקה כי לא יעלו על לבם שיהיה לבם נוקף כמוהם. ובאמת גם רב כהנא היה רך לבב ע"כ שאל לנשותיהם. כן י"ל וליישב שיטת הנך מפרשים:

ובזה י"ל מ"ש רבא סודני ופרש"י סוד ה' ליראיו. יראה שרמז לו כנ"ל בהקדם דבמסכת סוטה [דף ד' ע"ב] אמרינן דבן עזאי שיער בדנפשי' שיעור תשמיש ופריך והא לא נסיב ומנא ידע ומשני סוד ה' ליראיו ע"ש. וה"נ רבא השיב לר"פ לבו נוקפו היינו לפי מה ששיער רבא בנקיפת נפשו של ר"פ שיהיה לבו נוקפו וענין זה השיעור הוא מסוד ה' ליראיו. לכן אמר סודני ונהי דתואר סודני קאי ארב פפא ולא ארבא מ"מ רצה רבא לרמז לו בתשובתו כי ת"ח הם בכלל סוד ה' ליראיו ויכול הוא לשער בנפשו של רב פפא:

ויוציא ולא מחזיר עולמית. בודאי משמע דמדאורייתא אינה ראויה לקיימה למאן דלית ליה דרב חסדא דבתוך י"א יום מסולקת מדמים ע' מ"ש תוספות ד"ה כיון וכו'. ונראה דגם לב"ש דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר מודה דבכה"ג חייב לגרשה ואין לך ערוה גדולה מזה. ונהי דקרא לאו בהכי איירי דהא כתיב ערות דבר לג"ש דבר דבר מממון להצריך עדים ברורים כמבואר סוף גיטין וזה לא שייך באין לה וסת וע"כ קרא בערוה ממש מיירי מ"מ ק"ו לחשש נדה דבכרת. ונהי למאי דקיי"ל דלא כר"מ. לא מצי למימר דמשכחת גירושין לב"ש ברואה ג"פ מחמת תשמיש דלכ"ע יוציא. ז"א דכבר האריכו כל הפוסקים כמבואר בתשובת האחרונים דמדרבנן בעלמא הוא דצריכה גט. דוסת ע"י מעשה לאו דאורייתא ולא צריכה לחוש לזה כלל מן התורה. וא"כ אסור לגרשה לב"ש אבל לר"מ באין לה וסת דמוחזקת רואה כל שעה אזי אסורה לשמש מן התורה ויוציא. ודוחק לומר שימתין לה עד שתזקין ותפסוק מלראות שזהו דוחק:

ובזה היה מקום ליישב קו' הרשב"א סוף גיטין אהירושלמי דפריך לב"ש ל"ל לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה [וגו'] תיפוק ליה דהו"ל סוטה. והקשה הרשב"א מ"ט לא הקשה כן אקרא דגרושה לא יקח ת"ל דהו"ל זונה. ולפי הנ"ל לק"מ דילמא ס"ל ב"ש כר"מ ומשכחת ליה גרושה באשה שלא היה לה וסת ונתגרשה ועכשיו היא נתרפאית וקמ"ל דאסורה לכהן משום גרושה. אבל אקרא דלא יוכל בעלה הראשון פריך שפיר דמיירי בערות דבר ממש כמ"ש לעיל דדבר דבר מממון לא שייך אלא בערוה ממש א"כ פריך שפיר. אלא דלפ"ז צריכין לומר הא דאמר שמאי כל הנשים דיין שעתן היינו ביש לה וסת ולא בשעת וסתה. דאלו אין לה וסת הא כל טעמו של שמאי משום דאם כן בטלת בנות ישראל מפ"ו כמבואר בברייתא בגמרא לעיל ג' ע"ב. ובאין לה וסת דיוציא ולא יחזיר לא שייך ביטול פ"ו והו"ל לעשות סייג לטהרות. וע"כ צ"ל דמיירי ביש לה וסת ושלא בשעת וסתה דבשעת וסתה לכ"ע דייה שעתה כמבואר במתני'. אע"כ ביש לה וסת ושלא בשעת וסתה ואולי לישנא דכל הנשים לא משמע לאוקמי בהכי עי' לעיל ג' סוף ע"א דכל אתי לאפוקי מדר"א ע"ש וק"ל:

הן עותוה הן תקנוה שיטה המחוורת היא שיטת הרי"ף בזה והש"ך השיא דעתו לדעת אחרת וכבר מחה ליה מאה עוכלי בפלתי ע"ש. ומ"מ גם דבריו אינם מבוארים וברורים כל צרכם ואם יזכני הי"ת להגיע בחי' טור שו"ע בזה. דעתי אי"ה בל"נ. וע' מ"ש הרא"ש וכל קושיותיו מתורצים בדברי הר"ן ובדברי מלחמות ה' בכתובות. ובדברי מלחמות אלו נעלמו מהפלתי ע"ש וק"ל:

והנה הרמב"ן שם חידש לן דאין לה וסת אינה מוחזקת רואה כל שעה אך תלינן בחבטה וקפיצה וכדומה. וכיון דג"פ שמשה ולא ראתה הרי קמן דחבטה דתשמיש אינה גורם לה ראיה והותרה לשמש. והואיל ותמהו על סברא זו מנ"ל נלפע"ד להביא ראיה מברייתא סמוכה שהביא הרי"ף

לכאן והוא ברואה מחמת תשמיש דמהני לה בדיקת שפופרת והתם מיירי באין לה וסת כדתני' ואם יש לה וסת תולה בוסתה. וגם הש"ך מזכיר זה והוא מדברי הראב"ד בספר בעלי הנפש. וכיון שכן קשה מאי מהני לה בדיקת שפופרת נהי דלא בריר לן דמן המקור יצא הדם כיון שיש לה מכה בצדדים מ"מ א"א נמי לברר שלא תראה מחמת תשמיש פ"א וכיון שאין לא וסת ואסורה לשמש עד שתבדוק וזו א"א לה לבדוק כיון שלעולם תמצא דם אחר תשמיש איך נתיר לה לשמש. אלא ע"כ צ"ל סתמא דאשה אינה מוחזקת [להיות] רואה כל שעה ובכל מה דאפשר למיתלי תלינן. ונהי נמי דכל זמן שלא נתברר לן שיש לה מכה בצדדים לא נתיר לה תשמיש בלא בדיקה דדילמא חבטה גרמה לא זיבת הדם כנ"ל. מ"מ עכשיו שנתברר לנו ע"י שפופרת שיש לה מכה באותה מקום א"כ תלינן כל הדמים היתרים באותה מכה ואמרינן מסתמא יש לה ג"כ וסת קבוע ככל הנשים ואנחנו לא נדע מתי הוא מפני דם המכה שבצדדים הזבים ממנה וא"ש הכל וק"ל:

בעזרת אל עלי גומר. בורא כל חלד ודוק: סימנו חי' פ' שמאי אומר. ונתחיל חי' פ' כל היד המרבה לבדוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף