חתם סופר/חולין/קלג/א

חתם סופר חולין קלג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כל כהן שאינו מודה. רש"י פי' שהוא אפקורוס וצווח הריטב"א א"כ מורידין ולא מעלין וריטב"א פי' שאינו מודה שהוא חיוב אלא רצון בעלמא ודוחק ולולי דבריהם הייתי אומר הנה הרמב"ם סוף הל' מעילה כ' הקרבנות הם מהחוקים שאינם גלוים לנו מה ריח נחוח ונחת רוח להקב"ה בזה. ואמנם בס' המורה כ' שהי' שטופים בע"ז לזבוח לשעירים ע"כ מסר להם קרבנות לתקן עבודתם לה' וצווח רמב"ן ר"פ ויקרא שעולה שולחן ה' מגואל וכל קדושת הקדשים ובהמ"ק וכהנים להוציא מלב הטפשים אלא שהוא סודות עליונים. ומהרי"ט בס' צפנת פענח ר"פ ויקרא כ' הר' הרמב"ם עצמו סוף הל' מעילה כ' כרמב"ן אלא אעפ"י שיש בו סודות נפלאות הי' להקב"ה לאסור כמו שאסר מצבה שהיתה אהובה ואסרה מפני חק אמוריים וה"נ ה"ל לאסור כל הקרבנות אע"ג שהם אהובים ועל זה תי' אדרבא עי"ז לא יהיו נמשכים עוד אחר ע"ז ע"ש מ"מ בעבודה שהיא עבודה לי"ת רק חושב שהיא להוציא מלב הטפשים ועושה שולחן ה' מגואל אותו כהן אין לו חק בכהונה כנלע"ד:

הצנועים מושכין ידיהם משמע אפי' במקום מצוה מושכין ידיהם וכ"כ מג"א סי' נ"ג סקכ"ג. ומיהו צ"ע בתוס' ישנים ר"פ טרף בקלפי הוכיחו דאי הוה מגיע כזית לכל כהן שהי' מקיים מצוה באכילה לא הי' מושך ידו ע"ש וצ"ע:

רבא ורב ספרא פירשו רבי אתי מדבית עלי ואעפ"י שהי' כהן רצה להחמיר שלא ליטול ותוס' מיאנו בזה דאלו הוה כהן ומשום חומרא בעלמא מ"מ אינו ענין לדרב יוסף דמיירי בישראל ואמאי אקריין בחלמא ע"כ כ' דלא גרסינן רבה שהיו כהן. ויש לעיין הא עכ"פ הי' זה בימי בת רב חסדא דהא מבואר במ"ק כ"ה ע"א דאביי הוה בהספידו של רב ספרא ובכתובות ס"ה מבואר דבת רב חסדא אשת רבא הי' חיה אחר מיתת אביי א"כ הכא דהוה רבא ורב ספרא הדדי עדיין חי' אשת רבא בת ר"ח ור"ח כהן הי' ושקיל מתניתין כפירש"י בשבת יוד ע"ב וא"כ אפי' גרסינן רבא ורבא לא הוה כהן מ"מ מצי למיכל בשביל אשתו ועכצ"ל מחמיר הי' כפירש"י ודוחק לומר שהי' בילדותו טרם נשא אשה ובפרט לפירוש נזיף הי' ממעשה דמס' תענית וכבר הי' ראש ישיבה ע"ש. אלא שצ"ע כיון שהי' ר' יוסף חי איך הי' הוא ראש ומנהיג וגזר תעניתא ע"ש:

ועוד צל"ע מה צורך לרש"י לומר משום חומרא בעלמא לא רצה רבא לקבל הלא איסור גמור הוא שהרי הך שמעי' ע"כ מכירי כהונה של בעה"ב הוה כדמשמע מפירש"י וכדמוכח משמעתין דרב יוסף לא אמר אלא במכירי כהונה ומשום שעשו שאינו זוכה כזוכה. וכיון שהיו שמעי' מכירי כהונה אסור בעה"ב לחזור בו וליתן לכהן אחר כן הוכיח מרדכי פ' כל הגט סי' שס"ג דטובת הנאה הוה כמתנה מועטת שאסור לחזור בו בו וא"כ לא יכול לקבל מבעה"ב אלא ע"י ריצוי דשמעי' וכיון דשמעי' ע"כ עביד משו"ה אחוי לי' בחלמא ומה צורך לרש"י ולתוס' לדחוק:

והמשתתף עמהם צריך לרשום ופריך ואפי' עם הגוי משמע דפשיטא להש"ס דעמהם דמתניתין אתרוויהו קאי אכהן ואגוי וא"כ צ"ע אהרמב"ם דס"ל למסקנא גוי מיפעפעי ואפי' לא תיב אמסחתא נמי פטור וא"כ עמהם דמתניתין אכהן לחוד קאי ואם זה אפשר לא הוה פריך ש"ס מידי מעיקרא. ונלע"ד דלא שייך פעי אלא כשהוא שותף באמת אבל אם אינינו אלא ע"ד הערמה ודבר מיעוט כדי לפוטרו ממתנות ובהא מיירי מתניתין לכאורה מדתנן ואם אמר חוץ מן המתנות פטור מן המתנות לא ידעתי מי פטור הלא הכהן יחזיק המתנות לעצמו שלא מכרן ומי יתחייב במתנות וצע"ג לכאורה. אלא מתניתין מיירי דרך הערמה שמוכר חוץ מן המתנות ואפ"ה שביק הזרוע והלחיים והקיבה לבעה"ב וקמ"ל דפטור בעה"ב ליתנם לכהן דההערמה מועלת ונשתיירו המתנות להכהן ושוב יהיבינהו מתנה לבעה"ב כן צ"ל וא"כ רישא נמי המשתתף עמהם ע"ד הערמה ובהא לא שייך פעי דאינו לו לכבוד ולתפארת ע"כ צריך לרשום. וס"ל לרמב"ם דכל זה מדינא דמתניתין אבל אח"כ תיקנו זקני דרום שלא להפקיע מתנות כהונה כמ"ש תוס' לעיל קל"ב ע"ב סוף ד"ה כשהוא אומר וכו' נתבטלה גם הערמה הלזו ואפי' מיד קודם ג' שבתות וע"ש כעין זה בפר"ח ס"ק מ"ם והמעיין יבחר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף