חתם סופר/חולין/קלג/ב

חתם סופר חולין קלג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וחיי' בר רב אמר אפי' שותף בא' מהן פטור מכולן הנה בבכור הדין כן אפי' שותף בא' ממאה שבו פטור מבכורה אלא התם פשטה קדושה בכל הבהמה ה"נ אבר א' פוטר כל הבהמה אבל הכא לא טבלא א"כ אין שייכות לאיברים זע"ז ואין הלכה כחיי' בר רב. אלא לפ"ז לא ה"ל למימר תיובתא דמצי למימר אנא דאמרי כי האי תנא דמתנות טבלי. מיהו לתוס' לעיל ל"ז ע"ב ד"ה שלא הורמו וכו' ליכא למ"ד דס"ל להדיא דטבלי. ועיין לעיל קל"א ע"א תוס' ד"ה הכי גרסינן וכו' וק"ל:

אלמא בתר חיובא אזלינן וכו' כ' המרדכי ישראל השוחט אצל גוי שאם ימצא טרפה יהיו של גוי ונמצאת כשרה מ"מ פטור ממתנות כיון דבשעת זביחה לא ברירא שתהיו כשרה כלומר ועיקר חיובא בשעת זביחה אע"ג דאח"כ הוברר למפרע שהיתה כשרה מ"מ איתא בספרי ומייתי לי' בפר"ח דבעינן הוברר בשעת זביחה וה"ל כמו בכור ומעשר בהמה דלא אמרינן ברירה דכתיב צאנך דומיא דבנך שהוברר בשעת לידה ה"נ דכוותי' וכן בתרומה פ' כל הגט הוה ס"ט כל שאין ראשית ניכר בשעת הפרשה לא אמרינן ברירה למפרע ועיין ביש"ש פ"ה דב"ק בדיני ברירה בפרק שני של דיני ברירה סי' ך' ונוראת על דברי ש"ך ס"ק ט"ו והמעיין דאין כאן ענין לברירה ולא נחית מרדכי לדיני ברירה כלל:

אך מ"ש מרדכי אע"ג דרוב בהמות כשרות פי' והוה כברור בשעת זביחה דהרי מן התורה מותר לאכול ממנה בלא בדיקה כלל ואנו אוכלין מחלבה ומגבינות שנעשה ממנה ועל זה תי' אין הולכין בממון אחר הרוב עוררני בני הרבני מה' אברהם שמואל בנימין ני' דזה אינו מוסכם דכיון שאין תחלת דין זה לענין ממון וכבר החלטנו שהיא מרוב ואכלנו מחלבה לא שייך אין הולכין בממון אחר הרוב והוה שפיר כמבורר בשעת זביחה וסברא זו כ' תוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ורבי יהושע וכו' וכ"כ מורי בהפלאה ספ"ק דכתובות ע"ש וצ"ע. ויש לדחוק דהכי קאמר כיון שעכ"פ חזינן בעלמא אין הולכין בממון אחר הרוב ש"מ דרוב לאו בירור גמור הוא א"כ תו לא מיקרי מבורר משעת שחיטה וקרא כתיב מאת זובחי הזבח שיהיו מבורר בשעת זביחה כבספרי הנ"ל:

על מנת שהמתנות שלי וכו' כ' תוס' דהוה מתנה עמ"ש בתורה דתנאי בטל ומעשה קיים ועיין תוס' כתובות נ"ו ע"א ותבין כוונת תוס' דשמעתין. וקשה להבין הא בדבר שבממון שניתן למחילה תנאו קיים ונהי דגוף הממון שייך לשבט כהנים. מ"מ לא יהיו טובת הנאה עדיף מממון גמור וכיון שמוחל ט"ה שיש לו בבהמה ונותן לכהן הזה אמאי לא יועיל תנאי למחול טובת הנאה שיש לו בו. וראיתי כי רש"י נשמר מזה בד"ה על מנת לאו שיורא וכו' אבל לא הבנתי. מ"מ צדקו דברי פר"ח בישוב הרמב"ם דמקשה ט"ז וש"ך סקי"ח דבמעשר אדם יודע שאין אדם מקנה דבר שלא ב"ל וגמר ואמר לשם שיור קרקע. אבל הכא לא שייך לומר אדם יודע שאין יכול להתנות עמ"ש בתורה די"ל טעה בהנ"ל ולאו כולי עלמא דיני גמירי כי הא שהוא צריכא רבא ויפה כ' הפר"ח ותימה על החכם צבי בהגהו' ט"ז בח"מ סי' רי"ב. ועיין חי' ריטב"א בשמעתין ס"ל דלא הוה מתנה עמ"ש בתורה וכשהי' מתנה ע"מ שתתן לי המתנות היו מועיל. אך הכא שאמר ע"מ ההמתנות שלי פטומי מילי בעלמא קאמר שאין זה לישנא מעליא ע"ש ואי ס"ל לרמב"ם הכי י"ל בפשיטות בשלמא התם אמרינן ידע דלשון ע"מ שתתן לי המעשרות אינו מועיל משום דבר שלא ב"ל ע"כ נקיט לי' האי לישנא דשייך לפרש אשיור קרקע וכ"כ רמב"ן שם בחידושיו לב"ב. אבל הכא אי ס"ד דרצה לשייר ה"ל למימר לישנא מעליא ע"מ שתתן לי נמי מועיל אע"כ הוא סבר שזהו בעצמו לשון המועיל ולישנא איתקיל לי' ופטומי מילי בעלמא נינהו:

שוב הראינו בשיטה מקובצת דב"ב כ' בפשיטות התם ע"כ לא הי' כוונת הלוי להתנות דא"כ עובר על חלף עבודתם ולא חלף שכרם אע"כ שייר ע"ש וא"כ א"ש הכל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף