חתם סופר/חולין/מה/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א מאירי מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף חתם סופר קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בעי ר' זירא לבית חלל קטן פירש"י הרבה חדרים קטנים וכו' וכן הוא בודאי פיות סמפונות הרבה אבל רמב"ם פי' חלל גדול האמצעי הנוטה לשמאל וחלל הקטן ממנו היינו הימיני עיין פ"ז משחיטה ועיין לשונו בפי' המשנה ולשון הרע"ב ומ"ש על זה בתוס' חדשים בשם כנה"ג. וא"כ להרמב"ם אם ניקב לחלל קטן מהקטנים שנתכוון רש"י כשר ולרש"י טרפה ונלע"ד דרש"י לא פי' כן אלא לשקלא וטרי' דש"ס דהוה ק' לי' מ"ט לא נקיט ניקב לחללו מאי לבית חללו אע"כ לבית של כל החללים והיינו הגדול ומסיק דליתי' דא"כ ה"ל למתני בית חללים כמו בית הסמפונות והא דנקט הכא בית ולא סתם חלל היינו למעוטי הקטנים ביותר אלא בעינן דוקא שתינקוב לא' מהחללים הגדולים אבל לא בעינן שיהי' דוקא להיותר גדול שהוא באמצעי דא"כ ה"ל למימר בית חללים כמו בית הסמפונות כנלע"ד:
רוב מוחו מאי כ' תוס' דלמא ה"ה רוב מוחו וכ' מהרש"א במהדורא בתרא דלפ"ז מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי ואולי י"ל לפמ"ש הב"ח ומביאו ש"ך דנקבים קטנים שבעורו אינם מצטרפין לרוב וטעמו כיון שאין טרפות מחמת עצמו אלא שסוף המוח לפסוק א"כ תרי עתיד לא אמרינן עתידים נקבים קטנים שיפסקו ברובן ועתיד המוח זה לא אמרינן. והנה למ"ד רוב מוח א"כ אין חילוק בין נקבים קטנים לנפסק ברובו להדיא דהא טרפות מחמת מוח עצמו ולפ"ז עורו דאתי' במכ"ש נמי דיינינן הכי אבל למ"ד רוב עורו אע"ג דה"ה רוב מוחו מ"מ עורו לא מיטריף אלא בנפסק להדיא ולא בצירוף נקבים קטנים ויש לפקפק ולומר בהיפוך ואין להאריך וק"ל:
נתמזמז מוחי' דדין. כ' תוס' תימא לריב"ם וכו' וכ' תורת חיים דלק"מ דכיון דהליקוי שורף ומנקב העור שכנגדו סופו לשרוף עד רובו ודברים פשוטים ונכונים הם ואין ראוי לחשוד לריב"ם שנעלם זה ממנו. אבל ס"ל להריב"ם כיון שהמוח שבראש מושך ויורד לאברי הזרע דרך חוט השדרה כמ"ש הב"ח ומביאו ט"ז ססק"א ע"ש א"כ הליקוי אינו מתעכב במקומו אלא כדי לנקוב נקב כ"ש אבל אינו מתעכב כ"כ להפסיק רובו בחוט השדרה. ומ"מ י"ל ק' תוס' די"ל דפשיטא להש"ס דאין שום ליקוי במוח מפסיד קרום המוח אלא דמיטרף משום שסופו לירד לשדרה ויפסיד קרום השדרה אבל במוח עצמו לא מיטריף ליקוי כלל. וכן משמע קצת מדנאמרו כל דיני המרכה והמסמסה בפיסקא דשדר' ולא נאמרו בפיסקא דקרום המוח דקדים והל"ל וכן בשדרה אע"כ עיקור טרפות ליקויות אלו במוח אינו אלא משום שדרה ושפיר מייתי ראי' ממוח שבראש לשדרה ולק"מ ק' ריב"ם. אלא שצ"ע קצת לפ"ז מנתמזמז דהיינו נתרוקן והעלה ש"ך דבנתרוקן הרבה טרפה בין במוח בין בשדרה ואי ס"ד במוח שבראש ליכא טרפות מחמת עצמו רק משום שסופו לירד לחוט השדרה וק' בריקון מה שייך שירד ממנו להשדרה מהאפס והאין לא ירד ולא יעלה. וכן יש מקום עיון קצת מדינא דשלחופית שבמוח שהוזכר בפוסקים וש"ע דדוחק שהשלחופית תרד לשדרה:
עד בין הפרשות. לע"ד י"ל דשמואל פשיטא לי' מבחוץ דמשלישית ואילך ליכא שום טרפות וקבל מרבותיו טרפה ודאי ולא ידע אי פרשה ראשונה או שני' או שלישית ואי עד בכלל או לא בכלל. אך זה פשוט לו אי עד בכלל ע"כ עד לא נאמר לו עד שלישית טרפה דא"כ גם שלישית בכלל טרפה וזה א"א אבל אי עד ולא עד בכלל:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |