קרן אורה/חולין/מה/ב

קרן אורה חולין מה ב

חוט השדרה שנפסק אמרי לה רוב עורו ואמרי לה רוב מוחו מ"ד רוב מוחו כש"כ רוב עורו דהוא עיקר המעמיד מ"ד רוב עורו רוב מוחו מאי ופירשו התוס' ז"ל בזה ב' פירושים הא' דמיבעי' ליה דילמא רוב מוחו נמי טריפה והא דקאמר רוב עורו לאשמעינן דאפילו בעור בעינן רוב ויש להבין למ"ד רוב מוחו נמי טריפה אי פליג עלה ר' יעקב ג"כ ואוסר אפילו ניקב לבד ולפי הנראה דבמוח לבד ליכא למ"ד דנקב לבד יהי' טריפה דאפילו במוח הראש לא מצינו טריפות רק המרכה ונתמסמס וא"כ לפ"ז לא איצטריך לאשמעינן דברוב עורו דוקא ולא מיעוטו דממילא שמע מינה דע"כ פלוגתייהו דרבי ור' יעקב בעור היא והפי' השני היא דמיבעי' ליה רוב מוחו מאי היינו דילמא בעינן שניהם וגם זה קצת דחוק כמש"כ התוס' ואפשר לומר דלהכי נקט רוב עורו לאשמעינן דבעור מצטרפין נקבים לרוב ועיין בזה בדברי האחרונים ז"ל:

שם גמרא אמר ריב"ל נתמרך פסול כו'. רש"י ז"ל פי' בזה ב' טעמים או משום דסוף הקרום ליפסק או משום דזה גופא הוי בכלל נפסק החוט דע"כ לא אמרינן מוח זה לא מעלה ולא מוריד ה"מ בהפרדה אבל לא בהמרכה ומהא דפריך הש"ס על הא דאמרינן שנתמזמז כשר מהא דאמר רשב"א בהמה שנתמזמז מוחה טריפה משמע דהטעם הוא משום דסוף הקרום ליפסק דאי משום המוח עצמו א"כ במוח הראש נמי טריפה מחמת עצמו הוא ואם כן מצינו יותר מי"ח טריפות. ועוד יקשה ע"ז מאי מדמי להדדי חסרון מוח שבראש דטעמא הוא משום חסרון לבד לחסרון מוח שבחוט השדרה דהוי משום הפסקה אבל אי טעמא משום דסוף הקרום לינקב א"ש ומה שהקשו התוס' אין קושיא כ"כ כיון דסופו להתקלקל מה לי נקב לבד או רוב. והנה לפי מה שפירש רש"י ז"ל נתמזמז היינו נתרוקן קצתו מאליו ונראה דהיינו שע"י מכה נדחק המוח ונשאר מקום ריק כמו ההוא גברא דטרי' לרישא א"כ בחסרון כזה הכא שלא ע"י חולי ולקותא לא מצינו שיהי' סוף הקרום לינקב וגם לכאורה נראה דנקיבת הקרום טריפתו היא ג"כ מחמת חסרון המוח אבל מד' כל הפוסקים גבי מים בראש משמע דטריפות חסרון המוח הוא מחמת קלקול הקרום. ויש לדקדק עוד למ"ד דבחוט השדרה מיטריף ברוב מוחו א"כ אף נתמזמז פסול ולדידיה גבי מוח הראש מאי דיניה ואפשר דטעמא דרוב מוחו הנפסק פוסל היינו נמי משום דעתיד לפסוק גם העור. ובזה א"ש טובא מ"ד למ"ד רוב מוחו כ"ש רוב עורו וכל זה צ"ע ובנמצא תולעת במוח דהכשירו הפוסקים והביאו ראי' ממעשה דטיטוס שחי ז' שנים והנה בהתליע הכבד שהו ג' שנים עד שהכשירו וע"כ מיירי דנשתיירו הב' זיתים ואפ"ה חששו אולי ספו וכלה הכל באכילת התולעים א"כ כש"כ במוח הי' לנו לחוש לזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף