חתם סופר/גיטין/לז/א

חתם סופר גיטין לז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יתומים אין צריכין פרוזבל. מייתי רמב"ן בשם ספרי דהיורש אפי' גדול אין צריך פרוזבל דכתיב משה ידו ולא של אביו. וכתב דהלוקח שטר חוב של חברו לא שייך זה דשיעבוד בגוף לא רק שיעבוד נכסיו דערבאין וכיון דגוף הלה נפטר ע"י שמטה גם נכסיו פטורין משא"כ ביורש שגופו של לוה משועבד להיורש ושביעית אינו משמט כיון שאינו משה ידו של יורש ויתומים דשמעתין אינו מה שירשו מאביהם כפירש"י אלא של היתומים ע"ש ובר"ן ולפ"ז צ"ל בח"כ שבזמנינו שמדינא משועבד לכל דאתי' מחמתי' לישראלים ולגוים וכמ"ש זה כבר בתומים סי' ס"ט סק"ה וגופו משועבד גם לכל אומות העולם. א"כ לא שייך בו דין שמיטה אפי' לא מסרו ליד נכרי והיתר זה צ"ל יותר נכון מכל מה שנאמר אך בשטרות העשויים בדין ישראל ואינם בדין ח"כ בזה עדיין יש לדון ויבואר לפנינו אי"ה:

דמונח אסיכי. עיין בפי' הרא"ש דפ"י דשביעית אמתני' דכוורת דבורים דפליגי ר"א ורבנן והוקשה להרא"ש תיפוק ליה משום מקומו ותי' שהניח הכוורת בלא רשות בקרקע של חברו ע"ש. וצ"ל הא דמשני הכא שהניח העציץ בקרקע שלא ברשות בעל הקרקע דז"א דא"כ יונק מקרקע גזולה ואין היניקה שלו ע"כ צ"ל . אלא אכתי קשה דע"כ צ"ל דסיכי עומדין בקרקע שלא בהשאלת הבעלים א"כ הדר יונק העציץ מקרקע גזולה. ועיין רמב"ן ורשב"א. ולע"ד נהי הרשב"א הוכיח ממס' קדושין דקרקע כל שהוא אפילו מלא מחט כותבין עליו פרוזבל וקונין אגבו נכסים שאין להם אחריות מ"מ היינו אם הקרקע שלו ממש אבל בקרקע שאולה נהי שאלה הוה כשלו מ"מ דבר חשוב קצת בעי' והיינו קלח של כרוב דוקא ולא מלא מחט ומקום סיכי הוה פחות מקלח של כרוב. א"נ י"ל אפילו קרקע שלו נמי בעי' קלח של כרוב והתם בקידושין למאי דבעי' ציבורין דוקא א"כ אפי' מלא מחט חשוב לקנות אגבו מרגליות המונח בתוכו על גב מחט. אבל למאי דקיי"ל לא בעי' צבורין א"כ בתורת אגב קונה אפי' אינו על גבו ממילא דמלא מחט לא חשוב אלא כקלח של כרוב. א"כ י"ל הקרקע של סיכי נמי מושאל לו והעציץ יונק ברשות ואך מקום סיכי לא הוה כקלח של כרוב עיין וק"ל:

אבל שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט. כתב תוס' היינו שכתב בו אחריות מפורש. וכתב תוי"ט מדקיי"ל אחריות ט"ס והוא עביד מילתא יתירתא ופירש אחריות להדיא ע"כ נעשה כגבוי ממש ואינו משמט. והיינו דקאמר ר' יוחנן מפני שאנו מדמין בישוב ברייתא אמתני' דמאנס ומפתה ולומר דברייתא מיירי במפורש אחריות הוה כגבוי טפי לא נעשה מעשה דדילמא ברייתא ב"ש היא ואפי' בסתם הוה כגבוי. ומתני' דאונס ומפתה ב"ה היא ואפי' במפורש לא הוה כגבוי. ועיין תומים סי' ס"ז סק"ב אמר דר' יוחנן ס"ל שביעית בזה"ז דאורייתא משו"ה לא רצה לעשות מעשה על דמיונו. אבל אנן קיי"ל שביעית בזה"ז דרבנן א"כ שטר שיש בו אחריות אינו משמט ע"ש ונכון הוא בשטר שמפורש בו אחריות אבל רוב שטרות אין מפורש בו ועדיין לא הועיל כלום. ומיהו בח"כ העשוי כדינא דמלכותא כבר כתבתי לעיל היתר אבל בשטרות שאינם עשוין כדינא דמלכותא וגם לא מפורש אחריות נכסים יבואר לקמן בסמוך אי"ה:

סיים לו שדה. הרמב"ם פסק כן אע"ג דפסק בגט אפי' יש בו אחריות משמט מ"מ ב אינו משמט. והקשו עליו מ"ש ממשכנתא באתרא דמסלקי ונלענ"ד משכנתא גרע דלא נחית אדעתא דאתיא אלא לאכול הפירות בפרעון והוה מלוה טפי מסיים שדה דנחית אדעתא בגוף הקרקע ולא לפירותי' וכך הטעים בתומים סק"ח ע"ש. והנה בתוס' סוטה כ"ה ע"ב כתבו דבשטר שאין בו ספק ולא הכחשה לכ"ע כגבוי דמי וכתב תומים הנ"ל דע"כ לענין שמיטה לא אמרינן הכי דאל"כ למאי דקיי"ל שיעבודא דאורייתא היכי משכחת שמיטה. ביאור לדבריו דהרי מן התורה אפי' מע"פ וכתיבת יד הכל משועבד והוה כגבוי ולא משכחת שמיטה ועוד מאי שייך השמר פן יהי' דבר עם לבבך בליעל והרי אין שביעית משמטת אא"כ אין לו קרקע וזה לא שכיח דהרי משו"ה לא התקין הלל שפרוזבל בלא קרקע וא"כ קשה אע"כ צ"ל מ"מ כיון שאלו הי' רוצה הי' ואז לא הוה כגבוי קרינן בי' לא יגוש ע"ש. ולכאורה י"ל בודאי ר' יוחנן דס"ל ז' בזה"ז נמי דאורייתא צריך לדחוק כנ"ל אבל למאי דקיי"ל כרבנן י"ל בזמן שהיובל נוהג שאין הגבי' אלא לאכילת פירות עד היובל ובתוך הזמן נמי יכול לגאול ולא עדיף ממשכנתא באתרא דמסלקי ונהי אי גבהו בחובו שוב אין שביעית משמט כיון דבתורת פרעון נחית לי' הוה כמשכנו מטלטלין שלא בשעת הלואה דודאי אין שביעית משמטת אבל כל זמן שלא גבאו לא שייך כגבוי דמי כיון דגבונא נמי אינו אלא לאכול פירות נמצא כל זמן שנהג היובל והוה שביעית דאורייתא לק"מ איך שייך שמטה הא כגבוי דמי דלק"מ כנ"ל כיון שאינו אלא לאכילת פירות. ומשבטל היובל והוה ז' מדרבנן נמי לק"מ נימא אה"נ לא צריך ז' בשטר שיש בו אחריות משום דכגבוי דמי אלא בכתיבת יד ומע"פ ושטר שמפורש בלא אחריות ועל אלו תיקן הלל פרוזבל נמצא בזמנינו דאיכא דינא דמלכותא אח"כ שיהי' משועבד לכל דאתי מחמתי' לישראלים ולגוים והשטרות אחריות ט"ס וה"ל כגבוי וממילא אין כאן ז' אלא במלוה ע"פ וזה לא שכיח:

בשלמא מוסר שטרותיו לב"ד דתפסי להו ב"ד. פירש"י הפקר ב"ד הפקר. וצ"ל אע"ג דאביי לית ליה לעיל הכי מ"מ קאמר בשלמא מוסר שטרותיו איכא למימר האי קרא אתי לחדש לן הפקר ב"ד אבל מלוה על משכון מ"ט ומנ"ל לאוקמי קרא בהכי ומסקי' דקני לי' מדר' יצחק ושפיר מוקמי' קרא למלוה על המשכון וממילא שוב אין לנו קרא למוסר שטרותיו דמנ"ל לחדש הפקר ב"ד מיהו היינו לאביי אבל למאי דקיי"ל הפקר ב"ד מקראי דעזרא ודיהושע א"כ מוסר שטרותיו ומלוה על משכון שקולים הם ויבואו שניהם. ויותר נ"ל אביי נמי לא יחלוק על מקרא מפורש יחרם כל רכושו אלא דהוה ס"ל היינו ב"ד יושבי לשכת הגזית דזקן ממרא נהרג על ידם כ"ש דיוחרם כל רכושו אבל שארי ב"ד לא. ולפ"ז מודה אביי כי תיקן הלל בזמן שבהמ"ק קיים דמטעם הפקר ב"ד תיקן אך אחר שגלו סנהדרין אז הי' צריכין לומר ס"ל כרבי דשביעית בזה"ז לאו דאורייתא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף