חשק שלמה/ביכורים/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
חידושי רבנו חיים הלוי
חשק שלמה
יד דוד
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


חשק שלמהTriangleArrow-Left.png ביכורים TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יט[עריכה]

בכ"מ, דאע"ג דהתם מייתי לה מלא בערתי ממנו (בעלמא) [בטמא] ההוא במעשר הוא דכתיב. ונ"ב לכאורה דברי רבינו הכ"מ תמוה בכאן דמה בכך דקרא במע"ש כתיב מ"מ הא אמרינן שם דטעמא דת"ק דבכורים אסורים לאונן משם דאיתקש למע"ש ובמע"ש כתיב בהדיא לא אכלתי באוני ממנו וא"כ גם לענין לבער מהן בטומאה יש ללמוד מהיקש זה וכ"כ שם רש"י ז"ל בהדיא בד"ה ואילו לת"ק דמקיש ביכורים למע"ש לכל מילי הו"ל למתני ואסור להדליק מהן אם נטמאו ע"ש. והן אמת דנראה דרבינו לא ס"ל היקש זה דהא בפ"ג הלכה ו' הוצרך ללמוד דביכורים אסורים לאונן משום דכתיב בהם ושמחת בכל הטוב [ומה שקשה על רבינו דהרי בפסחים ד' ל"ו אמרינן דמקרא דושמחת אינו ראיה דאסור לאונן דקרא לזמן שמחה הוא דאתא כבר העירותי עליו בזה בספרי בנין שלמה ד' י"א ע"ש] אבל מ"מ עיקר תירוצו של הכ"מ לא נהירא כלל דאין זה דרכו של רבינו ז"ל לכתוב ויראה לי על הטעם מאחר דעיקר הדין מפורש בתלמוד אין אחריות הטעמים עליו ואדרבה ידוע דע"פ הרוב מביא בחיבורו כמה דינים שנמצא בתלמוד ואף שלא נמצא מפורש בתלמוד הטעם ורבינו לא כתב שום טעם מדנפשיה עליהם ועוד דלפי דברי רבינו הכ"מ הו"ל לרבינו לכתוב בתחילה דאסור לבער ממנו בטומאה וכמו דאיתא בגמ' ואח"כ הו"ל לכתוב ויראה לי הטעם ולכן נ"ל דדברי רבינו בכאן אינו ענין לד' הש"ס דיבמות הנ"ל דבש"ס מיירי בביכורים שכבר הובא לעזרה וקיימו בהן מצות הנחה ותנופה ווידוי כמו שמבואר בד' רבינו בפ"ג באופן שכבר הותרו לאכילה לכהן ובזה אמרינן שם דהכהן האוכלן בטומאת עצמן לוקה כמו במע"ש ודין זה הביא רבינו לקמן בהלכות אלו בפ"ג הלכה ה' וגם דאסור לבער מהן בטומאה כמו במע"ש אבל כאן מיירי רבינו דנטמאו קודם שהובא לעזרה כמו שמבואר בדבריו שם להדיא דעדיין אין להם היתר לכהנים ולא מצינן למילף מהקישא דמע"ש דלא הוקשו למע"ש רק לאחר שיש להן היתר לכהנים ולכן הוצרך רבינו להמציא דין זה מדעת עצמו כיון דביכורים טעון הבאת מקום והנחה ותנופה כקדשי המקדש דין קדשים יש להם גם לזה דאם נטמאו אסורין באכילה ובהנאה וממילא גם אחר שיש להם היתר לכהנים עומדין באיסורן הראשון כמו שאר קדשים קלים ולכן לא הוצרך רבינו בפ"ג לכתוב שנית דאסור לבער בטומאה ואפשר דהא דפשוט להש"ס דאסור לבער מהן בטומאה הוא באמת מחמת טעמו של רבינו שהן נחשבין כקדשי המקדש וקצת ראיה לזה דעל זה אינו שואל הש"ס דמנ"ל דגם בביכורים אסור לבער בטומאה רק באוכל בטומאת עצמן לוקה ע"ז שואל הש"ס מנ"ל [ומיהו אינו הכרח די"ל דמשום דגבי מע"ש בהדיא כתיב לא בערתי ממנו בטמא ולגבי ביכורים סמך אהקישא אבל באוכל בטומאת עצמן לוקה גם במע"ש אינו מפורש בתורה לאו בזה ורק דבברייתא למד זה מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך]:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.