חכמת מנוח/ראש השנה/ב/א
[רש"י] בד"ה בארבעה כו' עמד בשבט כו'. נ"ב נקט זה משום דאיכא למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה ואיכא למ"ד שלשים יום בשנה חשובים שנה כדלקמן דף י' ע"א וע"ב:
בד"ה ולרגלים כו' מפרש בגמרא. נ"ב בדף ד' ע"א:
בד"ה לשנים. כולו מפרש בגמרא. נ"ב בדף ח' ע"א:
בד"ה ארבעה ראשי שנים הן. בכל דוכתא תני הן כו'. נ"ב י"ל דמקשה מניינא למה לי ומשני בכל דוכתא תני הן כדאשכחן כו' אבל בריש בבא כו' לא תנא הן משום דנמשך למה שאמר בסיפא והכא נמי אי לא תנא הן ה"א דנמשך למטה לומר דאיכא פלוגתא בד' ראשי השנים דת"ק סבר ד' הם ור"א ור"ש סברי דאין כאן אלא ג'. לכך נקט הן, לומר שהוא דבר בפני עצמו ואינו נמשך לפלוגתא דלכולי עלמא ד' הם כדלקמן בגמרא דף ז' ע"ב ולא פליגי אלא איזו הם הד' וא"כ לפי זה מתורץ ג"כ מנינא למה לי. וכה"ג מתורץ בכל מקום דתני הן. ובזה אתי שפיר דבשאר דוכתי לא מקשי התוספות למה נקט הן וזה משום דלא קשיא להו אלא מנינא למה לי. ואתי שפיר נמי אמרו כדאשכחן הכא כו' ודוק:
בד"ה למלכים כו'. למלכי ישראל כו'. נ"ב י"ל דרש"י פירש לפי מאי דסלקא דעתין טרם שמשנה לקמן דף ח' ע"א לא קשיא כאן למלכי ישראל כאן למלכי אומות משמע דקודם לכן ס"ד דלמלכי אומות מיירי דמסתמא בזמן הזה אחר החורבן נשנית משנה זו:
בא"ד. ודוקא גבי גיטין כו'. נ"ב י"ל דרש"י סבר דבשטרות דמונין למלכי יון הוי נמי משום שלום מלכות דמלכי יון הקפידו על כך והא דקאמר דוקא בגיטין ר"ל דוקא בגיטין הוי פסול אבל בשטרות לכתחילה בעינן מלכי יון משלום מלכות אבל בדיעביד כשר:
בא"ד. אלא למלכי יון כו'. נ"ב התוספות דייקי מהכא דדוקא גבי גיטין אמרי' משום שלום מלכות דהרי בגיטין אמרו שתקנו לכתוב כל מלכות אפילו אינו מלכות יון שהרי מוכח שם שאפילו מלכות אדום שאינו מלכות הגון כמו מדי ויון צריך לכתוב בגט ואי לא כתב פסול שמפר' שם מאי מלכות שאינה הוגנת מלכות הרשעה כו' ע"ש.
ובע"ז אמר דאין מונין אלא למלכי יון בלבד ולא לשאר מלכיות אלא ע"כ דוקא בגיטין הקפידו לפסול אבל בשאר שטרות לא הקפידו והכי דייק בהדיא בתוס' בגיטין דף פ' ע"א בד"ה מפני מה כו' ע"ש.
והא דע"ז אשאר שטרות קאי בהדיא שם ובשאר שטרות נהגו לכתוב למלכי יון אבל לא תיקנו חכמים לפסול אם לא כתב ודוק:
בד"ה לשטרות כו'. וצריך לפרש שהודו כו'. נ"ב ואין לומר אף על פי שלא הודו מ"מ מספק פוסלים השטר כמ"ש בסמוך דשאני הכא דהוי ספק ספקא ספק אם הלואה אחת היא וספק אם מוקדם הוא ועוד דע"כ לא פסל מספק אלא היכא דאיכא ריעותא דאי לאו הכי כל שטרות נפסול מספק שמא הקדימוהו ואי לאו דהודו אין כאן ריעותא כלל ודוק:
בא"ד. מספק היינו חושבים כו'. נ"ב י"ל דאין כוונת רש"י לפסול מספק אלא תקנו כן מפני המחלוקת שיסבור הלוקח שהלוה עשה לו רמאות והקדים השטר וכן יטעה הלוקח ויהיה סבור שבכה"ג קרוי מוקדם ולהולק לבד ישכח מתי עמד המלך, ולכך לא רצה רש"י לפרש איפכא שכתוב בשטר בתמוז כו' שא"כ היה זה באמת רמאות מהלוה ומ"מ לאו מוקדם הוי לאביי אלא דאתי לאנצויי ולא כו' ולא היו מתקנים תקנה זו לרמאי. וכל קושיות התוס' מתורצים בזה ודוק:
בא"ד. ותשעה באדר כשיגיע כו'. כצ"ל: