ריטב"א/ראש השנה/ב/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פרק ראשון
ארבעה ראשי שנים הן. פי' הכא דוקא איכא למתני הן אבל התם בב"ק ליכא למתני הן וכן הוא בנוסחי דוקני וטעמא דמלתא משום דהכא תנא נחת למנינא אבל התם לא נחת למנינא כלל אדרבה ס"ל דאיכא אבות אחריני טובא אלא דאיהו בעי לאשמעינן שאותן ד' שהן נראין מסגנון א' לא ראי זה כראי זה לגמרי וצריכי למכתב להלכותיהן והיינו דאמרי' עלה בגמרא בנוסחי דוקני מנינא מכלל דאיכא דבי רבי חייא ורבי אושעיא כלומר כיון דלא קתני הן וקתני ד' ודאי גלי לן דאיכא אחריני אלא שאלו הד' צריך ללמדנו דלא ראי זה כראי זה אבל הכא אע"ג דאיכא ראשי שנים אחריני דמודה בהו תנא כדאיתא בגמרא מ"מ תנא למימני הני נחת דאידך לא בעי למימנינהו מטעמא דמפרש בגמרא ולהכי קתני הן וכן לשון הגמרא מוכיח דאלו הכא בתר דכייל ותני שהן ד' לא פי' מידי אחרינא בדידהו אלא דמני להו בלחוד הי נינהו הני ד' אבל התם דבתר דמנינהו איירי ופריש בהו שלא ראי זה כראי זה ודאי לאו למנינא נחת. ומיהו איכא נוסחי דגרס התם בגמרא מנינא למעוטי דבי רבי חייא ורבי אושעיא ולפי ההיא נוסחי משמע לכאורה דתנא למנינא נחת וא"כ התם נמי במתני' גרס הן והכי איתא לכולהו נוסחי אבל מה שכתבנו הוא הנכון. עי"ל דהא דקתני הכא הן היינו לפי שהם הדשים מקרוב שראשי שנים אלו אינם מפורסמין לכל אלא מחודשים או מדין תורה או מתקנת חכמים דאלו ראש השנה הברור לכל אינו אלא או תשרי או ניסן שהוא ר"ה לבריאת עולם ולתקופה לפום פלוגתא דר"א ור"י בגמרא אבל אבות נזיקין דהתם הם נזיקין טבעיים מפורסמים וידועים לכל ולהכי לא מבעי למתני בהו הן:
באחד בניסן ר"ה למלכים. פר"י בגמרא למנין שהיו מונין לשטרות למלכים ואוקי למתני' למלכי ישראל אבל למלכי או"ה מתשרי מונין ואע"ג דמוכח בגיטין דהא דמנינן שטרות למלכים אינו אלא משום שלום מלכות ולמלכי ישראל ליכא למיחש להכי מ"מ נראה כי מנהג קדמון היה למנות בשטרות למלכים וזהו שלום מלכות דשייך באו"ה הילכך אם במלכי ישראל פעמים שהיו נוהגין כן ולפיכך קבעו להם חכמים ר"ה מ"מ גבי מלכי ישראל אין קפידא אם לא מנו להם ומנו לחשבון אחר ולא מפסיל שטרא בהכי אבל במלכי או"ה איכא קפידא ומפסיל שטרא בין בשטרות בין בגיטין ומיהו אף למלכי או"ה כל שכתבו לבריאת עולם כמו שאנו נוהגין אינם מקפידין וליכא משום שלום מלכות ולא מפסיל שטרא או גיטא בהם:
ולרגלים. בגמרא מוקי לה לבל תאחר וכר"ש דבעי ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחילה:
באחד באלול. פי' שאין מעשרין מן הנולדים קודם אלול על הנולדים אחר אלול מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה ובשני מעשרות הכתוב מדבר כדכתיב עשר תעשר א' מעשר בהמה וא' מעשר דגן ואומר הכתוב שנה שנה שיעשר כל הנולדים בשנה מיניהו ובהו ולא יעשר משנה על חבירתה וגזירת הכתוב הוא ולהכי לא כתב רחמנא שנה בשנה כדכתיב כשכיר שנה בשנה דדרשינן שכירות של שנה זו משתלמת בחבירתה ואע"ג דגבי בכור כתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה ובעי למימר תוך שנתו לא דק קרא משום דמלתא דפשיטא הוא שלא בא לפסלו תוך שנתו דהא בכור קדשים הוא שנרצים לשמונה ימים וקרא נמי אקיש להו בקרא דוהבאתם שמה כן פי' בתוס' ומוקי בגמרא לסתם מתני' כר"מ דסבר דאלול ר"ה למעשר בהמה ור"א ור"ש סברי בא' בתשרי ובגמרא מפרש פלוגתיהו והלכתא כסתם מתני'. ואיכא מרבנן ז"ל דבעי דהכא משמע דלכ"ע ליכא אלא חד זימנא בשתא למעשר בהמה ואלו התם בבכורות משמע דלר"א ור"ש ג' זמנים למעשר בהמה כדתנן ג' גרנות הם למעשר בפרס הפסח ובפרס עצרת ובפרס החג דברי ר"ע בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר בא' בסיון בכ"ט באב ר"א ור"ש אומרים בא' בסיון בכ"ט באלול ולא אמרו בא' בתשרי מפני שהוא י"ט ואי אפשר לעשר בי"ט רמ"א בא' באלול ר"ה למעשר בהמה וי"ל דהא לא קשיא כלל דהתם מלתא אחריתא היא דכי היכא דאיכא לתבואה גורן למעשר דמההיא שעתא אסור לאכול ממנה אפי' אכילת עראי עד שיעשר כגון מירוח וראיית פני הבית להן וכן שעת גלגול לענין חלה כך עשו הכמים גורן למעשר בהמה שאסור לשחוט ולמכור עד שיעשר כדי שלא ישהא מעשרותיו ואלו הן גרנות הנז' שם וקבעו בהם ג' זמנים אלו כדי שתהא בהמה מצדה לעולי רגלים כדמפרש בגמרא וגרן האמור שם לשון מושאל הוא מגורן האמור לענין תבואה אבל הא דהכא מלתא אחריתי שהבא לעשר לא יעשר מן הנולדים קודם ר"ה על הנולדים אח"כ ולא מאלו על אלו וכדפסיק ותני ר"מ התם בסיפא ולא בא ר"מ לחלוק בדין ג' גרנות אלא לפי שקבע א' מן הגרנות בא' בתשרי מפני שהוא ר"ה למעשר בהמה לפי דעתם בא ר"מ ואמר דר"ה של מעשר בהמה היינו בא' באלול והכי מתפרש התם בסיפא דתנן כל הנולדים בא' בתשרי עד כ"ט באלול מצטרפין ה' לפני ר"ה וה' לאחר ר"ה אין מצטרפין ה' לפני הגרן וה' לאחר הגרן הרי אלו מצטרפין א"כ למה אמרו ג' גרנות לענין מעשר בהמה שעד שלא הגיע הגרן מותר למכור ולשחוט הגיע הגרן לא ישחוט ואם שחט פטור והרי זה מבואר שם כדברינו:
גמ' למלכים למאי הילכתא. עיקר הפי' כדפרש"י ז"ל למאי הילכתא הוקבע יום ידוע למנין מלכים אלא כל מלך תתחיל שנתו מיום שנולד בו ומהדרינן דאצטריך הא לענין שטרות וכדאמ' ואזיל אבל ליכא לפרושי למאי הלכתא לאיזה ענין אנו צריכים מנין למלכים חדא דמלתא פשיטא שאנו צריכין זה לענין השטרות ותו דאם איתא כיון דמהדרינן לשטרות למה לי למימר תו וכדתנן ש"ח המוקדמין פסולין:
דתנן שט"ח וכו'. פרש"י פסולין מדין השטר שאינו גובה מנכסים משועבדים ואפילו מזמן שני אבל מבני חרי גבי כדין מלוה ע"פ ואינו יכול לומר שלא לוה וכן עיקר כדמוכח בב"מ דאפי' ממשעבדי הוה ס"ד דליגבי מזמן שני אי לא דגזרו דלמא אתי למגבי מזמן ראשון ודאי מתני' לא איירי בשהקדימו הזמן שעבר דא"כ עדים פסולים נינהו ושטרא חספא בעלמא אלא כגון שלוה בניסן בשטרי דלאו אקנייתא ונתאחרה כתיבתם ולא כתבינהו עד תשרי וכתב זמנו מניסן והיו סבורים דמשעת הלואה שעביד נפשי' א"נ שכתבוהו וחתמוהו ביום ההלואה אבל לא מסרוהו למלוה עד תשרי כסבורין דעדיו בחתומיו זכין לו כסברא דאביי ודומיא דשטרי אקנייתא לדידן א"נ שכתבו וחתמו ומסרו ללוה בו ביום דהא דתנן כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו מיירי בשטרי דלאו אקנייתא דעידיו בחותמיו זכין לו וכל חד מהני הוה מוקדם מן הא דקיי"ל דבשטרי דלאו אקנייתא לעולם אינו זוכה עד שיגיע השטר ליד הזוכה ואין להם לכתבו אלא א"כ נמסר בפניהם לזוכה ביום שנכתב ונחתם כי מה ששנינו כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו הא פרישנא בפ"ק דמציעא דמיירי בשטרי אקנייתא דהא שעביד נפשיה בין ילוה בין לא ילוה כדפרש"י ומשכחת לה נמי דמקדמי ליה כגון שטעו בקביעא דירחא כגון שנקבע החודש בשני בשבת וכסבורין העדים שנקבע בא' בשבת וכשכותבין בשטר בכך וכך ימים בחודש הם מונין מניסן וא"ת ומי יודיע לנו שהשטר הוא מוקדם דאלו סהדי גופיהו כיון שהגידו וחתמו בשטר שוב אינן חוזרין ומגידין ודעדים החתומים נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וי"ל דאתיא כשבאו עדים אחרים והעידו שהוא מוקדם. ובירושלמי אמרינן שאפילו עידי השטר נאמנין במכילתין ובפרק בתרא דשביעית מי מודיע פי' ששטר זה מוקדם שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר עידי השטר מודיעין ולא כן אר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ופריק תמן כשאומרין לא התמנו כל עיקר ברם הכא על זה חתמנו וע"ז לא חתמנו ורבינו ?נרו פי' הירושלמי בשם רבו רבינו הגדול הרמב"ן דמיירי בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר דאי לא הא ודאי אין נאמנין לפסלו כלל וה"ק דכי אמר ר"ל כשבאו לעקור כל העדות ולומר שלא ניתן השטר ליכתב כלל כגון שאומרין קטנים היינו פסולי עדות היינו דבהא ודאי אין נאמנין אע"פ שאין כתב ידן יוצא ממקום אחר אבל הכא נהי דלא ניתן ליכתב מזמן ראשון הרי ניתן ליכתב מזמן שני וכגון שטוענין דבטעות עשו כן דאכוליה שטרא קמסהדי והרי הוא כאלו אמרו אנוסין היינו שטעו בשטרי דלאו אקנייתא כדאביי או בפי' המשנה דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו או שטעו בשיפורא דירחא דלאו משוה נפשיהו רשיעי דחשבינן להו (דאלו) [כאלו] אמרו אנוסין היינו מחמת נפשות שהן נאמנין כשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר מיהת דהא ניתן ליכתב להציל נפשן כדאיתא בהאשה [שנתארמלה] וכך הן אומרין על עקר הממון חתמנו מדעתנו באמת וכראוי אבל על הזמן לא חתמנו כראוי ולא מדעתנו הן שהיינו אנוסין מחמת נפשות הן מחמת שטעינו וסמכנו על דעתנו ולא דקדקנו בדבר המשנה ולא בשיפורא דירחא. ורבינו נר הי' אומר דנראין דברי רבינו ז"ל כשאומרין אנוסין היינו מחמת נפשות (שאין) [שהן] נאמנין בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר אבל כשטעו בשיפורא דירחא או בדאביי לא מהימני דכל שטר שנמסרת לעדים חזקה דדייקי מעיקרא מנפשיהו או ע"פ חכמים וכתבי ליה כראוי בכל דיניו וכדאמר חזקה על העדים שאין חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול ומייתי ליה במוכר נכסי אביו פחות מבן עשרים כדאיתא בגט פשוט וכן בזה בורר גבי אודיתא דלא הוה כתיב בה אמר לן כתובו וחתומו למימר' דחזקה על העדים דידעי היכי אבעי להו למכתב שטרא וכדין כתבא ליה וכ"ש הכא לענין שעבוד השטר וזמנו דאית להו למידק מפי שזהו עיקרו של עדות בשטר ולא מהימני אינהו גופיהו למימר לא דקדקנו בדבר ואפי' במקום דאיכא מגו שאין כתב ידן יוצא ממקום [אחר] דמגו במקום חזקה אלימתא קרובה לעדות ובמקום חזקה זו לא אמרי' מגו הילכך לא משכחת לההיא דירושלמי אלא בשאומרין אנוסין היינו מחמת נפשות ומורי נר היה מפרש דמשכחת לה שהעדים נאמנים ואפי' בשכתב ידן יוצא ממקום אחר וכגון שאינן מעידין כלום כנגד מה שהעידו הם בשטר וכגון שאומרין האמת היה שבאו שניהם אלו במרחשון ואמרו לנו כתבו שאני ראובן חייב לשמעון מנה היום ועשינו כדבריהם וכתבנו וחתמנו להן שטר דלאו אקנייתא ומסרנו לו [בו] ביום ואחר כך ראינו שהמלוה לא היתה עד כסליו ושכך הודו שניהם לפנינו זה לזה והרי הן נאמנין בכך כשם שהיו נאמנין לומר שמחלו אח"כ או שפרעו שהרי אינן אומרים כלום כנגד מה שחתמו וז"ש בירושלמי שיכולין לומר ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו כלומר על מה שכתוב בשטר חתמנו וע"ז שאנו אומרין עכשיו לא חתמנו שלא היינו יודעין בו באותה שעה ומיירי בשטר ראייה שאין בו קנין ושעבוד נכסיו הם מחמת הודאתו וכל כיוצא בזה אם המלוה חזר והודה שלא הלוהו כלום באותו היום הרי הוא נאמן ג"כ והוי כזה אומר הלויתני וז"א לא הלויתיך הילכך כשבא והודה לפני העדים האלו שלא לוה בו ביום אלא לאח"כ הרי הוא מוקדם על פיו ונאמן בכך ואף עידי השטר יכולין להעיד שכך הודה בפניהם. והא דתנן והמאוחרין כשרים יש מקשים אמאי לא חיישינן שמא לוה וקנה ומכר דלא משתעבד וכי משוה לי' מאוחר אפשר דכתבי ליה בתוך הזמן שיש בין קנה ומכר דה"ל קנה ולוה ומכר דמשתעבד וטורף ללקוחות שלא כדין וי"ל דהב"ע בדכתב ליה דאקנה דהשתא אפי' לוה קנה ומכר משתעבד כדאיתא בפרק מי שמת. ולמאי דאייתי' בשמעתין להאי מתני' צריכינן לברורי מאי ענין מתני בכאן דר"ה למלכים לשטרות פרש"י דתקנתא דמתני' להבחין בין שטר מוקדם למאוחר שאלו לא קבע יום ידוע לתחלת שנות המלכים שמונין לכל מלך מיום שעמד פעמים שאין להבחין כגון שכתוב בשטר (בפסח) [בכסליו] בשנה שלישית למלך ובאו עדים ואמרו כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו אלא הלוה אמר לנו חתמו כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע"פ וכו' ואין אנו יודעין אם הלוהו קודם לכן או לאח"כ אבל ראינו שלוה בתמוז בשנה ג' למלך ואם אין הדיינים יודעין באיזה חדש עמד המלך אין להבחין אם תמוז קודם לכסליו או כסליו קודם לתמוז כי אם שנתו מתחלת בין תמוז לכסליו נמצא כסליו קודם תמוז ואם עמד בין כסליו לתמוז נמצא תמוז קודם כסליו לכל שנותיו ועכשיו שקבעו ניסן ר"ה לעולם תמוז קודם לכסליו ע"כ ולפי' יש לנו לומק עכ"פ דמיירי כשהמלוה מודה שלא הלוהו אלא פעם אחת (ואל"כ) [דאל"כ] אע"פ שיעידו העדים שלא ראו נתינת המעות בעת הכתיבה אין בכך כלום ואפי' העידו בפי' שהמעות שנתן לו בפניהם היו לאחר זמנו של שטר מה בכך דילמא הלואה אחרת היא. ובתוס' הקשה על פי' זה דלמה לן למימר הכי כדתנן שט"ח המוקדמין וכו' שאפי' היו כשרים צריכין אנו לקבוע זמן לשטרות להבחין בין ב' שטרות איזה מהן קודם לגבות וי"ל דאה"נ מיהו ניחא לן למימר הכי לאלומי צריכותא לתקנתא דרבנן לתקון זמן למלכים ותו דילמא משום קדימה לא הוי טרחי רבנן לתקוני זמן למלכים משום חששא דלא ידעי באיזה יום עמד המלך ורבותי הקשו על פרש"י חדא דהא דקאמרי סהדי שהם לא ראו שהלוהו בכסליו אלא שכתבו שטר כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה א"כ לאו מוקדם הוא כלל דהא מתני' אוקמינן בשטרי אקנייתא דהא שעביד נפשיה בין ילוה בין לא ילוה וכדפרש"י גופי' התם וכי תימא דהכא בשטרי דלאו אקנייתא אליבא דמאן אי אליבא דאביי ומסרוהו ללוה הא לדידיה כשטרי דאקנייתא דאמרינן דעידיו בחתומין זכין לו ואצ"ל אם מסרוהו למלוה בו ביום דכדין עשו ולאו מוקדם הוא ואם לא מסרוהו אלא ללוה אליבא דהילכתא הרי עשו שלא כדין ואין הדעת סובלת שהוצרכו חכמים לתקן זמן לשנות המלכים מפני חשש שטר שנעשה שלא כדין ועוד הקשו דהא בתקנה זו לא הרווחנו כלום דאפי' לא תקנו יום ידוע למלכים כשבא המעשה לפנינו שהי' ספק אם הוא מוקדם או מאוחר כך היינו דנין בו שהוא מאוחר וכשר מן הסתם וכההיא דתניא בגט פשוט בשטר שהי' זמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי וכההיא דאמרינן נמי בסנהדרין שטר שהי' כתוב בא' בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו האיך אתם מעידים והלא אתם הייתם במקום פלוני שטר כשר ועדיו כשרים חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו וכ"ש הכא שאני אומר שראו המלוה בתמוז הקודם ונתאחרה כתיבת השטר עד כסליו והוצרכו על כרחן לכתוב זמנו מכסליו הילכך מה שאנו דנין אותו עכשיו במאוחר לאחר התקנה כך הי' נדון בלאו הכי. ולפי שיטת רש"י הי' לו להפך הדברים כי זמן השטר הי' כתוב בתמוז והם אומרים שראו ההלואה בכסליו דאי לא תקנת חכמים היינו דנין אותו כמאוחר מן הסתם ועכשיו שאנו מונין מניסן הא בודאי תמוז קודם לכסליו והקדים זמן להלואה. והנכון כפי' התוס' שאם לא תקנו יום ידוע ר"ה למלכים פעמים שיעמוד המלך בג' בניסן משנה זו וכשיגיע שלשה בניסן אחר יש לנו למנות שנה שניה למלך והסופר ישכח הדבר ויכתוב בשנה ראשונה. כסבור שלא עמד המלך אלא בד' בניסן ונמצא השטר מוקדם שנה א' והא ודאי מילתא דשכיחא היא דטעי אינש חד יומא בין ג' לניסן או ד' בניסן ואפי' חד דלא שכיחא כיון דאיכא חשש חורבה דטריף לקוחות שלא כדין ראוי לתקנו כל כמה דאפשר:
ת"ר מלך שעמד בכ"ט באדר כיון שהגיע יום א' בניסן עלתה לו שנה כו'. קמ"ל. יש גורסין עלה מאי קמ"ל הא קמ"ל וכו' ורש"י כתב דל"ג ליה אלא ה"ג קמ"ל דניסן וכו' והדין עמו דהכא ליכא למבעי כלל מאי קמ"ל דהא ודאי טובא קמ"ל דניסן ר"ה למלכים ואין מונין (אלא) מיום שעמד בו ועוד אשמעינן דיום א' בשנה חשוב שנה ואע"ג (דממפנין) [דממתני'] שמעינן לה דהא רובא דמתנייתא איתנוהו במתני' ועוד מאי קא מהדרינן הא קמ"ל דניסן ר"ה למלכים הילכך אי [גרסינן] מאי קמ"ל הא קמ"ל י"ל דלאו קושיא היא אלא ביאור ודברי התלמוד ואפי' כר"א דאמר שלשים יום חשובין שנה ה"מ כדיני דאורייתא אבל הכא כך תקנת חכמים והיינו דלא אמרינן מתני' דלא כר' אליעזר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |