חידושי הר"ן/ראש השנה/ב/א
ארבעה ראשי שנים הם. בכל דוכתא דנחית למנינא קתני הם כי הכא. והיינו דבפ' בתרא דשבועות קתני ארבעה שומרין הן. ובפרק אין מעמידין קתני שלשה יינות הן. ובפ' כל הצלמים קתני ג' אבנים הן וקתני נמי שלש אשרות הן. ובראש ב"ק דקתני ארבע אבות נזיקין ולא קתני הן היינו טעמא משום דאמאי דלבתריה קאי כלו' ארבעה אבות נזיקין הללו לא ראי זה כראי זה. והיינו דהתם בגמ' באבות דר' חייא ודר' הושיעא משום דאינהו נחתי למנינא קתני הן:
למלכים. פירש"י ז"ל שרגילין היו למנות שטרותיהן לשנות המלך משנה שעמד בה כדאמרינן במסכתא גיטין משום שלום מלכות וקבעו חכמי' אחד בניסן להתחלת שנתן. ואיכא למידק דהא מתני' במלכי ישראל מוקמי' וכדאיתא בגמ' ובמלכי ישראל מאי שלום מלכות איכא לפיכך נ"ל שרגילין היו למנות למלכי ישראל מפני חשיבותם וגדולתם ודאמרי' התם בפרק הזורק משום שלום מלכות הכי קאמרינן שמתוך שמלכי האומות היו יודעין שרגילין היו ישראל למנות למלכיה' אי לא מנו נמי למלכותא דידהו מיקפד קפדי דסברי דמשום דלא חשיבא לן מלכותיהו לא מנינן להו:
גמ' למלכים למאי הלכתא אמר רב חסדא לשטרות. פירש"י ז"ל למאי הלכת' הוקבע יום למנין המלכי' ולמה לא יתחיל כל מלך ומלך מיום שעמד בו. ומשנינן לשטרו' שאם לא קבעו זמן ידוע אלא כל מלך ומלך לפי מה שעמד פעמים שאין להבחין אם השטר מוקדם או מאוחר כגון אם כתוב בו בכסליו בשנה שלישית ובאו העדים ואמרו כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו אלא הלוה אמר לנו חתמו כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ואין אנו יודעין אם הלוהו קודם לכן או לאח מכן אבל ראינו שהלוהו בתמוז בשנה שלישית למלך. ואם אין הדיינין יודעין באיזה חדש עמד המלך אין להבחין אם תמוז קודם לכסליו או כסליו קודם לתמוז לפי שאם שנתו מתחלת בין תמוז לכסליו נמצא כסליו קודם לתמוז בכל שנותיו ואם עמד בין כסליו לתמוז נמצא תמוז קודם לכסליו בכל שנותיו ועכשיו שקבעו ניסן ראש השנה נמצא תמוז קודם לכסליו וכשר כך פירש"י ז"ל. ולפי פי' זה על כרחין בדקים לן שלא היתה אלא מלוה אחת ביניהם עסקינן כגון שהמלוה והלוה מודים שלא הלוהו אלא פעם אחת דאי לא תימא הכי אפי' תימא דכסליו קודם לתמוז מאי הוי נימא הלואה אחרת היתה אלא ודאי כדאמרן ואיכא למידק דלפי פירש"י ז"ל משמ' דכל היכא דאיכא לספוקי בשטרא אי מוקדם הוא ופסול אי מאוחר הוא וכשר פסלי' ליה משום דמספקא לא טרפי לקוחות וזה הוא שכתב רש"י ז"ל שעכשיו שקבעוהו ניסן ראש השנה לעולם תמוז קודם לכסליו משמע דהא לאו הכי חיישינן דילמא כסליו קודם לתמוז ופסלי' ליה. וליתא דכל היכ' דאיכ' דשטר מאוחר הוא מכשרי' לי' ואפי' היכא דאיכא ריעותא. וראיה לדבר מדאמרינן בפ' אחד דיני ממונות שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים והלא עמנו הייתם במקום פלוני שטר כשר ועדיו כשרי' חיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו ובפרק גט פשוט נמי אמרינן שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי כשר שאני אומר אחרוהו וכתבוהו אלמא כל היכא דאיכא למתלי במאוחר תלינן ביה ומכשרינן ליה. ובודאי דאי מהך קו' בלחוד כל היכא דמפכינן ליה לההוא גוונא שכתב רש"י ז"ל אתי שפיר כגון שכתוב בו בתמוז ואמרו העדי' שהלוהו בכסליו שהיינו מכשירין אותו מן הספק ועכשיו שקבעו חכמי' זמן בניסן נודע שהוא מוקד' ופסול אלא אי קשיא הא קשיא דהא בכי האי גוונא ליכא למפסל שטרא כלל משום דבפ"ק דב"מ אפליגו רב אסי ואביי בהא דתנן כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין המלוה עמו דרב אסי מוקי לה דוקא בשטרי אקנייתא ובהנהו ליכא למיחש לשטר מוקדם דהא אפי' לא ילוה לעולם משעת קנין שעבד נפשיה ולא משכחת לה דאיכא למיחש לשטר מוקדם אלא בעדים שעשו שלא כדין שכתבו שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו בשטרי דלאו אקנייתא דבהנהו איכא למיחש לשטר מוקדם ולא משמע שעיקר תקנתן של חכמי' היתה מפני חשש עדים שיעשו שלא כהוגן. ועוד שאפילו תדחוק ותאמר כן תינח לרב אסי אבל לאביי דאמ' התם דכלהו שטרי נמי כותבין ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו משום דסבירי ליה דעדיו בחתומיו זכין לו ומשעת כתיב' זכה ליכא למיחש לשום שטר שכתבו בו העדים אותו זמן שהיו עומדין בו שיהא מוקדם ולמה הוצרכו חכמי' לקבוע שנה למלכים לפי פירש"י ז"ל הא אין לך לומר אלא משום חשש שמא יאמרו העדים שבכסליו היו עומדים וכתבו זמנו בתמוז ואפילו תמצא לומר שיהיו נאמנין על כך כמו שנשא ונתן על זה בסמוך בס"ד או שתאמר שעדי' אחרי' הוא שאמרו כן מ"מ קשה הדבר לומר שמפני חשש עדים שיעשו שלא כהוגן תקנו חכמים ראש השנה למלכים וראיתי בפסקי הרב ר' ישעיה הזקן מטראני ז"ל שפי' דכי אמרי לשטרות הכי פירושא להבחין בין שטר מלוה לשטר מקח אי זה מהן קודם שאלו היו מונין למלך מיום שעמד בו פעמים שילוה בניסן של שנה שניה וימכור בתשרי של שנה שניה ואפשר שישכח באיזה חדש עמד המלך ומספקא לא טרפי' לקוחות אבל עכשיו שקבעו ראש השנה שלהם ניסן ליכא לספוקי דשטר מלוה קדום וטריף. ודמייתינן הכא הא דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין לאו דוקא מחמת פסול מוקדמין והכשר מאוחרין אלא מחמת דין מוקדמין ומאוחרין קאמרי' כלומר משום טרפת לקוחות מחמת שטר מוקדם להן או מאוחר מהן דבין מוקדמין ומאוחרין אינו אלא מחמת טרפת הלקוחו' וזה כענין מה שאמרו בירושלמי בין כמאן דאמר מניסן מנינן בין כמאן דאמר מתשרי מנינן מה נפיק מן ביניהון א"ר יונה שטרות יוצאות בינהון לוה בה מלוה באדר וכתב בה שניה למלכותו ומכר מכירה במרחשון וכתב בה שניה למלכות מאן דאמר מניסן מנינן מלוה קדמה ומאן דאמר מתשרי מנינן מכירה קדמה. ואף הרשב"א ז"ל פי' כן. ועדיין אין כל זה נוח לי דאי הכי מאי שייכא דמוקדמין הכא. וענין הירוש' דרך אחרת היא ולא שייך בהדיה הא דשמעתין כלל. לפיכך נראין לי דברים כפשטן דהכא למאי הלכתא קאמרי ולא בעי' טעמא אלא כי היכי דאמרינן לקמן גבי ראש השנה לרגלים דנפקא מינה לנודר למיקם עלי' בבל תאחר דנפקות' הוא דאמרינן וטעמא לא שיילינן הכי נמי אמרי' הכא בהאי ראש השנה למלכים למאי הלכתא ולמאי נפקי לן מינה. ומהדרי דנפקא מינה לשטרות דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין הלכך מלך שעמד באדר וכתב לו ספר בניסן שלאחר י"ג חדש ניסן של שנה שניה כיון דניסן ראש השנה למלכים הוי ליה הך שטר מוקדם ופסול משום דהוה ליה האי ניסן ניסן של שנה שלישית האי הוא דנפק' מינה בהאי ראש השנה למלכים ובהכי עסקינן השתא בגמרא. וכי תימא מפני מה קבעו להם ניסן ולא מנו מיום שעמד בה היינו מאי דאמר ר' יוחנן לקמן בסמוך מניין למלכי' שאין מונין להם אלא מניסן ומהדרינן דמקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים כלומר דכיון דיציאת מצרים היתה תחילת מלכותן של ישראל שאם לא כן משועבדין היינו בדין הוא שכל מלך ממלכי ישראל יעשה במלכותו זכר ליציאת מצרים. והיינו דהוה סבירא ליה לרב יוסף דבמלכי אומות העולם דליכא למימר הכי מיום שעמד בה מנינן וכמו שאכתוב עלה דההיא בס"ד ואלו היה טעמו של דבר כדי להבחין בין שטר מוקדם לשטר מאוחר כדברי הראשונים ז"ל כל כך היה ראוי לחוש במלכי אומות העולם כמלכי ישראל אלא ודאי כדאמרן כנ"ל:
שטרי חוב המוקדמין. גרסי' בירושלמי מי מודיע ר' שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הן הן עדיו והא אמר ריש לקיש עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד תמן בשאמרו לא חתמנו ברם הכא יכלון למימר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו וכ' עליו הר"א הלוי ז"ל ומכאן אנו למדים שכל טעות שהעדי' מצויין לטעות בה נאמני' הם בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיד וצריך בזה ב"ד גדול ולהחמיץ הדין ובגמרא דילן מצינו כיוצא בדבר זה בההוא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבא וכו' כדאיתא בפ' גט פשוט ע"כ נר' מדבריו שהעדים נאמנים בכך אפי' בשכתב ידן יוצא ממקום אחר. אבל הר"ם במז"ל כ' בפ' איזהו נשך דהאי ירוש' בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר קאי ומשום הכי נאמנין ואין כאן מקום להאריך בזה אבל ודאי כל טעותא דעבידי עדים למטעי ביה לית ביה משום חוזר ומגיד דהכי מוכחא ההיא דבפ' גט פשוט:
פסולין. פירש"י ז"ל דלא גבי ממשעבדי אבל מבני חרי גבי והכי נמי מוכח בפ' איזהו נשך וא"ת היכי גבי אפילו מבני חרי והרי העדים פסולין הם כיון שהקדימו הזמן. איכא למימר כגון דהוי שטר מוקד' במידי דעבידי אינשי למטעי ביה וכגון שכתבו שטר ללו' אעפ"י שאין מלוה עמו בשטרי דלאו אקנייתא שאעפ"י שאין כותבין אלא בשטרי אקנייתא וכדרב אסי כל מאן דלא גמר לה לדרב אסי לאו רשע הוא וכבר כתבתי זה בפ' איזהו נשך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |