חידושי מהרי"א/רות/ב
|
< הקודם · הבא > |
ד[עריכה]
ויבוא בועז אל הקוצרים ויאמר עליהם ד' עמכם ויאמרו אליו יברכך ד'[1]. ופירש המד' הה"ד אדם להבל דמה ימיו כצל עובר וכדי לבאר המד' נ"ל דלכאורה ק' אמאי אמר בועז השם תחלה והם אמרו השם לבסוף ונ"ל דאיתא בגמ' בנדרים[2] מנין שאסר לומר לה' קרבן השם תחלה שנאמר (ויקרא א ב) אדם כי יקריב מכם קרבן לד' והטעם כתב הרשב"א שמא ימות[3] בין לה' ובין קרבן ונמצא שהוציא ש"ש לבטלה והרמב"ן כתב הטעם שמא יחזור בין לה' ובין קרבן ונמצא שהוציא ש"ש לבטלה ובאמת מצינו ראיה לסברת רשב"א דכתיב ויקחו לי תרומה ופירש"י לי לשמי והוי כמו לד' קרבן וק' הא אסר לומר השם תחלה אבל לסברת הרשב"א מתורץ שפיר דאיתא במד' כשאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה מי גילה לבני רז זה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר עושה דברו לשמוע בקול דברו ובזכות זה אתן להם שלא ישלוט בהם יצר הרע ומלאך המות ומציאנו בכמה מקומות שאם לא היו ישראל חוטאים לא היה שולט בהם המלאך המות והנה בפ' תרומה עדיין לא חטאו ישראל במעשה העגל ולא הי' יראים שימותו מש"ה שפיר אמרו לד' תרומה ומשמע כסברת הרשב"א ולא כסברת הרמב"ן ואיתא בגמרא[4] מי שמקדים שלום לחבירו מובטח שלא ימות באותו יום ובזה א"ש מש"ה אמר בועז מתחלה השם לפי שהיה מקדים להם שלום והיה בטוח שלא ימות באותו יום אבל הם היו יראים שמא ימותו ונמצא שהוציאו ש"ש לבטלה לכך אמרו השם בסוף וא"ש המד' שהיה ק' קושיא הנ"ל אמאי אמר בועז השם תחלה והם אמרו השם לבסוף ע"ז תי' בשלמא בועז לא היה ירא שמא ימות מפני שהקדים שלום אבל עליהם ק' אמאי אמרו השם לבסוף ע"ז אמר אדם להבל דמה א"כ היו יראים שמא ימותו באותו יום ואסר להם לומר השם בתחלה.
- ↑ לשון הכתוב: והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ד' עמכם ויאמרו לו יברכך ד'.
- ↑ עי' דף י:
- ↑ עי' פתח עינים להרחיד"א ז"ל (יומא ריש פרק ד) שמביא פירוש זה בשם כמה אחרונים (ספר דרוש שמואל פ' ויקרא; ס' נחלת יעקב אבני שהם ריש ויקרא; פירוש מנחת ערב אשר במק"ג דפוס אמשט' ברות בפסוק זה; תשו' בית יעקב סי' קמד; וכן מביא אח"כ בשם מהרי"ך זלה"ה [הכוונה למהר"י כולי, מעם לועז, ריש פרשת בראשית]) והוא (הרחיד"א ז"ל) תמה עליהם דמהש"ס ותוס' [ישנים] (יומא לט.) והריטב"א (שם) ויפ"ת (ב"ר פרשה א) וקרבן אהרן (על תורת כהנים פרשת ויקרא פרשה ב) מוכח שאין זה הטעם אלא משום שמא יפשע ויחזור בו, עד שמצא להגאון החסיד בשל"ה (מס' פסחים) שפי' שמא ימות, ונר' דפירוש זה קבלו וקיימו האחרונים הנ"ל, אלא שהרב מהר"י חזן בספרו חקרי לב (א"ח סוף סי' קה) העלה דלא חיישינן למיתה לזמן מועט, והביא ראייה מפסוק זה ויאמר לקוצרים ה' עמכם, עד כאן תוכן דברי הרחיד"א שם, ועיי"ש עוד. וע"ע בדבריו בספרו נחל קדומים (בראשית א א ד"ה בראשית ברא אלהים ובמדבר ל ג ד"ה איש כי ידור נדר). ועי' שדי חמד (כללים מערכת ב פאת השדה סי' נו; כללים מערכת ה אות קכא; שם פאת השדה סי' לה; כללים מערכת ח כלל קלח).
- ↑ עי' ישועות יעקב (יו"ד סי' קמח) שג"כ מביא כעין זה בשם הש"ס דהקדמת שלום לכל אדם מארכת ימיו ושנותיו של אדם, וכתב שע"כ יוכל להתחיל בשם אף שאמרו חז"ל לא יאמר אדם לה' חטאת אלא חטאת לה', וא"כ מהראוי לומר עליך השלום..., אמנם כיון דמבואר בירושלמי הטעם שלא יאמר לה' חטאת שמא ימות בין אמירת השם לחטאת ונמצא מוציא שם שמים לבטלה אבל כאן שרצונו להקדים שלום והוא מארכת ימיו ושנותיו של אדם וכו', עד כאן. ובלקט שנ"ה (שנה ז' (ת"ש לפ"ק) סי' נח) הציע חכם אחד שכוונת הישועו"י לגמ' (יבמות קט.-קט:): לעולם ידבק אדם בשלשה דברים וכו', בהבאת שלום דכתיב בקש שלום ורדפהו ואמר ר' אבהו אתיא רדיפה רדיפה, כתיב הכא בקש שלום ורדפהו וכתיב התם רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, ואפשר שהקדמת שלום היא בכלל הבאת שלום, עד כאן. ועי' עוד שו"ת מהרש"ם (מפתח לח"ב סי' לו) שהעיר על הישועו"י שהביא בשם ירושלמי דהטעם שמא ימות ולא ציין מקומו. ועי' עוד בהגהותיו על הש"ס בפסחים (דף נט), ובפרדס יוסף החדש (פ' מטות בפסוק כי ידור נדר לד'), ובטעמי המנהגים ומקורי הדינים (עמ' תקב-תקג).