חידושי הרי"מ/קידושין/ז/א
אמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב כו'. ופרש"י ז"ל וכשנתנו לו אמר הרי את מקודשת לי כו'. וכוונתו דאל"ה הוי נתן הוא ואמרה היא. ויש לדקדק הא באמת אף בנתן הוא ואמרה היא קי"ל דמקודשת מספק לעיל ד' ה' ע"ב וא"כ למה פירש רש"י שחזר ואמר לה דליתא בש"ס כלל רק שהיא אמרה אקדש לך הלא יכול להיות דאמר רבא מקודשת באמת מספק:
ונראה לישב דהנה הפ"י כאן כתב דאף דהוי מלוה משום שנעשית ערב מ"מ הכא איירי שמקדש אותה בהנאת מחילת מלוה דהכא ודאי מקודשת ע"ש שכתב דאף בסתמא הוי כאילו פירש בהנאת מלוה ע"ש והנה הפוסקים הקשו בכל ספק קידושין אמאי מקודשת הא צריכה להחזיר הכסף קידושין כדאיתא באה"ע סי' נ' וא"כ לא נהנית כלום ובמאי תתקדש ולא הוי קידושין כלל ותירצו דהוה כמתנה ע"מ להחזיר דמדינא הוי קדושין רק שהחכמים הפקיעו וכשאינו אומר בפירוש שתחזיר לא דמיא לחליפין ולא הפקיעו והוי קדושין אף שלא נהנית ע"ש. והנה הרשב"א ז"ל כתב דאם מקדש אשה בהנאת מתנה ע"מ להחזיר מדינא אינה מקודשת שלא נהנית כלום רק דהוי נתינה אבל הנאה לא הוי כיון שצריכה להחזיר ע"ש:
ולפ"ז מיושבים דברי רש"י ז"ל שפירש שאמר לה אח"כ דליכא למימר כמ"ש דהוי ספק קידושין דהוי כנתן הוא ואמרה היא דז"א כיון דאינה אלא ספק לא הוי קידושין כלל כיון שצריכה להחזיר הכסף קידושין וא"ל דהוי כמתנה ע"מ להחזיר ואף דצריכה לשלם עכשיו בעבור הערבות כיון דלא הוי רק ספק קידושין מ"מ הוי נתינה כמתנה ע"מ להחזיר ז"א דבהנאות מתנה ע"מ להחזיר אינה מקודשת רק דמקודשת משום דהוי נתינה והכא הוי מלוה ולא הוי נתינה כלל כמ"ש הפנ"י רק דהוי הנאה וכיון שמחזרת לא הוי הנאה כמ"ש הרשב"א א"כ ממילא לא הוי קידושין כלל אף מספק ולכך הוצרך רש"י ז"ל לפרש דאמר לה אח"כ והוי ודאי קידושין וא"ש:
אתמר נמי משמי' דרבא וכן לענין ממונא ופרש"י ז"ל אקמייתא דעבד כנעני וערב ולא אאדם חשוב וכתב הרשב"א ז"ל דלכך לא פירש רש"י אהא דאדם חשוב משום דלרבא גופי' מבעי ליה בקידושין אי מהני נתינתה לאדם חשוב ואיך אמר בעצמו וכן לענין ממון ע"ש ובשם ר"ח ז"ל הביא שפירש וכן לענין ממון אהא דאדם חשוב ע"ש. וא"כ קשה לשיטת הר"ח הא רבא גופי' מספקא לי' ואיך אמר וכן לענין ממון:
ונראה לישב דהנה יש להקשות מאי מבעי' לי' לרבא אי מהני קבלת אדם חשוב למהוי כנתינה או לא הלא איתא לעיל ד' ה' ע"ב בברייתא כיצד בכסף נתן לה כסף כו' מקודשת נתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת ופריך הש"ס הלא הדיוקים סותרים אהדדי ומשני דנתן הוא ואמרה היא ספיקא היא ע"ש והקשו בתו' ד"ה הא נתן הוא כו' אמאי לא פריך הש"ס מנתנה היא ואמר הוא ותירצו משום דלא פסיקא לי' לתנא דאיכא דוכתי דמקודשת באדם חשוב ע"ש. והנה קושית תוס' זו הוא אליבא דאמת ג"כ לפי מאי שכתבו כל הפוסקים דבלא אדם חשוב אינה מקודשת כלל בנתנה היא ואמר הוא ע"ש וא"כ לא שייך תירוץ הש"ס אדיוקא דנתנה היא ואמר הוא דלא הוי קידושין כלל וצ"ל תירוץ תוס' דלא פסיקא ליה וא"כ מוכח ע"כ דבאדם חשוב מקודשת בנתנה היא ומאי קמבעי' ליה לרבא. אך באמת יש לישב זה דזה ודאי שידע רבא דאיכא הנאה באדם חשוב רק דמבעיא לי' אי נימא דוודאי שוה פרוטה אותו ההנאה ומקודשת בוודאי או נימא דאין אנו יודעין כמה שוה אי פרוטה או פחות ולכך אינה מקודשת ודאי רק מספק וא"כ לא מוכח מידי מברייתא דלעיל דכיון דהוי ספק ממילא שפיר לא פסיקא לי' ושייך תירוץ תוס' דגם נתן הוא הוי ספק והוי שפיר כתירוץ הש"ס ולא מוכח מידי מהתם אי הוי ודאי קדושין אי לא:
ולפ"ז מיושב דקאי שפיר וכן לענין ממון אאדם חשוב ולא קשה הא מספקא לי' ז"א דהר"ן ז"ל כתב דוכן לענין ממון קאי אקנין חליפין וקי"ל קונין בכלי אפילו אין בה שוה פרוטה א"כ לענין ממון פשיטא לי' לרבא דמוכח שפיר מברייתא דלעיל דעכ"פ הוא שוה פחות מפרוטה ולענין ממון קונה שפיר וא"ש:
גמרא שאני ממון דאתיהיב למחילה כו'. ויש לתמוה לפי מאי שפירש רש"י דקאי אקנין קרקע שיקנה בכסף בכה"ג ע"ש וא"כ מאי בכך שניתן למחילה ומוחל לו הקרקע הלא גם במתנה צריך קנין וכיון דלא הוי נתינה לא הוי קנין ומאי מהני במאי שמוחל לו לענין הקנין:
ונראה לישב לפי מאי שכתב הפנ"י אהא דמקודשת מדין ערב והיינו בשביל ההנאה שמקיים דיבורה ואשמעינן דמקודשת בשביל הנאה זו וכתב הלא בל"ז מתחייבת לשלם מחמת הערבות שערבה וממילא מקודשת בזה ואין אנו צריכין להנאה שמקיים דיבורה. אך ז"א דזה הוי מלוה ואינה מקודשת בזה רק מחמת שהיא נהנית במה שנותן על אמונתה ודיבורה ע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל פסק לקמן דאף דמקדש במלוה אינה מקודשת מ"מ במכר מודים שקונה במלוה ע"ש [בפ' שישבו מאי שהקשו עליו מש"ס]. וא"כ קשה לכאורה מאי עביד הכא צריכותא דליתני בממון לחוד דהיינו במכר ולא בקידושין הלא לא הוי מוכח מידי דבמכר י"ל דקונה בשביל שנתחייב מחמת הערבות ואף דהוא מלוה מ"מ קונה במכר משא"כ בקידושין דמקדש במלוה אינה מקודשת לא הוי ידעינן דמקודשת מחמת ההנאה. אך י"ל דכתבו שם דהרמב"ם לא פסק דקונה רק כשפטרו מהמלוה וקונה בזה אף שלא פירש בהנאת המחילה אבל כשאינו פטרו כלל ודאי אינו קונה וא"כ הוי לי' למתני במכר רק שאינו פוטרו שמנכה לו אח"כ מן מעות המכר אותו הערבות ואינו פוטרו כלל מן הערבות ואינו קונה רק מחמת ההנאה שנותן ע"י דיבורו והוי מוכח שפיר. ולפ"ז מיושב דמשני שפיר שאני ממון דאתיהב למחילה וכיון שמוחל לו ממילא קונה מחמת הערבות דהיינו המלוה שקונה במכר וא"ש תוס' ד"ה ואם כן הוי נכסים כו'. אי נמי כיון דקנין דאשה לא ילפינן רק מקנין דשדה ואם אינו נקנה בשדה ממילא גם באשה אינו נקנה ע"ש. ואין להקשות על זה מאי עביד הש"ס צריכותא לקמן דאי הוי אמר רבא באשה ה"א דוקא אשה דטב למיתב טן דו אבל בשדה אינו נקנה קמ"ל הלא אם אינו נקנה בשדה ממילא אינו נקנה באשה כמ"ש תוס'. אך ז"א דתוס' כתבו שפיר דאם נימא דיש קנין חדש דהיינו קנין אגב באשה ומהיכן מוכח אי נימא דאין קנין זה קונה בשדה אבל לקמן דהוא הכל קנין כסף רק בשדה לא מיקרי זה כסף ובאשה מיקרי אותו הנאה ג"כ כסף דטב למיתב טן דו ולא שייך זה למילף אשה משדה וא"ש:
אמר רבא התקדשי לי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת ואמרינן הטעם דבהתקדשי לחציי מקודשת משום דה"ק אי בעינא למינסיב אחריתא נסיבנא ע"ש. הקש' הרשב"א ז"ל לר' יוחנן לקמן דסבר דקידשה לאחר שלשים יום וקדשה אחר מקודשת משום דשבק רווחא לכל חד וחד אם כן גם כאן בחצייך מקודשת לי יכול להיות דקידשה שתוכל להתקדש גם לאחר ושבק רווחא לאחר ע"ש:
ונראה לישב קושייתו דהנה זה דמקודשת הכא בהתקדשי לחציי אינו אלא מספק דשמא כיון בדבריו שאמר לחציי דיוכל ליקח אחרת אבל בפירש להדיא שכוונתו חציי ממש אינה מקודשת וכ"כ הרשב"א ז"ל ע"ש רק מחמת שלא פירש מקודשת מספק. והנה באה"ע ס' ל' ס' ה' בספק קרוב לו או קרוב לה מקודשת וכתב הב"ש ס"ק ט' דדוקא היכא דהוי תרי ותרי אבל אם הוא ספק אף להעדים אינה מקודשת כלל דהוי כמקדש בלא עדים דצריך שידעו העדים דבר ברור ע"ש והוא מדברי המרדכי ע"ש. והקשו איך משכחת לה דינא דשמואל בקדשה בפחות משוה פרוטה דמקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי וכן בכל ספק קידושין הא הוי מקדש בלא עדים שאינם יודעים דבר ברור [אף שהב"ש כתב באמת גם בפחות מש"פ דהיכא שאין העדים יודעין הוי מקדש בלא עדים מ"מ כל הפוסקים כתבו להיפוך] וכתבו דבשלמא בספק קרוב לו או לה דהוא ספק אם נעשה כלל מעשה הקידושין דשמא לא באו כלל הקידושין לידה ולכך הוי מקדש בלא עדים אבל קידושין דודאי נעשה מעשה הקידושין רק שנולד ספק מן הצד אי הוי קידושין או לא כגון שאינו שוה פרוטה שהוא ספק אם שוה פרוטה במדי אי לא דודאי נעשה מעשה הקידושין רק שהוא ספק אי מהני וכה"ג לא הוי מקדש בלא עדים ולכך הוי ספק ע"ש:
ולפ"ז מיושב דגם כאן קשה בהתקדשי לחציי דאינו אלא ספק קידושין הא הוי מקדש בלא עדים דהוא ספק אם קדשה כלל לחציו השני. אך ז"א דהוא אינו נאסר ע"י הקידושין ואותה קידש בודאי הכל. ולפ"ז מיושב קושית הרשב"א ז"ל שהקשה דגם בחצייך מקודשת לי תתקדש מספק שמא כיון על הכל רק שתוכל ליקח אחר ז"א דעל זה הספק שפיר הוי מקדש בלא עדים דעל חציה השני הוא ספק אם קדשה כלל ולכך אינה מקודשת כלל:
התקדשי לי לחציי מקודשת כו' מ"ש חצייך כו' אשה ולא חצי אשה כו' ומשני ה"ק אי בעינא למינסב אחריתי נסיבנא וכ' הרשב"א דקרא דאיש ולא חצי אתי היכא שפירש בהדיא שכוונתו רק לחציו דלא הוי קדושין כמו בחצי אשה ע"ש:
ולכאורה קשה הא רבא ס"ל דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין היכא דאיסור הביאה בא ע"י הקדושין ע"ש וא"כ למאי דאמר בש"ס גבי חצי עבד וחצי ב"ח שקדש אותו הולד אין לו תקנה דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש כיון דצד עבדות לא תפסי בי' קדושין ומקודשת לגמרי לצד חירות שבו הוי אשת איש לגבי צד עבדות שבו ע"ש וא"כ ג"כ כשמקדש אותה לחציה בפירוש א"כ אם נימא דמקודשת אסור לו לבוא עלי' דכיון שמקודשת לחצי' א"כ חצי' הב' משתמש באשת איש ואסורה לו אי מקודשת וא"כ שוב אינה מקודשת דהוי קדושין שאין מסורין לביאה דהא איסור הביאה בא ע"י הקדושין כנ"ל וא"כ למה ליה קרא לרבא למעוטי במקדש בפירוש לחצי' כנ"ל:
ואף דלכאורה גם לדידן קשה למ"ש הרשב"א דדוקא בספק שאינו מסור לביאה מחמת ספק בזה סבר אביי דהוי קידושין אבל היכא שאין מסורין לביאה בוודאי גם לדידן לא הוי קדושין ע"ש וא"כ קשה איך אמר עבד וחצי ב"ח שקידש הא לא הוי קדושין כלל דכאן אסור בודאי כנ"ל אך ז"א דנראה טעם החילוק בין ספק לודאי שכ' הרשב"א ז"ל. היינו דכיון דבעינן שאיסור ביאה בא ע"י הקדושין שהם גורמין האיסור וא"כ במקדש אחת משתי אחיות סבר אביי שפיר דהוי קידושין דהא אם נימא על אחת שזו קידש א"כ מותר לו לבא עליה ג""כ רק דאסורה משום שמא לא קידש רק אחותה א"כ לכל אחת אין הקדושין גורמין האיסור רק הספק שמא לא קדשה זה גורם האיסור ולא מיקרי איסור ביאה בא ע"י הקדושין שאין גוף הקידושין אוסרין כנ"ל. משא"כ היכא דודאי איסור כגון מקדש אשה ובתה שאסורה בודאי ע"י הקדושין דגוף הקדושין שלה גורמין האיסור בזה מודה דלא הוי קידושין וא"כ כאן בחצי עבד וחצי ב"ח אף שאסור לו לבוא עליה מ"מ אין האיסור ע"י גוף הקידושין דאותו צד שקידש שפיר מותר לבוא עליה רק דאסורה לו מחמת הצד שלא קידש וזה לא מיקרי שאיסור בא ע"י הקידושין והוא כמו בספק לאביי דהוי קדושין כנ"ל ולכך א"ש לדידן דמקודשת לאביי אף לסברת הרשב"א אבל לרבא כאן דהוא סבר גם בספק דלא הוי קדושין כלל א"כ גם בקידש לחציו הוי עכ"פ כמו בספק כיון שמ"מ אסור ע"י הקדושין ולא מהני כלל ולמה לי' קרא כנ"ל:
ויש לישב למאי דמבעי' לי' לש"ס גטין פ' המגרש בחוץ לפלוני דלא מהני בגט דהוי שיורא ובעי התם בקידושין מאי כשמקדשה שתהי' אסורה לכל העולם חוץ לפלוני תהי' מותרת ע"ש דהוי ספק להפוסקים וא"כ משכחת לה שפיר כאן כשקידשה לחציו בפירוש רק שהתנה שתהי' אסורה לכל העולם חוץ מלחציו השני תהי' מותרת אף שאינה מקודשת לחציו שני מ"מ מתנה העבד חציו השני אינו מקדשה דלא גרע מאיש אחר שיכול להתנות אי נימא דמהני וא"כ צריך קרא שפיר דאל"ה היתה מקודשת דהוי שפיר קדושין המסורין לביאה דמותר לבוא עלי' דנגד חציו הב' אינה אשת איש כלל ולא שייך אתי צד כו' וקמ':
קרא אינה מקודשת מטעם חצי איש כנ"ל. ואף לאם תמצא לומר דלא מהני בקדושין חוץ לפלוני מ"מ י"ל דזה למסקנא כאן דאיש ולא חצי איש היכא שמקדשה בפירוש לחציו וא"כ כשמתנה חוץ אינה מקודשת לו לכולו כנ"ל משא"כ בלא קרא דהי' מהני לחציו שפיר הי' ודאי מהני חוץ כו' והיתה שפיר מקודשת בכה"ג דהוי מסורין לביאה רק משום חצי איש לא מהני:
אך לכאורה א"כ גם בחצי עבד וחצי ב"ח משכחת לה לפ"ז שיהי' מותר לו לבוא עלי' שמקדשה חוץ לצד עבדות שבו לא תהי' אסורה כנ"ל ולמה כ' תוס' גטין גבי לישא שפחה כו' לישא ב"ח א"י ע"ש הא יכול לקדשה כנ"ל. אך י"ל דז"א דהא בש"ס פ' השולח אמר דלכך חצי עבד וחצי ב"ח שקדש מהני ואף דחצייך מקודשת לא מהני משום דשם שייר בקנינו אבל חצי עבד כו' לא שייר בקנינו ע"ש. וא"כ כיון דהטעם דמהני היינו משום דלא שייר כו' וא"כ לא משכחת לה בחצי עבד כו' שקדשה חוץ לחצי השני דא"כ שוב שייר בקנינו ולא מהני כמו חצייך כו'. אך כל זה לפי האמת שפיר לא משכחת לה כנ"ל אבל אי לא הוי כתוב קרא דאיש ולא חצי איש לא קשה הנ"ל דבל"ז הוי אין מסורין לביאה ז"א דהוי שפיר משכחת לה כנ"ל בחוץ כנ"ל דאף דשייר בקנינו הוי מהני כנ"ל או י"ל דהוי משכחת לה בב' חציי למאי דבעי לקמן אי זה מיקרי ג"כ לחצאין ע"ש וא"כ בכה"ג שאומר התקדשי לי לב' חציי הוי שפיר מטעם קשאמס"ל דהוי מסורין לביאה דבאמת מקודשת לשני החצאין רק שאמר בלשון חצי וקמ"ל קרא דאיש ולא חצי כו' דגם בכה"ג לא מהני לסברא הנ"ל דגם זה מיקרי חצאין כנ"ל כמו בב' חצייך כמו כן לב' חציי כנ"ל:
ונפשטו קדושי בכולה כו' רגלה של זו עולה כולה עולה ע"ש. והקשו תוס' ושאר פ' הא התם איכא קרא דכל אשר יתן ממנו לה' משא"כ בקדושין ע"ש שתירצו דזה הוי כהקדש. והפ' תירצו או דילפינין מהתם או דשוב ידעינן מסברא דפשטה בכולה בדבר שהנשמה תלוי' ע"ש. והוא תמוה כמ"ש המפ' דהא מבעי' התם בש"ס אם בעוף שייך פשטה קדושי בכולי' דבהמה אמר רחמנא כו' ע"ש ומכש"כ בקדושין. ולכל התירוצים הנ"ל קשה. ויש לישב דהנה הרשב"א ז"ל הקשה דאמר לחציי דאי בעי למינסב אחריתי נסיבנא ולכך מקודשת משא"כ בחצייך איתתא לתרי לא חזי' והקשה דגם בחצייך נימא אי בעית למינסב אחר נסיבת דהא גבי מעכשיו ולאחר ל' קי"ל כר"י דקדושי כולן תופסין דכל חד רוחא לחברי' שביק ותהי' מקודשת גם בחצייך די"ל ג"כ כוונתו כנ"ל ע"ש שהניח בצ"ע. וי"ל למ"ש תוס' ריש נזיר י"א באומר הריני נזיר על מנת שאהי' שותה יין כו' אמר התם דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה דהא התורה אמרה דכשהוא נזיר אסור ביין ע"ש אבל באומר הריני נזיר חוץ מן היין לא הוי מתנה עמש"ב והקשו בתוס' הא במקדש ע"מ שאין לך שאר כסות וכו' הוי מתנה עמ"ש בתורה ולריב"ל דאמר האי ע"מ כחוץ דמי נימא גם בשאר כסות שיועיל ותירצו דגם באומר חוץ לא מהני כיון דאין קדושין לחצאין הוי גם בחוץ מתנה עמ"ש בתורה דהתורה אמרה כשהיא מקודשת חייב בשאר כסות ואיך יכול לומר חוץ משא"כ בנזיר ע"ש. ולכאורה גם בחצייך מקודשת נימא שתהי' מקודשת לגמרי הכל דהוי מתנה עמ"ש בתורה דאין קדושין לחצאין. אך ז"א דזה דמי ממש לנזיר שאמר חוץ מן היין דלר"ש דבעינן עד שיזיר מכולן לא מהני כלל דזה לא הוי מתנה עמ"ש בתורה כלל דהיכן אמרה התורה כשמקבל מקצת נזירות שיהי' כולו ע"ש. וכן כאן הא לא אמרה תורה כלל כשמקדש חצי שתהי' גם חצי' השני מקודשת ובשלמא בשאר כסות א"ש דהתורה אמרה כשהיא מקודשת מגיע לה שאר כסות משא"כ כאן וממילא כשמקדש חציו לא מהני כנ"ל. ונראה להנ"ל במקדשה כולה שאומר תהי' מקודשת לי חוץ שתהי' מותרת לכל העולם שוב לא מהני כלל דזה הוי מתנה עמ"ש בתורה כמו בשאר כסות דהא אמרה תורה דכשהיא מקודשת אסורה לעלמא לא מהני דכשאומר מקודשת אסורה ומה שאומר חוץ שתהי' מותרת הוי מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש תוס' שם כנ"ל. והא דבמעכשיו ולאחר ל' קדושי כולן תופסין אין זה מחמת תנאי רק ממילא כיון דמתחלי האידנא ונגמר לאחר ל' ממילא תופסין כנ"ל. וא"כ ממילא מיושב קושית הרשב"א דנימא גם בחצייך מקודשת שכוונתו שמקדשה כולה רק שגם קדושי אחר יהי' תופסין בה ולהנ"ל א"ש דאי מקדשה כולה לא מהני החוץ שיתפסו קדושי אחר דזה הוי מתנה עמ"ש בתורה כנ"ל ואי כוונתו כן אין התנאי מועיל כלום כנ"ל. אך לכאורה ז"א דא"כ קשה דאמר בגיטין פ' המגרש בעי ר' אבא בקדושין האיך אם אמר התקדשי חוץ לפלוני כו' ע"ש וקשה כנ"ל דא"כ הוי מתנה על מ"ש בתורה אך יש לחלק דבשלמא במקדש חוץ שלא יהי' לה שאר כסות הוי שפיר מתנה עמ"ש בתורה כיון דאין זה שיור כלל בגוף הקדושין דהא מקודשת לגמרי וממילא כשהיא מקודשת אמרה תורה דחייב בשאר כסות כו' דלא שייך לומר דלענין זה אינה מקודשת דאינו שיור כלל בגוף הקדושין וגם אם לא יתחייב בשאר כסות מקודשת לגמרי כנ"ל משא"כ בחוץ לפלוני דגוף הקדושין הם מה שנאסרת לכל העולם וכיון דנימא דזה תלוי בדעתו לאוסרה על מי שירצה לא הוי כלל מעמש"ב כיון שהשיור בגוף הקדושין שאינו מקדשה לגמרי דלענין פלוני אינו מקדשה וזה לא אמרה תורה דכשיקדשה לזה תהי' אסורה גם לזה כנ"ל אבל לענין מה שכ' הרשב"א ז"ל באומר התקדש חציך שיתפסו קדושי אחר מי שירצה וכיון שלא פירש נימא דכונתו התקדשי רק שתהי' מותרת לכל עולם זה הוי מתנה עמ"ש בתורה שפיר כיון שאומר תהי' מקודשת רק שלא תהי' נאסר בקדושין אלו לא מהני כמו בכל דוכתי מעמש"ב כנ"ל:
אך לכאורה עדיין קשה שמא באמת גם בחצייך מקודשת דהי' כוונתו כן ובאמת התנאי בטל והמעשה קיים ולמה נימא להיפך דאינה מקודשת. אך י"ל דהטעם בהתקדשי לחציי דמפרשין כוונתו אי בעינא למינסב כו' ולא כפשוטו היינו כדי שיהי' דיבורו קיים דאי כוונתו כפשוטו לחציי בטל הדיבור דאינה מקודשת ולכך מפרשין כנ"ל משא"כ בחצייך מקודשת כו' דגם אי נימא דכוונתו אי בעית למינסב אחר כו' ג"כ הדיבור בטל היינו הדיבור דחצייך דהוי מתנה עמש"ב ואי כפשוטו הקדושין בטלים שוב מפרשין כפשוטו כנ"ל. אך לכאורה עכ"פ יהי' ספק קדושין דשמא הי' כוונתו אי בעית למינסב כו' והקדושין קיימין נהי דלא הוי ודאי מטעם הנ"ל כיון דבין כך וב"כ אין כל הדיבור קיים אבל ספק יהי' כנ"ל אך י"ל כיון דקי"ל ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים היכא שאינו מוכיח מתוך דיבור הקדושין עצמו אי מקדשה או לא לא מהני. וא"כ כאן על חציה השני הוי ידים שאינם מוכיחות כיון דאמר חצייך מקודשת והוי ספק אי כפשוטו ואינו מקדש חציו הב' או כוונתו אי בעי' למינסב כו' ומקדש כולה א"כ אי נימא דהוי ספק א"כ אין דיבור הקדושין מוכיח על חצי' השני אם מקדשה כיון שאומר חצייך וממילא גם ספק לא הוי דלא הוי ידים ואף אי באמת כוונתו אכולה לא מהני על חצי' הב'. ושוב אינה מקודשת רק חצי' וממילא אינה מקודשת דהוי רק חצי אשה ולא הוי ספק כנ"ל:
וי"ל קושי' הנ"ל די"ל באמת כמ"ש הפ' דמסברא אמרינן בכל דוכתי פשטה קדושין בכולה רק הטעם דלא אמרינן היכא דליכא קרא כגון בעוף דמיבעי' לש"ס אי פשטה כו' היינו כיון דהקדש הוא דבר התלוי בדעתו ולכך כיון שאינו רוצה להקדיש כולה רק רגלה וכה"ג איך יהי' ע"כ הקדש כולו ולכך לא אמרינן פשיט בכולו רק היכא דגלי קרא כנ"ל ולכך י"ל דכאן בקדושין פריך שפיר וניפשטו קדושי בכולה דזה מסברא רק דנימא דהא אינו רוצה לקדשה כולה כנ"ל ע"ז קושי' הרשב"א דנימא גם בחצייך דרוצה לקדשה כולה רק כוונתו אי בעית למינסב כו' ואי"ל כנ"ל ז"א דעכ"פ יהי' ספק דלא שייך הנ"ל דהוי ידים שאינם מוכיחות על חציו הב' ז"א דהא מצד דיבור הקדושין פשט בכולו רק אי אינו רוצה לא מהני כנ"ל וא"כ שוב לענין זה יהי' ספק שמא כוונתו אי בעית וכיון שרוצה לקדש כולה ממילא פשטה קדושין כו' והוי שפיר ידים מוכיח דמצד הדיבור של הקדושין שפיר מקדשה כולה דפשטה כו' רק דהספק אי אינו רוצה ואינו מועיל מה שפשט כו' וא"כ לענין זה הוי כמו שאר ספיקות שאין הספק רק אי מהני או לא ופריך שפיר דעכ"פ יהי' ספק כנ"ל אף דליכא קרא כנ"ל. ומיושב ג"כ קושית תוס' והפ' למסקנא דבעי באומר שני חצייך מקודשת לי נימא פשטה קדושין בכולה דלא שייך תירוץ הש"ס התם בהמה כו' כיון שמתרצית ע"ש. ולמ"ש מיושב דאדרבה באומר ב' חצייך כיון דלא שייך אי בעית למינסב אחר כו' כמ"ש הרשב"א דהא מקדש שני חצייך וא"כ ממילא לא שייך כלל פשטה בכולה דליכא קרא כנ"ל:
עוד י"ל קושי' הנ"ל הא ליכא קרא ולא אמרינן פשטה קדושין בכולה. וי"ל דהטעם דבאמת כמ"ש הפ' דידעינן מסברא בדבר שהנשמה תלויה דפשטה בכולה. רק דהא דלכאורה קשה דנראה אם אומר בפירוש רגלה של זו עולה על תנאי שיהי' השאר חולין ולא הקדש י"ל דלא שייך פשטה בכולה ויהי' כולה עולה דהא אי נימא דכולה עולה א"כ גם הרגל אינה עולה ואין כאן הקדש כלל ואין מה לפשוט כיון דלא הקדיש גם הרגל רק על תנאי זה ואי נימא דפשט בכולה אינו הקדש כלל וי"ל דהרגל הקדש ולא השאר וא"כ י"ל גם בסתם כמו בקני את וחמור וכה"ג דאמרינן מסתמא חפץ שיהי' כל הדיבור קיים ואי לאו אינו רוצה כלל. וכן בעצמך ונכסך אי לא פלגינן דיבורי' ע"ש בכל נכסי חוץ כו' וי"ל גם בסתם כן כשאומר רגלה עולה ואינו חפץ שיהי' השאר עולה נימא דלא הקדיש גם הרגל רק כשיהי' השאר חולין ואל"ה אינו מקדיש כלל כנ"ל ואף שיש לדחות מ"מ אינו מוכרח:
אך י"ל דגם במתנה בפירוש כנ"ל לא מהני דהא מתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל רק דבחוץ לא הוי מתנה על מש"כ בתורה כמ"ש. אבל זה כיון שאמרה תורה דכשהרגל עולה פשטה בכולהו וכולה הקדיש והוא מתנה על מנת שלא יהי' כולה עולה הוי שפיר מתנה על מ"ש בתורה וממילא התנאי בטל ומעשה קיים והוי שפיר הקדש ופשטה בכולה כנ"ל וכמו בע"מ שאין לך שאר וכסות וכה"ג. וכמ"ש הר"ן גבי על מנת שאין לרבך רשות בו ע"ש. אך זה שפיר במה דילפינן מקרא דפשטה קדושי בכולה. אבל בעוף איבעי' לו שפיר כיון דליכא קרא רק דנימא מסברא כיון שמקצתו הקדש הוי כולי' הקדש על זה שפיר שייך סברא הנ"ל דזה הי' מועיל אם הי' הרגל הקדש בין כך ובין כך אבל י"ל כנ"ל דלא הקדיש רק ע"מ שיהי' השאר חולין ושוב מסברא לא אמרינן פשטה בכולה דאם פשיט לא יהי' הקדש כלל דלא הוי מתנה עמ"ש בתורה כיון דליכא קרא רק מסברא כנ"ל והתנאי קיים:
והנה קי"ל היכא דהתנאי סותר למעשה ג"כ התנאי בטל ומעשה קיים דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד ע"ש. וא"כ מיושב כאן דבשלמא התם אין תנאי הנ"ל סותר למעשה דהא אף שלא יפשוט ההקדש בכולה מ"מ הרגל נשאר הקדש ואינו סותר וממילא התנאי קיים ולא פשטה בכולה מסברא כנ"ל. וממילא כאן י"ל דאמר שפיר בקדושין דפשטה בכולה מסברא אף דליכא קרא ואין לומר כנ"ל דלא מהני דהוי כהתנה שמקדשה חצי' על תנאי שחצי' השני לא תהי' מקודשת. ז"א דכאן שוב התנאי סותר למעשה דאי חצי' השני לא תהי' מקודשת גם חצי' הראשון אינה מקודשת דהוי חצי אשה וממילא התנאי בטל והמעשה קיים ופשטה קדושין בכולה שפיר מסברא כנ"ל. אך ז"א דבכה"ג לא מיקרי תנאי סותר למעשה במה שמצד הדין לא מהני. דהא בהרי זה גיטך אם מתי ג"כ בטל ומהני וע"כ דוקא דהיכא שבלשון עצמו סותר המעשה כמו בעל מנת שתחזירהו אי לאו כמעכשיו ע"ש. ויש לדחות:
אך בש"ס משמע דבכה"ג לא הוי כתנאי היכא שלא פירש התנאי דיכול להיות שמקדיש הרגל ועל השאר אינו מתנה כלום דהא בנזיר מחלק בין אמר הריני נזיר חוץ מן היין ובין אמר על מנת שאהי' שותה יין וע"כ דבחוץ אינו כתנאי רק שיור ע"ש. ויש לדחות ג"כ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |