חידושי הרי"מ/כתובות/יב/א

חידושי הרי"מ כתובות יב א

דף י"ב ע"א

בגמ' וניחוש שמא תחתיו זינתה אמר ר"ש כגון שקידש ובעל לאלתר כו' והנה הרי"ף ז"ל לא הביא הך תירוצא דקידש ובעל לאלתר רק המשנה כצורתה ותמהו עליו המפ' ע"ש דלתוס' ורש"י איכא נפקותא לדינא דבלא בעל לאלתר מפסדת כתובתה ותירצו דהי' לו פירוש אחר בקושיא זו ולא כתבו מהו ע"ש. ונראה לישב דהנה בתוס' ד"ה וניחוש הקשו מאי פריך וניחוש כו' דלמא כוונתו אין לה טענת בתולים לענין להפסידה כתובתה ולא לענין לאוסרה ואף דאיירי באשת כהן מ"מ אינה מפסדת כתובתה דאיכא ס"ס ספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס ואשת כהן שנאנסה אף דאסורה מ"מ אינה מפסדת כתובתה ע"ש:

ונראה לישב קושית התוס'. דהנה לקמן פ' המדיר דף ע"ב ע"א איתא במתניתין ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה כו' כגון משמשתו נדה או האכילתו שאינו מעושר כיון ששימשתו נדה והכשילתו באיסור מפסדת כתובתה ע"ש וכן קי"ל באה"ע סף' קט"ו ע"ש ובשיטה מקובצת הקשה שם במתניתין אמאי לא תנא אשה שזינתה ואח"כ שימשה עמו ותירץ דבל"ז הפסידה מחמת הזנות ע"ש. וא"כ נראה לפ"ז דאף דקי"ל אשת כהן שנאנסה אינה מפסדת כתובתה אף דנאסרה מ"מ הכא כיון דאיירי בבעל ואח"כ נודע לו שנאנסה תחתיו א"כ ששימשתו באיסור דאונס אסורה לכהן והיא הכשילתו ולא אמרה לו והוי כמשמשתו נדה ושפיר מפסדת כתובתה מחמת עוברת על דת שהכשילתו ושמש עמה באיסור כיון שבאמת נאנסה תחתיו ואסורה עליו וא"כ ממילא מיושב קושית תוס' הנ"ל דא"ש קושי' הש"מ גם לענין כתובה באשת כהן ואי"ל כתירוץ התוס' דאיכא ס"ס ז"א דאם הי' תחתיו באונס אין לה כתובה כנ"ל מחמת עוברת על דת כנ"ל ופריך שפיר וניחוש שמא תחתיו זינתה ואין לה כתובה ג"כ כיון דאסורה וכמ"ש וא"ש. אך לכאורה יש לדחות מ"ש דהא הטעם במשמשתו נדה דמפסדת כתובתה הוא משום שהכשילתו שלא אמרה לו שהיא נדה וא"כ זה שייך היכא שהיתה נאמנת אם היתה אומרת א"כ הכשילתו במה שלא אמרה אבל הכא הא קי"ל דאשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אינה נאמנת דחיישינן שמא עיני' נתנה באחר וכן באשת ישראל טמאה אני לך ע"ש וא"כ כיון שלא היתה נאמנת לא הכשילתו במה שלא אמרה אך ז"א למ"ש הר"ן ז"ל סוף נדרים הטעם דאינה נאמנת בטמאה אני הא מדינא נאמנת ואיך יש כח ביד חכמים לעקור כו' ותירץ דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' ואף שזינתה מ"מ מותרת באמת ואינו עושה איסור כלל אף שזינתה ע"ש וא"כ א"ש דמפסדת הכתובה במה שלא אמרה לו שנאנסה. ואי"ל כמ"ש דמה היתה מתקנת במה שהיתה אומרת ז"א דאם היתה אומרת שאסורה לא הי' עושה איסור כלל דאף שבאמת זינתה מ"מ מותרת מטעם אפקעינהו כו' וא"כ הכשילתו שפיר במה שלא אמרה דע"י שלא אמרה עשה האיסור ופריך שפיר כמ"ש. אמנם י"ל למאי שהקשו המפ' למה כתבו תוס' דהוא ספק ספיקא הא אף אילו הי' רק ספק אחד ג"כ הי' חייב דהוי איני יודע אם פרעתיך שהוא מסופק שמא זינתה תחתיו ברצון ונפטר מכתובה או לא ותירצו דזה טעות דהא קי"ל ארוסה אין לה כתובה וא"כ כשזינתה תחתיו כשהיתה ארוסה ממילא לא התחיל כלל חיוב כתובה והוי איא"ה ע"ש וא"כ לכאורה ליתא למ"ש דלענין זה שנפטר אותו אם זינתה תחתיו באונס מחמת עוברת על דת ומשעה שבא עלי' אחר החופה והיא לא אמרה לו מפסדת מאז הכתובה א"כ לענין זה אף דהוי רק ספק אחד מ"מ הא הוי א"י אם פרעתיך דודאי נתחייב בשעת נשואין דהספק הוא רק אם נפטר אחר הנשואין והוי א"י א"פ וחייב כנ"ל אף דאינו אלא ס' אחד ועדיין קשה קושיה התוס' מאי פריך הש"ס כנ"ל:

אך י"ל להפוסקים דחופת נדה אינה קונה וכן כל חופה שאינה ראוי' לביאה ותלי לה בפלוגתא דרב ושמואל אי יש חופה לפסולות אי לא ע"ש וא"כ אי נימא דאין חופה לפסולות כשמואל וחופה שאינה ראוי' לביאה אינה קונה א"כ הכא כיון דאמרינן שנאנסה תחתיו כשהיתה ארוסה וממילא נאסרה עליו דאונס אסורה לכהן וא"כ אף שנכנסה לחופה אח"כ מ"מ הוי חופה שאינה ראוי' לביאה ואינה קונה וממילא עדיין היא ארוסה ואין לה כתובה וא"כ הוי שפיר איני יודע אם הלויתני ופטור ופריך שפיר וניחוש כו' והוצרך לתרץ בקידש ובעל לאלתר וא"ש ולפ"ז מיושב ממילא הרי"ף ז"ל שלא הביא האי תירוצא ולמ"ש א"ש דלדידן דקי"ל יש חופה לפסולות וחופה שאינה ראוי' לביאה בדיעבד קונה א"כ ממילא לא קשה קושית הש"מ כמ"ש דהוי איני יודע אם פרעתיך כנ"ל כיון דהחופה קנתה והוי נשואה ושפיר חייב אף דהוא רק ס' אחד ולא הוצרך לקידש ובעל לאלתר כו' וא"ש עוד י"ל דהנה לכאורה י"ל קושית תוס' שהקשו דלמא לענין כתובה משום דאיכא ס"ס כו'. דהנה לעיל ט' הקשו בשיטה מקובצת מאי פריך הש"ס ס"ס הוא כו' הא איכא חזקת הגוף דתחתיו זינתה ולא נשאר רק חדא ספיקא ואף דאיכא נגדה חזקת היתר מ"מ חזקת היתר במקום חזקת הגוף כמאן דליתא וא"כ ספק אחד אינו שקול ולא מיקרי ספק ספיקא ע"ש ותירצו דאיכא נגדה גם חזקת פנוי' דלאו תחתיו זינתה והוי מקח טעות והוי תרתי במקום חזקת הגוף ולכך הוי ס"ס ע"ש. ולכאורה לפ"ז לא קשה הכא קושית תוס' דאיכא ס"ס כו' ולמ"ש ליכא ס"ס כלל דאיכא חזקת הגוף ודאי תחתיו ואי"ל כנ"ל דאיכא חזקת פנוי' ג"כ ז"א דהכא אף אי לאו תחתיו זינתה מ"מ לא הוי מקח טעות שהרי כנסה ראשון כדאמרינן וא"כ כיון דליכא חזקת פנוי' ממילא לא הוי ס"ס כנ"ל ופריך שפיר:

אמנם למ"ש המפ' דהכא בל"ז נאמנת דאית לה מיגו דמוכת עץ דהכא לא הוי נגד חזקה דגם הוא אינו יודע שמא נבעלה מבעל ראשון ע"ש וא"כ עדיין לא פריך הש"ס די"ל דאין לה טענת בתולה להפסידה כתובתה כקושית תוס' ונאמנת במיגו כנ"ל. אך הפ' כתבו דגם הכא אית לי' חזקה אין אדם טורח כו' כיון שהוא אומר שלא כנסה רק אדעתא דבתולה ולא בבעולה ושייך החזקה לפוטרו כנ"ל ופריך שפיר אמאי אין לה ט"ב דלא הוי ס"ס כנ"ל וגם מיגו ליכא נגד חזקה כנ"ל. אך י"ל למאי שהקשה הרמב"ן ז"ל למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות מאי משני דלכך הכא אית לה שהרי כנסה ראשון והקשה מאי בכך כיון שהעדים מעידים שלא נבעלה א"כ כנסה בחזקת בתולה כו' וסברת תוס' הוא דחוק דלשבחה אומרים ולא נאמין לעדים ולכך תירץ הוא ז"ל דכיון שהיא אלמנה או גרושה אף שלא נבעלה מ"מ בטל חינה ואין לה רק מנה כמו בעולה וכיון שהוא כתב לה מאתים הוי כנתן לה במתנה ולכך אינה מפסדת אף שהיא בעולה ע"ש. וא"כ לכאורה לא מהני הכא חזקה דאין אדם טורח כו' למ"ש הרי"ף ז"ל לעיל בשם הגאונים ופסק כווייתהו דדוקא בעיקר כתובה מהני חזקה דאין אדם כו' משום שהיא דרבנן אבל אתוס' לא מהני דמתנה יהיב לה והוא דאורייתא ולא מהני החזקה ע"ש. וא"כ הכא לדברי הרמב"ן ז"ל כיון שבטל חינה רק שכתב לה ונתן לה מתנה וא"כ ממילא לא מהני חזקה הנ"ל כמו בתוס' ועדיין קשה מאי פריך הש"ס כנ"ל:

אך י"ל דקושית הש"ס קאי ארבה כמ"ש הלח"מ דכנסה בחזקת כו' יש לה מנה ואעפ"כ שייך חזקה הנ"ל כמ"ש הש"מ ע"ש ופריך שפיר וממילא מיושבים דברי הרי"ף ז"ל דלמאי דקי"ל דהוי מקח טעות לגמרי רק משום שכנסה ראשון א"כ לא קשה כלל קושית הש"ס ואין אנו צריכין לאוקמי בקידש ובעל לאלתר וא"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף