חידושי הרי"מ/כתובות/יא/ב

חידושי הרי"מ כתובות יא ב

דף י"א ע"ב

בגמ' מתיב ר"נ היא אומרת מוכת עץ אני כו' וכיון דלא הכיר בה לית לה כלום מה טוענת ע"ש. והנה בירושלמי אמתניתין דהיא אומרת כו' משני קושית ר"נ דאיירי בהיא אומרת מוכת עץ אני והתניתי עמך אף אם אני מוכת עץ והוא אומר דרוסת איש את ולא התנית עמי ע"ש ותמהו עליו מאוד דא"כ למה אומר דרוסת איש את יאמר לא התנית עמי לחוד ואף אם היא מוכת עץ אין לה כלום ע"ש. ועוד יש להקשות כיון דכל הטעם דסובר ר"ג נאמנת הוא משום מיגו או חזקה כדאמרינן התם וא"כ טעמא דחזקה לא שייך לענין אם התנה או לא התנה מאי חזקה איכא ורק צ"ל טעמא דמיגו. והנה בב"ש אה"ע ס' ס"ח ובב"ח ובכה"ג כתבו הטעם דמהני המיגו אף דהוי מיגו להוציא רק משום דהוי ברי ושמא שפיר אמרינן מיגו להוציא בברי ושמא ע"ש וא"כ קשה כיון דאיירי בברי וברי שאומר לא התנית א"כ לא מהני המיגו וגם חזקה לא שייך כנ"ל ואמאי מהימנת לר"ג:

ונראה לישב דהנה בס' הפלאה הקשה למאי דקי"ל דקדשה על תנאי ובעל צריכה גט משום דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ גם הכא בכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אף דהוי מקח טעות מ"מ כיון דבעל אח"כ שייך חזקה הנ"ל וא"כ יתחייב לה כתובה אף שאומר עד שלא ארסתיך ע"ש. ותירץ כמ"ש הר"ן ז"ל שם גבי קדשה על תנאי דלכך אין לה כתובה גם התם משום דכיון דאמרינן מחמת חזקה הנ"ל דבעל לשם קדושין וקי"ל דביאה אירוסין עושה וארוסה לית לה כתובה ולכך אין לה כתובה ואף דכל הפוחת הוי ביאת זנות מ"מ כיון דאין לה מן הדין לא הוי ביאת זנות ע"ש וממילא גם הכא בכנסה בחזקת בתולה כו' ג"כ אין לה כתובה כנ"ל אף דבעל לשם קדושין ע"ש. ויש להקשות דהנה לכאורה קשה אהא דאמר בקדשה ע"ת דלכך צריכה גט משום דבעל אח"כ ואמרינן חזקה הנ"ל ע"ש. והנה בב"ק פ' מרובה דף ע' ע"ב פריך הש"ס לר' עקיבא דאמרינן דבר ולא חצי דבר ואם ג' כיתי עדים מעידים על ג' שני חזקה לא מהני ופריך דאיך מהני בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל הא הוי חצי דבר דהעידי ביאה בלא העידי קדושין אינם פועלים כלום. ופירש שם הרשב"א ז"ל דקושית הש"ס הוא אב' אומרים קידש פלוני אשה זו וב' אומרים שבעלה אח"כ והיא נשואה דעידי הביאה אינם פועלים מאומה זולת העידי קדושין ע"ש דלא כדברי רש"י ז"ל ומשני התם דמ"מ כיון דעידי קדושין לא צריכי לעידי ביאה שהם פועלים שתהא ארוסה אף דעידי ביאה צריכין להם מ"מ דבר קרינן בי' ע"ש בש"ס. וא"כ לפ"ז קשה הכא כיון דקדשה על תנאי ולא נתקיים ולא הוי קדושין כלל וכן בכנסה בחזקת בתולה כו' רק משום דבעל אח"כ מהני וא"כ קשה קושית הש"ס דהוי חצי דבר והכא שפיר צריכים גם העידי קדושין להעידי ביאה דעידי קדושין אינם פועלים כלום דלא הוי קדושין כיון דקדשה ע"ת רק משום שבעל אח"כ וא"כ צריכים להעידי ביאה ולא מהני כלל דהוי חצי דבר כנ"ל ואמאי צריכה גט. אך לכאורה ז"א דהכא הוא בהיפך דהעידי ביאה אינם צריכין להעידי קדושין דמחמת הביאה לחוד שייך חזקה הנ"ל ושפיר דבר קרינן בי' כמו התם. אך ז"א דהנה הפוסקים הקשו לשטת הראב"ד ז"ל דבביאת פנוי' אין איסור כלל א"כ איך אמרינן חזקה הנ"ל דאין אדם עושה בעילתו זנות מאי בכך כיון שאינו איסור ע"ש ותירצו שם וכן. בס' המקנה ריש ה' קדושין דדוקא היכא שאינו לוקחה בתורת אישות אז מותרת דהוי כפילגש דהתירה התורה אבל היכא שלוקחה בתורת קדושין והקדושין לא הי' מועילים כמו בקדשה ע"ת ואז לא דמי לפלגש ושפיר יש איסור ולכך שייך חזקה הנ"ל ע"ש. וא"כ גם העידי ביאה צריכים להעידי קדושין דהעידי ביאה לחוד לא הי' פועלים כלום דלא שייך חזקה הנ"ל כיון שאינה בתורת אישות ואין איסור כנ"ל. ובל"ז קי"ל לדעת הרבה פוסקים דבראו איש אחד שבעל פנוי' בלא קדושין דאינה צריכה גט ולא שייך חזקה הנ"ל כיון שלא קדשה כלל מקודם ע"ש וא"כ ודאי קשה כמ"ש דגם העידי ביאה צריכים לעידי קדושין דזולתם לא הי' שייך חזקה הנ"ל וממילא כיון דצריכים שניהם זה לזה הוי חצי דבר ולא מהני כלל ואמאי צריכה גט. אמנם לכאורה ז"א דשפיר משכחת לה באמת בכת אחת מעידה על הקדושין ועל הביאה דלא הוי חצי דבר. אך ז"א דהנה ב"ק דף ע"ג ע"א אמרינן בעדים שהעידו על הגניבה ועל הטביחה ואח"כ הוזמו פטורים מלשלם על הטביחה דכיון דהוזמו על הגניבה ממילא אם אין גניבה אין טביחה דטביחה בלא גניבה לא מהני וכיון שנתבטל עדות הטביחה אף אי הוזמו אח"כ גם על הטביחה פטורים כיון שכבר נתבטל ע"ש וכן אם העידו מקודם על הטביחה ואח"כ על הגניבה והוזמו על שניהם ג"כ פטורים דכשהוזמו על הטביחה איגלאי מלתא דכי אסהדי אגניבה פסולים הוי ואף שהוזמו גם על הגניבה מ"מ כבר נפסלו מקודם והוי כאלו באו עדים אחרים והעידו שפסולים היו בשעת עדות ע"ש ומשני דמשכחת לה בתוכ"ד דכדיבור דמי ע"ש. וא"כ לפ"ז נראה לכאורה הכא אם כת א' מעידה על הקדושין ועל הביאה ג"כ לא מהני כיון דביאה בלא קדושין לא הוי עדות כלל כמו טביחה בלא גניבה וכן קדושין בלא ביאה כמ"ש וא"כ הוי עדות שאי אתה י"ל דאם מעידים מקודם על הקדושין ואח"כ על הביאה א"כ איך נאמין אותם על הקדושין הא אי אתה יכול להזימם על הקדושין דאם יוזמו על הקדושין א"כ איגלאי מילתא דכי אסהדי אביאה פסולין הוו כיון שהעידו אח"כ והוי כמו שהיו באים עדים אחרים והעידו שבשעה שהעידו על הביאה היו פסולין וא"כ ממילא גם ההזמה על הקדושין לא מהני שכיון שהיו פסולין בעדותן על הביאה ממילא נתבטל גם עדות הקדושין דקדושין בלא ביאה לא מהני כנ"ל כמו טביחה בלא גניבה ולא מהני ההזמה כלל על הקדושין דבאמת אם היו מעידים עדים אחרים שפסולין היו בשעת עדותם על הביאה ודאי דלא הי' מהני ההזמה על הקדושין שכבר נתבטל גם עדות הקדושין דלא מהני לחוד וא"כ גם ע"י המזימין עצמם נודע שבשעת עדותם על הביאה הי' פסולין אף שאמת א"כ כבר נתבטל גם עדות הקדושין כנ"ל ולא מהני ההזמה וא"כ ממילא אינם נאמנים עכשיו על הקדושין דהוי עשאאי"ל ושמא אומרים שקר על הקדושין לחוד כמ"ש רש"י ז"ל ב"ק הטעם דעשאי"ל משום שקר ע"ש וכן אם מעידים על הביאה קודם שמעידין על הקדושין ג"כ קשה כנ"ל דשמא אומרים שקר על הביאה דאי אפשר להזימם על הביאה כנ"ל דגם הביאה בלא קדושין לא מהני כמ"ש. וגם הכא לא שייך תירוץ הש"ס דאיירי בהעידו תוך כדי דיבור דאינם נפסלין עדיין משום דיכולין לחזור בהם דז"א דהא קי"ל בכל התורה כולה תוך כ"ד כדיבור חוץ בקדושין וגירושין ע"ש וא"כ הכא לענין קדושין ממילא לא מהני אף שהעידו תוך כ"ד כיון שאינם יכולין לחזור ואף שלדעת הרבה פוסקים לא אמרו זה רק במקדש עצמו אבל בעידי קדושין שפיר יכולין לחזור מ"מ לדעת התוס' והרמב"ן ז"ל דתוך כ"ד אינו רק מדרבנן ובקדושין וגט לא תיקנו וגם העדים אינם יכולין לחזור ע"ש וא"כ ממילא אף בכת א' אינם נאמנים כמ"ש ובב' כיתות הוי חצי דבר יקשה אמאי צריכה גט כנ"ל:

אך באמת למאי דקי"ל דאין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה ומהני אף עדות שאי אתה יכול להזימה א"כ א"ש דאיירי בכת א' ושפיר מהני. אך באמת הטעם הוא משום כיון דאיכא כתובה. למישקל כדיני ממונות דמיא ולא בעי דו"ח ע"ש סוף יבמות וא"כ הכא למ"ש הר"ן ז"ל דאף דבעל אח"כ מ"מ הוי ארוסה ולית לה כתובה וא"כ ממילא בעי דו"ח ע"ש באה"ע ס' מ"ב דהיכא דליכא כתובה בעי דו"ח וא"כ ממילא לא מהני הכא דהוי עדות שאאי"ל כנ"ל ואמאי צריכה גט. ולפ"ז קשה בהיפך דאדרבה גם כתובה יהי' חייב למאי שהקשה הר"ן ז"ל שם אמאי אינו חייב כתובה הא קי"ל דכל הפוחת לבתולה ממאתים כו' הוי בעילת זנות וא"כ נימא ג"כ חזקה אין אדם כו' וודאי נתחייב גם בכתובה ותירץ דכיון דארוסה לית לה כתובה מן הדין לא הוי ביאת זנות דדוקא כל הפוחת כו' שמגיע לה מן הדין והיא מוחלת או שאר גווני משא"כ היכא שאינו חייב כלל ולכך לא שייך חזקה הנ"ל ופטור מכתובה ע"ש וא"כ לפ"ז קשה כיון דקי"ל דמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושין אף שבאמת קידש א"כ למ"ש דכיון דהוי ארוסה ואין לה כתובה ממילא בעינן יכול להזימו ולא מהני כאן עדותם כמ"ש וממילא לא הוי קדושין אף שבעל לשם קדושין והוי בעילת זנות א"כ שפיר נימא כדברי הר"ן ז"ל דגם לענין כתובה נימא חזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות וודאי נתחייב גם בכתובה דאי"ל כתירוצו דכיון דלית לה כתובה לא הוי ביאת זנות ז"א דאם אינו מחייב עצמו בכתובה ממילא הוי ביאת זנות דהוי מקדש בלא עדים כמ"ש וא"כ נימא חזקה הנ"ל דודאי נתחייב בכתובה ולא בעינין עשאי"ל והוי קדושין בעדים וא"כ קשה דאמאי אין לה כתובה:

אמנם יש לישב למאי שהקשו שם הפוסקים מאי פריך הש"ס דאין העידי ביאה פועלין בלי עידי הקדושין הא פועלים שפיר שמעידים שהיא בעולה ואסורה לכ"ג וכן לענין כתובה אח"כ וכיון שפועלין דבר מה לא הוי חצי דבר כמו בחזקה ע"ש ותירצו דבאמת קושית הש"ס קאי על אלמנה או גרושה שכבר היתה בעולה מקודם בלא עדותם ופריך שפיר ע"ש וא"כ ממילא א"ש דהתם בקדשה על תנאי כיון דאיירי בבתולה א"כ פועלים שפיר העידי ביאה לעשותה בעולה וא"ש דלא הוי חצי דבר:

אך לפ"ז הכא עדיין קשה קושית ס' הפלאה הנ"ל בכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה נימא חזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות ואי"ל כתירוצו כדברי הר"ן ז"ל דאעפ"כ אין לה כתובה כנ"ל דז"א הכא שפיר קשה כמ"ש דגם לענין כתובה נימא חזקה הנ"ל דכשאינו מתחייב בכתובה הוי ביאת זנות ולא שייך הכא מ"ש דעידי ביאה פועלים לעשותה בעולה ז"א כיון דעכשיו נמצאת בעולה מקודם א"כ אינם פועלים כלום והוי חצי דבר וממילא אית לה כתובה כמ"ש. וכן במוכת עץ בלא הכיר בה למאי דמדמי לה לבעולה קשה ג"כ כנ"ל ואמאי אין לה כתובה. אך י"ל למ"ש תוס' שם ב"ק גבי חזקת שלש שנים דלכך לא הוי חצי דבר משום דאם אין כאן חזקה ולא מהני ממילא מהני עדות כת א' בלא הב' שיצטרך הלוקח להחזיר הפירות שאכל דקי"ל הדרא ארעא ופירי ע"ש ולכך לא הוי חצי דבר ע"ש וא"כ גם הכא למאי דקי"ל דהיכא דלא הוי קדוש צריכה להחזיר הכסף קדושין ע"ש אה"ע ס' נ' וא"כ לא הוי כלל חצי דבר דהעידי קדושין פועלין שפיר דאם לא הוי קדושין דצריכה להחזיר הכסף קדושין. והוא כמו שם לענין פירות ולכך מהני. אמנם יש לדחות דהנה שם באה"ע לדעת הרבה פוסקים דבקדושי ספק אינה צריכה להחזיר הכסף קדושין אף דמדינא צריכה להחזיר דקי"ל לאו לטיבועין כו' מ"מ לכך אינה צריכה להחזיר דחיישינין שמא יאמרו דקדושין תופסין באחותה שיראו שמחזרת הכסף קדושין ויסברו דמסתמא לא הוי קדושין כלל ותופסין קדושי ודאי באחותה ולכך אינה מחזרת אבל בקדושי טעות שפיר צריכה להחזיר דלא שייך החשש הנ"ל דיאמרו כו' ז"א מאי בכך הא באמת הוא כן דלא הוי קדושין כלל ע"ש. וא"כ לפ"ז לכאורה הכא אף דלא הוי קדושין מ"מ אינה צריכה להחזיר דהנה הטעם דלא הוי קדושין הוא משום שהוא חצי דבר ורק דלא הוי חצי דבר משום שצריכה להחזיר הכסף קדושין ופועלים העדים והוי קדושין וא"כ ממילא אינה צריכה להחזיר כמו בקדושי ספק דשמא יאמרו קדושין תופסין באחותה דאין לומר כנ"ל דהא באמת תופסין כיון דלא הוי קדושין ז"א דהא אם צריכה להחזיר באמת אין תופסין דהוי שפיר קדושין דלא הוי חצי דבר כיון שמחזרת כנ"ל א"כ אינה צריכה להחזיר וממילא לא הוי קדושין דאיך נימא שצריכה להחזיר א"כ הוי קדושין ושייך שמא יאמרו וכיון שאינה מחזרת ולא הוי קדושין וממילא גם כתובה אית לה וקשה כנ"ל [ואף דלכאורה ז"א דמ"מ אם לא הי' כאן העידי ביאה הי' פועלין שפיר העידי קדושין לענין כסף קדושין דאז הי' צריכה להחזיר וא"כ לא הוי חצי דבר אך ז"א למ"ש שם דצריך דוקא שיהי' עכשיו כת א' פועלים דבר מה אי נימא דהוא חצי דבר ולא מהני מ"מ יהי' פועלין דבר ע"ש וממילא הכא אינם פועלים כלום אי נימא דהוא חצי דבר ולא מהני כנ"ל]. אך י"ל למ"ש שם הפוסקים דאיך נימא בקדושי ספק דאינה צריכה להחזיר א"כ שייך החשש בהיפך שמא יאמרו אין קדושין תופסין בודאי ע"ש ותירצו דלא ילמדו ממה שאינה מחזרת רק דהוא ספק קדושין ולכך אינה מחזרת ומאין ילמדו דהיא ודאי ע"ש ובאמת הוא ספק ע"ש. וא"כ הכא ממילא י"ל דשפיר צריכה להחזיר דאי נימא דאין צריכה איכא חשש בהיפך שמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה ואי"ל כנ"ל דלא יאמרו רק דהיא ספק וגם באמת אינם תופסין רק מספק כנ"ל דז"א דהכא אם נימא דאינה צריכה להחזיר ממילא לא הוי קדושין כלל דהוי חצי דבר וממילא תופסין קדושי אחותה בודאי ושייך שפיר חשש הנ"ל וממילא צריכה להחזיר כמדינא ושפיר לא הוי חצי דבר והוי קדושין וממילא אין לה כתובה כנ"ל וא"ש. ולפ"ז מיושב שפיר קושיא הנ"ל על הירושלמי דאיירי בברי וברי וקשה דהוי מיגו להוציא כנ"ל. ולמ"ש מיושב כיון דלענין הכסף קדושין שהיא מוחזקת שפיר מהני המיגו אף בברי וברי וא"כ כיון שאינה צריכה להחזיר הכסף קדושין ממילא אין העדים פועלים מאומה ולא הוי קדושין וממילא שייך שפיר חזקה הנ"ל ואית לה גם כתובה ולכך נאמנת לר"ג וא"ש:

ולפ"ז מיושב ג"כ קושיא הראשונה על הירושלמי דהוצרך לומר דרוסת איש את. דהנה לכאורה קשה אמאי סבר ר"י דלא מפי' אנו חיין הא גם ר"י אזיל בתר חזקת הגוף רק משום דאיכא נגדה חזקת ממון לא אזיל בתרה כדאמרינן לקמן פ' המדיר לא תימא כו' ע"ש וא"כ קשה כיון דהכסף קדושין שהיא מוחזקת בו וליכא חזקת ממון שפיר ממילא מהני חזקת הגוף ואינה צריכה להחזיר וא"כ ממילא גם כתובה אית לה כמ"ש לעיל ואמאי אינה נאמנת. אך זה אינו כיון דמוקי לה שטוענין לענין לא התנית ולענין זה ליכא חזקת הגוף וא"ש. אך עדיין קשה למ"ש התוס' דגם ר"י מודה במיגו מעליא דאמרינן רק הכא משום דאף אם תטעון מוכת עץ אני תחתיך לא תהא נאמנת רק טענה טובה הוא ומיגו כי האי לא סבר ר"י ע"ש ד"ה ראוה כו' וא"כ קשה הא אם תטעון מוכת עץ תחתיך שפיר יהי' לה חזקת הגוף ותהא נאמנת לענין כסף הקדושין וממילא גם כתובה יהי' לה וא"כ גם עכשיו הוי מיגו מעליא דאז תהי' נאמנת וא"כ אמאי אינה נאמנת עכשיו לר"י. אך י"ל למ"ש המפ' לעיל דחזקה לחוד לא מהני משום דאיכא ס"ס שמא תחתיו ברצון כיון שטוען דרוסת איש את ע"ש וא"כ א"ש דלא תהי' נאמנת. וממילא מיושב דברי הירושלמי דהוצרך לומר דרוסת איש את דאם לא יאמר רק לא התנית א"כ ממילא היתה נאמנת בתחתיך וגם עכשיו נאמנת כנ"ל והוצרך לומר דרוסת איש את כנ"ל וא"ש:

ולפ"ז מיושב ג"כ מאי שהקשו הפוסקים מאי פריך הש"ס לקמן ריש פ' ב' מ"ש האי מיגו מהאי מיגו הא כאן הוי מיגו להוציא ושם הוא להחזיק ומאי פריך ולמ"ש א"ש דאי נימא דלהחזיק מהני א"כ לענין הכסף קדושין שפיר מהני המיגו ונאמנת ואינה צריכה להחזיר א"כ ממילא גם לענין הכתובה נאמנת מחמת חזקה הנ"ל כמ"ש וא"ש:

תוס' ד"ה הדר בי' רבא כו' והקשה דלימא דהדר בי' מהא וכנסה בחזקת בתולה כו' יש לה כתובה מנה ע"ש ובמהרש"א ז"ל. ונראה לישב קושית תוס' דהנה לעיל דף ו' כתב הרא"ה ז"ל דלכך היתה נאמנת אם לא הי' לו חזקה דאין אדם טורח כו' משום דרוב נשים בתולות הן ע"ש וכתב שם בס' הפלאה דלכך א"ש דבכל מקום חייב קנס ולא חיישינן שמא בעולה היא ואין לה קנס והשתא א"ש דאזלינין בתר רובא ואף דאין הולכין בממון כו' ע"ש. ולכאורה יש להקשות דגם בנערה מאורסה ממעטינין בתולה ולא בעולה דבעולה אינה בסקילה וא"כ קשה איך מחייבינן סקילה נערה מאורסה ניחוש שמא בעולה היא ואי"ל דהולכין אחר הרוב כתירוץ הרא"ה ז"ל ז"א למ"ש תוס' חולין דף י"א דלא אזלינן בתר רובא רק היכא דאם לא ניזול לא יתחייב מיתה כלל אבל היכא דגם אם לא ניזול אחר הרוב ג"כ יתחייב רק מיתה קלה לא אזלינן אחר רוב לחייב חמורה כמו נשרפין בנסקלין ע"ש וא"כ אמאי חייבת סקילה שמא בעולה היא ואינה חייבת רק חנק ואף דרוב בתולות הן מ"מ לענין לחייב מיתה חמורה לא אזלינן אחר הרוב וקשה כנ"ל:

אמנם יש לישב למאי דקי"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות ולא הוי קדושין כלל וא"כ אם לא ניזול בתר הרוב ונימא דהיא בעולה א"כ לא הוי קדושין כלל וגם חנק אינה חייבת א"כ לא תתחייב מיתה כלל וממילא אזלינין אחר הרוב וחייבת שפיר סקילה וא"ש. אך קשה למאי דמוקי להברייתא זינתה תחתיו בסקילה זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה וסבר דכנסה בחזקת בתולה כו' אינה מקח טעות וא"כ קשה אמאי זינתה תחתיו בסקילה ניחוש שמא בעולה הוא דלא אזלינין אחר הרוב דגם אם בעולה היא בחנק. אך י"ל למאן דסבר דמותרה לדבר החמור לא הוי מותרה לדבר הקל וא"כ כיון שהתרה בה לסקילה אם לא ניזול אחר הרוב גם חנק אינה חייבת דלא התרו בה וא"כ ממילא גם סקילה חייבת כנ"ל וא"ש:

ולפ"ז מיושב קושית תוס' דלמאי דסבר רבא וכן קי"ל דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל א"כ ליכא לאוקמי הכא דאמאי חייבת סקילה וע"כ סבר דכנסה בחזקת בתולה כו' הוי מקח טעות וא"ש כמ"ש וע"כ דהדר בי' מהאי דלעיל דלא הכיר בה מנה ולא מהא כנ"ל וא"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף