אילת השחר/כתובות/יב/א

אילת השחר כתובות יב א

דף י"ב ע"א

תוד"ה שאני הכא. ואע"ג דעדים מעידים שלא נבעלה אינו סומך על זה מאחר שהיו נישואין וסבר דלשבחה אומרים כן. ולפי מש"כ הגרעק"א (בשו"ת תנינא סי' נ"א) העידו בפני ב"ד אלא דמ"מ אינו מקח טעות דסובר דלשבחה אומרים כן, הנה בתוס' לעיל (דף י' ד"ה חזקה) משמע דלמ"ד דהוי מק"ט בטל הקידושין ואינה אשתו, אבל כאן דאומרים שהרי כנסה ראשון משמע דלא יצטרך לעשות קידושין חדשים, וע"כ דאנו סומכים על זה ג"כ לענין איסור להיות עם אשה בלי קידושין דאמרינן דודאי אינו מק"ט והקידושין אינן בטלין למפרע, וצע"ק דאיך נוכל לומר בודאות דלא חשב שהיא בתולה אע"ג דעדים העידו שלא נבעלה, ובשלמא להפסידה כתובתה דזה תלוי מחמת שהוא כעת בא לערער אמרינן דכעת מתחרט ורוצה להפסידה, אבל איך נסמוך לענין איסור על זה.

כן יש לעיין למ"ד אין אדם טורח בסעודה ומפסידה למה לא נימא דנאמין לו שחשב שהיא בתולה, דהא לטענתו יבטל הקידושין ואין אדם טורח בסעודה ומפסידה וע"כ קושטא קאמר. עוד יש לעיין לשיטת התוס' דהא כיון דלדבריו אינה אשתו אז מדין שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא אסור להיות עמה בלי קידושין.

והנה כ' הרמב"ם (בפי"א מאישות הל' ב') ומפני מה תקנו חכמים לאלו כתובה מאה ואע"פ שהן בתולות הואיל וחזקת הנשואה שתיבעל וכן חזקת השפחה והכותית והשבוי' שתבעל תקנו לאלו מאה בין נבעלה בין לא נבעלה והרי הן כבעולות לכל דבר. והיינו דכיון דהוצרכו לתקן כתובה והן בחזקת בעולות לא חילקו אפי' אם נודע שהיא לא נבעלה, ולפי"ז צ"ע תירוץ הגמ' דלמה לא יהי' כאן כבכל כנסה בחזקת בתולה, דהא הוא רצה בתולה וכיון דעדים העידו דהיא לא נבעלה הוי מקח טעות ככל בתולה, ומה מהני מה דלא תיקנו לה רק מנה מ"מ הא חשב שהיא בתולה. וע"כ צ"ל דגם להרמב"ם ביאור דברי הגמ' כמו להתוס' דקסבור לשבחה אומר כן, אלא דמה דלא מגיע לה רק מנה הוא משום שחכמים תיקנו למי שהיא בחזקת בעולה רק מאה, ולא מפני מה שהוא חושב אותה לבעולה.

תוד"ה וניחוש. ולכך הי' לנו להפסיד כתובתה שיבוא לב"ד. יש לעיין מנ"ל להמקשן דיש להפסיד כתובתה משום חשש שלא יבוא לב"ד, ובפרט מה דכתבו דאפילו לאשת ישראל יש להפסיד מה"ט כי שמא יראה כהן שזו לא תאבד כתובתה וסובר שאף בשלו כן ולא יבוא לב"ד, דמנ"ל דבשביל חשש כזה נפסיד לה כתובה ותהא קלה בעיניו להוציאה בחנם שיקשה דניחוש לזה.

עוד יש לעיין למה לא נימא מטעם אחר דאם לא יועיל טענת בתולים לא יבוא לב"ד ולא יעשה קידושין חדשים, ובאמת בלבו לא הי' רק לקחת אותה בתולה, ולשיטתם לעיל (דף י' ד"ה חזקה) דלמ"ד מקח טעות אינה אשתו, א"כ יהי' עמה בלי קידושין וזה שלא כדין, משמע דע"ז לא חיישינן וצריך טעם, ואולי כיון דיודע דאין לטעון טענת בתולים גומר בדעתו לקדשה אפילו אם תימצא בעולה, ולכאורה לא משמע כן וצע"ק.

תוד"ה כגון. וכן צריך נמי להעמיד שהראשון אחר שקידש כנסה לאלתר ומת מיד ועדים מעידים שלא זינתה תחתיו. האחרונים הקשו מה צריך לומר דקידש הראשון וכנסה לאלתר, דהא אפי' אם הי' הרבה זמן בין אירוסין של ראשון לנישואין ג"כ הא יש חזקת היתר וחזקת הגוף.

והנה בכלל צ"ע מה משני הגמ' דקידש ובעל לאלתר, דהא כתבו התוס' דהמקשן הקשה דיש להפסיד לה כתובה כדי שעי"ז יבוא לב"ד ובאשת כהן יאסרוה, ואפי' באשת ישראל נפסיד לה כתובתה שמא יראה הכהן שזו אינה מפסידה כתובתה ויסבור אף בשלו כן, א"כ מאי מתורץ בזה שקידש ובעל לאלתר, דהא כמו דאשת ישראל דאין שם חשש איסור מ"מ יש להפסיד שמא הכהן יחשוב דאין לו לבוא לטעון, א"כ ה"נ כאן הכהן שיראה יחשוב שמחזיקין אותה לודאי בעולה וגם אם הוא יקח אשה יהי' הדין כן, וע"כ דזה הוא יבחין מחמת דכאן יש עדים שלא יתכן שזינתה, א"כ זה רק ביש עדים שהראשון ג"כ כנס לאלתר, אבל באם אין עדים על הראשון הא לא כל האנשים יודעים שיש דין חזקת היתר וחזקת הגוף ויחשוב דאנו תולין דודאי נבעלה מבעל הראשון, לכן דוקא כשיש עדים שהראשון כנס ומת לאלתר הוא דלא מפסידה כתובתה.

ומה שהק' בפנ"י דאכתי בחלוצה מן הנישואין ניחוש שמא זינתה בעודה שומרת יבם ואסורה לכהן, יש ליישב בפשיטות דבחלוצה לא שייך לחוש שמא הכהן יחשוב שנבעלה בעודה תחת הראשון שלכן מותרת אליו דהא חלוצה בין כך אסורה לכהן. ואין להקשות משומרת יבם שמת היבם ולא חלצה דאז הא יש לחוש שמא זינתה לפני שמת, יש לומר דזה הא הוי ככל אלמנה ובשביל זה ודאי לא תיקנו דין מיוחד להוציאה מדין שאר אלמנות.

מקומות מקומות יש. היינו דבמקום שמנהג להתייחד נאמנת לומר דנתייחד, וצ"ל דחזקה דאין אדם טורח בסעודה לא מהני לומר דלא עשה כמנהג. ובריטב"א מבואר דחידוש דאביי הוא דיש מקום דאין אוכלים דאילו הי' רק מיעוט לא הי' מהני להמיעוט ההוא, דבני יהודה רמאים ולעשות שום מרמה הוא שפירשו מן המנהג של מקומם. וצ"ע דמ"מ הא לא אכל ולמה לא יועיל, וצ"ל דיש בכ"ז לעשות רמאות בהמפה, נמצא דכיון דשינה ממנהג המקום חשדינן לי' עד כדי כך שאפי' עדות המפה לא יועיל, גם חזקה שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה לא מהני, וצ"ע.

ב"ד של כהנים היו גובין לבתולה ד' מאות זוז. והרמב"ם לא הביא את המשנה ולא את דברי ר' יהודה אמר שמואל, והרי"ף הביא רק דין המשנה, והרא"ש הביא גם דין הגמ', וצ"ע בטעם הרמב"ם והרי"ף.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א