הפלאה/כתובות/יב/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה אמר רבא וכו'. דהאי זאת אומרת איכא למידק וכו' עיין מ"ש מהרש"א דאינו מוכרח כל כך ללישנא קמא. מיהו המ"ל דא"כ מאי דחק רבא לעיל והוצרך להוסיף בברייתא נמצאת מ"ע וכו' כיון דע"כ איכא תנא דברייתא זו דס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה הוי ליה לאוקמי הברייתא כותיה ולא שייך לומר בתר דשמעה מרב אשי סברא דהא רב אשי לא היה בימי רבא וק"ל:
פירש"י ד"ה וניחוש שמא תחתיו זינתה וכו' ולא יתברר וכו' כוונתו למה שפירש"י במתניתין דטעמא הוא משום דכשיבא לב"ד יצא הקול. ומיהו כבר כתבנו בריש מכילתין דלרבא דס"ל לקמן דף ע"ה דאמרינן כאן נמצא כאן היה אפילו באשת ישראל תלינן שנבעלה אחר החופה היכא דיש שהות א"כ ה"מ לפרש כפשטיה שמא תחתיו לאחר החופה זינתה. אך מדמשני שקידש ובעל לאלתר ש"מ דהקושיא נמי שמא זינתה באירוסין וכ"ש לפמ"ש התוס' דלרב אשי פריך ופליג לקמן דף ע' על רבא ע"ש. ועיין במהרש"א שהקשה דביהודה נמי ניחוש שלא יבא לב"ד. ויש ליישב לפמ"ש תוס' לעיל בריש מכילתין ד"ה שאם היה וכו' דאם אינו בקי בפתח פתוח לא יצא קול ולא יבא לידי בירור כי יאמרו שהוא טעה וכו'. א"כ יש לומר ביהודה נמי כיון דאנן אמרינן שמא בא עליה באירוסין ושכח וכ"ש לפמ"ש התוס' לעיל דכיון שמתייחד עמה ודאי בא עליה אין תועלת בזה דאף אם יבא לב"ד לא יצא קול כי יאמרו שבא עליה ושכח גם לפמ"ש התוס' דבמתניתין עיקר הטעם משום דגזרינן אטו אשת כהן יש לומר ביהודה כיון דאנן תלינן שבא עליה ושכח והוי ליה ספק ספיקא. אע"ג דאמרינן לעיל לאוסרה אמאי לא היינו כיון שהוא יודע בעצמו שלא בא עליה. אבל אנן למה נפסידה הכתובה כדי שיבא לב"ד הא לדידן ספק ספיקא הוא ולא חיישינן וק"ל:
תוס' ד"ה כגון שקידש ובעל לאלתר וכו' אם נבעלה תחת הראשון וכו'. הקשו המפרשים דהא איכא לאוקמי אחזקת הגוף וחזקת היתר לכהונה שלא נבעלה תחת הראשון. ונלענ"ד דלק"מ דאף שהקשו התוס' לעיל דף ט' דנוקי אחזקת היתר כבר כתבנו שם דהיינו דוקא בטענת פתח פתוח שאינה טענה מבוררת ולא מהימן לפוסלה לכהונה אלא לגבי דידיה משום דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כדאמר לעיל ולא שייך לומר מעלה עשו ביוחסין אבל בטענה מבוררת הא לא מכשיר ר"ג לקמן דף י"ג אלא באומרת ברי אבל בשמא אפילו ברובא וחזקה פוסל כדאמר לקמן דפוסל אפילו ברוב כשרים וחזקת היתר. וכ"ש בחזקת הגוף וחזקת היתר א"כ הכא דע"כ חיישינן שלא תטעון ברי דאל"ה הא מהימנא אפילו לענין איסור כמ"ש הרא"ש בשם הר"ר יונה א"כ שפיר ניחוש באשת כהן שמא נבעלה תחת הראשון. ואין לומר דמתניתין מיירי בפתח פתוח אבל טענת דמים באמת יש לו וכדמפרש לקמן דף ל"ו אי דקא טעין טענת דמים וכו' חדא דזה דוחק וניחא להו יותר מסתימת הש"ס דכל כי האי הוי ליה לפרש אלא דהא דקאמר כשקידש ובעל לאלתר קאי גם על הראשון. ותו דהא לפמ"ש דקאי על ר' אשי ואיהו ס"ל לקמן דאינו נאמן אלא בטענה ברורה כמ"ש התוס' לעיל דף י'. ותו דאפילו לרבה דאמר זאת אומרת וכו' א"א לאוקמי בפתח פתוח לפמ"ש התוס' לעיל דף י' ד"ה חזקה וכו' דלמ"ד יש לה מנה אינו נאמן אלא באשת כהן וקדשה פחותה מג' שנים א"כ ע"כ רישא דחלוצה מן האירוסין יש לה טענת בתולים דלא משכחת באשת כהן דאסור בחלוצה וקטנה אינה חולצת וע"כ בטענת דמים איירי ש"מ דסיפא מן הנשואין אפילו טענת דמים אין לו. ואין להקשות א"כ מאי משני כשקידש ובעל לאלתר הא אפילו כשהיא פנויה ניחוש שמא נבעלה לפסול כיון שהיא שותקת. זה אינו דבתרי רובא כשרים מכשרינן לקמן בסוף פרקין:
ובזה נלענ"ד לתרץ דברי הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו הא דקידש ובעל לאלתר וגם השמיטו הך ברייתא דאפילו יש לה עדים שלא נבעלה. ונלענ"ד דחדא קושיא מתורצת בחברתה דפסקו כהך לישנא דמתני אברייתא דדוחק לאוקמי מתניתין בקידש ובעל לאלתר דלשיטתייהו אזלי דס"ל דבשותקת לא מהני אפילו תרי רובא אלא כשנבעלה בפרשת דרכים כמו שנבאר בס"ד בסוף פירקן. א"כ לא משני מידי דהכא בטענה ברורה לעולם אסורה לכהונה. וע"כ צריך לאוקמי הש"ס בטענת פתח פתוח. וכמ"ש הרא"ש דרב אשי נמי אית ליה דנאמן לטעון פתח פתוח. אבל באמת חזינן סתמא דש"ס לעיל דף ט' דמוקי להני מתניתין הכל בטענת דמים. וצ"ל דבאמת במתניתין לא מיירי בקידש ובעל לאלתר וס"ל דמאן דמתני אברייתא קושיא זו וניחוש שמא תחתיו זינתה דראויה להפסיד כתובתה משום חשש איסור היינו דוקא משום דאיכא עדים שלא נבעלה מן הראשון א"כ כיון דאיכא חששא טובא דודאי זינתה שפיר היה ראוי להפסיד כתובתה. אבל במתניתין דליכא עדים לא בעינן לאוקמי כשקידש ובעל לאלתר והא דקאמר כ"ש אמתניתין לא קאי אלא אמילתא דרב אשי נמצא יצא לנו לדינא דביש עדים באמת ראויה להפסידה כתובתה ובאין עדים לא בעינן קידש ובעל לאלתר לכך הביאו המשנה כצורתה ולא הביאו הברייתא כלל. א"נ יש לומר דס"ל להך סוגיא כמ"ד לקמן דלדורות לא בעינן תרי רובא אבל לפי מאי דקי"ל כנ"ל אי אפשר לאוקמי מתניתין בהכי. ודוק:
גם יש לומר דלא ניחא להו בהאי לישנא דמתני אמתניתין כיון דמסיק הש"ס להאי לישנא אבל אברייתא לא. וכבר כתבנו לעיל דלרבא דדחק להגיה ברייתא דלעיל נמצאת מ"ע משמע דליכא שום תנא דס"ל יש לה מנה והיינו כלישנא דמתני אברייתא. א"כ ממילא יש לומר מדנקיט מתניתין סתמא וגם הש"ס לא מקשה וניחוש שמא תחתיו על מתניתין משום דליכא למיחש אלא ביש עדים כנ"ל וק"ל ועיין קונטרס אחרון:
עוד נראה לי הטעם דלא הביא הרי"ף ז"ל הא דקידש ובעל לאלתר. משום דכבר כתבתי בריש מכילתין דהא דפי' רש"י משום שיצא הקול היינו דוקא למאן דלא ס"ל סברא דרבא לקמן דף ע"ה דבזינתה אחר החופה אסורה אפילו בישראל משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה אבל לרבא עיקר הטעם משום זה ולא משום קול דהא ס"ל בסנהדרין דף ח' דלא חיישינן ללעז א"כ יש לומר דהכא דקאי לר' אשי דמשמע לקמן דף ע"ה דלית ליה שנויא דרבא דאמרינן כאן נמצא כאן היה ובסנהדרין נמי ' לכאורה אינו מובן דהא מברייתא גופא מוכח דמקומות מקומות יש ולמה הוצרך להוכיח ממתניתין. ותו דמאי נ"מ בזה דפשיטא כשלא נתייחד יכול לטעון. ונראה דהאי מדקתני מדברי אביי הן כענין שכתבו התוס' בריש פרק אלו מציאות ע"ש והוא דלולי דברי אביי יש ליישב דלאו מקומות מקומות הן לפמ"ש לעיל דף ט' ע"ב בהא דקאמר רב יוסף מאי לאו דקטעין טענת פתח פתוח דס"ד לאוקמי בפתח פתוח דוקא דס"ל כסברת אביי שכתבוה תוס' שם ד"ה אי למיתב דאע"ג דלא קים ליה בפ"פ מ"מ נאמן להפסידה כתובתה מטעם שכתבנו שם א"כ ביהודה אע"ג דחשבינן ליה לשמא דשמא בא עליה ושכח מ"מ היה יכול להפסידה בטענת דמים. משא"כ בטענת פתח פתוח דלא קים ליה והוי ליה ספק ספיקא נמצא היחוד לא הועיל אלא לטענת פתח פתוח. א"כ יש לומר דהשושבינן הוצרכו שלא יטעון טענת דמים בשקר דבל"ז לא הועילו השושבינן לטענת פתח פתוח לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאפילו במצא דם יכול לטעון טענת פתח פתוח. נמצא היחוד ושושבינן אינם ענין זה לזה דהיחוד הועיל לטענת פתח פתוח והשושבינין הועילו לטענת דמים. אלא דאביי לשיטתיה דפשיט לעיל ממתניתין דנאמן לאוסרה וקים ליה בפתח פתוח א"כ אי נימא במתניתין דלא הועיל היחוד לטענת דמים ה"נ לא הועיל לטענת פתח פתוח וע"כ צ"ל לאביי דמקומות מקומות יש ומביא ראיה לשיטתו מלישנא דמתניתין דקתני האוכל משמע דמקומות מקומות יש כפי שיטתו. ודוק:
ולפ"ז צ"ל אליבא דאמת לאביי דאינו נאמן לאחר היחוד אפילו בטענה ברורה משום דיש לומר שמא בא עליה ושכח והוי ליה כשמא והיינו דהיא נאמנת כר"ג מטעמא דחזקה ומה דקאמר לעיל אי למיתב לה כתובה היינו לפי הס"ד דלא קים ליה אבל לפי מאי דמסיק דקים ליה ע"כ דלא מצי להפסיד כתובה בשמא כדמוכח ממתניתין דביהודה אינו יכול להפסיד בשמא ועיין בסמוך:
עוד נראה דיש לפרש בהא דקאמר ביהודה נמי מקומות מקומות וכו' אע"ג דמפורש בברייתא. ותו דהרמב"ם בפי' המשנה מפרש מתניתין דהאוכל אצל חמיו ביהודה דהיחוד היה בשעת אירוסין ובברייתא נקט שעה אחת קודם כניסה לחופה. א"כ צ"ל דג' מקומות הן. ונראה דלפמ"ש לעיל דף ט' ע"ב דאם היחוד היה קודם כניסה לחופה אי אפשר למתלי בטענת דמים דבא עליה ושכח דאם יצא דם בביאה ראשונה היה צריכה לישב שבעה נקיים למשנה אחרונה דבועל בעילת מצוה ופורש ולא הועיל אלא לטענת פתח פתוח והיינו ס"ד דרב יוסף לעיל. ולפי מאי דמשני בטענת דמים באמת צ"ל כמ"ש הרמב"ם דהאוכל אצל חמיו היינו בשעת אירוסין ומסתמא ספרה אח"כ קודם החופה שבעה נקיים כדין תבעוה להנשא וכו'. נמצא בברייתא עצמו לאו מקומות מקומות נקיט אלא דתרוייהו צריכי דהיחוד לא הועיל רק לטענת פתח פתוח כיון דהיה שעה אחת קודם החופה והמישמוש היה ע"כ משום טענת דמים כנ"ל אבל במתניתין דקתני האוכל דמשמע בשעת אירוסין כמ"ש הרמב"ם באמת לא היה צריכין משמוש אח"כ והיינו מקומות מקומות כן נראה לי ליישב לפי פי' המשנה והראשון נראה לי עיקר. ודוק:
שם בגמרא רב אשי אמר לעולם אסיפא וכו'. הנה התוספות לעיל כתבו דע"כ רב אשי פליג על רב נחמן דאמר הטוען פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובתה. וכבר כתבנו לעיל ישוב בזה ע"פ שיטת רש"י אמנם הנלענ"ד דיש לומר דלא פליג אדרב נחמן אלא דפליג על אביי בפירוש הברייתא ולית ליה הא דמקומות מקומות יש. וכבר כתבנו לאביי דצ"ל לפי האמת דביהודה אינו נאמן לאחר היחוד אפילו בטענה ברורה ע"פ מישמוש אבל רב אשי פליג בהא על אביי וס"ל דאף לאחר היחוד היה בעל נאמן אף דאנן חשבינן ליה לשמא בא עליה ושכח. מיהו הני מילי בטענה מבוררת ע"פ עדים ומישמוש כמו שיתבאר הטעם אבל בלא מישמוש אע"ג דטוען ברי שלא מצא דם כיון דהוא גופא לא הוי מהימן אלא משום חזקה אין אדם טורח. ואיכא תו ספיקא שמא בא עליה ושכח דלא שייך חזקה דאין אדם טורח תו לא מהימן. ולפ"ז היה המישמוש לטובת הבעל שכבר נתייחד אם לא ימצא טענה ברורה ע"פ עדים לא היה נאמן. ובזה אתי שפיר דר"א לא מגיה הברייתא דכל שלא היינו נהג כל שלא מישמש דהא כל עיקר קושיא לפירש"י ד"ה כל שלא וכו' והוא אינו נוהג מישמוש שבו וכו' ומישמוש בכלה וכו'. אבל לפמ"ש אף מישמוש שלו הוא על הבעל דאל"ה לא היה נאמן לאחר היחוד אלא דלפי דגם מישמוש הכל תלוי בבעל וברייתא נקיט סתם כל שלא נהג להכי קאמר רב אשי תני כל שלא מושמש ר"ל שלא נהג מישמוש שבו. ונראה לפרש הטעם דרב אשי פליג על אביי אליבא דאמת דהבעל נאמן אף בשמא אף לשנויא דר"י מטעם חזקה משום דלשיטתיה אזיל דס"ל לקמן דף ע"ו דחזקה דידה אינו מועיל לגבי אב כדקאמר שם רישא מנה לאבא בידך וכו' וברייתא זו ר' יהודה היא ומצינו לר' יהודה דסבירא ליה לקמן דף מ"ג ע"ב דכתובה ראשונה של אב נמצא לדידיה ודאי דיכול להפסידה אפילו בשמא. אפילו לשנויא דטעמא דר"ג משום חזקה. וממילא א"ש מתניתין דנקיט יחוד לבד משום דאתיא כחכמים דר' יהודה דכתובה ראשונה שלה. א"כ אית לה חזקה ואינו נאמן אפילו בטענה מבוררת על ידי משמוש. ודוק:
ולפ"ז נלענ"ד עוד ישוב דברי הרמב"ם בפירוש המשנה האוכל אצל חמיו היינו בשעת אירוסין ובברייתא נקיט קודם כניסה לחופה א"כ צ"ל דג' מקומות הן יש לומר דהא דס"ל לאביי דלא כרב אשי דאפילו בטענה ברורה אינו נאמן לאחר היחוד ודלא כסברת אביי עצמו לעיל בהא דקאמר אי למיתב לה כתובה. משום דיש לומר לפמ"ש לעיל בריש מכילתין בתוס' ד"ה שאם היה לו וכו' דאביי ס"ל כרבא לקמן דף ע"ה ע"ב דאמרינן כאן נמצא כאן היה נמצא יש לומר דבהך ברייתא דנקיט שעה אחת קודם כניסה לחופה היינו שמסרה האב כבר לבית הבעל נמצא מסייע לה שבא עליה ארוס משום כאן נמצא כאן היה ולא היה הבעל נאמן אח"כ אפילו ע"י מישמוש בעדים ומקומות שהיה ממשמשין היינו מקומות שנהגו לייחד בשעת סעודת אירוסין כדנקיט במתניתין. דאז אדרבא סברא דרבא כאן נמצא כאן היה הוא נגד חזקת הגוף שלה שנבעלה קודם שנתארסה והועיל היחוד באין לו טענה ברורה ובאמת בטענה ברורה נאמן לכך נהגו למשמש. ודוק
בתוס' ד"ה רב אשי וכו' ור"ת אומר וכו'. והכי קי"ל באה"ע ריש סימן ס"ח. ולכאורה קשה מזה לדעת הרמב"ם דאפילו במצא דם יכול לטעון פתח פתוח א"כ למה לא יאומן הבעל במיגו דפתח פתוח ועיין בקונטרס אחרון שם מבואר היטב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |