חידושי הרי"מ/גיטין/ע/ב
אמר ר"ל כותבין ונותנין לאלתר. ר"י אמר אין כותבין אלא לכשישתפה. הנה הטעם דאף דבשעה שעשאו שליח הי' בריא ונגמר השליחות ויכול ליתן הגט שלא מדעתו. וא"כ מה מזיק מה שנשתטה כיון שא"צ דעתו עוד. ונראה לכאו' דכמו דאמרינן כל מלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח כמו כן בשעת עשיית השליחות צריך שיהי' המשלח מצי למעבד וכיון שהוא שוטה אז ולא מצי למיעבד בעצמו ליתן הגט כמו כן לא מהני ע"י שליח. וכן בכתיבה אין כותבין ג"כ משום דלא מצי עביד כו'. ואף דהא קי"ל הכל כשרין לכתוב הגט אפילו חשו"ק בגדול עע"ג וא"כ הכתיבה מצי עביד ע"י עומד ע"ג וליתן אח"כ כשהוא בריא. ז"א דדוקא כשהבעל בר דעת והסופר שוטה יכול לכתוב דהוי לשמה כיון שהוא בציוי הבעל שהוא בר דעת ומהני עומד על גביו משא"כ כשהבעל שוטה וכותב הגט נראה דלא מהני עומד על גביו דמ"מ לא הוי לשמה שאינו בציוי הבעל דרצונו ודעתו אינו כלום ואף דלענין הכוונה מהני גדול עומד ע"ג מ"מ הוי ככותב לשמה שלא בציוי הבעל דלא מהני. וכן בהנ"ל כיון שדעת עצמו אינו כלום. אך להפ' דלא בעי שליחות בכתיבה לא שייך טעם הנ"ל. וי"ל דבעינן וכתב ונתן שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה. ועיין פ"י, או די"ל דהא הרמב"ם ז"ל פ' בתנאי קודם התורף דלא מהני דלא הוי לשם כריתות ברור כיון שבשעת כתיבה אינו ודאי שיהי' לגירושין כנ"ל. וכן ביבמות גבי כתוב גט לאשה דעלמא דכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט ופי' הטעם משום לשמה ע"ש. וכן כאן בשעת כתיבה כיון שהוא שוטה לא הוי לשמה דאינו בוודאי עומד לגירושין דלענין הנתינה א"א בעודו שוטה דע"ז שייך כל מה דלא מצי עביד לא משוי שליח כנ"ל. א"כ ממילא אינו ידוע בשעת כתיבה כלל שיהי' לכריתות דכשלא יבריא לא תתגרש ולא מהני כנ"ל:
אך קשה אי נימא הטעם כנ"ל משום מילתא דלא מצי עביד כו'. והא תוס' פ"ב שהקשו אי בעינן שליחות בכתיבה למה כשרין חשו"ק הא לאו בני שליחות נינהו. וגם שאינם בני כריתות. ותירצו משום דכשישתפה השוטה כו' חשיב בן כריתות גם עכשיו בהיותו שוטה ע"ש. ובש"ס קדושין כ"א מסיק דעבד עושה שליח לקבל גט מיד רבו ואף דלא מצי עביד בעצמו מ"מ כיון דשייך בתורת גיטין מצי משוי שליח ע"ש. וא"כ גם בהמשלח שוטה למה לא יועיל משום דלא מצי עביד כו' הא שייך בתורת גיטין כיון דכשישתפה יהי' בן כריתות כנ"ל וממילא מצי משוי שליח אף שאינו יכול לעשות בעצמו כנ"ל. ובשלמא לענין לעשות שליח כשהוא שוטה זה ודאי לא מהני דזה אינו מטעם לא מצי עביד רק שאינו בן דעת לעשות שליח כלל. משא"כ בהנ"ל שעשאו שליח כשהי' בריא רק דנימא בשעת עשיית השליחות לא מצי עביד בעצמו כנ"ל. וע"ז קשה דהא עכ"פ שייך בתורת גט. ונקרא מצי עביד וכמו בעבד כנ"ל וכמו שהשליח שוטה דמהני בכתיבה דחשיב בן כריתות כנ"ל וצריך לומר דדוקא בן כריתות חשיב משום כשישתפה כו' אבל לענין שיהי' נקרא שייך בתורת גיטין שיוכל לעשות שליח צריך שיהי' אז בשעת השליחות דוקא שיהי' שייך בתורת גיטין כמו עבד. משא"כ שוטה דאז אינו שייך כלל כנ"ל. ודוחק. אך בל"ז להירושלמי אי אפשר לומר הטעם כנ"ל. דהא גם באומר לה לא תתגרשי בו עד למחר לא מהני כשנשחטה ואף בלא שליחות כו'. וע"כ דבשעה שחל הגט צריך שיהי' המגרש ראוי לגרש וכשאינו ראוי לא מהני כמו נתקרע הגט או נאבד כו':
שם והאמר ר"י שחט בו שנים כו' ותמוה כמ"ש תוס' דגם לר"ל קשה דהא לאו סמי' בידן וכמו שוטה דמודה ר"ל ע"ש. ויש לישב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |