חידושי הרי"מ/גיטין/סד/א

חידושי הרי"מ גיטין סד א

דף ס"ד ע"א

גמ' בעל א' לפקדון כו'. הקשו תוס' לר"ה מאי הועילו ח' בתקנת בפ"נ הא עדיין יוכל לומר לפקדון כו' ע"ש. עוד קשה למה לי' לר"ה סברא דאם איתא כיון דלא ס"ל הימני' בל"ז לא יהא נאמן דשב"ע כו' עוד תמיהת תוס' על רש"י שפי' מטעם מיגו ע"ש. ונראה לישב הכל בעזה"י. דהנה עיקר הטעם כמ"ש הר"ן ז"ל דכיון שהבעל יודע שיוכל השליש למוסרה לה ותוכל להנשא בשקר ויהי' איסור א"א לכך נותן מתחלה ע"ד כן שיהי' באמת לגירושין אם יאמר כנ"ל ותנשא כדין כו' והימני' כמ"ש תוס'. אמנם קשה דהא מה שאין צורך להאמין אינו מאמינו רק מטעם הנ"ל. וא"כ סגי שיתן מתחלה ע"ד כן שאם ימסר הגט לאשה יהי' באמת לגרושין ותהי' מותרת להנשא אבל מה לו להאמינו שאם יאמר לגירושין ולא ימסור לה תהי' מגורשת. הא ע"י זה לא יבא לידי איסור כלל שאם לא ימסור לה לא יהי' נאמן ותהי' אסורה לינשא ואם ימסור לה באמת תהי' מותרת ודי להאמין כשימסור. וא"כ למה הדין דשליש נאמן כשאומר לגירושין והגט בידו. אמנם י"ל דהא תוס' דחו פירש"י מטעם מיגו שהי' נותנו לה כו' משום דלא תרצה האשה לקבל הגט מידו דאינה יודעת וחוששת שמא לפקדון נתנו לו ואין רצונה כלל לינשא שלא כדין ע"ש. וא"כ ממילא א"ש דנהי דבאמת לא הימני' רק כשימסרנו לה מ"מ אף שהגט בידו נאמן לגירושין במיגו שהי' מוסרו לה דלא שייך סברת תוס' הנ"ל דאינה רוצה שלא כדין דז"א דהא כשימסרנו לה אף שבאמת נתנו לו לפיקדון תהי' מגורשת דע"ד כן הימני' כנ"ל ויהי' לגירושין ושפיר תקבל ושוב נאמן במיגו כשאומר לגירושין כנ"ל כמ"ש רש"י מטעם מיגו כנ"ל ולפ"ז נראה דשוב אף בלא מיגו נאמן לגירושין דשוב הימני' גם על זה דכשיאמר לגירושין אף שלא ימסרנו לה יהי' באמת לגירושין דגם בזה שלא יבא לידי מכשול כנ"ל. דהא אף אם לא יאמין לו רק כשימסרנו לה מ"מ יהי' נאמן באמירתו לחוד לגירושין במיגו שהי' מוסרו לה כנ"ל. וא"כ שוב אף שלא יתן לה ויאמר לגירושין נפסוק הדין דנאמן ותהי' מותרת. וא"כ כשלא יאמין ע"ד כן יהי' באיסו' וא"כ שוב מאמין גם ע"ז כשיאמר לגירושין אף שלא ימסור מ"מ יהי' באמת לגירושין כדי שלא יהי' איסור כנ"ל. כיון שיהי' הדין דנאמן משום מיגו כנ"ל. ושפיר הימני' כנ"ל. ומיושב שפיר פירש"י ז"ל מטעם מיגו אף שבש"ס לא הזכיר כלל רק הימני' ולמ"ש א"ש דרק משום מיגו כנ"ל שוב הימני' גם על האמירה לחוד אף שלא מסרו כנ"ל. דבלא המיגו לא הי' שייך הימני' רק כשמסרו לה כנ"ל. וא"כ י"ל לר"ה דהא לכאורה תמוה דהי' לו לומר עיקר הטעם דלא ס"ל הימני'. דהא בממון דשייך הימני' לא מהני אם איתא כדאמר בש"ס. ולמ"ש א"ש די"ל ר"ה סבר ג"כ הימני' רק כשימסרנו לה כנ"ל. דאי"ל דשוב נאמן במיגו שהי' מוסרו דז"א דלענין המיגו שהוא מטעם ראי' לא יהי' מהני משום סברא דאם איתא כו' דיש ראי' להיפוך ואינו נאמן לגירושין כנ"ל במיגו. ומקמאי דידי כו' לא קשה כמ"ש לקמן. וא"כ שפיר סבר ר"ה דשוב אינו מאמינו רק כשימסרנו לידה ולא כשיאמר כו' דשוב לא יבא לידי איסור כלל כיון דאם לא יאמין לו על האמירה לא יהי' נאמן כלל ע"פ הדין דמטעם מיגו לא יהי' נאמן משום אם איתא כו' ויהי' הדין דאסורה ולמה יאמין. ואם ימסור לה באמת תהי' מגורשת ושפיר סבר ר"ה דבעל נאמן מ"מ צריך לטעמא דאם איתא דאל"ה הי' שייך הימני'. וממילא מיושב קושית תוס' הנ"ל בהא דבפ"נ דהתם כשמוסר השליח לה שפיר גם לר"ה אמרינן הימני' דלענין זה לא מהני כלל טעם דאם איתא דמ"מ הימני' כיון שיכול למסרו לה ותנשא באיסור שוב דעתו עכ"פ כשימסור לה יועיל כנ"ל וי"ל דשפיר מודה ר"ה:

עוד י"ל דהא תוס' כ' בהא דהימני' דאף שאומר שנתנו לו בפני עדים מ"מ הימני' דזימנין דמייתי עדים כו'. והנה אף שאינו אומר שהי' בפני עדים הא ע"כ הי' צריך להיות עדים דע"מ כרתי ולא מהני בלא עדים ואיך הימני' וע"כ כסברת תוס' כנ"ל. והנה קשה דלרוב הפ' היכא שעדים אומרים לפקדון נתנו לא אמרינן הימני' נגד עדים ודלא כרשב"א ורק כשאינם כאן אמרינן הימני'. וא"כ קשה הא חזינן גבי שמא ישבע כו' ויוציא כו' דחיישינן שמא יתברר וכן פ"ב דכתובות ופ"ק דקדושין הא איכא עדים במדה"י כו' רק דאמרינן עדים בצד אסתן ותיאסר. וגם בזה מחלק בין שבוי' דמנוולא כו'. וא"כ בשלמא בכל מקום כמו בעד א' מעיד שמת בעלה וכה"ג לא שייך דניחוש שמא יבא וכה"ג דכיון דנאמן באמת שמת איך ניחוש וכן בכל מקום שאנו מאמינים שהאמת כן מותרת לינשא ולא חיישינן שמא יבאו עדים להיפוך דהא ודאי לא יבאו משא"כ כאן דבאמת בעל נאמן שמסרו לפיקדון רק דאמרינן אף שנתנו לפיקדון נתנו ע"ד שיהי' לגירושין כשיאמר השליש כן ולא יהי' עדים נגדו אבל כשיהי' עדים אינו מאמינו והוא באמת לפיקדון. וא"כ איך נימא דנאמן ומותרת לינשא הא שפיר שייך שמא יבאו הע"מ שע"כ הי' כשמסרו לו ויעידו שלפיקדון ואז באמת לפיקדון והיא א"א למפרע דלמה לא נחוש הא באמת נתנו לפקדון ונתנו בפני עדים. וי"ל דבזה פליגי ר"ה ור"ח דר"ח לא סבר אם איתא כו' וא"כ הוי באמת ספק שמא נתנו מיד לגירושין ולכך סבר שפיר הימני' ולא חוששין שמא יבאו עדים. דמאי בכך שמא יאמרו לגירושין. וגם כיון דבלא איתחזיק י"ל דנאמן השליש דפיקדון טענה ריעא דלא מקדים איניש פורענותא כו'. רק שהוא נגד חזקת א"א. וא"כ כיון דהימני' וכל זמן שאין עדים ודאי לגירושין ומותרת שוב לא חיישינן שמא יבאו עדים דלענין זה נאמן השליש שבאמת לגירושין שאינו נגד החזקה דהא יצאה מחזקתה ונאמן שלא יבאו כנ"ל דלענין זה החשש נאמן מצד עצמו ור"ה סבר אם איתא כו' א"כ לא מהני הימני' כיון שבאמת ודאי לפקדון חיישינן שיבאו עדים כנ"ל:

וממילא מיושב בשליח הולכה דא"צ עדים לרמב"ם ז"ל כנ"ל ולא חיישינן שמא יבאו עדים דא"י כלל אם הי' עדים בשעת מעשה ומודה דאמרינן הימני'. ודוקא בשליח קבלה דאי נימא הימני' ע"כ הי' עדים דאל"ה אינו מועיל כלום ושוב לא מהני הימני' משא"כ בשליח להולכה כנ"ל י"ל שפיר דמודה ר"ה כנ"ל:

עוד י"ל דטעמא דר"ה כקושית רשב"א ע"ש. דלשטת תוס' ופ' דלמ"ד ע"מ כרתי לא סגי בע"ח. והא דסומכין על גט החתום בע"ח אף שאין ע"מ בפנינו הוא משום דכיון דיודעין שמיד הבעל בא לה ומסתמא אינו מקלקלה לגרש בלא ע"מ כו'. וא"כ כאן שנתן באמת לפקדון רק דהימני' כו' שאם יאמר לגירושין יהי' לגרושין אבל מה ראי' יש לנו שנתנו לשליש בעדים דעכ"פ לא שייך חזקה הנ"ל כיון שלא רצה לגרש כלל. וממילא אם לא הי' בעדים לא מהני כלל הא דהימני' וא"כ ממילא אסורה כיון דנאמן לפיקדון אף אם הימני'. ור"ח סבר כמ"ש רשב"א ז"ל דכיון דאמרינן הימני' ונתנו שאם יאמר לגרושין יהי' לגרושין שוב שייך גם ע"ז החזקה דנתנו להשליש מסתמא בעדים כדי שיהי' מהני אם ירצה השליש לגירושין ולא יבא לידי איסור כנ"ל. ור"ה פליג מטעם הנ"ל דשמא לא הי' עדים ולא מהני כלל הימני' כנ"ל. וא"כ בשליח הולכה דלא בעי עדים שפיר יהי' השליח נאמן אף דיאמר הבעל לפיקדון דשייך הימני' כנ"ל וא"ש:

והנה תירוץ רשב"א הנ"ל באמת תמוה דהא כל מה דאמרינן הימני' הוא משום שיוכל ליתן לה הגט ושלא יהי' באיסור א"כ מנין לנו עוד שבתורת קבלה נתנו לו הא די שנותנו לגירושין כשירצה השליש היינו שיהי' שליח להולכה כנ"ל. וע"כ כיון שיודע מ"מ שביד השליש שתנשא שוב אינו מקפיד שיהי' בתורת קבלה ג"כ כמ"ש הר"ן ז"ל. אבל מה לו לדקדק שיהי' בעדים מסירתו להשליש הא לא יבא לידי איסור כלל דאם יתן לה השליש תהי' מגורשת באמת בתורת הולכה ואם לא יתן באמת לא יועיל כיון שהי' בלא עדים ונהי שאינו מקפיד שוב אבל עכ"פ מנין לנו שהי' בעדים. וי"ל דלטעמייהו דסוברים דגם שליח הולכה צריך עדים א"כ אדרבה אמרינן כיון שזה ע"כ הימני' דבידו ליתן לה ותהי' נאמנת ועכ"פ נתנו לו שיהי' בתורת הולכה ושוב ע"כ נתנו בעדים דאל"ה עדיין יהי' איסור. וא"כ שוב אותן העדים הן עדי קבלה ג"כ דכיון שאינו מקפיד אם יהי' לקבלה שוב יודעין העדים שע"ד כן נתנו שאם יאמר לגירושין יהי' לגירושין בתורת קבלה ויש כאן ע"מ כנ"ל:

אמנם לרמב"ם ז"ל דשליח הולכה לא צריך עדים קשה כנ"ל. אך גם לפ' הנ"ל קשה דמודים דשליח הולכה בגט לא צריך עדים כיון שהגט בידו חתום בע"ח כמבואר בראב"ד וש"פ. וממילא גם בשעת נתינתו לשליח לא צריך עדים כלל. ולשיטת הר"ן דסובר דע"ח כורתין בשעתן אין עדי מסירה כיון שנודע שמיד הבעל בא לה הוי כע"מ. ממילא א"ש דכיון דהדין דשליש נאמן ואינו מקפיד שיהי' בתורת שליח קבלה ג"כ שוב הוי הע"ח גם ע"ז עדי מסירה דהא נודע שנתנו לשליש שוב הוי עידי מסירה כנ"ל:

עוד י"ל למ"ש הרא"ש וש"פ דגט שלא נמסר ביום שנכתב אין לו תקנה רק ליתנו לה ע"י שליח דקלא אית לי' ע"ש פ"ב גבי כתבי' ואנחי' בכיסתי' כו'. וא"כ לכאורה בשליח להולכה שטוען לפיקדון לא שייך כלל אם איתא כו' לדידה הוי יהיב כו'. דכיון שטוען שנתנו לפיקדון ולא מסרו מיד שוב אין ראי' אם איתא כו' דהוצרך ליתנו ע"י שליח שיהי' כשר דאי הוי יהיב לדידה הי' מוקדם ופסול. ונהי דמהסתם לא הוי אמרינן כן דמסתמא נמסר ביום שנכתב דלא מקדים איניש כו' כדאמר בש"ס. אבל כשטוען לפיקדון ואומר שהקדים כשיצטרך ליתנו ולא שייך לא מקדים כו' א"כ שוב ליכא אם איתא דשוב לכך נתנו ע"י שליח. ושפיר שליח נאמן גם לר"ה ודוקא לקבלה דמוקדם פסול כנ"ל משא"כ להולכה כנ"ל. אך י"ל דהא דהוצרך לאם איתא אף דאין דשב"ע כו' היינו משום דלא מקדים כו' ולא הי' נאמן לפיקדון ולכך צריך א"א כו'. וא"כ איך נימא שלכך יהי' שליש נאמן משום שהקדים וכתב ולא מסרו מיד ולכך לא שייך אם איתא הא כיון דע"כ הקדים שוב יכול להיות לפיקדון כיון דב"כ וב"כ הקדים ולא צריך אם איתא וממ"נ אי לא מקדים איניש כו' ונתנו מיד שוב שייך א"א. ואי הקדים ונימא מש"ה נתנו לשליח שוב פקדון טענה מצד עצמה בלא אם איתא כנ"ל. אך תוס' לא ס"ל כן שהקשו הא דלא נקיט הוא אומר להולכה וש' לקבלה ותירצו דלא שייך אם איתא והא הולכה לא שייך לא מקדים ואין צריך לאם איתא. אך י"ל דהי' ש' נאמן מטעם מיגו וצריך לאם איתא משא"כ בהנ"ל:

עוד י"ל למאי דאמר ריש כל הגט גבי ע"מ שירצה אבא דתלוי אי יש ברירה כו' ע"ש וא"כ לכאורה אף דהימני' ונתנו על דעת כן שאם ירצה השליש יהי' באמת לגירושין וא"כ אי אין ברירה לא מהני ומאי מועיל הימני' הא קי"ל דאין ברירה בדאורייתא. אך י"ל דבאמת אינה מגורשת למפרע רק משעה שרוצה שיהי' לגירושין ואז הוא מבורר, ואין צורך לברירה רק לענין למפרע. אמנם א"כ שוב פסול מטעם מוקדם כיון שאינה מגורשת רק אז. ואף דקי"ל דע"י שליח כשר מוקדם היינו בשליח להולכה משא"כ בשליח קבלה כמבואר בש"ע. וא"כ כיון דפסול שוב י"ל דלא שייך כלל הימני' ובטל אף מה"ת כיון שיהי' עכ"פ פסול וי"ל דזה טעמא דר"ה דלא סבר הימני' מטעם הנ"ל:

וממילא מיושב קושית תוס' דהתם גבי בפ"נ דהוי שליח להולכה דבזה מוקדם כשר דאית לי' קלא שוב מהני הימני' דמגורשת רק מאז שמוסר לה ואז שפיר מבורר ומהני כנ"ל ומודה ר"ה וא"ש. ור"ח י"ל דסבר שאינו תלוי בברירה ודוקא בהריני בועליך דכלתה ביאתו ואם לא יועיל למפרע לא יהי' מהני כלל. משא"כ היכא דמהני אז מהני שוב למפרע ע"ש:

הרא"ש תירץ כיון דהאמינו חכמים בפ"נ האמינו ג"כ על ששלחו ונתנו לגירושין. ותמוה דהטעם לענין קיום דהאמינו הוא רק משום דקיום ש' דרבנן. אבל לענין חשש פיקדון דהוא מה"ת אינו נאמן כנ"ל. וי"ל למאי דמחלק הש"ס בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים דלנפילה דיחיד לא חיישינן דנימא דאיתרמי דוקא לזה ע"ש. וכן לענין פיקדון מחולקים בין פקדון דיחיד או דרבים ג"כ ע"ש. וא"כ כאן לרש"י ז"ל דאיירי בלא עדי אמירה א"כ הוי פקדון דרבים שיכול להיות שהופקד לאיזה אדם שהוא וטוען לגירושין ושפיר חיישינן. אבל התם כיון שהאמינו חכמים בפני נכתב שהי' בשעת כתיבת הגט וא"כ שוב הוי פקדון דיחיד דנימא שהפקיד לזה שהי' בשעת כתיבה דוקא וזה לא חיישינן ומיושב שפיר מה דקשה להרא"ש ז"ל הנ"ל למה לי' למימר כלל בפני נכתב הא מבואר לעיל בתוס' ורא"ש דכשיש ב' עדים ששלחו א"צ לומר בפ"נ כיון שיודעין ששלחו. א"כ כיון דלהרא"ש נאמן ששלחו א' ג"כ מה צורך לבפ"נ. ולמ"ש א"ש דאי לאו בפני נכתב לא הי' נאמן כלל נגד חשש פקדון דהי' דרבים משא"כ עכשיו הוי דיחיד ולכך צריך לומר בפ"נ דוקא. ואף דלכאורה עדיין קשה דמ"מ לענין חשש פיקדון שהוא דאורייתא לא נאמין לו כלל שנכתב בפניו והוי פקדון דיחיד דשמא שלא בפניו והוי דרבים כיון שאין עד א' נאמן רק משום דקיום שטרות דרבנן כנ"ל. אך יש לחלק כיון שגוף העדות של בפני נכתב הוא רק לענין קיום ונאמן ושוב נאמן ע"ז מה"ת דלא הוי דשב"ע וכמו בהוחזק ע"פ ע"א ושוב לענין פיקדון הוי דיחיד כיון שכבר נאמן על בפ"נ כנ"ל. אך תוס' לטעמייהו דסברי דאיירי ג"כ כאן ביש עידי אמירה וממילא הוי גם כאן פקדון דיחיד שהפקיד לזה שהי' שלוחה לקבלה דוקא ואעפ"כ סבר ר"ה דנאמן והקשו שפיר דגם בפ"נ לא מהני. אבל לרש"י ז"ל י"ל כנ"ל:

גמ' אם איתא כו'. הא דצריך לטעם זה אף דבל"ז למה יהי' נאמן כיון דלא ס"ל הימני'. וצ"ל משום לא מקדים איניש כו' ודוחק:

ונראה דהטעם למ"ש הפ' דכמו דלנפילה דיחיד לא חיישינן דאיתרמי שמצאו זה כו' כמו כן לפיקדון דיחיד ג"כ לא חיישינן דאיתרמי, שהפקיד לזה דוקא ע"ש. רק בדבר שהוא בכונה לא שייך היך איתרמי ע"ש. וא"כ י"ל ממ"נ אם ידע הבעל שהוא שלוחה לקבלה בודאי ואינו נאמן לפיקדון כמו שאינו נאמן על האשה שנתן לה הגט לפיקדון דאפילו בשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' מכש"כ האשה עצמה וכן לשלוחה שהוא כמותה. רק דנימא שמא לא ידע הבעל שהיא שליח קבלה ושפיר יש לומר שהפקידו בידו אך שוב כיון שהוא בלא כונה שוב הוי פיקדון דיחיד דלא חיישינן דהיך איתרמי שלא בכונה שהפקיד דוקא לזה שהוא באמת שלוחה לקבלה ושפיר ממ"נ לא מהימן לפקדון בלא טעמא דאם איתא כו':

ונראה דא"כ מטעם זה עצמו דוקא באיכא עדים שהוא ש"ק אבל בלא עדים רק דנימא דנאמן במיגו שהוא ש"ק. וא"כ שוב הוי דרבים דחיישינן לפיקדון. דהא לכל מי שהפקיד יכול לטעון שהוא ש"ק ויש לו מיגו זו ושוב אין ראי' כלל שלא נתנו לפקדון דיכול להיות שהפקיד למאן דהוא וטוען לגרושין ושהי' ש"ק דבשלמא ביש עדים שייך שפיר היך אתרמי שהפקיד לזה כנ"ל. אבל דנימא דבלא עדים רק מצד שהוא בידו יהי' נאמן שהוא שליח קבלה שוב כל מי שהוא בידו יש לו מיגו זו ושפיר לפיקדון כנ"ל:

תוס' בעל כו' הא דלא נקיט בעל אומר להולכה כו' דלא שייך א"א כו'. לכאורה הא תוס' כ' לקמן בדאיכא מיגו מודה ר"ה רק דאין זה מיגו דהיא לא תרצה לקבל כיון שאמר הבעל לפקדון כו' וא"כ באומר להולכה שפיר היתה מקבלת ויש מיגו. אך כוונת תוס' באיתחזק בב"ד דליכא מיגו דעכשיו חוזר בו הבעל מהשליחות ומיגו למפרע לא אמרינן. ולקמן דחו תוס' דא"א לומר כפירש"י ולפרש דאיירי בתוך כ"ד דאיכא מיגו דא"כ לא הוי פליג ר"ה. ועוד דלא תרצה לקבל כו' משא"כ כאן הקשה דליפלוגי באחר כ"ד דליכא מיגו. עוד י"ל דלכאורה הא בעי ב"ב פ' י"נ בעל שאומר גרשתי למפרע אינו נאמן משום בידו דרוצה שתהי' מגורשת למפרע. וא"כ כיון דשליש אומר לגירושין ונתגרשה כבר בקבלתו וליכא מיגו שהי' מוסרו דרק מכאן ולהבא. אך התם כיון שהי' מוסרו לה היתה נאמנת למפרע כיון שהגט בידה. אבל כיון שכ' תוס' דאין רצונה בשקר רק כאן דבעל אומר להולכה יהי' מיגו שהי' מוסרו לה ויהי' כדין. והא לא יהי' רק מכאן ולהבא והש' רוצה שתהי' מגורשת למפרע וע"ז אין בידו אף שיתנו לה כיון דאין רצונה שלא כדין והוא אומר להולכה. אך ז"א דגם התם נאמן רק משום א"א דגרשה קלא אית לה ע"ש. וגם בלא"ה אין נ"מ רק לענין זנות ע"ש:

תוס' ד"ה שליש א' לגירושין פי' שאומר שהי' שלוחה לקבלה ומיירי כשיש ב' כו' בפנינו אמרה דשויתי' אשה ש"ק כדתנן במתניתין עכ"ל. ותמוה מאי ראי' ממתני' דאין גט בידו וליכא מיגו משא"כ דאיכא מיגו ונהי דזה אין בידו להאמינו שתתגרש בקבלתו אם אינו שליח קבלה מ"מ כיון דע"ז אמרינן הימני' שבידו ליתן לה בתורת שליח הולכה ותהי' מגורשת באמת שוב נאמן שעשאתו ש' לקבלה במגו שהי' נותנו לה כיון שגם היא אומרת כן ולא שייך סברת תוס' לקמן שלא תרצה לקבל כנ"ל. ונראה דרש"י ז"ל מפרש כן ולא קשה קושית תוס' ד"ה שליש כו' דהא הימני' בלא מיגו כו'. ועוד דבמיגו מודה ר"ה ע"ש:

וי"ל בפשיטות דרש"י ז"ל בדר"ח לא פי' כלל מטעם מיגו רק כקושית הש"ס ממתני' דמשני מי נפיק גיטא מת"י כו'. פי' משום מיגו ע"ש ותוס' נדחקו הרבה כקושית הש"ס תינח אמרה כו' דמזה לא הקשה כלל ע"ש ולרש"י ז"ל א"ש כפשטי' דמיירי ר"ח שאין עדי אמירה ולא עדי קבלה ומ"מ סבר ר"ח דנאמן. וגם רש"י סובר כתוס' דע"ז שנתנו לו לגירושין ליכא מיגו דלא תקבל דזה אינה יודעת רק דע"ז שייך שוב הימני' דזה בידו להאמין. ושוב על האמירה דלא שייך הימני' שוב מהני מטעם מיגו דזה יודעת גם היא וכיון דאומרת שהוא ש"ק נאמן במיגו שמסרו לה ושפיר תקבל דלענין שנתנו לגירושין הימני' כנ"ל. ולכך פריך ממתני' דלא בעי לא עדי אמירה ולא ע"ק ומשני מי נפיק גיטא מת"י כו' וליכא מיגו ופריך תינח עדי אמירה והיינו דע"ז לא שייך הימני' ומגו אין כאן דאין גט בידו. אבל ע"ק למה דמטעם הימני' מהני כיון שהי' הגט כנ"ל. ומשני ע"מ כרתי ובעי עכ"פ עדים בשעת קבלה ומיושבים כל קושיות תוס' וא"ש הכל כפשטי'. ולא קשה מהא דמודה ר"ה בקמאי דידי דאיכא מיגו כו'. דלר"ה דלא סבר הימני' שוב ליכא מיגו כלל דעל נתינתו לגירושין אינה יודעת ולא תקבל כמ"ש תוס' כנ"ל. וצ"ל דתוס' סוברים דאף שיודעת האמת שעשאתו ש"ק מ"מ לא תרצה לקבל כיון שהבעל א' לפקדון אף דהדין דשליש נאמן דהימני'. ודוחק כיון שהוא כדין. או י"ל דכשהוא ש"ק שייך שפיר הימני' שאם יאמר לגירושין יהי' באמת לגירושין דאל"ה תנשא באיסור ולכך נתנו ע"ד כן ותהי' באמת מגורשת כשיאמר הש' לגירושין כיון שהוא ש"ק. אבל אם אינו ש"ק לא שייך הימני' כלל כשיאמר הש' לגרושין דלא יועיל כלום מה שיהי' בשעת נתינה דעתו שיהי' לגירושין אם יאמר הש'. דמ"מ יהי' באיסור כיון שאינו ש"ק. א"כ לא הימני' כלל כשיאמר רק כשיתנו ויכול לחזור בו ולבטל השליחות וכשאומר לפקדון הוי חזרה או דנאמן מיגו דחזרה וא"כ אם לא ידע הבעל שהוא ש"ק לא שייך הימני' כלל גם על הקבלה. וא"כ אף שאומר השליש שהוא ש' לקבלה ושהבעל ידע שהוא ש"ק שוב ליכא מיגו דלא תרצה לקבל דאף שיודעת שעשאתו שליח לקבלה מ"מ א"י אם ידע הבעל שהוא ש"ק ואם לא ידע לא שייך הימני' כנ"ל. ועדיין לא הוי מיגו כנ"ל. ועיין בר"ן. אך א"כ הי' צריך שהעדים על האמירה מעידים שגם הבעל ידע ותוס' לא כתבו כן רק שיש עדים כו':

ונראה דהא לשון תוס' לכאורה אינו מדוקדק שכ' פי' שאומר שהי' ש"ק ואח"כ כ' כשיש עדים כו'. ונראה לפרש דהא לדעת רי"ף ור"ן אף דע"מ כרתי מ"מ בגט בע"ח מהני בלא ע"מ משום דע"ח כורתין בשעתן מאחר שבא לידה ויודעין דמהבעל בא לידה יודעין שנתגרשה בקבלה זו והוי כע"מ ע"ש. וא"כ כאן צ"ל ג"כ כשנתנו לפיקדון דאמרינן הימני' דמהני ג"כ מטעם הנ"ל כמ"ש לעיל. כיון דזה הוי כנתינה על תנאי שאם יאמר הש' לגירושין יהי' לגירושין וממילא הוי ג"כ כעדי מסירה בשעת נתינה לשליש דהא יודעין אנו כיון שהוא בידו ובא לו מיד הבעל כיון שחתום בע"ח ממילא ידוע לנו שנתנו ע"ת זה שיהי' לגרושין אם יאמר כנ"ל ולכך מהני לר"ת דסבר הימני' כנ"ל. ואף שנתנו לפיקדון בלא עדים ג"כ מהני. ואף לשטת תוס' דצריך ע"מ בשעת מעשה רק משום מסתמא נמסר בע"מ כמ"ש תוס' לקמן ג"כ ד"ה ר"א. מ"מ הא תוס' כ' בפ"ק גבי כ' בכתב ידו ואין עלי' עדים דכיון שהוא כ"י הוי כעדים ע"ש. וכן אמר בקדושין דאי הוי הודאת בע"ד כעדים הי' מהני גם בגט ע"ש. וא"כ כאן לר"ח דשליש נאמן שוב הוי כעדים גם בשעת מעשה שנותנו לשליש דהוי כנתנו בעדים כיון שיהי' נאמן אף דחב לאחרים ומהני אף שנתנו לפיקדון כנ"ל. ולא קשה תמיהת רשב"א דמאי מסתמא שייך כאן שנתנו בע"מ כיון שנתנו לפיקדון כו'. ולמ"ש א"ש דבזה גם לתוס' מהני בלא עדים כיון דשליש נאמן הוי כבפני ע"מ כנ"ל. אמנם אם אין עדים שהוא שליח קבלה שוב אף דנימא דנאמן במיגו כיון שהיא אומרת ג"כ שהוא ש"ק. מ"מ לענין שיועיל בשעת מעשה בלא עדים לא מהני דהא בשעת מסירה ליכא מיגו עדיין ואין כאן מוכיח שיהי' בעדים בשעת נתינה דאין כאן ראי' אז שהוא ש"ק וע"ז לא הימני' ועוד דהא צריך לאמירתה וכל זמן שלא אמרה אינו מיגו ושוב אף באמת בלא עדים הוי מגרש בלא עדים דלא מהני וצריך שיהי' עדים שהוא ש"ק. אך י"ל דאף שאין העדים לפנינו נאמן שעשאתו ש"ק בעדים דע"ז מהני שוב המיגו כנ"ל. ומיושב לשון התוס' שכ' פי' שאומר שהי' ש"ק ואח"כ כ' דמיירי שיש עדים כו'. היינו דנהי דמהימן באמירתו מיגו כנ"ל מ"מ צריך שיש עכ"פ עדים דשויתי' ש"ק. רק דנאמן שהי' עדים דבעל שאמר גרשתי ונאמן עכ"פ מכאן ולהבא ושוב לא הוי איתחזיק דהרי גרושה לפנינו. ושוב יהי' השליש נאמן אף דלא נפיק גיטא מתותי ידי'. מטעם עד א' נאמן באיסורין דהוי לא איתחזיק. וא"ל דשוב ליכא מיגו האומר כדי שיהי' נאמן למפרע ז"א דאיכא מיגו דבידו לגרשה ותהי' מגורשת בודאי עכשיו ויהי' ג"כ השליש נאמן למפרע מטעם עד א' נאמן באיסורין כנ"ל:

אך באמת ז"א דא"כ גם בבעל שאמר גרשתי למה אינו נאמן רק מכאן ולהבא נימא ג"כ כנ"ל דהבעל עצמו נאמן שוב מטעם עד א' נאמן באיסורין על למפרע וג"כ המיגו כנ"ל דאם יגרשה עכשיו ועדיין יאמר שגרשה קודם ויהי' נאמן מטעם עד א' כו' דלענין איסורין אין חילוק בין הבעל לאחר. וע"כ פשוט דז"א חדא דאף היכא דאיתרע החזקה אין עד א' נאמן נגדה בדבר שבערוה. ולא כ' תוס' לעיל והתם בקידושין רק דלא אלים כ"כ כמו היכא דלא איתרע. אבל בכל מקום אזלינן בתר חזקה דמעיקרא אף דאיתרע עכשיו. ועוד דלא שייך איתרע והרי גרושה לפנינו רק היכא שמצד הספק בלא מעשה אחר כמו בטומאה דאנו מסופקין אם נטמא אתמול או היום והספק על טומאה זו עצמה אבל היכא דנגע עכשיו בשרץ אחר לא שייך הרי טמא לפנינו ושוב נאמר דנטמא אתמול דז"א דטומאה זו אינה בכלל הספק כלל ומלתא אחריתי הוא וא"כ כאן אף אם יגרשה עכשיו בפנינו מ"מ לא יהי' איתרע דנימא שאז נתגרשה. וממילא ליכא מיגו. ולעיל פ"ב כ' תוס' שפיר שאנו מסופקין על זמן הגט מתי נתגרשה שייך שפיר הרי גרושה לפנינו. אבל אם הי' נותן לה עכשיו גט אחר ודאי לא הי' שייך כנ"ל וממילא נדחה הנ"ל. אך תוס' קדושין שם משמע דאף בכה"ג שייך כנ"ל מ"מ נראה כמ"ש. וי"ל בדוחק שם וצ"ל כמ"ש לעיל דהקושיא על מכאן ולהבא. אך למ"ד לא פלגינין דיבורי' וכשאומר למפרע אינו נאמן מכאן ולהבא ג"כ קשה דמאי פריך. וצ"ל דפריך למ"ד פלגינן כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף