חידושי הרי"מ/גיטין/מ/ב
תוס' ד"ה הקדש חמץ כו' וא"ת לאביי דאמר למפרע גובה היכא מתרץ למתניתין דלדידי' אין ההקדש מפקיע מידי שיעבוד וגם כעולא לא מצי לשנויי דשורת הדין מהני באמת השיחרור של המלוה לאביי כו' ע"ש והקשה המהרש"א ז"ל הלא שפיר מצי לשנויי כעולא ושורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו ראשון דמהני השיחרור של השני לאביי רק מפני תיקון העולם שלא יוציא לעז כופין כו' ע"ש:
ונראה לישב קושית המהרש"א ז"ל דהנה לכאורה יש להקשות לפמ"ש התוס' ב"ק פ' המניח דף ל"ג ד"ה א"ב דאף לאביי דסבר למפרע גובה היינו דוקא היכא שגבה לבסוף אבל אם לא גבה למי אמרינן למפרע הי' שלו ע"ש. וכ' בס' קצות החשן ושאר אחרונים הטעם דהיכא שגבה לבסוף ונעשה שלו אח"כ שייך לומר שגם למפרע נעשה שלו אבל אם אינו נעשה שלו בשום פעם לא שייך לומר שהוא שלו למפרע ע"ש. ולכאורה יש להקשות לפ"ז דאיך אמרינן דאקדיש מלוה וזבין מלוה מהני לאביי דלמפרע גובה וכן בשיחרור אם שיחררו המלוה ג"כ מהני משום דלמפרע הוא גובה הלא כיון ששיחררו ויוצא לחרות מחמת השיחרור א"כ אף שגובה אותו אח"כ המלוה מ"מ לא הוי גבי' דאינו נעשה שלו מחמת הגבי' כיון שיצא כבר לחירות מחמת השיחרור כיון דלמפרע גובה ואינו גובה כלל העבד א"כ ממילא כיון דאינו נעשה שלו לא שייך למפרע גובה ולא הוי שיחרור כלל דלא הי' שלו כיון דמחמת הגבי' אינו נעשה שלו רק שיוצא לחירות א"כ ממילא אינו יוצא לחרות וכן באקדיש וזבין מלוה אמאי מהני:
אך זה טעות דאיך נאמר דלא מהני השיחרור וא"כ שפיר נעשה שלו מחמת הגבי' וממילא למפרע גובה והי' שלו בשעת השיחרור וממילא מהני השיחרור אך לכאורה קשה לפמ"ש התוס' פ' המגרש דף פ"ג והרשב"א ז"ל שם דאם אחד נתן מתנה לחבירו על מנת שלא ימכרנו לאחר והלך ומכרו לאחר א"כ כיון שעבר על התנאי אין מתנתו מתנה וא"כ אינו שלו ולא הי' יכול למכרו ולא הוי מכירה וממילא נתקיים התנאי שלא מכרו כלל דלא הוי מכירה והוי שפיר מתנה והיא שלו ואעפ"כ המכירה לא הוי מכירה ע"ש וא"כ לפ"ז הכא דלא אמרינן למפרע גובה רק אם נעשה שלו מחמת הגבי' וא"כ כיון ששיחררו מקודם אם מהני השיחרור לא הוי גבי' ולא הוי גבי' רק אם אין השיחרור מהני וכיון דשיחררו ולא מהני הגבי' ממילא לא מהני השיחרור ומהני שפיר הגבי' והשיחרור לא מהני וכן באקדיש או זבין ואמאי מהני ההקדש או השיחרור:
אך גם זה ליתא דהתם כיון שנתנו לו על תנאי שלא ימכרנו וא"כ אף אם המתנה הוי מתנה והיא שלו מ"מ התנאי קיים שלא יוכל למכרו ואין לו בו זה הזכות למכרו וא"כ אם עבר ומכרו שפיר אמרינן דהמתנה הראשונה קיים ואעפ"כ אין המכירה מכירה כיון שאף אם המתנה קיים אין לו זה הזכות למוכרו כיון שהוא על תנאי אבל הכא כיון שאם הוא שלו שפיר יכול לשחררו רק שאם שיחררו ומהני השיחרור אינו שלו כלל דלא הוי גבי' ולכך לא הוי שיחרור וא"כ איך יכולין לומר דלא מהני השיחרור וא"כ הוי גבי' והוא שלו ושפיר מהני השיחרור כיון דאם הוי שלו ודאי יכול לשחררו ולכך הכא שפיר הוי משוחרר משא"כ התם שפיר אמרינן דהמתנה קיים ואעפ"כ אינו יכול למכרו אף שהוא שלו כיון שהמתנה היא ע"ת שלא יכול למכרו:
אך לפ"ז קשה לפי מאי דאמרינן במס' קדושין דלכך העבד כנעני משתחרר בשטר ע"י עצמו אף דאין לו יד לקבל השטר שיחרור כיון שגופו וידו קנויין לרבו ומשני משום דגיטו וידו באין כאחד דע"י השיחרור בא לו היד ופירש"י ז"ל ושאר מפרשים דאף דאין לו יד לקבל גם מתנת היד וא"כ מאי בכך שבא לו היד ע"י השיחרור הלא אינו יכול לקבל מה שרבו נותן לו היד ופירשו משום דכיון דאי נימא דהוי שיחרור יש לו יד לקבל השיחרור והוי משוחרר לכך אמרינן דהוי שיחרור ומהני ואף דאי נימא דאינו משוחרר אין לו יד ולא מהני מ"מ אמרינן דהוי שיחרור ומהני ע"ש:
ולפ"ז קשה הכא כששיחררו המלוה קודם שגבה ואח"כ גבה אותו וכתבו התוס' דמהני לאביי משום דלמפרע גובה א"כ קשה כמ"ש דהלא כיון ששיחררו לא הוי גבי' אח"כ וממילא לא הוי שיחרור כמ"ש וא"ל כנ"ל דאיך נימא דלא הוי שיחרור א"כ הוי גבי' וממילא הוי שיחרור כמ"ש דז"א דא"כ אינו משוחרר דאין לו יד לקבל השיחרור וא"ל דגיטו וידו באין כאחת וכמ"ש דאי נימא דהוי שיחרור יש לו יד והוי משוחרר ז"א דאי נימא דהוי שיחרור ודאי לא הוי שיחרור דלא הוי גבי' כיון שהוא משוחרר ואינו שלו ולא הוי שיחרור ואין לו יד דבאמת אינו שלו רק מחמת דלמפרע גובה ואף דלא הוי גבי' הוא משוחרר משום שאין אנו יכולין לומר דלא הוי שיחרור דא"כ הוא משוחרר וא"כ אם אינו משוחרר ממילא לית לי' יד ואינו משוחרר כיון דלא הוי גבי' רק אם אינו משוחרר וא"כ איך נימא דלכך אית לי' יד משום דאי נימא דהוא משוחרר יש לו יד וזה אינו דאם נאמר דהוא משוחרר לא הוי גבי' ואין לו יד וא"כ גם לאביי לא מהני השיחרור ומאי מקשו התוס' לאביי האיך מוקי לה הלא שפיר מצי לאוקמי כעולא ושורת הדין אינו חייב כלום במצות כמ"ש [ובפרט למ"ש הפ"י דכל מקום שנאמר שיחרור איירי בשטר ע"ש] דלא מהני השיחרור אף לאביי כמ"ש:
אך באמת זה לא קשה לפמ"ש רוב הפוסקים דאם קידש אשה בדבר שקנ' במעמ"ש דהוא קנין דרבנן הוי קדושי דאוריי' עיין באה"ע סי' כ"ו וע"ש וא"כ יקשו תוס' שפיר דהנה קי"ל בחציו עבד וחציו ב"ח למשנה אחרונה דכופין לשחררו מציאה ומתנה שלו אף קודם השיחרור דאינו רק מעוכב גט שיחרור כיון שעומד לכפות יש לו יד לקבל מתנה ע"ש לקמן בתוס' וא"כ עכשיו דכבר תיקנו רבנן דכופין רבו לשחררו ממילא אף קודם השיחרור יש לו יד וממילא מהני השיחרור הראשון דלמפרע גובה לאביי דאי"ל כמ"ש דז"א דאף אי נימא דהוי שיחרור אעפ"כ אית לי' יד דאף אי לא הוי שיחרור כופין את רבו וממילא אית לי' יד והוי שיחרור. והנה התוס' כתבו כאן הטעם דהוי היזק שאינו ניכר הוא משום דהשיחרור לא מהני מדאוריי' רק מדרבנן ע"ש א"כ מקשו תוס' שפיר דאי נימא דלמפרע גובה א"כ ממילא עכשיו שכבר תיקנו דכופין ואית לי' יד ממילא מהני השיחרור הראשון מדאורייתא והוי היזק ניכר ובמאי פליגי ומקשו התוס' שפיר:
ולפ"ז מיושב קושית מהרש"א ז"ל דנימא לאביי שורת הדין אין העבד חייב כלום לראשון דלמפרע גובה ולמ"ש א"ש דשורת הדין הוא קודם התקנה וקודם התקנה לא הי' מהני השיחרור כלל מחמת למפרע גובה דאין לו יד כמ"ש קודם שתיקנו וא"ש:
ולפ"ז יש לישב מאי שהקשו לשטת רש"י ז"ל שסובר דבאפותיקי אינו יכול לסלקו בזוזי ואעפ"כ פליגי אביי ורבא א"כ קשה קושית תוס' הנ"ל דא"ל כתירוצים ז"א דאינו יכול לסלקו ובנתרצה לא שייך התקנה כמ"ש ועיין בס' פ"י. ולמ"ש אתי שפיר דהנה לשטת הרי"ו ז"ל דבמע"ש לא הוי רק קדושין דרבנן א"כ לא קשה קושית התוס' כמ"ש דאף לאביי לא הוי שיחרור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |