חידושי הרי"מ/בבא מציעא/סז/א
תוס' ד"ה ובלאות דחו דברי רש"י ז"ל עיין שם. ולע"ד רש"י פי' לר"נ דאמר גלימא פירי ומכסי עד דבלו והכי קי"ל. ותוס' הביאו מפרק אלמנה ק"א אשנוי' וליתנהו וקנסו דידה בדידה כו' והא אמר התם בההיא דר"נ פליגי עיין שם. ואיך מפרש המשנה הא מה שבלה בכלל פירות דתני אין לה. ולכך לר"נ ע"כ הפי' אף דשחקים קיימינן דכמו שכתבו תוספות פירות שליקט ולא אכל עדיין שלו. כן גלימא כיון דכולא פירא לר"נ והיה יכול ללבשם עוד שלא ישאר. שוב מה שבלאות קיימים ג"כ כפירי שליקט כנ"ל וא"ש:
עוד י"ל גם בשמאתן בנכסי צאן ברזל מ"מ אף דקנסו לדידי' בדידי' לשלם. מ"מ מה שקיים ומבואר יבמות ס"ו באומר דמי אני נותן והיא אומרת כלי אני נוטלת הדין עמה משום שבח בית אביה אף דמדינא שלו עיין שם. אם כן שוב בלאות קיימים והיא רוצית גוף הבלאות לענין זה דהוי זכות דידה שיש בדידה כמו נכסי מלוג שא"צ ליתן לה גוף הבלאות רק דמי:
שם כל את ונולא אחי אמר סמכא דעתא ולא גמר ומקני כו' ארעא הדרי כו'. ס"ד ולא גמר כו' כתרתי דסתרי וגירסת הרמב"ם לא ס"ד ולא גמר כו' עיין שם. והקשה לחם משנה כיון דלתנאי גמור מה צורך דלא סמכא דעתיה עיין שם. ולע"ד כדאמר בכורות נ"א ע"ב ר"ח כו' דשקיל ומהדר כו' לא גמרית ויהבית כו' אין בנו פדוי והכי קי"ל עיין שם. ואף דלענין זה גמר ויהיב שיהיה על מנת להחזיר וקי"ל ע"מ להחזיר פדוי אף שאסור פ"ק דקדושין. אולם החילוק דכשמתנה ע"מ להחזיר שפיר גמיר ויהיב על תנאי זה דע"כ יקיים התנאי ויחזיר. מה שאין כן כשלא התנה ונותן סתם ורוצה דוקא שיחזיר לו שלא סמכא דעתיה כלל להקנות דשמא לא יחזיר לו ובאופן זה אינו רוצה להקנות. אם כן לא ס"ד כלל להקנות והוי רק כמתנת ב"ח או שלא ע"ת ואינו מתנה כלל. וזה הפי' כאן לרמב"ם ז"ל דאלו הוי ס"ד על דברי שליח הי' מכירה ע"מ להחזיר והי' רק צד א' ברבית. אבל כיון דלס"ד שמא לא תחזיר ובזה א"י למכור לא הוי מכירה כלל. והוי ר"ק ומ"מ ס"ל משום דלא קץ לאו ר"ק דשמא לא יהיה פירות. ואהא הוא דפליג רבינא ואפיק דהוי רבית קצוצה. אבל משכנתא דכשלא יפדנה הוי מכר הוי רק צד אחד ברבית ולא מפקינן. ואף לגירסת רש"י דסמכא דעתיה. ע"כ שלא הי' תנאי גמור דאם כן מה צורך להא דס"ד. רק שהיה בדרך שאלה כמו שכתב רש"י רוצה אני עיין שם. ולכך א"ל דס"ד כיון שלא חזר והתנה תנאי גמור הי' מכירה לגמרי רק משום דס"ד הוי כהתנה ולא גמיר ומקני לחלוטין רק ע"ת כנ"ל. אם כן גם כן י"ל דאהא פליג רבינא דלא ס"ד ואינו מכורה כלל גם צד אחד כיון שאינו תנאי ואף עפ"כ גלוי דעתיה דאינו רוצה למכור רק שיחזיר לו כהאי דבכורות הנ"ל. וחשיב רבית קצוצה כיון דאין צד מכירה מה שאין כן צד אחד ברבית. דאם לא כן למה לא קבע ש"ס פלוגתייהו לעיל גבי כשיהיה לי מעות תחזירם לי עיין שם. מה שאין כן משכנתא בלא נכייתא אף באתרא דמסלקי הוי רק צד אחד. ונראה דהא דמוקי בערכין מתניתין דהרי זה כעין רבית כו' כר"י דצד אחד מותר וברייתא כרבנן הוא דס"ל לר"י כאביי אבל רבא דסבירא ליה ע"מ להחזיר אין ברירה וגם לר"י צד אחד אסור אם כן קשיא מתניתין וברייתא וכתבו תוספ' לעיל ס"ד ע"ב דר"ת ג' מחלוקת ורבית גמורה היינו מדרבנן וכתבו תוספות בעצמם שהוא דוחק עיין שם. דלמה נשנו ג' מחלוקת גם למה דאמר רבית ע"מ להחזיר אין ברירה אין צריך לומר דפליגי בצד אחד כלל. ולר"ת ע"כ גם בזה פליגי אי מן התורה עיין ס"ג והוי ליה ע"מ להחזיר נמי אין ברירה. ולכך י"ל כמ"ש רש"י דלרבא פלוגתא דר"י בע"מ להחזיר ותנא דמתניתין וברייתא פליגי בצד אחד בלא להחזיר אי הוי רבית קצוצה גמור בתורה התירתו או דרבנן. ושפיר פליגי כאן רבה כרב הונא אם הלכה כתנא דמתניתין שם או כברייתא והוי רבית קצוצה. רק עדיין קשה רבינא אהדדי דכאן אפיק ולעיל פריך משכנתא בל"נ ע"ז מחלק רש"י בין בית לשדה דפסק כתנא דברייתא ודוקא בית רבית קצוצה. ועובדא דאת ונולא קנה חצר כמבואר ברמב"ם עיין שם ונקרא ארעא עיין שם:
ונראה די"ל הטעם לר"י דצד אחד ברבית מותר. דלרמב"ם דדוקא בשעת הלואה הוי רבית קצוצה דכ' בספק כו' תתן כו'. וא"כ כיון דהוי מכירה אם לא יפדנו ע"כ צריך לברירה שנאמר אחר כך שפודהו הוברר הדבר שהיה הלואה והיה ברבית וכיון דר"י סבירא ליה אין ברירה מדתני' איו. ומתניתין דהלוקח יין כו'. ממילא צד אחד אינו אסור דבשעת נתינת המעות אינו רבית קצוצה דאינו יודע אם יהיה כלל רבית משל לוה דשמא שלו. רק אחר כך נימא הוברר כו' ולר"י מותר כנ"ל והספק אינו רבית קצוצה כנ"ל. ולכך י"ל רבא לטעמיה בגטין דסבירא ליה דלר"י יש ברירה בין תולה כו' עיין שם. לכך סבירא ליה דלר"י צד אחד ברבית אסור רק בע"מ להחזיר פליגי ומ"מ מתניתין וברייתא פליגי בצד אחד ברבית דכמה תנאי דפליגי אי יש ברירה (וכן מיושב מה שכתבו תוספות מהא דמוכר בה"כ ע"ת דמשני ר"מ כר"י סבירא ליה דצד א' ברבית מותר כמ"ש לקמן) ולכך ר"י לטעמיה דסבירא ליה לר"י תולה בדעת עצמו אין ברירה אם כן י"ל דנגד הלוה שהוא המוכר הוי תולה בדעת עצמו אם יפדנה כיון דמסלק בע"כ דלוקח וכיון דתולה בדעת עצמו אין ברירה לא הוי לוה ברבית ממילא לא חשיב רבית קצוצה דחשיב כלא קיבל המעות בהלואה מעולם כיון דאין ברירה רק בתורת מכר. ואף דנגד הלוקח הוי תולה בדעת אחרים מ"מ כיון דלגבי לוה לא הוי הלואה לא הוי רבית קצוצה ולכך סבירא ליה לר"י שם דלר"י צד אחד ברבית מותר ורבא לטעמיה אליבא דר"י מ"כ דבע"מ להחזיר הוא דשרי ר"י כנ"ל. וממילא מיושב רבינא לעיל פריך לר' יוסף הרי משכנתא בלא נכייתא דאין מוציאין דר' יוסף סבירא ליה בערבון וכתבו תוספות גטין כ"ו דמחלק גם כן בין תולה בדעת עצמו עיין שם. ואם כן לדידיה הוי רק רבית דרבנן צד אחד כיון דלגבי' למה אין ברירה כנ"ל. דהך סברא דאמר גמרא לעיל דף ס"ה מה חזית דבתר דידך זיל כו' הוא רק דרבנן אבל מן התורה, לא כנ"ל. אבל רבינא בעצמו סבירא ליה יש ברירה. דלענין הצד מכר שיכול לחול הקנין אז אינו צריך לברירה וחל מיד. משא"כ צד הלואה שיחשב רבית קצוצה אינו יכול לחול אז כשישלם ויפדנה רק למפרע שייך אין ברירה כמ"ש רשב"א החילוק בין ע"מ כו' לשאר תנאי עיין שם כנ"ל:
גם י"ל דס"ל לרבינא בהא דאת ונולא דהוי שנוי בשליחות שאמרה לקנות לגמרי וקנה על תנאי ובטל לגמרי והוי הלואה לא צד אחד. או דאין שליח לדבר עבירה כיון דעכ"פ מדרבנן אסור כנ"ל. ומדברי רש"י ז"ל שכתב שלא פירש רק ירד ואכל משמע דהפי' לעיל משכנתא בלא נכייתא היינו שלא אמר בנכייתא אבל לא פירש כלל שיאכל בחנם בלא נכייתא. אבל פירש הוי רבית קצוצה גם בשדה וכרם. וי"ל הטעם אף שפסק שמא ילקה כמ"ש רש"י לעיל מ"מ ספק הזה שוה למכור והוי ממון גמור כמו ט"ה דכתובה דחייבינן זוממין לשלם משום שיוי הספק למכור כנ"ל. והוי רבית קצוצה כנ"ל מה שאין כן בלא פירש רק הניחו לאכול דהוי רק כאינו מקפיד ונותן לו אז כל עת שאוכל פירות שפיר הוי רק ספק דהא למכור אינו יכול שזה יכול למחות בכל שעה ולא קני שיוכל למכור רק מ"מ הוי לרש"י רבית ועכ"פ הוי ספק בשעת הלוואה ולא קצוץ. וכן בבית כה"ג שלא פירש בלא נכייתא רק סתם גם כן לרבה בר הונא לאו ריבית קצוצה הוא ולא קשה מבתי ערי חומה דשם שפיר בלא נכייתא דהא פטרתו תורה ממילא ריבית גמורה כו' ולרבינא גם זה ריבית קצוצה. ורק לענין לשכור בפחות ובנכייתא מחלק רש"י בין בית לשדה כו' דיליף משדה אחוזה רבינא לקמן דהספק אף ששוה יותר מ"מ כמה שמסכימים ליתן חשיב שויו בכך. בזה דוקא שדה מה שאין כן בית שודאי לא ילפינן וחשוב בפחות כנ"ל. מה שאין כן לענין בלי נכותא כלל אין חילוק בין בית לשדה שהספק גם כן שוה. רק באכל סתם ולא פירש דלא חשיב קצוץ רק כעין ריבית מאוחרת רק דשם אחר הפרעון וכאן בשעה שחייב ואגר נטר רק בלי קצוצה פליגי כנ"ל:
אולם רש"י ז"ל כתב להדיא לעיל ס"ב ע"ב אהא דמשכנתא בלא נכייתא אין מחזירין דאבק ריבית הוא משום דזימנין שאין עושה פירות לאו ריבית קצוצה הוא עיין שם. אם כן ע"כ הפירוש כאן דמספקא אי משום דלא קץ וממילא בנכייתא גם כן יש חילוק בין בית לשדה או דאף דלא קץ חשיב רבית קצוצה כשאוכל בשביל המתנת המעות וממילא אין חילוק בין בית לכרם דעכ"פ אחר כך דסבר יש פירות ואוכל הוי רבית קצוצה. ולעיל דפריך רבינא ע"כ אליבא דתלי' בק"מ ואיהו לא ס"ל הכי. או דס"ל שאלו אמר בהדיא שמוחל הפירות בתורת רבית הוי אבק רבית ואין מוציאין. רק באכל סתם ולרוב הפוסקים אף באומר אכול חייב לשלם דהכונה ע"מ לשלם מכ"ש כאן דאסורא הוא וכיון דהדין הלוהו ודר חייב לשלם אף בלא קיימא לאגרא ונהי דהוי אבק רבית. אבל עכ"פ אכיל סתם סתמא ע"ד לשלם וממילא שפיר חשיב ואפיק פירי כנ"ל. גם טפי משיעור זוזי כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |