שיטה מקובצת/בבא מציעא/סז/א

שיטה מקובצת בבא מציעא סז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רבא הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן ובעאי לאותוביה אונאה ואודיק חזיתן אילונית. פירוש אמר רבא היינו יושבין לפני רב נחמן כי אמר זביני מחילה בטעות הויא מחילה ובקשתי להשיבו שהרי אונאה מחילה בטעות הוי ולא הויא מחילה דאמר רבא אונאה יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה וכיון דמחזיר אונאה לא הויא מחילה אלא הבטתי וראיתי שאילונית מסייע לרב נחמן שכן הנושא אילונית ולא הכיר בה אין לאותה אילונית לא כתובה ולא מזונות לא פירות וכו' דאילונית מחילה בטעות הויא למחר ולפיכך שתקתי ולא השבתי לו תשובה. ומאי משמע דהאי אודיק כאדם שמביט ממעלה למטה דהנך שבוייתא דאתיין לנהרדעא אותבינהו בי רב עמרם חסידא אודיק חדא מינייהו מפומא דאגרא ונפל נהורא כולה שמעתא בעשרה יוחסין. ובאלו טריפות ההוא גדיא דהוה בי רבינא דאודיק שעוי מפומא דאגרא מארובה של גג. ה"ר צמח בר פלטוי גאון ז"ל בתשובותיו סימן ש"מ.

ההיא איתתא דאמרה לההוא גברא זיל זבין ארעא מקריבאי אזל זבן לה אמר ליה מוכר פירוש בשעת מכר אי מתרמו לי זוזי מהדרנא לי נהלי לארעא אמר ליה את ונוולא אחי. אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר כל את ונוולא אחי סמכא דעתיה דמוכר ולא גמר ומקני אלא בהאי תנאה כלומר ותנאו קיים. ובודאי שאלו אמר המוכר כן בניחותא פשיטא דמהני ואף על גב דלא אמר על מנת כיון דהוה בשעת מכר וכדכתיבנא לעיל אבל משום דאמר באתמהא וכאלו אינו רוצה אלא ברצונו של שליח ובהודאתו איצטריך למימר דאת ונוולא אחי הודאה היא וכתנאי גמור. ואם תאמר והא אסמכתא היא והיכי מהני ליה תנאי למוכר. ויש לומר דהא ליתא חדא שאין לשון אסמכתא אלא באומר אם לא עשיתי דקניס נפשיה אבל באומר אם עשיתי ליכא אסמכתא. ועוד והוא הנכון בכאן דכל לגבי הכא לזכות באסמכתא הוא דלא קני אבל במשייר לעצמו בהקנאתו ליכא אסמכתא אלא נותן על תנאי הוא דלא קני וזה ברור. הריטב"א ז"ל.

הר"מ במז"ל כתב שהרי לא סמכא דעתו של קרוב זה על דברי השליח שהשליח לא השיבו תשובה ברורה ונמצא שלא גמר והקנה. הרמ"ך ז"ל. וימצאנו בספרים מדויקים מספרי הרמב"ם ז"ל שהרי סמכא דעתו וכו'.

את ונוולא אחי וכו'. כתב ה"ר צמח בר פלטוי גאון בתשובת שאלה וזה לשונו: וששאלת מה פירוש את ונוולא אחי אמר לה קרוב הוא שלך את ונוולא את והוא כך אומר בפרק המפלת ותניא משום רבותינו העידו על הסנדל שצריך צורת פנים ואמר רב ביבי אמר רבי יוחנן מעדותו של רבי נחוניא נשנית משנה זו אמר רבי זירא זכה בה רב ביבי בשמעתיה אנא ונוולא הוה יתיבנא קמיה דרבי יוחנן כי אמרה להאי שמעתתא קדים אף הוא אמרה וזכה בה ונוולא אני והוא בלבד. וכן בפרק מי שאחזו יומא חד הוה יתיב איהו ונוולא בביתא ושלמה לאשמדאי בלבד ואמר ליה שלמה לאשמדאי כתיב כתועפות ראם לו ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת וכו' עד כאן בסימן של"ט.

ארעא הדרא פירי מאי. סוגיא זו דחקתו לרש"י לפרש לעיל טעמיה דרב נחמן דאמר הדרא ארעא והדרי פירי משום דהוי רבית קצוצה דמשמע הכא דפירי אי הדרי הדרי מטעם זה אבל על כרחך אי אפשר לומר כן וכו' כמו שכתבו התוספות. הרא"ש.

ארעא הדרא לכי מהדר ליה זוזי פירי דאכל לוקח בינתים מאי. פירוש קמיבעיא משום דבתחלתו מכר גמור כמעכשיו היה על מנת שתחזור ותקנהו לו כשיתן לו דמים וכמתנה על מנת להחזיר וכדפרישנא לעיל אליבא דרבא וקמיבעיא לן אליבא דרבנן דפליגי בהדי רבי יהודה במכר על מנת להחזיר. ואם תאמר ולמאן קא בעינן אי לרבי יהודה משרי שרי. ואי לרבנן אסור הוא וכרבית גמורה כדכתיבנא לעיל. יש לומר דלעולם לרבנן והיינו דמיבעיא לן דדילמא לא אמרי רבנן אלא בבית שפירותיה ודאין ודומיא דבית בבתי ערי חומה אבל בשדה שפירותיו ספק מיסתייה דליהוי אבק רבית וכיון דאכלינהו לא הדרי דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים ורבה בר רב הונא ורבא אמרי דבשדה אבק רבית בלחוד הוא ולא הדרי ובעא מיניה אביי מרבא משכנתא בלא נכייתא מאי פירוש דשדה דאי דבית פשיטא דרבית קצוצה היא. הריטב"א.

וזה לשון הרשב"א: אמר ליה אביי לרבא משכנתא מאי. כלומר משכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא דומיא דזביני דאת ונוולא. ואהדר ליה דמשכנתא כי האי נמי אינה רבית קצוצה ואינה יוצאה בדיינים. עד כאן.

הכא נמי לא קץ ליה. פירש רש"י ז"ל לא קצץ לו בפירות שיאכל הפירות בשכר מעותיו אלא שמשכן לו סתם והוא אוכל פירות והקרן קיים הרי זה כקוצץ בפירוש וסתמו כפירושו. והנכון לפרש דבמכר טעמא מאי משום דלא יהיב ליה דבר קצוב דאפשר דלא הוה ליה רווחא ושיהא ההוצאה יתירה על השבח והכא נמי משכנתא דשדה וכרם אין שבחו קצוב דאפשר דלא עבדא כלל או דלא עבדא טפי מן ההוצאה. או דילמא התם זביני והכא הלואה. פירוש דבזביני הוא דשריא היכא דלא קץ ליה דאיכא תרתי למעליותא אבל הכא דבהלואה היא אף על גב דלא קץ ליה והוו הפירות בספק מכל מקום כל היכא דאיתנהו רבית גמורה נינהו והדרי. ואמר ליה דהכא נמי כיון דלא קץ ליה אבק רבית בלחוד הוא. וכתב רש"י דפליגא אדרב נחמן דאמר הדרא ארעא והדרי פירי. ויש לומר דלא פליגא דהתם הלואה בלא משכנתא היא וכיון דאסמכתא לא קניא פירי לאו דידיה נינהו וגזל הוא דבהלואה מחילה בטעות לא הויא מחילה. הריטב"א.

אמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי. פירוש דמכר על מנת להחזיר צוה להחזיר הפירות משום רבית קצוצה דלא כרבה בר רב הונא דקסבר דרבנן לא שני להו בין מכר על מנת להחזיר דבית או דשדה וכיון דבמכר עבד הכי כל שכן במשכנתא בלא נכייתא דהויא לה רבית קצוצה אפילו בכרם והילכתא כוותיה דבתרא הוא. הריטב"א ז"ל.

וזה לשון הרשב"א ז"ל: הא דאמר רב פפי חשיב רבינא ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. פירשה הראב"ד ז"ל במשכנתא אבל בזביני כעובדא דאת ונוולא מודה הוא דאינה רבית קצוצה דכל בזביני ליכא רבית קצוצה ובמתניתין דנסיב אבק רבית באכילת פירות. והביא עוד ראיה דהא צד אחד ברבית הוא ולרבי יהודה מותר אפילו לכתחלה ואי אפשר לומר כן שיהא לרבי יהודה מותר גמור ולרבנן רבית גמורה דאי אפשר שיהא הפרש גדול כל כך ביניהם. ואין דבריו מחוורים כאן חדא דקא אמרינן חשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא ורבה בר רב הונא גופיה לא אמר כלום במשכנתא אלא בזביני ולא הוה ליה למימר אלא דלא כרבא דהא מודה הוא בעיקר מה שאמר רבה בר רב הונא דהיינו זביני. אלא דאפשר לדחוק ולדחות בזו דכיון דרבא תלי להו בחד טעמא ותלי לה בדרבה בר רב הונא משום הכי אמר דלא כרבה בר רב הונא. ומיהו אכתא קשיא ואם איתא מאי קמיבעי להו פירי מאי רבית קצוצה היא או לא פשיטא דאינה רבית קצוצה ומדרבי יהודה נשמע לרבנן ואם תאמר דמספקא להו טעמא דרבי יהודה דדילמא אף לדידיה רבית קצוצה היא דלא פליג אלא ברבית על מנת להחזיר וכרבה דאוקי פלוגתייהו בהכי אם כן אף אנו אין לנו ראיה מכאן דרבינא לא אמרה בזביני דדילמא אף רבינא אית להו כרבה. ועוד דבהדיא אשכחן תנא בערכין דאמר בבית בבתי ערי חומה רבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה וגרסינן בירושלמי כאן התירתה ולא במקום אחר. והרב זרחיהו הלוי פירשה בהפך וכתב דדוקא בזביני הוא דחשיב ואפיק ודלא כרבה בר רב הונא אבל משכנתא אפילו באתרא דמסלקי לרבינא ליכא משום רבית קצוצה מדאמרינן בריש פירקין והא משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדיננו אין מחזירין ממלוה ללוה וסתמא קאמר אלמא לדידיה משום משכנתא ואפילו בלא נכייתא אין מחזירין. וגם זה אינו מחוור דאם כן מאי קבעיא מיניה אביי מרבה משכנתא מאי דכיון דאפילו בזביני ליכא משום רבית קצוצה כל שכן במשכנתא אלא ודאי משמע דלכולי עלמא טפי חמירא משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי מזביני וכן בדין. ודוחק הוא לומר דרבינא בלחוד הוא דאית ליה הכי ואנן לרבינא הוא דקאמרינה דהא האי דריש פירקין לרב אשי הוא דקאמר ליה ובדרך פשיטותא הוא דקאמר ליה והא משכנתא בלא נכייתא דבדיננו אין מחזירין דמשמע דליכא מאן דפליג דאי לא מאי קושיא דילמא רב ספרא דקאמר ליה להאי לא סבירא ליה הכי אלא ודאי משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי לא קילא מזביני דאת ונוולא ואפילו לרבינא והאי דלעיל באתרא דלא מסלקינן היא וכדכתיבנא לעיל בדוכתא משמו של הראב"ד ועיקר והנכון שבזו דרבינא בין בזביני כי הני בין במשכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא קאמר ובין בהא ובין בהא חשיב ואפיק פירי וכן דעת הריא"ף ועיקר. עד כאן.

והריא"ף כתב בתשובה וזה לשונו: מועתק מלשון ערבית. מה שאמרו עביד רב פפי עובדא וחשיב ואפיק פירי וכו' אין זה במכירה בהמתנה אלא במוכר על מנת שתחזור לו לפי שהמכירה בתנאי החזרה תחזור להיות כדין הלואה לפי שממונו הוא חוזר אליו ונמצא אוכל הפירות בחנם ואין זה המכר שאמרנו בו שהוא אבק רבית לא אמרנו כן אלא במכר שתהיה בו התוספת לסיבת ההמתנה. ומשכנתא בנכייתא אינה מותרת לכתחלה אלא אליבא דרבינא דהוה אכיל בנכייתא ולא אצל זולתו הלא תראה שרב אשי הוא בתרא כרבינא ודעתו בה שהיא אבק רבית באמרו כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא מאי טעמא אבק רבית הוא וכו' והואיל והדבר כן כל מה שתראה בתלמוד נוטה להיתר אינו אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא הלא תראה שרב אשי שאמר שהיא אבק רבית היא עצמו האומר סתם משכנתא שתא וכו' להודיע שאנחנו נמנע ממנה לכתחלה אבל דיעבד מה שעשה עשוי ולא נוציאנו ממנו זהו מה שנראה לי אחר העיון. עד כאן.

וזה לשון הראב"ד: ונראה לי דהא דחשיב רבינא ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא לאו אזביני קאי אלא אמשכנתא דאביי דאיבעיא ליה משכנתא מאי אליבא דרבה בר רב הונא איבעיא ליה והוא הוה מאריה דעובדא. ופשטו ליה דבמשכנתא נמי הכי סבירא ליה משום דלא קץ ליה דלא קאמר לו הלויני ואכול פירות בשכר מעותיך אלא משכונה סתם היא. ואפשר דמנכה ליה מה שיאכל ואפילו משכנתא בלא נכייתא נמי אבק רבית הוא לדעת רבה בר רב הונא ולדעת רבה דסבר לה כוותיה ורבינא לא סבירא ליה הכי אלא משכנתא בלא נכייתא רבית קצוצה היא. מיהו דוקא באתרא דמסלקי כדכתיבנא בריש פירקין אבל באתרא דלא מסלקי כמכר הויא ואבק רבית הוא. ובנכייתא שרי למיכל לכתחלה דרבינא גופיה קא אכיל וכן כל הנהו שמותתא דלעיל פעמים ששניהם אסורים. ומשכן לו בית ומכר לו בית כולם כיון דעל ידי מכירה הן אבק רבית הוו דמי איכא מידי דלרבי יהודה מותר לכתחלה ולרבנן מוציאין בדיינים. וכן נראה לי בהלוהו ודר בחצרו אבק רבית הוא ולא עוד אלא הלויני ודור בחצרי בחצר דלא קיימא לאגרא לאו רבית קצוצה היא דמאי קייץ ליה והא לא חסריה ולא מידי ואי בחצר דקיימא לאגרא כי אמר הלויני ודור בחצרי רבית קצוצה היא ולא עוד אלא דחמיר נמי ממשכנתא דאלו התם איכא דוכתא דשריא בנכייתא ואלו הכא לא ישכור הימנו בפחות קאמרינן וטעמא דמילתא משום דמשכנתא אית ליה אחריות על אותו קרקע וכזביני דמי דהא מיניה קא גבי זוזי ולא מצי לדחויי לארעא אחריתי מה שאין כן בהלויני ודור בחצרי שלא בדרך משכונא. דבהלוהו ודר בחצרו נמי דאמרינן דאבק רבית הוא דוקא בחצר דלא קיימא לאגרא אי נמי דקיימא לאגרא ובתר הלואה אמר ליה דור בחצרי חנם אבל אי קיימא לאגרא ודר בה שלא מדעתו אפוקי נמי מפקינן ולאו משום רבית אלא משום גזל דכיון דלאו מדעתיה דר ביה גזל הוא כן נראה לי בכל אלה. וה"ר יצחק ז"ל כתב בהלכותיו כך דהלוהו ודר בחצר אבק רבית הוא וכיון דאבק רבית הוא פרע ליה כל מאי דאוזפיה דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ולא חלק בדבר. ואני איני אומר כן דכי אמרינן הני מילי במשכנתא דאדעתא דארעא נחית וברשותא דמרה נחית ליה וכי מסלקינן ליה בלא זוזי או מנכינן ליה מאי דאכל אפוקי מיניה הוא אבל הכא מאן אחתיה לגוה והוא מנפשיה נחית ולאו אדעתא דמשכנתא הילכך אי לא פרעיה מנכה ליה מאגריה ואי פרעיה ודאי תו לא מפיק מיניה. ודוקא בחצר דלא קיימא לאגרא אי נמי בדקיימא לאגרא ואמר ליה דור בחצרי דמדעתיה דר ביה כדכתבינן. גם יש לומר שאין בית דין כופין למלוה לנכות גם לא ללוה לפרוע ואם רצה המלוה לעמוד בחצר עד שיפרענו אין כופין אותו לצאת וכן הסכים ה"ר אפרים. ואני אומר נראין הדברים בשאמר לו דור בחצרי חנם כל ימי שהלואתך אצלי דהיינו סלוקיה אבל אם אמר לו דור בה שנה או שתים אינו רשאי להחזיק בה צד שיפרענו ואם עשה כן הרי זו גזלה ומוציאין ממנו שכר. ומשכנתא בנכייתא באתרא דלא מסלקי קיימא לן כרבינא דאכיל ואף על גב דרב כהנא ורב פפי ורב אשי לא אכלי בנכייתא אינהו דמחמרי אנפשייהו ורבינא דעבד עובדא בנפשיה מיניה גמרינן למעשה ולא כדברי הרב שכתב דלית הילכתא כרבינא משום דהנך פליגי עליה והוי יחיד אצל רבים ולאו מילתא היא ואם אמרו רב כהנא ורב אשי אמרי לא ניכול איניש בנכייתא היה כדבריו אלא לא אמרו אלא דלא אכלי בנכייתא אחמורי הוא דמחמרי אנפשייהו והכי איתא בשמעתא לקמן האי משכנתא באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכייתא ואי צורבא מרבנן הוא בנכייתא נמי לא ניכול אלמא חומרא בעלמא הוא ולצורבא מרבנן דמחמיר אנפשיה כרב כהנא ורב אשי והשתא נהוג עלמא למיכל בנכייתא באתרא דמסלקי הוא דכלהו משכנתא פסקי להו זמן דלא מצי פריק ליה עד זמן ידוע ופוק חזי מה עמא דבר. עד כאן.

וזה לשון הרמ"ך: משקלא וטריא דלעיל בפירקין דאמר ליה רבינא לרב אשי הרי משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדיננו אין מחזירין וכו'. משמע מהכא דמשכנתא אפילו בלא נכייתא לא מפקינן פירי מיניה דמלוה בדיינין ורבינא דהוא בתרא קאמר לה והכא אמרינן דחשיב רבינא ואפיק פירי במשכנתא בלא נכייתא. ומצינן למימר דבהלוהו ודר בחצרו הוא דקאמר דאין מוציאין. ולא נהירא דהא אהדר ליה רב אשי אינהו בתורת זביני אתו לה אלמא בהלויני ודור בחצרי נמי קאמר הכי דאין מוציאין. ותמיהא לן הא דקאמר מר בריה דרב יוסף האי משכנתא באתרא דמסלקי כל אימת דמייתי לוה זוזי מאי איריא מסלקי ליה אפילו בלאו הכי נמי אבק רבית הוא למר כדעתיה ולמר כדעתיה. לכך נראה לומר דבמשכנתא בלא נכייתא קמיירי ואפילו הכי כיון דמצי מסלק ליה כל אימת דבעי להו רבית קצוצה היא אפילו במשכונת בית וכיוצא בה דהא אפשר דלא אכיל בה כלל להרמב"ם. ועוד הורו רבותי שמשכונא שדה אפילו בשעת ההלואה ואפילו בלא נכייתא אבק רבית היא ואינה יוצאה בדיינים כיון שאין פירותיו מצויין בשדה בשעת ההלואה. עד כאן. נראה מדבריהם דאי משכן גביה שדה אילן או שדה לבן בקמתה שרבית קצוצה היא ואותם פירות יוצאין בדיינין. עד כאן.

וזה לשון תלמיד הר"ף ז"ל: ואם תאמר קשה דרבינא אדרבינא דלעיל אמר רבינא הרי משכנתא בלא נכייתא וכו'. ויש מתרצים דתרי רבינא הוו אחד בימי רב יוסף והיינו הך דהכא ואחד בימי רב אשי והיינו האי דלעיל והכי משמע בפרק אלו טרפות גבי סביך בבשרא. ועור נראה לרבינו תם לפרש דלעיל דבהלואה ודאי אין מחזירין והכא מיירי בעובדא דרבה בר רב הונא דהאי דאת ונוולא אחי דהיינו מכר ומשום הכי אפיק פירי דמשום מאי אית לך למימר דלא הדרי פירי אי משום אבק רבית הרי לא אכלם בתורת רבית אלא בתורת מכר ואי משום מחילה היינו מחילה בטעות דלא הויא מחילה. ואם תאמר והא פירשנו לעיל כיון דבתורת מכר באו לידו מתחלה דהויא שפיר מחילה. ויש לומר דשאני התם משום דפירש לו בהדיא בשעת המכר שהיה מוכר לו הפירות אבל הכא מוכר לו הקרקע סתמא ולעולם היה בדעתו שתחזור לו הקרקע כשיביאו לו המעות ואם כן היינו מחילה בטעות. עד כאן.

ובשיטה כתוב וזה לשונו: ולי אני זעירא דמן תלמידייא חזי דרבינא פליג בזביני וכל שכן במשכנתא דהלואה גמורה היא ולית הלכתא כוותיה לא בזביני ולא במשכנתא דהאי רבינא לאו רבינא דסוף הוראה הוא שהרי רב פפא תלמידו של רבא הוה ורב כהנא שהיה תלמידיה של רבא רבו של רב אשי הוה כדאמרינן בעלמא אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא ולא יתכן שרב פפא יביא עובדא דרבינא דהוה תלמיד חבר לרב אשי. ואל תתמה דודאי תרי רבינא הוו והכין אמרו בתוספות פרק אלו טרפות גבי אמר רבינא והוא דסביך בבשרא. וכתב רב שלום גאון דלית הלכתא כוותיה משום דלאו רבינא דסוף הוראה הוא מדאשכחן רב יוסף דפליג עליה. וכן לעיל פרק אלו מציאות אמר רבינא שמע מינה גלימא מכריז רבא אמר אפילו תימא וכו' אלמא דאיכא רבינא דהוה קשיש מרבא. לפיכך אני אומר הלכתא כרב אשי במשכנתא בלא נכייתא דאבק רבית הויא וכמו שאמר רבה לעיל כיון דלא קץ לא וכל שכן בזביני כרבה בר רב הונא וכרבא. ע"כ.

הא דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי לא מפקינן מיניה. לומר דאבק רבית הוא על כרחך בלא נכייתא קאמר ותדע דהא כולה שמעתין בתר עובדא דאת ונוולא ובתר משכנתא דבעא מיניה אביי מרבא גרירא והנהו בלא נכייתא נינהו. ועוד דהא פשיט ליה רבא לאביי דמשכנתא בלא נכייתא כיון דלא קץ ליה אבק רבית בלחוד הוא וכן פירשה הרב בהלכות בלישנא בתרא. הרשב"א.

וזה לשון הריטב"א: אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו'. פירש הריא"ף דהאי משכנתא דאיירי הכא דחשבינן לה אבק רבית בלחוד כדמפרש ואזיל משכנתא בנכייתא היא דאלו בלא נכייתא הא אמר רבינא דרבית קצוצה היא. וליתא שהדבר למד מעניינו הכתוב למעלה דבמשכנתא בלא נכייתא איירינן מדלא מפרש לה וכן פירש רש"י. ומאי וקשה ליה מדרבינא לא קשיא כלל דהא משמיה דרבא אמרינן לה ורבא אמר לעיל משכנתא דכרם בלא נכייתא אבק רבית משום דלא קץ ליה והכא במשכנתא דכרם איירינן כהנהו דלעיל ואם איתא לפירוש דמרן אית לן למימר דהא מיירי במשכנתא דבית דההוא ודאי אפילו בנכייתא אבק רבית היא לכל הפחות כדברי רש"י והרמב"ם דאלו משכנתא דכרם בנכייתא שריא לגמרי ורבא גופיה שרי לה לקמן בנכייתא דקאמר לא ליכול איניש אלא בנכייתא ולא אפליגו עלה אלא לצורבא מרבנן. והנכון דבמשכנתא דכרם בלא נכייתא קמיירי ואליבא דרבא דסבר דהוי אבק רבית ונפקא מינה לדידן למשכנתא דבית לדעת הרמב"ם ורש"י שסוברים שהיא אבק רבית בנכייתא. ומיהו קשיא לי האי נכייתא אי מהניא לגמרי מהניא ואי לא הא מאי דאכיל רבית קצוצה בהלואה היא. ונראה דמשכנתא דבית אפילו בנכייתא רבית קצוצה אבל בקיצותא הויא אבק רבית. עד כאן.

באתרא דמסלקי. פירש רש"י דאלו באתרא דלא מסלקי הכל מודים דשריא לגמרי. ואינו מחוור דאדרבה טפי קץ ליה באתרא דלא מסלקי. ולקמן גורס רש"י באתרא דמסלקי לא ליכול אלא בנכייתא ופירש דטעמא דאלו באתרא דלא מסלקי הוי כמכורה אצלו ובלא נכייתא נמי אכיל. וליתא אלא נקט אתרא דמסלקי לרבותא דאפילו ההיא לא אכיל אלא בנכייתא. ואיכא נוסחי דגרסי התם אתרא דלא מסלקי והיא נכונה יותר כדמוכח לקמן וקשיא על רש"י. ולההיא נוסחא נקטיה לרבותא דאפילו ההיא בנכייתא מיהת אכיל בכרם. ונראה דלא אמר רבינו אלא בכרם דאלו בבית משכנתא בלא נכייתא אסירא אפילו באתרא דמסלקי. הריטב"א. ולקמן נאריך עוד בזה בסייעתא דשמיא.

ולא מחשבינן משטרא לשטרא. פירוש אם היו לו שתי משכונות מאדם אחד וממשכונא אחת אכל יותר ממעותיו ומן האחרת לא אכל כדי מעותיו אין מחשבין מותר של זו כנגד חסרון של זה ומסלק אותו משתיהם שהרי אכל שיעור זוזיה משתיהם אלא זו שלא השלים כדי מעותיו אוכל והולך עד שישלם. הראב"ד ז"ל.

כתב הריטב"א וזה לשונו: ולא מחשבינן משטרא לשטרא. קשיא לי ומאי שנא דמחשבינן מההוא שטרא גופיה וכי אין שעבוד הקרן של שטר זה קיים כשעבוד של שטר אחר. והנכון כדכתיבנא בחידושין דרבא דכיון דאכל סתם אנן מתשבינן כל מאי דאכל מקרנא מה שאין לומר כן על שטר חוב אחר שיש לו דודאי לאו מההוא אכל ורב אשי השיב דודאי אפילו בהא נמי אנן סהדי דפירא אכל וכיון דכן לא מכפינן ליה מידי אפילו מקרנא דהאי שטר והלכה כמותו. וכיון דכן אליבא דרב אשי משכנתא דאית בה אבק רבית יכול למחות בו הלוה שלא יאכל פירות באיסור כיון דאי אכיל לא מצי מפיק מיניה ואף על גב שקבע זמן לא מועיל לו כלום ובית דין חייבין למחות בידו ואם אכל בתר כן משלם מדין גזל וממשבינן ליה אפילו בשטרא אחרינא. ומכל מקום כופין אותו לפרוע מיד שלא קבע זמן אלא על דעת שיאכל פירות. ונראה דלהכי נקט הכא רב יוסף אתרא דמסלקי משום דלדידיה אתרא דלא מסלקי בלא נכייתא רבית קצוצה היא ולא אמר לעיל דהוי אבק רבית אלא באתרא דמסלקין דומיא דזביני בתנאי ואפשר דהיינו דקרינן ליה לעיל דלא קץ מפני שיכול לסלקו כל זמן שירצה. עד כאן.

אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה וכו'. יש מי שפירש לא מסלקינן ליה בלא זוזי כלל ולומר דדוקא אכל שיעור זוזיה הא פחות מכאן קצת מחשבין ליה דהא לא מסלקינן ליה השתא לגמרי בלא זוזי ולא עוד אלא אפילו אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה לגמרי בלא זוזי כלל וכלל אלא בית דין מנכין לו לפי ראות עיניהם והשאר נותנים לו ומסלקינן אותו וכן כתב הרמב"ם ואין דברים אלו מתקבלין על הלב דכל שאתה מסלקו בלא כל זוזיה ואפילו מנכה זוז אחד אתה מוציא ממנו אותו זוז שאתה מגרע מחובו ומסלקו בלא אותו זוז וכן פירש רש"י. וכן עיקר.

עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים. ואיכא למידק דהא רבינא מחמיר טפי מרבא דאלו לרבא משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקין אבק רבית הואיל ולא קץ וכדאהדר ליה לאביי ולרבינא רבית קצוצה דהא חשיב ואפיק פירי ורב אשי מחמיר טפי מרבינא דאלו רבינא גופיה אכיל בנכייתא ואפילו באתרא דמסלקי כדאיתא לקמן ורב אשי אסר ואם כן היאך אפשר דבאתרא דמסלקי בלא נכייתא אפילו לרבינא רבית קצוצה ולרב אשי דמחמיר טפי אבק רבית. ויש מפרשים דרב אשי לאו אההיא משכנתא קא מהדר ולאו בדידה עבד עובדא אלא אדינא דקאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא קא מהדר והכי קאמר לדידי רבית קצוצה היא ואפילו אכל טפי מפקינן מיניה אבל לדידך דחשבת ליה אבק רבית אפילו אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ועבד רב אשי עובדא באבק רבית דעלמא אפילו ביתומים קטנים כגדולים. ואינו מחוור דמדקאמר הכא סתם עבד רב אשי עובדא בודאי בהאי עובדא משמע כלומר במשכנתא דאיירי בה. ולי נראה דרב אשי מחמיר טפי מרבינא בחד צד ומיקל טפי מיניה בחד צד ואלו לרבינא כל בנכייתא משרא שרי ואפילו לצורבא מרבנן ואיהו גופיה נמי אכיל ואלו לרב אשי צורבא מרבנן אסיר בכלהו ואפשר דאפילו לכולי עלמא נמי אסור דאבק רבית הוא לדידיה. ומיקל מרבינא בחד צד דאלו לרבינא באתרא דמסלקי בלא נכייתא רבית קצוצה ולרב אשי אין לך משכונא וזביני קרקע אסורים דבר תורה אלא כולן אבק רבית נינהו הואיל ולא קץ וכרבא וכרבה בר רב הונא. ורבא נמי על כרחך מחמיר טפי בחד צד מרבינא ומקיל טפי מיניה בחד צד דאלו לרבא באתרא דמסלקי אפילו בלא נכייתא אבק רבית ולרבינא רבית קצוצה ואלו בנכייתא לרבא אסור לצורבא מרבנן ורבינא גופיה אכיל בנכייתא אלמא בין לרבא בין לרב אשי אין לך במכר קרקע ובמשכונא רבית קצוצה ושמא יצא להם זה מבית בבתי ערי חומה וכתנא דמתניתין דערכין פרק המוכר שדהו בשעת היובל דקתני בית בבתי ערי חומה הרי זה כמין רבית ואינה רבית ואף על גב דאוקים לה כרבי יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר סבירא ליה דהלכתא כוותיה הואיל וסתם מתניתין דהתם כוותיה ואף על גב דפליגי עליה רבנן בברייתא הוה ליה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם מתניתין אלא דמחמרי בה שלא לעשות כן לכתחלה כל שהוא אוכל בלא תנאי נכייתא לחוש לדברי חכמים דפליגי עליה בברייתא ואמרי רבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה וכאן התירתה ולא במקום אחר כדאיתא בירושלמי. ואף על גב דרבא אוקי פלוגתייהו בפירקין דהכא והתם בערכין ברבית על מנת להחזיר דמשמע לכאורה דצד אחד ברבית לדידיה אסור לכולי עלמא ולא פליגי ביה כלל אלא לכלהו אסור ובחד גוונא ועל כרחך לתנא דברייתא צד אחד ברבית אסור דבר תורה דהא אפילו בעל מנת להחזיר רבית גמורה היא להם אלא שהתורה התירתה כאן וכל שכן באוכל בלא תנאי וכיון שכן אפילו לרבי יהודה רבית גמורה היא. לא היא דעל כרחך לרבא אי אפשר לומר כן דהא משמע לעיל דכרבה בר רב הונא סבירא ליה דאמר דאבק רבית הוא ואפילו במשכנתא בלא נכייתא ובאתרא דמסלקי אהדר ליה לאביי דאבק רבית הוא אלא לעולם לרבי יהודה צד אחד ברבית אבק רבית הוא ועל מנת להחזיר מותר ולרבנן אפילו על מנת להחזיר רבית גמורה אלא שהתורה התירה בבית בבתי ערי הומה הא בעלמא אסור וכל שכן צד אחד ברבית שאוכל בלא תנאי. וכי איצטריך רבא לאוקומי פלוגתייהו ברבית על מנת להחזיר לאו לאשמועינן בדרבי יהודה מידי בדבר תורה דלרבי יהודה דבר תורה אפילו צד אחר ברבית משרא שרי אלא לאשמועינן דלרבנן אפילו רבית על מנת להחזיר אסור דבר תורה ולרבי יהודה נמי בצד אחד ברבית אסור מדרבנן ולא התיר רבי יהודה בצד אחד לכתחלה וביתוס בן זונין לא עשה מעשה על פי חכמים אלא ברבית על מנת להחזיר. ואפשר דרבה בר רב הונא ורב אשי כאוקימתא דרבא סבירי להו דרבי יהודה ברבית על מנת להחזיר בלחוד שרי לגמרי הא בצד אחד ברבית מודה דאבק רבית הוא והלכך רבא ורב אשי דאסרי בלא נכייתא לכולי עלמא משום אבק רבית כולה כרבי יהודה אמרי לה אלא דרב אשי מחמיר טפי דלא אכיל אפילו בנכייתא. כן נראה לי. ומיהו אפילו ברבית על מנת להחזיר אסרי נמי וכדתניא לעיל במדות דרבית דרבי חייא דפעמים שניהם אסורים ועני רבא בתריה וכו' ולא אשכחן התם היתרא אלא במשלשין את הפירות וכמו שכתבתי שם ואביי דמוקי פלוגתייהו בצד אחד ברבית משמע נמי דכרבי יהודה סבירא ליה מדבעא מיניה מרבה משכנתא מהו ואמר ליה דמשכנתא נמי אבק רבית וקבל מיניה. ומיהו אבק רבית מיהא הוי ליה ודלא כרבי יהודה דאלו לרבי יהודה מותר אפילו לכתחלה שהרי אמר שכן היה עושה ביתוס בן זונין על פי חכמים וטעמא דאביי משום דמחמיר בה לחוש לדברי חכמים כדמחמרי בה רבה ורבא ורב אשי ברבית על מנת להחזיר וכדכתיבנא ורבינא סבר דצד אחד ברבית רבית קצוצה היא לכולי עלמא וברבית על מנת להחזיר פליגי ולפיכך חשיב ואפיק פירי וכלהו כרבי יהודה סבירא להו אלא דברבית על מנת להחזיר משמע דכלהו מחמרי בה. כן נראה לי הרשב"א.

וזה לשון הרמב"ן: הא דאמרינן האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי וכו'. מוקי לה רבינו הגדול בהלכות בנכייתא. ואינו במשמע. ועוד דלגירסת הספרים מותרת היא נכייתא למר בריה דרב יוסף. אלא יש לומר דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבה אמרה ורבה לטעמיה וקמשמע לן בשמעתין דאפילו באתרא דמסלקי אכל טפי לא מפקינן מיניה ורב אשי לא אודי ליה בהא אלא קאמר השתא דאמרת לומר לך דכל משכנתא דבטפי לא מפקינן כשיעור זוזי לא מסלקינן הילכך בנכייתא אי נמי באתרא דלא מסלקי ומטא זימנא לא מסלקינן בלא זוזי. ואפשר שזו היא כוונתו של רבינו דמשכנתא דרב אשי בלחוד מוקי בנכייתא ואי נמי סבר רב אשי כרבה והלכתא כרבינא דהוא בתרא. עד כאן.

הכי גריס רש"י האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא. ופירש הוא דדוקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי וכו' ויש מקשים לפירושו דאם כן כי קאמר רבא בצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול ואקשינן עליה במאי אכיל ולא אשכח ליה היתרא אלא במשכנתא דסורא בלחוד לימא אכיל באתרא דלא מסלקי ולפיכך אמרו דבאתרא דלא מסלקי גרסינן ולומר דאפילו באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכייתא וצורבא מרבנן לא משכחת ליה דאכיל אלא במשכנתא דסורא. ומסתברא כגירסת הרב וכפירושו דאי לא למה ליה למר בריה דרב יוסף למימר באידך האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה דהא לדידיה אפילו באתרא דלא מסלקינן נמי כן דכל בלא נכייתא אבק רבית הוא אלא משמע דדוקא באתרא דמסלקי הא באתרא דלא מסלקי לדידיה אפילו בלא נכייתא ניכול והא דלא משכח לצורבא מרבנן דניכול אלא במשכנתא דסורא הדין נותן דאלו לדידיה אף על גב דבנכייתא משרא שרי ואפילו לכתחלה ואפילו הכי לצורבא מרבנן אסור כל שאינו מנכה כשיעור מאי דאכל היכא דאכל בלא נכייתא כל שכן ואפילו באתרא דלא מסלקי ובנכייתא נמי מהאי טעמא נמי אסיר ליה כל שהוא אוכל פירות בפחות וחוזר וגובה כל חובו ולפיכך לא אשכח אלא במסתלק בלא זוזי דמנכה והולך עד דכלה הקרן ואתו למשרי בקציצה ולא קם כל שהוא אוכל מקצת זמן בנכייתא לחודיה. ואם תאמר אם כן מאי קאמר גבי קיצותא איכא דאמרי כל בלא נכייתא כולי עלמא לא פליגי דאסור דהא ודאי לכאורה קיצותא אתרא דלא מסלקי הוא עד דאכיל שיעור זוזיה ומסתליק דאי לא מאן שרי בקמייתא דהא אפשר דמסלק ליה תוך חמש שנים דאכיל בלא נכייתא ואשתכח דאכל באיסור אבק רבית ולרבינא רבית קצוצה אלא אתרא דלא מסלקי הוא ואפילו הכי אמרינן דלכולי עלמא בלא נכייתא אסור. יש לומר דכולי עלמא דקאמר לאו כולי עלמא ממש קאמר אלא רב אחא ורפרם דפליגי בה קאמר ויש לנו כיוצא בזה הרבה בתלמוד חדא ביבמות פרק ג' גבי יש תנאי בחליצה ואחרת ביומא פרק בתרא גבי כולי עלמא לא פליגי דמנעל הוא דהרבה כיוצא באלו. והכי קאמר כיון דרבא אסר לצורבא מרבנן מאי דשרי לעלמא אף בקיצותא ליתסר כיון דאיכא מאן דאסר. כן נראה לי. הרשב"א.

והרמב"ן ז"ל חולק וכתב דאפשר דאפילו מאן דגריס באתרא דמסלקי הוא הדין לאתרא דלא מסלקי דלא ניכול אלא בנכייתא וצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ליכול אלא להכי נקט אתרא דמסלקי לאשמועינן דבנכייתא מיהא אכיל כרבינא. ולא קיימא לן כוותיה אלא כמאן דאסר אפילו בקיצותא. עד כאן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף