אילת השחר/בבא מציעא/סז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
חידושי הרי"מ
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png בבא מציעא TriangleArrow-Left.png סז TriangleArrow-Left.png א

דף ס"ז ע"א

דלא ידע דאיתי' אונאה דמחיל גבי'. הנה כל החילוק הוא דבמכר ידע המציאות שפלוני אוכל הפירות אלא דטעה דחשב שזה מגיע לו עפ"י דין, משא"כ כאן לא ידע שבמציאות משלם יותר מהמחיר.


אכל שיעור זוזי מסלקינן לי' אכל טפי לא מפקינן מיני' וכו' אמר ר' אשי וכו' אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן לי' וכו'. צריך טעם מה סברתו של רבא כיון דאבק רבית אינה יוצאה בדיינין איך מסלקינן לי' בזה שאכל, ובריטב"א בשטמ"ק כתב דס"ל דכיון דאכל סתם מחשבינן דמה דאכל מקרנא הוא דאכל, ורב אשי פליג דאנן סהדי דפירא אכל וכיון שכן לא מנכינן לי' מידי. וצ"ע דכיון דאכל מהקרן א"כ אפי' אכל טפי למה לא מפקינן מיני' דהא התנה עמו דנותן לו השדה רק בתור משכנתא, וכיון דאחרי דאכל שיעור החוב כבר קיבל החוב ואין כבר על מה להיות ממושכן, ומה שאוכל הוא כבר אוכל משל הלוה, דהא לא נתן לו לאכול סתם את הפירות רק דנתן לו משכון ואחרי שנגמר החוב אין כבר משכון, למה לא יוציא ממנו מה שאכל אח"כ.

והי' אפשר לומר דס"ל דהוי ספק שמא אוכל בעד הקרן לכן מסלקינן לי' ולא יגבה, דהלוה מוחזק בקרקע דידי' הוא והמלוה רוצה לגבות ממנו אמרינן דלא יוציא, אבל להוציא מה שאכל יותר מהחוב דהמלוה מוחזק אמרינן דאולי באמת אכל לשם רבית, אלא דכ"ז א"ש רק להני דסברי דגם באיני יודע אם פרעתיך אינו חייב אלא היכא דהו"ל למידע, אבל להני דמחייבי באיני יודע אם פרעתיך אף היכא דלא הו"ל למידע צ"ע.


ובדיתמי וכו' אכל טפי מפקינן מיני'. ופירש"י שב"ד שבעיר אביהם של יתומים והרי הם שליטים לעשות משפט והם לא מחלו על העודף שאכל והו"ל כמאן דסלקוה משעתא דאכל שיעור זוזי. יש לעיין למה הוצרך לזה תיפו"ל דהיתומים לאו בני מחילה נינהו, אלא דיש לומר דאפי' קטנים דהגיעו לכלל הפעוטות דמבואר בגיטין דף נ"ט דמחילתם מחילה מ"מ הב"ד אינם מוחלים, וזה שהוצרך רש"י לומר דהם שליטים לעשות משפט, משום דרוצה לומר דאפי' יתומים דבני מחילה נינהו והא מיירי אפי' דאין להם אפוטרופוס וכיון שאינם מוחים הוי כמחילה ולמה אפשר להוציא ממנו מה שאכל, ע"ז כתב משום דהב"ד שליטים לעשות משפט ולא מהני מחילה של היתומים דב"ד אינם מוחלים.

והנה מש"כ רש"י דב"ד אינם מוחלים אין הכונה משום דחסר מחילה בפועל מהם, אלא דהוי כאילו ב"ד אומרים שאינם מוחלים, דבאמת אי"צ מחילה בפועל דהא כיון דקיבל זכות משכנתא מאביהם יש לו קנין בזה לאכול עד שיסלקוהו, אלא דכיון דזה אסור יכולים לעכב, וכאן דב"ד אביהם של יתומים הו"ל כאילו אמרו בפירוש דאינם מוחלים, ולזה ר' אשי עבד עובדא והוציא מקטנים דס"ל דאע"ג דב"ד אביהם של יתומים מ"מ הא לא הי' מהם גילוי דעת של מחאה, אבל אם הפירוש דצריך מחילה בפועל ממש הא בודאי הב"ד לא מחלו ומ"ט אפיק ר' אשי מיתומים קטנים.


רש"י ד"ה לא מסלקינן. דאילו אתרא דלא מסלקי וכו' הכל מודים דכל אותם השנים כמכר הוא אצלו וא"נ אכל שיעור זוזי לא מסלקינן לי'. וכ"כ התוס' ד"ה במישלם ועוד הרבה פוסקים דבאתרא דלא מסלקי היתר גמור הוא, וצ"ע דמ"מ למה אחרי שעבר הזמן יכול ליתן לו המעות שלוה וחוזר לו הקרקע, וע"כ משום התנאי דצריך להחזיר לו הקרקע לכשיתן לו המעות אחרי מספר השנים שקצב לו, וא"כ למה זה מותר ומ"ש מאם מכר ע"מ שיחזור וימכרם לו, וכן הק' בשטמ"ק לקמן דף ע"ב בשם שיטה. ובמהר"ם שיף לקמן סוף ע"ב כתב דשאני התם דיכול כל רגע לבקש שיחזיר לו, משא"כ כאן דאותם השנים כמכר הוא אצלו אף שנמצא שאוכל פירות בחנם, ומ"מ צ"ע.

והנה בפתחי תשובה סי' קע"ד סק"א הביא בשם הנוב"י דרוצה לחדש דרק באומר לכשיהי' לי מעות החזירם לי דהיינו דאז יתבטל המכירה למפרע דאז אסור, אבל אם אומר דאז תמכור לי מותר, ורוצה להוכיח מהא דאמרינן דאע"ג דשומא הדר לעולם מ"מ אין המלוה מחזיר פירות שאכל, וכמש"כ התוס' לקמן בע"ב ד"ה הא משכנתא, ולמה לא מקרי דאכל רבית, וע"כ משום דצריך למכור מחדש, ולבסוף דחה דשאני התם דבידו למכור לאחר דאז כבר לא יוכל הלוה לפדותה ותהי' מכירה חלוטה לגמרי משא"כ היכא דלפי התנאי יוכל תמיד לחזור ולקנותה. ולפי"ד הנוב"י הוי א"ש דנוכל לומר דבמשכנתא באתרא דלא מסלקי אז אחרי זה אם נותן הכסף הוי כמכירה חדשה כמש"כ הרמב"ן ועוד ראשונים, ובשיטה הנ"ל כתב וי"ל ע"י הדחק דלעולם בסוף הזמן חוזר המעות כולם ומ"מ הוי כמוכר וחוזר ולוקח ודוחק, משמע כסברת הנוב"י.

אלא דצ"ע לפי"ז בכל הני דוכתי כגון בעובדא דרבה בר רב הונא דאמר את ונוולא אחי, ובברייתא דאם יהי' לי מעות החזירם, מה דוחקו למלוה להסכים לתנאו דיתבטל המקח למפרע כיון דיכול לומר דאמכור לך במחיר הזה גם להלוה אין שום ריוח יותר ע"י שיתבטל המקח מעיקרא או שיזכה מאז ולהבא, דדחוק לומר דרוצה דוקא שיהי' תנאי כזה כדי שיהי' הפירות שיאכל כר"ק, ובמיוחד להני תנאי דס"ל דהוי רק אבק רבית למה רוצה לעשות תנאי כזה שיהי' איסור ולא יהי' לו שום ריוח, ודוחק דרוצה תנאי כזה כדי שיהי' אסור להמלוה לאכול.

ולקמן בהא דבאתרא דלא מסלקי אין שביעית משמטת וביאר רש"י משום דכמכר היא אצלו, הקשה הריטב"א בשטמ"ק כיון דלא הגיע זמן הפרעון בין כך אינו משמט, ותירץ דמיירי דהתנו דיש להמלוה רשות לגבות גם בתוך הזמן שאוחז השדה הזאת אע"פ שאין הלוה יכול לסלקו בתוך הזמן. ויש לעיין אם גם באופן זה באתרא דלא מסלקי ומ"מ המלוה יכול לגבות חובו שייך לומר לרש"י דמותר לאכול בלי נכייתא מחמת דהוי כמכר על השנים האלו, דהא זה מכר וההלואה כאחת כיון דיכול לגבות גם אז חובו מהלוה ובע"כ עדיין הוא מלוה, וצ"ע.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א