הר המוריה/קרבן פסח/ו

הר המוריה ‏ קרבן פסח ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

שטבל

והוזה וכו'. הנה הא דפסק רבינו לעיל בהלכה א' דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ עיין פסחים ס"ט ב' דמייתי ברייתא דטמא שרץ שלא טבל חייב כרת ומבואר מזה דאין שוחטין וזורקין עליו אבל בטבו"י שפיר שוחטין וזורקין דאל"כ אמאי חייב כרת מאי הו"ל למיעבד דהא אפי' אם יטבול אין שוחטין וזורקין עליו ואף דר' אליעזר ס"ל התם דשוחטין וזורקין עליו מ"מ לית הלכתא כוותיה דהא ר"א שמותי הוא ועיי"ש פ' א' מחלוקת דרב ס"ל אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ועולא ס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ יעו"ש ומחלוקת זו הוזכרה ג"כ שם צ' ב' צ"ג ב' יעו"ש היטב ושם פ"א א' איתא דרבי יוסי ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ושם צ"ג א' איתא דר"ע ס"ל אין שוחטין וזורקין יעו"ש אולם רב ששת ורב נחמן ס"ל דשוחטין וזורקין כדאיתא שם וע"ע שם פ"ב ב' תוס' ד"ה אלו פטורין וכו' וכתבו התוס' שם דהמשנה ס"ל דשוחטין וזורקין יעו"ש היטב וע"ע ס"ט ב' משמע דר"ע ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דאל"כ לא הוי פריך לר"א מידי והבן אבל י"ל משום דס"ל דאכילת פסחים מעכבת. ועיין בסמ"ג שכתב דמוכח מכאן דר"ע ס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ וצ"ל דכוונתו על טבו"י דשרץ ומה דאיתא דס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ דמיירי בטמא מת ממש.

והנה בתוס' שם צ"ג א' ד"ה ר"ע וכו' נשארו בתימה יעו"ש ועיין בתוס' סוכה כ"ה ב' ד"ה שחל וכו' דמייתי גירסא אחרינא שם בש"ס צ' ב' יעו"ש היטב ולפ"ז פשיטא דלק"מ רק שהתוס' מיאנו בגירסא זו יעו"ש אמנם המעיין שם בחי' רשב"א בסוכה יראה דלק"מ יעו"ש היטב ומבואר שם דכל הנך תנאי ס"ל דאין שוחטין וזורקין יעו"ש (וע"ע בשער המלך כאן מש"כ על דברי התוס' הנ"ל).

והנה דעת רבינו לחלק בין טבו"י דשרץ דשוחטין וזורקין עליו ובין טבו"י דמת דאין שוחטין וזורקין עליו והראב"ד השיג עליו ודעתו דבטבו"י דמת שפיר שוחטין וזורקין עליו וכ"ה דעת התוס' שם צ' ב' ד"ה שחל וכו' יעו"ש והראב"ד הוסיף עוד לומר דמעשה שהיה ששאלו בעת שכבר עבר הזמן ושוב לא יכלו לטבול ולהקריב קרבן פסח אחר וכמש"כ הלח"מ והמל"מ יעו"ש היטב ולענ"ד יש לעיין על רבינו דהא מקשה הש"ס ס"ט ב' על הא דאמר דר' אליעזר ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ מהברייתא דנקט התם דטמא שרץ חייב כרת יעו"ש ומאי קושיא הא ר"א איירי בטמא מת מדטעון הזאה ולכן לא שחטינן עליו ומאי דמחייב כרת בברייתא היינו בטמא שרץ גרידא וכל שאר טומאות דכוותה דבטבילה סגי לה והתם שפיר חייב כרת כיון דיש לו תקנה ועוד יש לעיין על ר' עקיבא מאי פריך ליה התם מהזאה הא ר"ע בעצמו ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ולרבינו בטמא מת אפי' בטבל לא מהני וצ"ל דהתם מיירי בחל שביעי בשבת שהוא י"ג ובזה סבירא ליה דאינו דוחה וכן משמע ממה שכתב רבינו לקמן בהלכה ו'. שוב ראיתי כן בלחם משנה שכתב כן שם בהלכה ו'. אך מ"מ לא נחה דעתי בזה דמה דמיון הא להתם דהתם בזמן דחייתו השבות לא הוי זמן פסח משא"כ הכא. שוב ראיתי לרבינו בפי' המשניות בפ"ו דפסחים ועיי"ש בתוס' יו"ט מ"ב יעו"ש היטב כדעת הלח"מ.

ועיין ירושלמי פ"ו ה"ג יש שם ב' לשונות אי מיירי בי"ג או בי"ד יעו"ש אמנם אפי' למ"ד בי"ג מ"מ מחמת טבו"י דמת שוחטין וזורקין עליו והא דאוקמה בי"ג משום דאי בי"ד כיון דאסור ליכנס לעזרה משום דהוא טבו"י ולר' אליעזר דס"ל דמאסקופת העזרה ולחוץ מיקרי דרך רחוקה א"כ בלא"ה אין שוחטין וזורקין יעו"ש היטב (ולא ס"ל דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא עיין בפסחים צ"ד ב' יעו"ש) שוב ראיתי בשעה"מ שהביא הירושלמי הזה וכתב דהני ב' לשונות פליגי בפלוגתא דרבינו והראב"ד יעו"ש היטב (וכן ראיתי במראה הפנים שם) ולענ"ד לא מכרע מילתא כלל וכמש"כ (ועיי"ש עוד מה שהאריך טובא בזה) ואדרבא תקשה מהירושלמי שם פ"ח סוף הלכה ח' והוא סוף הפרק דקבלו אבותינו במדבר הזייה כשהן ערלים יעו"ש וכמ"ד בי"א יעו"ש וא"כ הזו בי"ד ועשו פסח דליכא למימר דאותם שהזו בי"ד נדחו לפסח שני דא"כ מנ"ל דהזו בי"ד דלמא הזו לאח"כ אלא ודאי כמש"כ ואולי י"ל כיון דאז היו יכולים למיעבד בטומאה ג"כ ולכן היו רשאים למיעבד בטהרה אף לפי דעת רבינו וע"כ לא קאמר רבינו רק ביחיד דצריך לדחות לפסח שני אבל לא בצבור דגם בטומאה עושין ולכן כל שטבלו והזו יכולים לעשות בטהרה והבן. שוב ראיתי בספר קהלת יעקב דהקשה מהך דהזאה ותירץ מהירושלמי וכמש"כ השער המלך יעו"ש היטב אבל כבר כתבתי מה שנראה לענ"ד בזה דלר"א כיון שאין יכול ליכנס בעזרה ה"ז פטור מטעם דרך רחוקה אבל לדידן דלא ס"ל דרב רק מן המודיעים ולפנים א"כ אה"נ דיכולין לשחוט על טבו"י של מת והבן היטב.

עוד כתב השעה"מ די"ל דעולא ס"ל דמדרבנן אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ קודם שטבל ורבינו פסק כוותיה יעו"ש בסוף דבריו והנה הרואה יראה בצל"ח שם שגם הוא עמד על דרך הזה והעמיק הרחיב במשכיות נקבי השיטה הזו יעו"ש היטב וכ"כ בספר יד דוד בפשיטות דעולא מודה דמדרבנן אין שוחטין וזורקין יעו"ש.

וע"ע שם בצל"ח שהעמיק הרחיב באופן אחר ליישב כל דברי רבינו רק שעיקר יסודו שם על מאי דאיתא בסוכה כ"ה ב' אי נושאי ארונו של יוסף כבר היו יכולים לטבול ואי מישאל ואלצפן היו יכולים ליטהר יעו"ש ובנה יסודו דלמה גבי נושאי ארונו של יוסף אמר כבר היו וגבי מישאל ואלצפן לא קאמר רק היו יכולין וכו' ולא קאמר כבר יעו"ש היטב אמנם בספרי בהעלותך פיסקא ס"ח ליתא שם לתיבת כבר יעו"ש שוב ראיתי בספר מעין החכמה במצות פסח שני שגם הוא בנה יסוד על תיבת כבר יעו"ש ולפי דרכו.

והנה בפשיטות אמרתי ליישב דברי רבינו דהכריח דעתו ז"ל דעל כרחך אין שוחטין וזורקין על טבו"י של מת דאל"כ יקשה מהמשנה דריש פ"ט דאיתא התם דלמה נאמרו אלו דפטורים מהכרת ועל כרחך קאי על טמא לנפש דכתיב בקרא ואם איתא שיוכל ליטהר בטבילה והזאה ושוחטין וזורקין עליו א"כ אמאי פטור מכרת וכמו שהקשו התוס' שם ותירוץ של התוס' לא ניחא לרבינו גם הרש"א הקשה שם למה לא צוה אותם שיטבלו וישחטו בפסח ראשון ומכל הלין טעמא נתברר לרבינו שבטבו"י דמת אין שוחטין וזורקין עליו ואי קשיא מנ"ל דטבו"י דשרץ שוחטין וזורקין עליו ועוד כקושיית הראב"ד (לפי דעת הצל"ח) מנ"ל שאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ כיון דקיל מטמא מת לענין טבו"י יעו"ש י"ל דדייק מהברייתא דהובא שם ס"ט ב' דמוהאיש מרבינן טמא שרץ ודכוותה והיינו ע"כ דיכולים ליטהר בערב פסח דאין לומר דמיירי שהיו יכולים לטבול קודם ע"פ. זה אינו דא"כ לא היו חייבים כרת דבעינן וחדל בשעת עשייה וכמו שהבאתי לעיל פ"ה ה"ט ד"ה עם בשם הירושלמי פ"ט הלכה ב' יעו"ש ואם איתא הא לא אפשר לו לטהר עצמו בע"פ אלא ודאי דטבו"י דשרץ שפיר שוחטין וזורקין עליו וה"ה בטמא מת דאין הנזיר מגלח עליו דאל"כ מנ"ל לרבות שאר טמאים וע"כ גם מת בכלל דאין לומר דוקא טומאת ערב דא"כ הם בכלל טמא שרץ אלא ודאי אתי לרבות אף טמאי שבעה ביום אחרון מטומאתם. זה נ"ל פשט לשון הברייתא וזה שכתב רבינו לעיל פ"ה ה"ד טמא שיכול לטהר בפסח ראשון וכו' וגם טמא מת בכלל וע"כ היינו טמא מת שאין הנזיר מגלח עליו.

והנראה עוד מסוגיית הש"ס דשם ס"ט א' דאם היו הצבור טמאי שרץ עבדי בטומאה כיון דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ויחיד נדחה צבור עבדי בטומאה ורבינו כתב לקמן פ"ז ה"א דטומאת מת בלבד הוא דנדחה אבל שאר טומאות לא וכ"כ לעיל פ"ד מהל' ביאת מקדש הי"ב וקשה למה פסק כן וכמו שהעירותי בזה שם ולכאורה הייתי אומר דדוקא הא דביחיד נדחה לפסח שני אבל טמא שרץ שאין נדחה לפסח שני רק מחוייב לעשות בפסח ראשון ומחוייב לטבול עצמו קודם א"כ בכה"ג גם הצבור אינם עושים בטומאה רק מחוייבים לטבול ולעשות בטהרה ואצלם אין טומאה נדחית והא דאיתא בזבחים כ"ב ב' דס"ל דטמא שרץ שוחטין וזורקין עליו היינו לאחר שטבל ולכן גם צבור לא עבדי בטומאה. אבל לכאורה לא יתכן זה דא"כ מאי מקשה בש"ס דפסחים על רבה מהברייתא דוהאיש וכו' הא שם גם בצבור ליתא ולכן גם ביחיד ליתא דמחוייב לטבול אבל בדין דרבה דאם היה טמא מת בשביעי דגם אחר הטבילה אינו יכול לעשות לכן ליתא בצבור ועושים בטומאה ולכן ביחיד אינו מחוייב וע"כ צ"ל דרבה מיירי בחל י"ג בשבת בשביעי של טמא מת וא"כ גם בצבור מחוייב למיעבד בטהרה וכ"מ מדמקשה בש"ס עליו מברייתא דוהאיש וכו' דמיירי בטובל ועושה פסחו ועל כרחך מיירי בחל שביעי שלו בי"ג ומוכח דרבה ס"ל דגם באופן שיחיד טובל ועושה פסח מ"מ צבור לא מחוייבים לטבול ועבדי בטומאה ולכן פריך מינה לרבה לדידך הא גם שם ליתא בצבור ומ"מ יחיד חייב כרת אבל לסוגיא דזבחים שפיר יש לחלק ולומר דכל היכא דיחיד נדחה צבור עבדי בטומאה אבל היכא דלא נדחה היחיד רק טובל ועושה בטהרה גם הצבור כן דינם ועכשו אתי שפיר פסקי רבינו דפסק דטמא שרץ לא דחי טומאה דידהו אפי' דצבור וכ"ה נראה דעת רבינו בפי' המשניות במשנת נטמא קהל וכו' יעו"ש היטב שחילק בין טומאת מת לשרץ יעו"ש היטב.

ועוד י"ל דרבה אולי לא ס"ל לחלק בין טבו"י דשרץ לטמא שרץ גרידא וס"ל בכל ענין דאין שוחטין וזורקין עליו לכן ס"ל דצבור עבדי בטומאה משא"כ לרבינו דמחלק בהכי יעו"ש. שוב ראיתי להצל"ח בזה דמחלק בזה וכתב דהסוגיא שבזבחים מיירי בטבו"י דשרץ יעו"ש וראיתי בשער המלך שהביא בשם מהר"מ גלאנטי בספר קרבן חגיגה והשעה"מ השיג עליו מסוגיא דפסחים ס"ט ב' ולפי מש"כ א"כ לא קשיא מידי וצ"ע בזה. וע"ע בשיירי קרבן בירושלמי פ"ז ה"ו בד"ה דרב וכו' דתלתא תנאי נינהו דחד מ"ד ס"ל דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אפילו בטבל יעו"ש וי"ל דהסוגיא דס"ט ב' אתיא כוותיה משא"כ לרב והבן היטב בזה (וע"ע בצל"ח שמחלק בזה אי ילפינן מבמועדו דדחי טומאה ה"ה טמא שרץ יעו"ש ועיין יומא מ"ו א' משמע קצת דרבה יליף מבמועדו יעו"ש היטב וע"ע בצל"ח ס"ט ב' יעו"ש היטב מש"כ בזה).

ועוד היה נ"ל לומר דבאמת גם צבור שהיו טמאי שרץ עבדי בטומאה וכדמשמע פשטות דברי הש"ס דס"ט ב' רק דמ"מ אין נכנסים בעזרה בעודם טמאים כיון דהפסח נשחט בטהרה ונאכל בטהרה לערב ולא ניתנה טומאה לדחות אצל פסח זה אבל כשנעשה בטומאת מת דסוף סוף נאכל בטומאה לערב וטומאת הגוף בכרת וכיון דנדחה לגבי האי פסח טומאה שוב נדחית ג"כ טומאת ביאת מקדש משא"כ בשרץ והבן בסברא זו ועיין בתוס' זבחים כ"ב ב' ד"ה א"ה וכו' וא"כ מש"כ רבינו דלא הודחה טומאת שרץ וכו' היינו שאסור להם ליכנס למקדש וליגע בפסח אבל מ"מ הצבור עושים בטומאה וכסוגיא דידן ס"ט ב' ובזה ניחא מאי דאיתא פ' א' דאם היו מחצה טמאים ומחצה טהורים מטמאין אחד מהם בשרץ וכו' יעו"ש ולכאורה מאי מהני כיון דטמא שרץ אין עושה ראשון א"כ הו"ל כטמא זב דהגדילו הזבין על הטהורים כדאיתא שם ע"ב אלא ודאי דאם הצבור טמאי שרץ אין מחוייבים לטבול ועבדי בטומאה רק שאין נכנסין לעזרה אבל אין נדחים לפסח שני רק עבדי בראשון לכן עם היחיד הזה נעשה כאילו כל הצבור טמאי שרץ ועבדי בטומאה רק דהצבור מותרין ליכנס בעזרה והיחיד הזה אסור לו ליכנס בעזרה והבן וע"ע בירושלמי פ"ז ה"ו דאיתא שם דטומאת שרץ ונבלה דוחים הטומאה באין להם מים לטבול אבל ביש להם מים לטבול אין דוחין הטומאה יעו"ש היטב אבל דבר זה הוא דחוק ולא מורים כן דברי ולשון רבינו לכן נראה לענ"ד הראשון עיקר דדעת רבינו כיון שאפשר לעשות בטהרה עושין (וגדולה מזה עיין בספר יד דוד בפסחים צ"ג א' די"ל דגם בטומאת מת צריכין לטבול ולאכול בטהרה יעו"ש).

וראיתי עוד בשער המלך שהקשה למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ וס"ל דהמעשה היה בטמא מת בששי שלו א"כ מאי מסתפקא להו הא פשיטא דאין שוחטין וזורקין עליהן כיון דבעינן איש לפי אכלו יעו"ש היטב ועיין כעין זה בתוס' ס"ט א' ד"ה שוחטין וכו' ושם צ"ג א' ד"ה דאי וכו' יעו"ש אבל באמת לא ידעתי מה החרדה הזאת הא זקני דרום ס"ל בזבחים כ"ג א' דאיש לפי אכלו למצוה יעו"ש וי"ל כי זה היה ספק שלהם נמי וכן משמע בספרי בהעלותך פיסקא ס"ח יעו"ש ועוד י"ל דמ"ד דשוחטין וזורקין על טמא שרץ י"ל דס"ל דאותו ער"פ היה בשבת עיין בשבת פ"ז ב' ולפי זה י"ל דאז נגזר על הזאה ומאן דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ ס"ל דבאמת אי בחול היה היו יכולין להקריב רק משום שהיה בשבת ולכן לא היו יכולים להזות ודעתם היה שבמקום מצוה לא גזרו על שבות ומ"ד דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ס"ל דהיה בחול ומ"מ אמר רחמנא לידחו ועיין בסמ"ג שכתב כזה והובא בשילהי עירובין בשיירי קרבן יעו"ש ומאן דס"ל שאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ס"ל דאותו ער"פ היה בחול ולא סבירא ליה כברייתא דשבת יעויין בספר יד דוד שכתב שם ס"ט ב' דיש מחלוקת בזה דעשר עטרות יעוין שם היטב ולפ"ז ניחא ומיושב ג"כ קושיית הרש"א דהקשה דהיה לצוות להם שיטבלו ויעשו פסחם בטהרה דמ"מ לא יכלו מטעם דלא הוזה עליהם וע"ע בחי' הרשב"א פ"ב דסוכה ובתשובות שאגת אריה סימן ס"ה. וע"ע במנחת אהרן סנהדרין נ"ב א' ובאור חדש ובדף צ"ב א' יעו"ש היטב.

שאין

הנזיר מגלח וכו'. עיין ראב"ד ומרן ועיין לעיל פ"ג מהל' ביאת מקדש הי"ג ובהל' טומאת מת פ"ג ה"ג יעו"ש.

ג

שוחטין

עליו וכו'. שם צ' א' ועיין בצל"ח מש"כ בזה אמאי הוא קיל מטבו"י דמת וע"ע כריתות י' א' ועיין תוס' זבחים י"ז ב' בד"ה קסבר וכו' ולעיל שם ה"ט שכתבתי מזה יעו"ש היטב ועיין תוספתא דפסחים פרק ז' יעו"ש.

פטור

מלעשות וכו'. שם פ"א א' נזיר ט"ו ב' ותוספתא דפסחים פ"ז והנה שם בפסחים אסקינן דר"י ס"ל דלמפרע אינו מטמא רק מדרבנן יעו"ש ועיין בהל' מטמאי משכב ומושב שדעת רבינו דמטמא למפרע מדאורייתא וא"כ אמאי פסק כאן כרבי יוסי ועיין תוס' פסחים שם בד"ה קסבר וכו' דמבואר דלרבנן אה"נ דחייבין בפסח שני וצ"ל דרבינו ס"ל דטומאת התהום דזיבה הותרה וכמש"כ לעיל פ"ד שם ה"ו בשם הלח"מ דפ"ו דנזירות הי"ח יעו"ש וכסוגיא דנזיר ט"ו ב' ועיי"ש מה שהארכתי קצת בזה יעו"ש היטב והנה כעת ראיתי בצל"ח כאן שהרגיש בזה יעו"ש היטב מש"כ הוא ז"ל בזה.

כמו

שביארנו וכו'. [הל' איסורי ביאה פ"ו ה"ט].

על

הנדה בשביעי וכו'. שם צ' ב' ובירושלמי ה"ה ואיתא בירושלמי שם דבועל נדה שוחטין עליו בשביעי ועיין יומא ו' ב'.

ד

שוחטין

עליהם וכו'. שם בפסחים צ' א'.

בין

אחר וכו'. עיין לעיל פ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ד יעו"ש ועיין תוס' פסחים נ"ט א' בד"ה אתי עשה וכו' יעו"ש היטב.

שימסרו

קרבנותיהן וכו'. שם ואע"ג די"ל דשם לפי הס"ד דטעם דרב הוא משום דילמא פשע אבל למאי דמסקינן דלרב מדאורייתא לא חזי א"כ י"ל דלא חיישינן כלל לדילמא פשע מ"מ התם מהא דתני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה יעו"ש היטב מבואר דבעינן דוקא (דבעינן) מסר קרבנו לבי"ד דקאמר התם פשיטא מהו דתימא כיון דמחסרא כפרה לא קמ"ל כדרב שמעיה יעו"ש היטב (ועיין תוס' זבחים צ"ח ב' ד"ה טבו"י וכו') ועיין לקמן פ"א מהל' מחוסרי כפרה הי"ב וכן מצאתי שם בלח"מ (ובזה מיושב מה שתמה בחי' רעק"א על משניות אות מ"ה יעו"ש) והא דשוחטין וזורקין על מחוסר כפורים י"ל כיון דעל טבו"י שוחטין וזורקין כ"ש על מחוסר כפורים דמחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי וכמו שהארכתי לעיל פ"ג מהל' ביאת מקדש יעו"ש ומ"מ חיישינן דילמא פשע כיון דלאו בידו לכן בעינן שימסור קרבנותיו לבי"ד ועיין בצל"ח מה שכתב בזה והנראה לענ"ד כתבתי.

ה

לעזרת

נשים וכו'. פסחים צ"ב א' יבמות ז' ב' זבחים ל"ב ב'.

כמו

שביארנו וכו'. פ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ו ועיין רש"א בפסחים שם שהקשה ל"ל הטעם דהוי עשה שאין בו כרת תיפוק ליה מטעם שהותר לצרעתו הותר לקירויו יעו"ש היטב ועיין בתוס' זבחים שם ד"ה א"ל מטונך וכו' שהקשו זה ותירצו תירוץ יפה יעו"ש היטב.

ו

שחל

שביעי וכו'. עיין פסחים ס"ה ב' ס"ט א' ומבואר שם דגם ר' אליעזר ס"ל כן רק דגמריה אתעקיר ליה ועיי"ש צ"ב א' וע"ע לעיל פ"א מהל' עבודת יוה"כ ה"ד.

בי"ג

בניסן וכו'. שם ס"ט א' וצ"ב א' ועיין מש"כ לעיל פ"ב מהל' בית הבחירה ה"א.

עיין ראב"ד שהשיגו דבעינן דוקא ג' ימים בין הזאה להזאה לא פחות ולא יותר יעו"ש ועיין מרן כאן ובפי"א ד"ה פרה אדומה ה"ב יעו"ש ועיין יומא ח' א' תוס' ד"ה מקשינן וכו' דס"ל כשיטת הראב"ד אמנם בתוס' ישנים שם פסק כשיטת רבינו יעו"ש ועיין ספרי חקת פיסקא קכ"ט יעו"ש היטב.

אסור

בהזאה וכו'. היינו י"ג שחל להיות בשבת אבל אם חל י"ד להיות בשבת בלא"ה אין נדחה מפני שאין שוחטין וזורקין עליו אז וכמש"כ בסעיף ב' והראב"ד שהשיגו וכתב וז"ל א"א זה המפרש שפי' טעם להזאה וערל למה העמידו דבריהם במקום כרת לא עמד טעמו בו כי יום י"ד הוא זמן שחיטת הפסח וזריקתו והם לעונש הכרת עצמו עכ"ל קאי על יום י"ד שחל להיות בשבת וכשיטתו דבכה"ג שוחטין וזורקין עליו והבן.

ז

שוחטין

עליו וכו'. פסחים צ"ב א' ואיתא שם דערל ישראל ד"ה טובל ואוכל את פסחו לערב וכתב התוס' בד"ה אבל וכו' לתמוה ל"ל טבילה יעו"ש ועיי"ש בתוס' יו"ט מש"כ ע"ז שהטבילה משום טהרת הרגל יעו"ש ועיי"ש עוד בתוס' חדשים מש"כ בזה ורבינו השמיט הך טבילה וי"ל משום דבתוספתא פ"ז דפסחים איתא וז"ל אמר ר' אלעזר ב"ר צדוק מודים ב"ש וב"ה בערל זר שמקבל הזאה ואוכל על מה נחלקו וכו' וא"כ מיירי בערל טמא לכן קאמר בש"ס שטובל ואוכל אבל ערל טהור אה"נ דא"צ טבילה והבן.

וע"ע בצל"ח מש"כ בזה ובספר אור חדש כתב דבר נחמד בכאן עיי"ש היטב ומה שתמה על פסקי התוס' דפסקו בסימן ר"ד דישראל ערל א"צ טבילה יעו"ש י"ל דדעת פסקי התוס' לענין יהדות א"צ טבילה ואינו כגר דצריך מילה וטבילה ולא מיירי לענין אכילת קדשים ואולי י"ל כדעת רבינו דס"ל דהך טבילה אתיא כר"ע דמרבה ערל כטמא אמנם לדידן דלא ס"ל כוותיה אה"נ דא"צ טבילה ועיין יבמות ע"ב ב' ובחגיגה ד' ב' ובתוס' שם ועוד י"ל דדעת רבינו הך טבילה לא מיירי לענין עשיית פסח רק לענין אכילתו וכאן מיירי לענין עשייתו ועיין בפי' המשניות לרבינו שהזכיר הטבילה יעוין שם.

ביום

י"ד וכו'. שם צ"ב א' וכב"ה ועיין בתוספתא פ"ז ובירושלמי ספ"ח דפסחים ובשיירי קרבן שם ובירושלמי פ"ח דנזיר ה"א ובפני משה שם.

ביום

י"ד וכו'. עיין בהשגת הראב"ד יעו"ש היטב ובאמת לק"מ וכמש"כ מרן ועיין מש"כ ה"ו ד"ה אסור בהזאה ומש"כ הראב"ד ועוד לדבריו מצורע למה לא העמידו דבריהם והרי היא כהזייה (כצ"ל וכמש"כ הלח"מ) לא ידעתי מאי קושיא כיון שהוא ביום שחייב כרת דהיינו בי"ד בניסן ובזה מודה רבינו דלא דחי שבות את הקרבן והראב"ד אזיל לטעמיה דס"ל דבי"ד נמי אין זמן כרת היא לרבינו רק בליל ט"ו שהוא זמן אכילתו וכמש"כ הלח"מ ודעת הראב"ד שלכן העמידו דבריהם במקום שבדבריהם יש איסור כרת והיינו שאם יהיה טמא ויאכל קדשים בטומאת הגוף יש בו כרת וכן באיזמל ובהזאה יעו"ש היטב וכעין זה פי' התוס' בפסחים שם ע"ב בדבור המתחיל בודקין וכו' וע"ע בחגיגה כ"ה ב' ובתוס' שם. ויש נפקא מינה בין רבינו והראב"ד לענין דינא באשה שנתגיירה לרבינו לא העמידו דבריהם ולהראב"ד העמידו והבן.

כמו

שביארנו וכו'. בפי"ג מהל' איסורי ביאה ה"א.

ח

מנפח

והולך וכו'. שם בפסחים צ"ב ב' ברכות י"ט ב' עירובין ל' ב' חגיגה כ"ה ב' מו"ק ה' ב' כתובות כ"ח ב' בכורות כ"ט א' נדה נ"ז א'.

שוחט

ואוכל וכו'. כ"כ התוס' בעירובין כ"ו ב' ד"ה ולכהן וכו' דהך בדיקה הוא לענין לכתחלה וכ"כ שם בפסחים ד"ה מאי בודקין וכו' וכ"כ בבכורות שם בד"ה היכי אזיל וכו' ועיין בר"ש פי"ח דאהלות מ"ד אולם התוס' שם בכתובות ד"ה מנפח וכו' כתב איפכא דהך בדיקה בדיעבד הוא דוקא וכבר הרגיש שם הרש"א בזה יעו"ש.

כמו

שביארנו וכו'. בפרק ט' מהל' טומאת מת הי"ב.

העמידו

דבריהם וכו'. משמע דבתרומה לא מהני בדיקה זו ועיי"ש בכל דבורי התוס' הנ"ל בעירובין ובפסחים ובבכורות שהאריכו בזה ושם בר"ש יעו"ש היטב בכל המקומות שם.

טהור

לעושה וכו'. שם בכל המקומות הנ"ל.

ט

ראוי

לאכול וכו'. פסחים צ"א ב' זבחים צ"ט ב' ועיין פסחים צ' ב' צ"ב א'.

וטובל

ואח"כ וכו'. שם ובזבחים שם ובחגיגה כ"א ב' וכתב הלח"מ דבמחוסר כפורים א"צ לטבול יעו"ש ויש לעיין דהא מפורש איתא בפסחים נ"ט א' גבי מחוסר כפורים בפסח שטובל שנית ועיי"ש ברש"י וכ"ה בירושלמי ה"א יעו"ש ודוחק לומר דהתם מיירי במחו"כ שהקריב כפרתו לאחר התמיד ולמה לא הקריב מקודם אלא ודאי שלא היה מוצא קרבנות ולכן אסח מדעתיה מלהקריב עוד היום ולכן בעי טבילה משא"כ במחו"כ שהיו קרבנותיו מזומנים לפניו דאותו ודאי לא מסח דעתיה ולכן לא בעי טבילה וכסברת הלח"מ אולם בתוספתא פ"ד דפסחים ליתא שם שטובל ואולי כ"ה גי' רבינו לדעת הלח"מ ועדיין צ"ע בזה.

אחר

חצות וכו'. זבחים ק' א' אוקימתא דאביי.

טובל

ואוכל וכו'. מרן כתב זה דלמד מדברי רבא שם ב' ובאמת תמוה מאד דהא רבא אוקמה דאידי ואידי אחר חצות וס"ל דבמת קודם חצות אין שוחטין וזורקין עליו כלל ובמת אחר חצות ג"כ אין שוחטין וזורקין עליו רק דאם שחטו וזרקו עליו במת לאחר חצות אזי טובל ואוכל את פסחו לערב יעו"ש א"כ מבואר דרבא לא היקל רק בשחטו וזרקו עליו ובמת לאחר חצות ועי' לח"מ שתמה בזה ומה שכתב הלח"מ שלדינא מודה רבא לאביי דבמת אחר חצות מייתי פסח כדאיתא בפסחים צ"ח א' יעו"ש לכאורה אין מוכרח דהתם גרסינן רבה והראיה מדהזכירו קודם אביי וכמש"כ התוס' בשבת ע"ב ב' וכמו שהעיר על הגיליון שם (אבל באמת צ"ל דגירסת רבה ליתא דלרבה שחיטה קבע ולא חצות שם צ"ו ב') ועוד יש לומר דלרבותא נקט אף דמת קודם חצות ג"כ לק"מ דמיירי לפסח ב' וה"ה לאחר חצות כן (והא דנקט קודם חצות דאל"כ קבעתו חצות). אמנם העיקר נ"ל כמש"כ הגר"א בהגהותיו לזבחים שם שכתב דגירסת רבינו דרבא אמר אידי ואידי קודם חצות. ובלאחר חצות מודה לאביי דשוחטין וזורקין עליו ובמת קודם חצות הדין כך דאם לא שחטו אין שוחטין וזורקין עליו לכתחלה ובדיעבד אם שחטו וזרקו עליו טובל ואוכל פסחו לערב ופסק כרבא ובלאחר חצות לא פליג אאביי וזה פשוט וברור והבן ובזה הגירסא מיושב מה שתמהו התוס' בסוכה כ"ה ב' ד"ה משום וכו' יעו"ש היטב ודוק.

וקברו

בי"ד וכו'. כ"ז נתבאר לעיל פ"ב מהל' ביאת מקדש ה"י יעו"ש.

י

אין

שוחטין וכו'. ר"ל על עצמו ביחידי אבל עם אחרים שוחטין עליו כמבואר בפסחים צ"א א' ועיין בירושלמי שם פ"ח הלכה ו' ובתוספתא פרק ז' יעו"ש היטב ועיין בלח"מ לעיל פ"ה ה"ט ועיין עוד לעיל פ"ד ה"א יעו"ש היטב.

יא

ושוחט

ואוכל וכו'. עיין פסחים פ"א ב' איתא רק אם שחטו זורקין עליו אבל אם לא שחטו אין שוחטין עליו יעו"ש וכ"כ שם רש"י בד"ה שאין לו מקום וכו' יעו"ש ועיין לעיל פ"ד מהל' ביאת מקדש ה"י שם כתב רבינו ג"כ כך וכתב שם מרן לחלק בין קרבן פסח לשאר קרבנות יעו"ש וכ"כ ג"כ כאן אבל לענ"ד אין נראה כן דהא כאן כתב רבינו בהלכה י"ב גם כן לענין פסח נפק"מ בין לכתחלה ובין דיעבד יעו"ש לכן נראה לענ"ד דרבינו ס"ל בטומאה שהיא ספק אם נטמא או לא אז לענין פסח שרי לכתחלה אבל אם ברור לנו שנטמא בטומאת התהום כגון שהיה מושכב לרוחב הדרך והוא היה רכוב או טעון משא אזי יש חילוק בין נשחט או לא ולכן בסימן כ"ב דמיירי בנטמא ודאי בטומאת התהום לכן חילק בין נשחט או לא ומזה מיירי בהלכה י"ב אבל כאן מיירי בספק אם נטמא ולכן אפי' לכתחלה עושה פסח ועיי"ש בתוס' פסחים בד"ה וטמא וכו' דהא דמחלק בין נודע קודם שחיטה לאח"כ מיירי בנטמא בודאי דהיינו הך דתוספתא (פ"ז ונזיר פ"ו) דהובא ברש"י פסחים ונזיר ס"ג ב' יעו"ש היטב אבל יש לעיין בשלמא לרש"י דמפרש דאם היה מושכב לרוחב הדרך ודאי הוא טמא אף לפסח והא דמחלק בין מהלך לרוכב מיירי במפורש אתי שפיר דמייתי הש"ס דאף בנטמא ודאי מ"מ טהור להבא והיינו קודם זריקה אבל לרבינו דס"ל בהיה מושכב לרוחב הדרך במהלך ג"כ אינו טמא ומותר לשחוט לכתחלה א"כ מאי ראיה מייתי דילמא הא דמחלק בש"ס בין קודם זריקה לאחר זריקה מיירי בנטמא בודאי והא דקאמר דטהור להבא היינו אפי' קודם שחיטה ובענין דלא נודע בודאי שנטמא ואפ"ל בדוחק דהכי מקשה מדטהור להבא הוא דהיינו שמותר וכו' הוא דהיינו שמותר לכתחלה לשחוט א"כ הא דקאמר התם דאם היה רכוב טמא היינו לענין לכתחלה שאין לשחוט עליו אבל מ"מ י"ל שכל ששחטו עליו מיקרי בדיעבד לענין זה ודחוק. שוב ראיתי מש"כ באור חדש בענין זה יעו"ש היטב ואכתי צ"ע בזה וע"ע מש"כ מזה פ"ד מהל' ביאת מקדש יעו"ש היטב.

מהלך

ברגליו וכו'. לפי' רבינו קאי זה על היה מושכב לרוחב הדרך אולם רש"י פי' שם דקאי אמפורק יעו"ש וכ"כ בנזיר ס"ג ב' וכ"ה בתוס' שם (ועיין בהגהות הגר"א לפסחים שם שיש טעות סופר וכצ"ל אבל באמת קאי גם איש לו מקום לעבור וכו' יעו"ש היטב) והיינו דוקא לענין נזיר ועושה פסח אבל בתרומה גם לדעת רבינו בהיה מושכב לרוחב הדרך טמא אבל ביש לו מקום לעבור או שהיה מפורק ומשובר טהור לתרומה וכמש"כ בפי"ח מהל' אבות הטומאה ה"ג יעו"ש והנה שם לא כתב חילוק בין מהלך לרוכב משום דרבינו לשיטתו דקאי זה על היה מושכב שלם לרוחב הדרך וזה לא שייך רק לענין פסח דברוכב טמא ובמהלך טהור משא"כ בתרומה דאפי' במהלך טמא וברור הוא ומרן שם תמה עליו על השמטתו יעו"ש שהרכיב פירש"י עם פי' רבינו מה שחלוקים זה מזה באמת יעו"ש היטב והנה לפנינו בש"ס איתא להאי בד"א במהלך ברגליו אבל טעון או רכוב טמא וכו' לאחר בבא דמשובר ומפורק וכו' ומשמע כרש"י דאף במפורק כל שרכוב או טעון הוא טמא אבל בתוספתא דזבים פ"ב איתא כך וז"ל המוצא מת מושכב לרחבה של דרך לנזיר ועושה פסח טהור ולתרומה טמא בד"א שאין שם מקום לעבור אבל יש שם מקום לעבור אף לתרומה טהור בד"א במהלך ברגלו אבל בטעון וברכוב טמא שמהלך ברגליו איפשר לו שלא ליגע ושלא יאהיל ושלא יסיט (אבל טעון או רכוב אי איפשר כצ"ל) לו שלא ליגע ושלא להאהיל ושלא יסיט ובמפורק טהור עכ"ל וי"ל שכן היה גירסת רבינו בש"ס ולכן פי' פירושו דלא כרש"י. בינה זאת. ועי' בשב שמעתתא שמעתתא ה' פ"ג מש"כ בזה ומש"כ נ"ל.

וכבר

ביארנו וכו'. בהל' נזירות פרק ו' הלכה י"ח י"ט יעוין שם.

יב

בחזקת

שהוא וכו'. פסחים פ' ב' ועיי"ש פ"א ב' וברש"י שם ועי' תוספתא פ"ו ופ"ו דנזיר וברש"י נזיר ס"ג ב'.

נודע

לו וכו'. לעיל פ"ד ה"ב יעו"ש.

יג

שנטמא

במת. נזיר ס"ד ב'.

בששי

לטומאתו וכו'. אבל הראב"ד השיג עליו וכתב דה"ה בשביעי קודם שטבל או קודם שהזה יעו"ש ומרן כתב דכ"ה דעת רבינו. אבל י"ל דדעת רבינו כמו שכתב תוס' בנזיר דבור המתחיל אמר אביי וכו' דדוקא בששי אבל בשביעי כיון שבידו להזות ולטבול ושימשא ממילא ערבא לכן לא סתר יעו"ש היטב ודע דלדעת רבינו מיירי כאן שהיום השביעי היה קודם ערב פסח אבל בערב פסח בלא"ה אין שוחטין וזורקין עליו כמבואר לעיל הלכה ב' ופשוט.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.