הר המוריה/פסולי המוקדשין/יא

הר המוריה ‏ פסולי המוקדשין יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הרי

הם וכו'. מנחות ו' א' ועיין תוספתא שם פ"א ופ"ה ובתו"כ ויקרא פ"י פרשה ט'.

ליקט

הלבונה וכו'. ועי' מנחות י"ג ב' ובתוס' שם ד"ה משום וכו' ועיין במל"מ מש"כ כאן וע"ע מש"כ מדברי רש"י דמנחות ט"ז ב' בד"ה כל עבודה וכו' יעו"ש היטב ובאמת בעיני יפלא מי דחקו לרש"י בזה ואמאי לא פי' כפשוטו דהולכה אינה מתרת את השירים רק דהקטרה מתרת וצע"ק בזה.

ב

ונתן

לפסול וכו'. עיין מנחות כ"ו ב' ובתוספתא פ"ה ועיין ירושלמי יומא פ"ב ה"א.

ג

צרור

או וכו'. סוטה י"ד ב' מנחות ו' א' י"א א' תו"כ ויקרא פ"י פרשה ט' ותוספתא מנחות פ"ה יעו"ש.

ד

שהוא

בחוץ וכו'. עיין מנחות ט' א' ותוספתא שם פ"ה.

ה

יחזור

ויאספנו. ועיין מנחות כ"ו ב' ותוספתא פ"ה (והנה מש"ס דהתם מבואר דהא דיחזור ויאספנו היינו דווקא לאחר שנתקדש בכלי שרת אבל אם קמץ ונפל מידו לארץ פסול יעו"ש היטב ולא ידעתי למה כתב זה מרן בשם מצאתי כתוב יעו"ש היטב והבן).

ו

שלא

בכ"ש וכו'. עיין סוטה י"ד ב' ועיין מנחות כ"ו א' ותוספתא מנחות פ"א ופ"ה.

שהעלהו

למזבח וכו'. עיין מש"כ לעיל סוף פ"ב הכ"ד יעו"ש היטב.

חוץ

לעזרה וכו'. מנחות ט' א' וכרבי יוחנן ותניא כוותיה.

ז

שיצק

עליהן וכו'. הכי הוא מסקנת הש"ס במנחות י"ח א' כ' א' תו"כ ויקרא פ"י.

שבללן. שם מסקינן דלא בלל כלל ג"כ כשר ורבינו דקדק זה מכ"ש דבלל זר כשר ועיי"ש ט' א' שם י"ח ב' פסחים ל"ו ב' ובתו"כ שם וע"ע בתוספתא פ"ה יעו"ש.

או

פתתן וכו'. במשנה שם י"ח א' איתא ולא פתת ולא מלח ומסקנא שם כ' א' דלא מלח כלל אע"ג דר"י ור"ש ס"ל דמלח מעכב המשנה לא ס"ל כוותייהו ורבינו פסק כר"י וכר"ש ולכן כתב כאן דפתתן זר וכיוצא בו אמנם בפירוש רבינו שבמשניות מבואר דמפרש כן המשנה לא מלח כהן אלא זר וזה צ"ע דלכאורה היא נגד מסקנת הש"ס דשם (ועיין פ"ה מהל' איסורי מזבח הי"ב) גם בלא פתת מבואר שם י"ח ב' דלא פתת כלל דהכי איתא שם השתא דלא פתת כלל כשרה פתין מרובות מיבעיא וכן פסק רבינו לעיל בפ"ז מהל' מעשה הקרבנות הי"א יעו"ש וזה דכאן כתב זה מכ"ש דמה אם לא פתת כלל כשר כ"ש דפתת זר ופשוט.

חוזר

הכהן וכו'. עיין מנחות ו' ב' ומוכח שם דין זה יעו"ש היטב והטעם דכיון שאין הגשה ותנופה מעכבים לכן לא פסל הזר ובזה יש ליישב מה שהעירו התוס' דמנחות ט' א' ד"ה מקמיצה וכו' יעו"ש היטב די"ל לפי שתנופה והגשה לא מעכב א"נ דמועיל אח"כ ע"י כהן לכן לא קחשיב וק"ל.

כשרות. שם י"ח א' ועיי"ש ס"ב א' סוכה ל"ז ב' ולכאורה לשון רש"י שכתב ואם לא הניף והגיש הכהן דמשמע אבל זר מיהת הגיש והניף הא אם לא היתה שם תנופה והגשה כלל מעכבין וזה אינו דהא לא מעכב כלל. גם הלשון שבתוספתא פ"ה דאיתא שם וז"ל כל המנחות שהונפו ולא הוגשו הוגשו ולא הונפו וכו' דמשמע הא לא הונפו ולא הוגשו פסול וזה אינו דבאמת אפי' לא הונפו ולא הוגשו כשר ויש לעיין קצת בזה.

שנאמר

והביאה וכו' מקמיצה וכו'. קאי אלמעלה על יציקה ובלילה שכשרה בזר ועי' פסחים ל"ו א' מנחות ט' א' וי"ח ב' ובתו"כ ויקרא פ"י סוף פרשה ח' יעו"ש.

ח

שמן

מנחה וכו'. מנחות י"א א' ועיי"ש כ"ב א' ועיין תוספתא פ"א תו"כ ויקרא פ"י פרשה ט'.

פסולה. שם בכל המקומות שציינתי וע"ע בתוספתא פ"ה.

כשרה

והוא וכו'. שם ובתוספתא פ"א ובתו"כ ויקרא פ"י פ' ח' ומשמע מרבינו בפי' המשניות דהמשנה דמנחות אתי כר"י נמי יעו"ש והא דקאמר התם ג' מחלוקת בדבר לאו ממתניתין גמר לה רק מהא דתו"כ והבן ועיין מרן ומש"כ נ"ל וע"ע זבחים ק"ט ב'.

ט

שני

לוגין וכו'. עיי"ש י"א ב' ברש"י ותוס' שם בד"ה כגון וכו' ובזבחים ל' א' ד"ה דבריו וכו' ודעת רבינו כפירוש הראשון שברש"י (ודע שבתוספתא פ"א איתא ריבה לבונתה כשרה יעו"ש וצ"ע אמאי לא הובא זה בש"ס ופריך התם רק מדיוקא) וס"ל לרבינו דה"ה גבי שמן בעינן ב' לוגין (וצע"ק דהא בתוספתא איתא דריבה לבונתה כשרה ועל כרחך היינו פחות משתי קומצין ודומיא דהכי דנקט ריבה שמנה פסולה מיירי ע"כ ג"כ בפחות משני לוגין וכן יש להקשות מהמשנה והבן, וצע"ק).

ודע דדוקא בייחד לה שמן בעינן שני לוגין לדעת רבינו אבל אם נתערב בה שמן חולין או של חברתה אפילו בכל שהוא פסול וכמש"כ רבינו בהלכה ח' ולפ"ז אזדא ליה מש"כ מרן כאן והבן די"ל דס"ל ממש כרש"י. אבל לפי האמת מודינא ליה דרש"י לא ס"ל כרבינו וס"ל דה"ה פחות משני לוגין נמי פסולה עיי"ש בד"ה שני לוגין וכו' שכתב אבל בלוג ומחצה קס"ד דלא מיפסלא עכ"ל ועיי"ש ע"ב בלישנא בתרא דרש"י דבלבונה עדיף שני קומצין מיתר מקומץ אחד ושוב ראיתי כי התוס' יו"ט נמשך ג"כ אחר סברת מרן יעו"ש בפ"א מ"ג בד"ה ריבה וכו' וכבר תפס עליו בתוס' רעק"א יעו"ש היטב.

י

עליה

שמן וכו'. מנחות נ"ט ב' תוספתא פ"ה תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ט.

הקומץ

שלה. מנחות כ"ג א' וכרבי יוחנן יעו"ש ומרן לא הערה מקורו.

לבונה

ילקטנה. מנחות נ"ט ב' ובתו"כ שם.

פסולה

מספק וכו'. לפנינו שם נפשטה להך בעיא דוודאי פסול וצ"ל דרבינו גריס בגי' אחרת וכמש"כ מרן. אמנם מ"מ תמיהא לי אכתי כיון דמייתי הך ברייתא דאם חשב קודם הליקוט דפסולה ואין בו כרת לפשוט מינה דהליקוט מעכב אמנם באמת ברבינו לא נזכר כלל הך ברייתא ובתוספתא ספ"ה איתא וז"ל מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עליו שמן פסולה לפיכך אם חשב עליו חוץ לזמנו וחוץ למקומו פסול ואין בו משום פיגול נטל בכלי ונתן עליו כשרה לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת עכ"ל ומדלא חילק בלבונה בין קודם הלקיטה ובין לאחר הלקיטה משמע דס"ל דבלבונה אפילו קודם הליקוט כשר. שוב ראיתי לקמן בפי"ד ה"ג שכתב וז"ל וכן המחשב במנחת קנאות והלבונה עליה קודם שילקט הלבונה אין מחשבתו מועלת יעו"ש והיינו כהך ברייתא ומש"כ מרן דהכי משמע בתוספתא אמת שכן מצאתי ג"כ שם בתוספתא מפורש הברייתא דהובא בש"ס שם יעו"ש היטב וע"ע בפט"ו ה"י יעו"ש היטב לכן לכאורה דברי רבינו כאן צ"ע וה' יאיר עיני ועיין לקמן הלכה י"ג.

יא

על

שיריה וכו'. שם במנחות נ"ט ב' ומשמע דלכתחלה אסור ליתן ויש לעיין קצת מהא דסוטה י"ד ב' ותוספתא דמנחות פ"א דאיתא שם וכולם רשאים ליתן בשירי מנחות יין ושמן ודבש ועל כרחך הך שמן קאי על מנחת חוטא וקנאות דאל"כ פשיטא אך י"ל דקאי על שארי מנחות וקמ"ל דאף דריבה שמנה פסולה מ"מ בשירים לית לן בה אמנם במנחת חוטא וקנאות י"ל דאסור ליתן שמן בשירים לכתחלה וצ"ע בדין זה.

יב

משהו

שמן וכו'. שם ס' א' וכאיכא דאמרי.

פחות

מכזית. שם פשוט כן.

כזית

לבונה. שם נ"ט ב' וס' א'.

יג

כל

שהוא וכו'. שם נ"ט ב' מימרא דרב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן יעו"ש.

עד

שילקט. לכאורה משמע קצת מכאן דפסול וודאי ולא כמש"כ בהלכה י' וצע"ק ואם נימא דרבינו ס"ל דאם אפשר ללקט מחוייב ללקט לכו"ע ופסול כל זמן שלא ליקט והבעיא היה באם לא אפשר ללקטו והכי משמע קצת לישנא דש"ס דמיבעיא ליה רק בלבונה שחוקה ולמה לא מיבעיא ליה בלבונה שאינו שחוק ולא לקטה מאי. אך לפ"ז למה נדחק הש"ס התם דחדא ועוד קאמר לימא דבאינו שחוק הליקוט הכרחי הוא ויש לעיין בזה. ועיין בקרבן אהרן בויקרא דבורא דחטאת פי"ט אות ה' נוטה קצת לדבריי אלה לחלק בין אפשר ללקט או לא יעו"ש היטב ואולי גם כאן כוונת רבינו דמספק קאמר ואכתי לבי נבוך בזה וה' יאיר עיני.

יד

כשרה

לא וכו'. כדרב יצחק בר אבדימי שם במנחות נ"ד א' דהש"ס שם י"א א' משמע כוותיה כמו שהעירו התוס' שם נ"ד א' והקשו על הא דרבי אילא יעו"ש אע"פ שהתוס' ביומא מ"ט ב' ד"ה והאיכא וכו' תירצו זה אמנם רבינו ס"ל כשיטת התוס' דמנחות ועוד י"ל משום דרב יצחק בר אבדימי הוא מארי דתלמודא יותר מר' אילא לכן פסק כוותיה ומרן לא הערה מקורו.

טו

שקמצה

פעמים וכו'. מנחות כ"ו א' תוספתא פ"ה (וצ"ל שהקטיר קומצה פעמים וכ"כ המל"מ).

רבות

והוא וכו'. וכריב"ל שם ע"ב ובירושלמי דיומא פ"ב ה"א יעו"ש היטב ועיי"ש נ"ח ב' דרבא ס"ל כריב"ל ועיין פסחים מ"ד א' נזיר ל"ו א' (ועיי"ש במנחות כ"ו ב' בתוס' ד"ה יש וכו' שכתב דר"י מודה בהקטיר שומשום דאין זה הקטרה יעו"ש ובירושלמי התם מבואר דאף בהקטיר שומשום מכשיר ר"י יעו"ש היטב ויש לעיין בזה).

הקטרה

פחות וכו'. עיין לעיל פ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ב.

טז

שהמלח

וכו' כמו שבארנו. לעיל פ"ה מהל' איסורי מזבח הי"ב יעו"ש.

יביא

מתוך וכו'. מנחות ט' א' וכר"י ועיי"ש ו' ב'.

יז

חסר

כל שהוא וכו'. שם י"א ב'.

שני

בזיכי וכו'. שם יעו"ש.

יח

הוקבע

ופסולה וכו'. שם ורבינו אזיל לשיטתו לעיל הלכה ט' יעו"ש אמנם לרש"י ותוס' פסול מפני שחיסר אבל לדידהו אתי זה כר"מ ודלא כהלכתא יעו"ש ברש"י והבן ומה שהקשו התוספות לשיטת רבינו דאמאי נקט ואבד הא אפילו בלא אבד פסול יעוין שם בד"ה כגון (השני) וכו' יש ליישב בפשיטות דבלא אבד א"כ מה לי לפני קמיצה או לאחר קמיצה כיון דישנם בשעת קמיצה לכן קאמר דבאבד אז יש חילוק דבאבד קודם קמיצה כשר ובאבד לאחר קמיצה כבר הוקבע בשעת קמיצה ופסול והבן. (ואולי כוונת התוספות דהו"ל לפלוגי בלא אבד ולומר דקודם הקמיצה לא הוקבע ויסלק קומץ אחד מלבונה ויוכשר אבל לאחר הקמיצה לא מהני סילוק וצ"ע בזה דאכתי י"ל דרבותא קמשמע לן דאפילו באבד לאחר קמיצה מ"מ הוקבעו. ויש לעיין היטב בזה).

ד'

קמצים וכו'. שם.

יט

שנטמא

והקטירו וכו'. מנחות כ"ה א' ובתוספתא פ"ד.

כ

ואח"כ

נטמאו וכו'. שם כ"ו א' פסחים ע"ח א' ועי' תוספתא פ"ד דמנחות ועי' ירושלמי פסחים פ"ז ה"ה יעו"ש.

חוץ

לעזרה. תוספתא שם וע"ע פסחים ל"ד ב' ע"ז ב' זבחים ק"ד א'.

הקטיר

הורצה. שם בכל המקומות ועי' פסחים ע"ז ב' דמקשה והא פסולה אף דיעבד משמע יעו"ש מ"מ לא קאי הכי במסקנא יעו"ש היטב ונ"ל דהא דכתב רבינו אם הקטיר הורצה לא קאי זה על אבוד ושרוף ועי' לעיל פ"א הל"א יעו"ש אמנם עיי"ש מש"כ בהלכה ל"ד יעו"ש היטב וכדברי הלח"מ.

יקטיר

הקומץ. שם מנחות ט' א' כ"ו א' ועיי"ש ח' א' והא דאיתא שם ק"ו א' ואמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטיר קומץ עליהם יעו"ש ע"כ הוא כמש"כ התוס' ביומא מ"ז ב' בד"ה ואמר וכו' ויש לגרוס לפ"ז במנחות כמו דגרסינן ביומא התם אין מקטירין עליהן את הקומץ וכן צ"ל בזבחים ע"ו ב' ועיי"ש בתוס' בד"ה אימת וכו' יעו"ש היטב וע"ע תוס' מנחות כ"ג ב' ד"ה ולא וכו' ועיי"ש י"ב א'.

אסורין

באכילה. מנחות ט' ב' י"ב א' ושם ק"ו א' יומא מ"ז ב' זבחים ע"ו ב'.

כא

מחיצה

מלמטה וכו'. עיין מנחות כ"ד א' ומפרש רבינו כן וכמש"כ מרן.

כב

במחיצה

מלמעלה. היינו עריבת התרנגולים דשם.

כג

ה"ז

ספק וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא.

כד

על

השלחן. מנחות פ"ז ב'.

עד

שיתקדש וכו'. וכלשון ראשון דרש"י ועיי"ש בתוס' ד"ה מהו וכו' שהסכימו לפירוש שני דרש"י דאינו מועיל שם כלל כלי שרת יעו"ש היטב.

כה

הקומץ

לדופן וכו'. יומא מ"ח א' מנחות י"א א' בעיא דלא איפשיטא.

שהפך

הכלי וכו'. כ"ה מפרש אידך בעיא דבעי מר בר רב אשי ודלא כפרש"י שם ומתורץ קושיית התוס' שם ביומא בד"ה בעי וכו' יעו"ש היטב והבן.

כו

שלשתן

מונחין וכו'. שם במנחות כ"ד ב' וכרבא ועיין לעיל פ"א ה"ד.

כז

נאכלין

והנמצא וכו'. הלשון אינו מכוון דברישא משמע דווקא שירי דהמופרש נאכלין הא הראשון אינו נאכל ולבסוף מסיק דהנמצא אינו נאכל דמשמע קצת הא הראשון נאכל ובאמת כ"ה שם בש"ס בהדיא לכן נ"ל להגיה שכצ"ל שיריו והראשון נאכלים וכו'.

לפי

ששניהם וכו'. עיי"ש ברש"י ז"ל טעם אחר וטעם רבינו צע"ק.

תלויה

בדעת וכו'. כרב אשי התם ועיי"ש ק"ו א'.

כח

מקטיר

שניהן וכו'. זבחים ק"י א' מנחות כ"ב א' כ"ג ב' תו"כ ויקרא פ"י.

ויקטיר

הכל וכו'. שם במנחות כ"ב א' וכת"ק דעולין אין מבטלין זה את זה וזה שכתב רבינו שהכל לאישים ועיין בתוספתא פ"ד.

כט

שנתערבו

זו וכו'. מנחות כ"ג א' כ"ד א' וירושלמי דחגיגה פ"ג ה"ב.

ל

לא

יקטיר וכו'. שם כ"ג א' ושם ע"ב ויש לעיין הא מסקינן שם דאתי כר' יהודה דס"ל מין במינו לא בטיל הא לרבנן דסבירי להו מין במינו בטל אה"נ דהקומץ בטל ולק"מ דמסקינן כר' זירא וה"נ אתי שפיר אליבא דרבנן והבן ופשוט. ועיין בתוספתא פ"ד.

לא

קומצה

בשיריה. שם כ"ג א' ובתוספתא פ"ד.

שיריה

בשירי וכו'. שם במשנה איתא נתערב קומצה בשיריה או בשיריה של חברתה ור"ל דנתערב הקומץ בשירי חברתה וכן איתא בהדיא שם ע"ב. ומרבינו מבואר כאן דהוא מפרש דהשירים נתערבו בשירי חברתה ונפק"מ לענין הא דמבואר לעיל הלכה כ' דאם נטמאו או נאבדו השירים דאין מקטיר הקומץ וקמ"ל דאם נתערבו השירים בשירי חברתה אע"ג דאין כאן עולין מ"מ לא בטלי וכדר' זירא כנ"ל לפרש אליבא דנוסחא זו שלפנינו אם נכונה היא ואין בה ט"ס אולם יש לומר כי ט"ס הוא וצ"ל או שנתערב בשירי חברתה, וה' היודע. וע"ע בתוספתא פ"ד.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.