מעשה רקח/פסולי המוקדשין/יא
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
וכן אם ליקט הלבונה וכו'. מימרא דר' ינאי במנחות דף י"ג ויהיב טעמא רבי ירמיה משום הולכה נגעו בה קסבר הולכה שלא ברגל שמה הולכה והולכה בזר פסולה ופי' רש"י ז"ל ליקוט לבונה דלאחר הקטרת הקומץ היה מלקט הלבונה מעל הסלת ומקטירו ע"כ וידוע דרבינו פוסק דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה כמ"ש בפ"א הל' כ"ג ולפ"ז לא היה לו לפסוק דליקוט לבונה בזר פסול כיון שזה לא נאמר אלא למ"ד שמה הולכה אמנם מדברי התוס' ז"ל שם נראה דלא גרסינן ליה או שאינו עיקר טעמו של ר' ינאי עיי"ש ועיין להמל"מ ז"ל ואפשר ג"כ דטעמו של רבי ינאי דכיון דקי"ל ומקמיצה ואילך מצות כהונה מעתה אם ליקט הזר אחר ההקטרה ע"פ דברי רש"י ז"ל שפירש דין הוא שיפסל ואין צורך לטעם הולכה שלא ברגל וקצת תמהתי על הרב ברכת הזבח ז"ל שנראה מדבריו בגמ' דף ט"ז שרבינו מפרש הא דרבי ינאי בליקוט דקודם הקטרה ודלא כפי' רש"י ז"ל דלדבריו תיקשי ליה דברי רבינו כנזכר גם על המבי"ט ז"ל בס' קרית ספר יש לתמוה שהזכיר דברי רבי ירמיה על דין הליקוט וכתב דמימרא דרבי ירמיה הלכתא כאילו פשיטא ליה דרבינו פוסק כוותיה עיי"ש:
ו[עריכה]
היתה המנחה וכו'. פרטי דינים אלו ביארם רבינו פי"ג דמעשה הקרבנות הל' י"ב ועיין מ"ש שם:
ז[עריכה]
כל המנחות וכו'. הנה ראיתי בס' צרור החיים ז"ל שהרבה להקשות על רבינו ואכתוב מאי דנראה לענ"ד תחילה הקשה במליחת זר דבמנחות דף כ' א"ל רב יוסף לאביי וכי תעלה על דעתך שזר קרב ע"ג המזבח ופירש רש"י דבראשו של מזבח מולחים הקומץ וכמ"ש רבינו ספ"ה דאיסורי מזבח ותו דמשמע שהמלח הוא מקמיצה ואילך דבעיא כהונה ואיך הכשירה רבינו ויהיב טעמא הכי הא מליחה לא אפשר אלא אחר הקמיצה וכזה הקשה להרב קרית ספר שכתב והוא הדין פתיתה ומליחה דהיו קודם קמיצה וליתא שהרי רבינו כתב פי"ג דמעשה הקרבנות הל' י"ב ונותנה על הקומץ שבכלי ומעלהו על המזבח ומולחו דמשמע שהמליחה אחר הקמיצה ע"כ.
והנה לקושיא ראשונה נראה לדייק דמאי פריך רב יוסף וכי תעלה על דעתך שזר קרב ע"ג המזבח דמאי קושיא דאה"נ דאינו קרב והכא במאי עסקינן בשעבר וקרב ונפק"מ להכשר הקרבן ואפשר דזו כחו מפני שהבין דאף לכתחלה קאמר אמנם האמת יורה דרכו דבפ"ק דמנחות אמרו ואי תנא מלח דלא איקבע בהדי מנחה מעיקרא שאינו מולח אלא הקומץ בלבד וכו' ע"כ הרי מבואר דהמליחה במנחה אינה אלא בקומץ דהיינו אחר שקמץ וכמ"ש רש"י שם ובדוחק היה אפשר דמליחה זו שהזכיר רבינו היא במנחת זכרי כהונה שהיו מולחים את סלתה כמ"ש סוף פ"ה דמעשה הקרבנות.
אך יותר נראה לומר עם מאי דתנן בשלהי זבחים ופסקו רבינו פ"ט דביאת מקדש דהיוצק הבולל המולח וכו' אין חייבים עליהם משום זרות וכו' ומ"ש שם רבינו אע"פ שנפסלו לא קאי אלא אדסמיך כמו שכתבתי שם דבאינך הם פטורים לגמרי והמנחה כשרה ואף שהיא אחר הקמיצה מ"מ להיות המליחה סמוך לה ולצרכה לא נפסל הקרבן מחמתה דוקמץ הכהן כתיב ולא כתיב ומלח וזה יועיל לשלא נאמר דהמליחה היא בכלל מקמיצה ואילך וכו' ודוחק גם לדברי הקרית ספר ז"ל אפשר דקודם קמיצה שכתב לאו דוקא וכלפי הכשר הזר הוא שכתב כן ומכ"ש דאגב הפתיתה נקט לה. ומה שהקשה הרב ז"ל עוד מההגשה דבעיא כהונה וכו' י"ל דאף דבעיא כהונה אין זרות פסולה וההגשה בקרנות המזבח אינו פוסל תדע דכיון דעכ"פ היא קודם הקמיצה הרי כללא כייל לן מקמיצה ואילך דוקא ומ"ש מדברי רבינו שכתב פ"ט דביאת מקדש שכל העבודות האלו אם עשאן זר נפסלו כבר כתבתי דהך פיסולא לא קאי אלא אדסמיך והוא מוכרח:
ט[עריכה]
ריבה שמנה על שני לוגין וכו'. הלשון מגומגם דמשמע דיתר בשמן יותר משני לוגין והוא היפך הגמ' והיפך מ"ש אח"ז דשני לוגין וכו' פסולה וכ"כ הרב קרית ספר והגיה עד שני לוגין ופירושו עד ולא עד בכלל וכן מצאתי בדפוס מגדל עוז וכן העתיק מרן ז"ל ובנוסח אחר כתב יד נמחק שני לוגין או שני קומצים או יתר על זה והיא נכונה כמבואר ומ"ש מרן ז"ל ולא כדפי' רש"י וכו' לא הבנתי דבריו שהרי רבינו ג"כ פסק כדברי רש"י שאם נפל בה שמן אחר או שמן חולין כל שהוא נפסלה וכן הקשה הרב חיים אבועלפיה ז"ל:
י[עריכה]
מנחת חוטא וכו'. איכא למידק דמנחת קנאות הושוה למנחת חוטא בלאו דמניעת השמן והלבונה וגם במתני' תנן מנחת חוטא ומנחת קנאות לא שמן ולא לבונה ובגמרא אמתניתין הביאו הברייתא לפיסול בשמן ולבונה ונסתפקו אם הטעם משום בליעה או משום לקיטה ומייתו ברייתא דמנחת חוטא ומנחת קנאות וכו' מכל זה מוכח דשוין בדיניהם ובפי"ב דמעשה הקרבנות הל' ז' פסק רבינו הדין דמנחת קנאות ומנחת חוטא מנעם הכתוב משמן ולבונה וכ"כ גם כן בפ"ג דהלכות סוטה הל' ה' וכיון שכן היה לו להזכיר כאן גם מנחת קנאות. ובס' צרור החיים ז"ל ראיתי שם שרצה להבין בכוונת רבינו דדוקא במנחת חוטא קאמר עיין עליו אמנם לענ"ד נראה דשניהם במשמע ולא חש לבארו מפני שסמך למ"ש במעשה הקרבנות ונקט הכא מנחת חוטא מפני שבגמ' עשו הילפותא ממנחת חוטא דכתיב ביה חטאת היא עיי"ש:
טו[עריכה]
מנחה שקמצה וכו'. כן העתיק מרן ז"ל אמנם לשון המשנה הקטיר קמצה פעמים וכו' והמל"מ ז"ל הגיה שצ"ל מנחה שהקטיר קמצה אמנם בשאר נוסחאות כתוב כנוסחתינו וכן העתיק המבי"ט ז"ל בקרית ספר:
יח[עריכה]
קודם סילוק הבזיכין. בדפוס מגדל עוז כתוב קודם סילוק הלחם:
כג[עריכה]
חלק העשרון וכו'. בפי"ב דשאר אבות הטומאות פסק דצירוף כלי מדרבנן וכך היא כוונתו כאן וכמו שנראה מדבריו לקמן הל' כ"ז ועיין מ"ש שם בע"ה:
כז[עריכה]
וכן לענין קמיצה וכו'. דברי רבינו קשים להולמם הרבה חדא דלפי מ"ש בהל' כ"ג דיש לנו ספק אם הכלי מצרף לקמיצה או אינו מצרף לקמיצה מעתה איך כתב כאן דשייריו עם החלק הראשון נאכלין הרי כיון דיש לנו ספק הרי גזר לעיל דלא יאכלו השיריים ואיך פסק כאן דהשיריים עם החלק הראשון נאכלין וכן הקשה הרב חיים אבועלפיה ז"ל והניחה בצ"ע ועוד שכתב שהקמיצה תלויה בדעת הכהן ובעת שקומץ אין דעתו אלא על העשרון בלבד אם כן גם לעיל בחלק העשרון נימא הכי ויאכלו השיריים הן אמת דבגמ' נאמר כן לדעת אביי דדחי לרבא ומשמע דהוי ספיקא אם מצטרף או לא שהוא הדין הראשון שהזכיר רבינו ודין זה הוא דברי אביי גופיה ומסקנא דרב אשי אף לענין הדין נראה ודאי דפליגי אהדדי והנה רש"י ז"ל פי' בההיא דאבוד וז"ל מופרש שהפריש תחת זה אינו מצרף לפסול עמו שהרי לא הופרש ע"מ להצטרף עם האבוד וכו' ע"כ אפשר ללמוד מדבריו ז"ל דכשהם ג' השלישי גורם לצירוף השנים מטעם דלא הופרש ע"מ להצטרף עמהם משא"כ כשהם שנים לבדם דאין שום הוכחה לצירופם מעתה נשאר הדבר בספק וטעם זה יספיק לדעת כהן דלא נאמר זה אלא כשהם שלשה דשייך פירוד האחד מהשנים משא"כ כשהם שנים לבדם.
ותלמידי החריף רבי נתן נר"ו דקדק מלשון הגמ' דקאמר עשרון שחלקו והניחו בכיסא דמשמע שמתחילה חלקו ואח"כ הניחו חלקיו בכלי ולא ידע הכהן אם היא מנחה אחת או שתי מנחות ואמטו להכי לא תלינן בדעת הכהן ונשאר לנו הספק אם הכלי מצרף או לא משא"כ באידך דאבוד שמתחילה נתנם בכלי ושם חלקן דהכי משמע מלישנא דרבא דקאמר עשרון שחלקו ואבד אחד מהם דמשמע שתחילת חלוקו היה בכלי שרת ושוב נאבד האחד והפריש אחר תחתיו ושוב נמצא האבוד והחזירו לכלי כיון שהכהן ידע בכל זה ודאי שהוא מכוין לקמוץ מהעשרון דוקא כיון שהוא יודע וראה המעשה ודייק דברי רבינו נמי שכתב לעיל חלק העשרון בכלי אחד וכו' וכאן כתב סתם עשרון שחלקו לאשמועינן הדיוק הנ"ל דלעיל איירי בחלקו תחילה ושוב הניחו בכלי דאז אין תלוי בדעת הכהן שהרי לא ידע אם היא מנחה אחת או שתים ואפשר שהוא סבור שהחלק האחד הוא שיעור עשרון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |