הר המוריה/פסולי המוקדשין/ו

הר המוריה ‏ פסולי המוקדשין ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כולן

ימותו וכו'. זבחים ע' ב' ושם ע"ג א' תמורה כ"ח א'.

הקריב

הורצה וכו'. שם בזבחים ע"ג ב' ומשמע שם דהיינו דוקא כי הקריבם כולם כא' או דכבשינהו דניידי דאז אמרינן כל דפריש מרובא פריש הא אם לקח אחד מן התערובות והקריב אז אמרינן דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואמרינן שמא הקריב האיסור וכ"כ הלח"מ. וי"ל דהכא מיירי שהקריב שנים דא' מהן הורצה אבל המעיין בתוס' שם ד"ה אלא אמר וכו' שכתבו שם בהדיא דאפי' אי לקח אחד מן הקבוע והקריבו אמרינן דמן ההיתר הוא וכל דפריש מרובא פריש יעו"ש היטב והבן.

ב

ירעו

כלם וכו'. שם בזבחים ע"א א' ב' ושם בתוספתא פ"ח.

בדמי

היפה וכו'. ר"ל כל היפים שבהן יהיו דמיהו לקדשים ודמי הגרוע יהיו לחולין יעו"ש בתוס' ע"א ב' ד"ה ויביא וכו' ועי' לח"מ.

ג

לצרכי

אותו וכו'. שם ע"א ב' ובתוספתא שם איתא וז"ל נתערבו בחולין תמימים יקדישום לשם אותו הזבח עכ"ל ג"כ כוונתו כך דימכרום לצרכי אותו המין.

והדמים

חולין וכו'. וכן בהלכה ב' דמי הגרוע הוא חולין וכמבואר בתוספתא שם ומינה יליף רבינו לכאן וע"ע מנחות ק"ח ב' ובתוספתא שם פי"ג.

ד

בשוורים

של וכו'. מנחות ק"ח ב' ובתוספתא פי"ג דמנחות.

לצרכי

אותו וכו'. והא דאיתא במנחות שם וכן שור של הקדש שנתערב באחרים הגדול שבהן הקדש וכולם ימכרו לצרכי עולות וכו' מיירי שהיה השור עולה וכמש"כ רש"י שם יעו"ש וכ"ה שם בתוספתא פי"ג שור משוריו עולה וכן שור של עולה שנתערב בשוריו ה"ז מביא את הגדול שבהן עולה והשאר ימכרו לחייבי עולות ודמיו חולין עכ"ל ולזה כיוון מרן ז"ל.

קדשים

בקדשים וכו'. שם ע"א ב' וכן מוכח מדלעיל הלכה ג'.

בקרבנות

נשים וכו'. שם בזבחים ע"ד ב' (ועיי"ש בתוס' ד"ה והא בעי וכו' שכתב וא"ת ולוקמה בערל וטמא דמשלחין קרבנותיהן וכו' והדבר אין לו שחר מה שתירצו ע"ז יעו"ש וצ"ל דט"ס הוא וכצ"ל וליהוי כערל וטמא וכו' ועיין תוס' מנחות ס"ד ב' ד"ה וכן וכו' ובגיטין כ"ח ב' ד"ה והא וכו' ובכורות ס"א א' ד"ה והא וכו' יעו"ש היטב בכל המקומות. שוב ראיתי כן להצאן קדשים שהגיה על דרך זו ונהניתי).

בדמי

היפה וכו'. ויפסיד המותר מביתו כדלקמן הלכה ו'.

ה

לא

יקרבו וכו'. פסחים צ"ח ב' זבחים ע"ה ב' ובתוספתא שם.

מביאין

קדשים וכו'. שם ופסחים י"ג ב' וצ"ח ב' ביצה י"ט א' בכורות ס' ב' נדה ע' ב' ועי' שביעית פ"ח מ"ז מע"ש פ"ג מ"ב.

ו

באוכליהן. היינו אם נתערבו מעשר בבכור כדאיתא בתוספתא זבחים פ"ח.

ולא

במקום וכו'. לא ידעתי לענין מאי נקטי דהא אין דבר בעולם הקל מחבירו שלא ימעטו בזמן אכילתן ובאוכליהן וא"כ זה נכלל בכל הך תרווייהו דלעיל וכל דבר שנתמעט במקום אכילתו מחבירו החמור ע"כ ג"כ נתמעט או באוכליהן או בזמן אכילתו ולמה נקטיה זה לדבר בפ"ע ואולי נפק"מ לענין בכורים עם תרומה דבכורים נאכל לכהנים כתרומה ומ"מ נתמעט במקום דבכורים נאכלים בירושלים ואף דלא שייך הכא נקטיה וצ"ע בזה ועי' מש"כ לעיל פ"י מהל' מעשה הקרבנות הי"ב יעו"ש.

בדמי

היפה וכו'. שם בזבחים ע"א ב' ובפסחים צ"ח א' ועיי"ש ברש"י דל"ג וימכרו יעו"ש היטב אמנם בתוספתא דזבחים הגירסא וימכרו וכ"ה שם בפסחים יעו"ש היטב.

ז

ה"ז

מקריב וכו'. כן הוא בתוספתא פ"ח דזבחים יעו"ש היטב והכל משום היסוד הנאמר לעיל פ"ה ה"ט.

ח

כולן

ימותו. שם בתוספתא וז"ל חטאת שנתערבה באחת מכל הזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבה זבח ובדמי היפה שבהן חטאת כבר קרב הזבח יביא בדמיו זבח אחר כבר קרבה חטאתו שניהן ימותו עכ"ל ועיין מרן מש"כ בזה בשם ר"י קורקוס ועיין מה שהשיב עליה הלח"מ יעו"ש היטב ולענ"ד דמעיקרא לק"מ דהכא לא בעינן כלל אבודה כיון שהיא דחוייה מלהקריב והיא מתה כמבואר בתמורה כ"ב א' דחויין לחוד ואבודה לחוד וכל שהיא דחוייה מלהקריב לא בעי כלל לאבדה ואע"ג דס"ל כרב דבע"ח אין נדחין היינו דוקא היכא שהבע"ח עצמו הדר חזי משא"כ הכא דהוא לא הדר מיחזי כיון שנדחה והקריב באחרת תמות ולענ"ד זה פשוט ונכון ועי' בפ"ז דפסחים דשם איתא דיביא בדמיהם אחרת יעו"ש היטב.

ט

במעות

אשם וכו'. ז"ל התוספתא שם אשם שנתערב באחד מכל הזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהזבח ובדמי היפה שבהן אשם כבר קרבה זבחו יביא בדמיו זבח אחר כבר קרב אשמו שניהן יפלו לנדבה מעות חטאת ומעות אשם שנתערבו אלו באלו לוקח בהן שתי בהמות בין ממקום אחד בין משתי מקומות ומחלל דמי חטאת ודמי אשם על אשם (ט"ס וצ"ל דמי חטאת על חטאת ודמי אשם על אשם) כבר קרבה חטאתו יוליך לים המלח כבר קרבה אשמו יפול לנדבה עכ"ל ולשון וסדר זה נכון יותר כי בתחלה השמיענו דין האשם לחוד שנתערב בשאר זבחים ואח"כ השמיענו דין החטאת והאשם שנתערבו יחד (וקמ"ל בדמיהם וכ"ש בהם עצמם). אבל רבינו שעדיין לא השמיענו בתערובות אשם עם שאר זבחים וקמ"ל דין אשם עם חטאת ולכאורה אין סדר הזה נכון ודין אשם שנתערב בשאר זבחים כתב לקמן הלכה ט"ו.

י

שתיהן

תקרבנה וכו'. שם בתוספתא יעו"ש.

אם

נתערבה וכו'. שם בתוספתא והדין כמו לעיל הלכה ו'.

תודה

אחרת וכו'. כתב הראב"ד שזה בלא לחמה עכ"ל ובאמת פשוט הוא לפי שהיא מותר התודה ואינה טעונה לחם עיין מנחות ע"ט ב' פ' א' ולקמן בפי"ב יבואר מזה אי"ה.

יא

באיל

נזיר. היינו ר"ל התודה נתערבה עם איל נזיר וכמו שהוא בתוספתא שם וע"ז קאי הראב"ד (שנדפס בסעיף י') שכתב וז"ל א"א והא קא ממעט באכילת זרוע בשלה עכ"ל ועיין מרן מש"כ ע"ז כיון שאין ממעט באכילת כל הקרבן אלא במקצתו לא חיישינן יעויין שם יש לעיין מהא דאיתא בפסחים י"ג ב' דאין מביאין תודה בע"פ משום דממעט זמן אכילתו והתם לא ממעט רק לחם חמץ ולא כל הקרבן יעו"ש היטב וע"ע במנחות פ"א א' יעו"ש היטב ובבכורות ס' ב' יעו"ש היטב וצ"ע בזה. (שוב מצאתי בספר שער המלך הלכה י"ח זה) ובתשובות חתם סופר ליו"ד סימן קי"ד.

יב

שנתערב

בפסח וכו'. פסחים צ"ח א' ותוספתא פ"ח דזבחים ועיין בשעה"מ פ"ג מהל' קרבן פסח ה"ט מש"כ בזה. ומה שהשיג הראב"ד עיין במרן שיפה השיב עליו.

יג

כשיפול

בהן וכו'. שם בתוספתא דזבחים איתא מעשר שנתערב בפסח שניהם ירעו עד שיסתאבו וימכרו כמעשר עכ"ל ועל כרחך הוא ט"ס דהא במעשר כתיב לא ימכר ולא יגאל והרי הוא כבכור דאינו נפדה ובאמת במשנה שם ע"א ב' ליתא לזה דלשון מכירה לכן ברור הוא כי ט"ס הוא וצ"ל עד שיסתאבו ויאכלו כמעשר וכ"ה הלשון לעיל מינה גבי בכור שנתערב בפסח וכ"ה בתוספתא פ"ט דפסחים וזהו דעת רבינו.

יאכלו

במומן. דע כי בתוספתא דזבחים איתא וז"ל הבכור והמעשר ר"ש אומר זה ישחט לשם מה שהוא וזה ישחט לשם מה שהוא ושניהם יאכלו כאחד מפני שמתן דמם שוה ולא הודו לו חכמים לר"ש שמביא קדשים לבית הפסול עכ"ל. והנה כאן לא נאמר התקנה מה יעשו בהם אבל מילתא דמסתברא הוא כיון שלאחר שנפל בהם מום שוין המה לכן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם ונדע זה מכ"ש ממאי דאיתא שם במשנה ע"א ב' דאם נתערבו זבחים בבכור ומעשר יעו"ש ועיין בתוספתא דפסחים פ"ט שם איתא וז"ל בכור ומעשר שנתערבו זה בזה שניהם ירעו עד שיסתאבו ר' שמעון אומר זה ישחט לשם מי שהוא וזה ישחט לשם מי שהוא ושניהם יאכלו כאחד מפני שמתן דמן שוה וכו' וכן נ"ל להגיה בתוספתא ודע כי שם בתוספתא דפסחים איתא בהגהות הגר"א שהגיה כך שניהם ירעו עד שיסתאבו וכו' (וכתב שם המפרש וז"ל כלומר כמו דמבואר לעיל שצריך לחללו על המעות עכ"ל ודבריו תמוהין כי מה שייך כאן חילול על מעות הא בכור ומעשר אינן נפדין כלל לכן נ"ל ברור שט"ס הוא וצ"ל ויאכלו או שכתב וכו' וכוונתו שיאכלו בבכור ומעשר שנפל בהם מום וע"ד שכתב לעיל בתוספתא גבי בכור שנתערב בפסח או מעשר שנתערב בפסח יעו"ש היטב ופשוט והבן ועיי"ש במפרש בד"ה הקודם שג"כ טעה בזה ועיין לקמן פ"ג מהל' תמורה ה"ז בלח"מ.

עוד כתב שם בשם הגר"א להגיה שכצ"ל ר' שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון וזה ישחט לשם מי שהוא וכו' יעו"ש ותמהתי מאד על הגהתו דצפון מאי בעי הכא הא משנה שלימה שנינו בפ"ה דזבחים הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה וכו' לכן נ"ל ברור דט"ס הוא וחלילה לייחס אותה הג"ה המוטעת לרוח אפינו הגר"א ונ"ל כי נפל הטעות במה שהגיה להלן במאי דאיתא שם וכן היה ר"ש אומר באשם ושלמים שנתערבו זה בזה שניהם ישחטו בצפון וכמו שהוגה שם בשם הגר"א באות כ"ג ונשתרבב הטעות משם.

יד

בבכור

ומעשר וכו'. שם בזבחים ע"א ב' במשנה ושם כתב רש"י דהזבח יחלל על דמים ואח"כ יאכלנו כבכור או כמעשר יעו"ש וכן צ"ל ג"כ לעיל הלכות י"ב וי"ג גבי בכור ומעשר שנתערב בפסח שיחלל הפסח על מעות לבד אם הבכור נתערב במעשר שכתבתי לעיל הי"ג ד"ה כשיפול בהן ששם אין כאן חילול כלל וכ"כ הלח"מ בהלכה י"ג יעו"ש.

טו

לא

יקרבו וכו'. זבחים ע"ה ב' פסחים צ"ח ב' ושם בתוספתא פ"ט ובתוספתא זבחים פ"ח יעו"ש.

והקריב

אשמו וכו'. שם בתוספתא זבחים פ"ח ועיין לעיל הלכה ט' ויסודו הוא מפ"ה ה"ט.

טז

עם

האשם. זבחים ע"א ב'.

מזכרי

הכבשים. עיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות ה"י ואע"ג דבא שעיר לחטאת נשיא מ"מ אינו דומה לאיל דזה שער וזה צמר כדאיתא בזבחים ע"ה ב' ואע"ג דאיתא במנחות ג' א' דאמרי אימרא אוכמא הוא יעו"ש היינו הרואה בעלמא אבל לכשיבדק הדבר גלוי ונראה ההפרש שבין שער לצמר ופשוט.

יז

הקריב

הורצה. עיין לעיל הלכה א'.

יח

מגדל

עדר וכו'. בפ"ז דשקלים ובקדושין נ"ה א'.

כונסה

לכיפה וכו'. שם ע"ב וכאביי דמפרש לה להא דחנניא בן חכינאי יעו"ש.

יביאנה

שלמים וכו'. שם בקדושין איתא וז"ל אמר מר נקבות זבחי שלמים דילמא תודה היא דמייתי נמי לחם עכ"ל ומשמע דמייתי בהמה אחרת וימתין עד שהנמצאת תסתאב ומייתי שתי בהמות חדא לשלמים וחדא לתודה וכמש"כ התוס' התם ד"ה דמייתי נמי וכו' יעו"ש היטב משום דאין יכול להתנות בלחם וכ"כ עוד בזבחים ע"ו ב' ד"ה ונאכל וכו' יעו"ש היטב וכ"כ הרשב"א בקדושין שם יעו"ש היטב ושם בריטב"א יעו"ש היטב ועוד דהתוס' כתבו שם דהאי תנא ס"ל דמביאין קדשים לבית הפסול אמנם רבינו שכתב לפסוק דאין מביאין קדשים לבית הפסול א"כ א"א להתנות בשלמים וכן תמה בלח"מ יעו"ש היטב. והנה בהא דאין מביאין קדשים לבית הפסול י"ל דהוי כדיעבד דאף אם תרעה עד שיפול בו מום מה יעשה עם המעות הרי אינם ראויים לא לשלמים ולא לתודה ולא דמי להך דלעיל הלכה ה' והלכה ח' והלכה י' והלכה י"ב והלכה ט"ו יעו"ש בכל המקומות לפי שיש שם תקנה ברעייה עיי"ש בש"ס ע"ו ב' משא"כ הכא דלית ליה שום תקנה ועיין מנחות פ"א א' י"ל דשם להקריב לכתחלה ולהביא לידי פסול אסור משא"כ הכא דמצא בהמה אחת ולית לה תקנה אף ברעיה לכן יקריבנה ויתנה בתודה אבל מהלחם קשה דהא מבואר במנחות שם דליכא שום תקנה בלחם ובאמת תמיה גדולה היא זו.

לכן נ"ל לפי שראיתי בפני יהושע בקדושין שמקשה הא מה"ת אזלינן בתר רובא והו"ל להלוך ג"כ אחר רובא דעלמא יעו"ש שהעלה דאין כאן רק חששא דרבנן וכן העלה האור חדש בקדושין שם יעו"ש היטב וזהו דעת רבינו ג"כ הכא וס"ל דדוחק לומר דהך סתם משנה אזיל אליבא דמ"ד מביאין קדשים לבית הפסול וס"ל דהכא כו"ע מודים דמביאין קדשים לבית הפסול משום דשמא חולין היא ושמא תודה היא וזהו איסור קל והוי כמו דנתערבו חתיכות בחתיכות דמודו רבנן בזה וה"נ הכא לפי שאין לו תיקון אחר בזה ולהכי נמי מייתי לחם ומתנה ולא מייתי הלחם לבפנים ואי משום תנופה הא תנופה לא מעכבי וכמו דהקילו גבי סמיכה וכמש"כ התוס' בגיטין כ"ח ב' ד"ה והא וכו' ובזבחים ע"ד ב' ד"ה והא וכו' יעו"ש היטב (ועיין במה שציינתי לעיל ה"ד ד"ה בקרבנות נשים) ה"נ בטלו כאן התנופה דהתנופה והסמיכה כחדא נינהו לענין זה א"נ י"ל דמעייל לגואי ומניף ואי משום חולין בעזרה י"ל דרבינו ס"ל דחולין בעזרה לאו דאורייתא (ועיין מש"כ בחי' לב"ק ע"א שהוכחתי מפ"א הל' גניבה ה"ח שס"ל לרבינו דחולין בעזרה לאו דאורייתא יעו"ש היטב) לכן לפי שיש עוד כאן סברא שמא הוי חולין לגמרי לכן הקיל רבינו בזה דדי באחד שיביא לשם שלמים ולשם תודה ויביא לחמה עמה ודי בזה. שוב מצאתי בתשובות חכם צבי סימן כ"ג שהרבה לתמוה על רבינו ומה שנראה לענ"ד כתבתי בעזר ה'.

לא

כיפרו וכו'. ר"ל וא"כ לדמי אשם הוא קאי ואף לכשיומם והוא לא יכול לאתויי אשם לנדבה ולשם חובה נמי לא מצי לאתויי דילמא לאו אשם הוא. ויש לעיין הו"ל לאתנייה בשלמים ואשם (ועי' תוס' שבת ע"ב א' ד"ה בעל וכו') ואי משום דאין מביאין קדשים לבית הפסול הא כתבתי בס"ק ל"ה דרבינו לא חייש בכאן להכי ואי משום סמיכה וכמש"כ התוס' שם בד"ה ודילמא וכו' הא כבר כתבתי בס"ק ל"ה דכאן לא חששו לסמיכה ועוד הא דעת רבינו לעיל פ"ג מהל' מעשה הקרבנות ה"ו דגם אשם טעון סמיכה וכמש"כ שם יעו"ש היטב ואי משום נסכים הא דעת רבינו דגם נסכים הבאים בפ"ע לנדבה הם לספלין כדאיתא לעיל בפט"ז מהל' מעשה הקרבנות הי"ד וי"ל כמש"כ הר"ש מקוצי שם בתוס' ד"ה ודילמא אשם וכו' שמא יביא בעליו אח"כ אשם לכפר אחר שיקריב זה ויהא אשם אחר שכיפרו בעליו יעו"ש. אבל באמת א"צ לכל זה דלאשם איהו גופיה לא מצי להקריב דילמא עולה היא וכולה כליל ובשר אשם אסור להקריב ואפילו עלה ע"ג המזבח ירד וכמו שנתבאר לעיל פ"ג הט"ז וע"כ צריך להמתין עד שיומם וימכר ויביא בדמיו כל מה שיש להסתפק בו והנה בשלמא אם היה ידוע לו שעבר כיפר א"כ אשם זה קאי לנדבה אבל שמא לא כיפר עדיין וא"כ הוא אשם ואין רשאי להקריבו אשם שמה כבר כיפר וזה האשם לנדבה וכנ"ל פ"ד ה"ד ובזה אזדא מש"כ התוס' שם בד"ה אשתכח בת וכו' שכתבו דלאשם איכא תקנתא ברעייה ודמיו לקיץ המזבח יעו"ש וזה אינו רק אם כבר כיפר אבל אם לא כיפר לא כדאיתא לעיל שם ה"ז יעו"ש היטב ודוק.

וראיתי בחי' הרשב"א שכ' שם דבאשכח בן שתי שנים מייתי נמי אשם ומתנה יעו"ש וכ"כ שם הריטב"א יעו"ש היטב ולפי מש"כ זה אינו והבן היטב ולענין מאי דדחיק להו אמאי לא בעי אי אשכח שתי שנים מאי כדבעי גבי חטאת אשכח בת שנה מאי י"ל דהש"ס המתין עד דאסיק כל ההלכה והקשה וקאי ג"כ אאשם נמי שוב ראיתי ברמב"ן שכתב ג"כ הכי כהרשב"א והריטב"א ויש לעיין בזה. אמנם מתוך דברי רבינו והשר מקוצי ברור הוא כמש"כ ובזה אזדא ג"כ מש"כ תוס' בזבחים ע"ז א' ד"ה מאן תנא וכו' ודוק היטב.

בן

שנה וכו'. כבר הארכתי למעלה בס"ק ל"ה בזה שוב ראיתי בספר עצמות יוסף שם שהרגיש בדברי רבינו אמנם ביישובו שכתב דכיון דקרב בהמה שוב יכול להביא לחם ג"כ יעו"ש יש לעיין מהא דמנחות פ' ב' פ"א א' יעו"ש היטב וצ"ע.

ונסכיה

משל וכו'. לדעתי קאי זה על כל הנקרבים שנסכיו משל צבור כדאיתא שם במשנה ולא ידעתי למה כתב זה רק הכא ואולי כוונתו דאף שמביא שתי בהמות מ"מ אינו מביא רק נסכי אחד אבל לא ידעתי למה כיון דמתנה בשל נדבה אאידך וכי אידך של נדבה לא בעי נסכים ויש לעיין בזה.

ה"ז

שלמים וכו'. אע"ג דלא נאכל רק ליום ולילה כדאיתא פסחים פ"ט א' וזבחים ל"ו א' מ"מ הכא בלא"ה אינו נאכל רק ליום ולילה משום דשמא היא תודה ועיי"ש בתוס' ד"ה דמייתי נמי וכו' ודע דהכא אוכלו בתורת בכור ומעשר בע"מ שאינו נמכר באיטליז ולא נשקל בליטרא דשמא בכור ומעשר הוא ופשוט וק"ל.

וע"ע ברע"ב דהשמיט כ"ז וכתב בפשיטות דהולכין אחר הרוב ורוב זכרים הם עולות ורוב נקבות הם זבחי שלמים ועי' בירושלמי שם ה"ג ועי' בתוס' חדשים שהקשה על רבינו למה העתיק כל הסוגיא הלא זהו אליבא דר' אושעיא אמנם אליבא דר' יוחנן אזלינן בתר רובא יעו"ש היטב ולא ידעתי מהו סח דפשיטא דרבינו מפרש דזה קאי ג"כ אליבא דר"י וכן מבואר הלשון של ר' יוחנן דאמר ממתין לה עד שתומם ומייתי שתי בהמות ומתנה וזה קאי על זכרים וכמש"כ רש"י אלמא דגם לר"י חיישינן לכל הני חששות ופשוט וברור ובדברי הירושלמי יש שם חילופי גירסאות ופשטים משונים יעו"ש היטב.

והנה אחר כותבי כ"ז מצאתי בספר שער המלך אריכות דברים בהלכה זו יעו"ש היטב.

יט

יאכלו

כחמור וכו'. זבחים ע"ה ב' ובתוספתא שם פ"ח.

בפסולי

המוקדשין וכו'. זהו מהתוספתא שם כלשונה ממש ועיי"ש בש"ס ע"ד א' ובתוספתא שם בארוכה.

כ

באיברי

עולה וכו'. זבחים ע"ז א' וכרבנן.

בעזרה

במקום וכו'. עיין לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"ג יעו"ש.

כא

שנתערב

באיברי וכו'. יומא ס"ד א' זבחים ע"ז ב'.

באלף

איברים וכו'. יש לעיין לכאורה ליבטיל ברובא והא בסעיף א' קאמר הטעם משום דבע"ח חשיבי ולא בטיל יעו"ש דמשמע הא שחוטים בטל ועיין בע"ז ע"ד א' ובתמורה כ"ח א' ועיין ברשב"א ביבמות שהאריך טובא בזה שם פ"א ב' יעו"ש היטב ובתוס' שם ד"ה ר' יוחנן וכו' וזבחים ע"ב א' ד"ה אלא וכו' יעו"ש היטב ועיין לקמן הלכה כ"ד.

קרבו

כלם וכו'. שם וכרבנן דס"ל הכי.

כב

שנתערבו

בחתיכות וכו'. לא ידעתי מה הוסיף זה על מה שכתב לעיל הלכה י"ט ואולי שם מיירי בדבר שלא במנין והכא מיירי מדבר שבמנין ועיין בכל המקומות שציינתי בס"ק מ"ה ויש לעיין בזה.

בנאכלין

לשתי וכו'. שם במשנה ומיירי בשניהם קדשים קלים כגון תודה או שלמי נזיר בשלמים או מותר הפסח בשלמים.

כג

חטאת

טמאה וכו'. כ"ז ביבמות פ"א ב' והטעם שכתב מרן הוא טעמא דרש"י אמנם תוס' שם ד"ה דברי הכל וכו' ובזבחים ע"ב א' ד"ה אלא וכו' ובחולין ק' א' ד"ה שאני וכו' כתב טעם אחר בזה דבחטאות טהורות לא מיקרי ראוי להתכבד משא"כ בחולין דאם תיבטל יהיה ראוי להתכבד יעו"ש היטב וצ"ל דלא מיירו הכא מדבר שבמנין דא"כ אפילו באלף לא בטיל ודחוק הוא מאי שנא מהחתיכות דסעיף כ' דלא בטלו ואולי לא מיירי התם ברוב ודוחק דאכתי בהלכה כ"א מאי איכא למימר לכן נראה יותר לומר דס"ל דגם בחטאת מיקרי חתיכה הראויה להתכבד ולכן בההיא דקדשים בהלכה כ' ובהלכה כ"א אסור ולא בטל אפילו באלף משום חתיכה הראויה להתכבד וכאן טעמו כטעם רש"י משום דלהפסד מרובה חששו ולהפסד מועט לא חששו וצ"ע בזה.

כד

חטאת

טהורה וכו'. לטעם רש"י דוקא טהורה דהוי הפסד מועט לא חששו אבל בטמאה דהוי הפסד מרובה חששו אפי' בחולין ולטעם התוס' לא שנא בין טמאה לטהורה עיי"ש בתוס' זבחים ע"א א' ד"ה אלא וכו' יעו"ש היטב.

ועיין ירושלמי ערלה פ"ב וז"ל תני פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין לא יעלו ר' יהודה אומר יעלו מ"ט דר"י ושה אחד מן הצאן ממאתים ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל וקשיא כתיב מאתים ור"י אומר מאה כתיב חיים ור"י אומר שחוטים עכ"ל והוא פלא כי הוא נגד תלמודנו דבש"ס שלנו איתא להיפך דבחולין ד"ה לא יעלו רק בנתערב בחטאות טהורים ובלחם הפנים טהור לרבנן יעלו ולר"י לא יעלו משום דמין במינו לא בטל או משום דס"ל כל שדרכו למנות שנינו עיין בתוס' יבמות שם פ"א ב' ד"ה ר"י וכו' יעו"ש היטב. ובתוספתא דתרומות פ"ה איתא וז"ל קישות של תרומה (טמאה, הגר"א) שנתערב במאה קישות של חולין (טהורים, הגר"א) הרי אלו יעלו ר' יהודה אומר לא יעלו עכ"ל וגם זה תמוה הא בש"ס שלנו איתא דברי הכל לא יעלו. אמנם לפי טעם רש"י ניחא לפי גירסת הגר"א דכאן מיירי בפרוסת לחה"פ טמאה דהוי הפסד מועט לא חששו רבנן אבל בטהורה לכו"ע לא יעלו ודלא כהתוס' (והמפרש הגיה שמה ר' יוסי במקום ר' יהודה יעו"ש היטב ולא ידעתי למה כי לפ"ז הגירסא מיושבת הדק היטב).

ואיתא שם עוד בירושלמי וז"ל עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה נשמעינה מן הדא ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא יש לך קדשים שאינו אוכל בהן פרט לעירובין וליתר ממאה אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה מניין אוכלי תרומה באוכלי חולין אוכלי חולין באוכלי תרומה אוכלי תרומה באוכלי קדש אוכלי קדש באוכלי תרומה משקה תרומה במשקה חולין משקה חולין במשקה תרומה משקה תרומה במשקה קדש משקה קדש במשקה קדש מניין ת"ל מן הקדשים ריבה ר' אבין בשם ר' יוחנן תיפתר בלוג שמן של מצורע שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר והתני משקה שנים א"ר חיננא הדא אמרה עולות בעולות אבל חטאות בעולות הרי יש כאן ודאי בלא תעשה (והמפרש הגיה שם שכצ"ל הדא אמרה עולות בחטאות אבל חטאות בעולות הרי יש כאן ודאי בלא תעשה יעו"ש היטב ובפירושו. נמצא דלמסקנא מסקינן דלגבוה אינם בטלים ובהכי אתי שפיר הך דהלכה כ' והלכה כ"א משום דלגבוה לא בטיל אך יש לעיין מהא דזבחים ע"ב א' דפריך וליבטיל ברובא ואולי אפשר לפי שהנתערב היה שם חולין וכן מוכח לכאורה דאל"ה אכתי קשה הא בעינן מאה ואחד ומאי פריך ליבטל ברובא (ועיין מש"כ לעיל פ"ב הכ"ב יעו"ש היטב ודוק היטב בזה. עם כל זה צ"ע בזה).

ודע עוד דמש"כ בירושלמי פרט לעירובין וליתר ממאה הגיה שם המפרש דצ"ל פרט לעירובין בפחות ממאה יעו"ש היטב ובאמת כ"ה בתו"כ אמור פ"ד וז"ל ואחר יאכל מן הקדשים יש לך קדשים שאינו אוכל פרט לעירובים לפחות ממאה אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה וכו' ופי' שם הקרבן אהרן באות ט' דמיירי אם נתערבה תרומה טמאה בפחות ממאה תרומה טהורה שאינו נאכל לפי שאינה בטלה יעו"ש ועיי"ש באות י' שנדחק מאד לפרש המשך לשון הברייתא ונדחק ליישב דקאי אדיוק דקאמר דאינו אוכל בפחות ממאה הא במאה וכ"ש ביותר ממאה יאכל ע"ז קאמר אין לי וכו' יעו"ש היטב. ועיי"ש עוד לעיל מזה איתא שם בתו"כ וז"ל ולא יאכל מן הקדשים יש לך קדשים שהוא אוכל בהם פרט לעירובים ולפחות מסאה (וע"כ צ"ל ממאה) אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה מניין אוכלי תרומה באוכלי חולין אוכלי חולין באוכלי תרומה אוכלי תרומה באוכלי קדש אוכלי קדש באוכלי תרומה משקה תרומה במשקה חולין משקה חולין במשקה תרומה משקה תרומה במשקה קדש משקה קדש במשקה תרומה משקה קדש במשקה קדש מניין ת"ל מן הקדשים ריבה עכ"ל והנה שם ודאי הוא ט"ס וצ"ל פרט לעירובים ליתר ממאה וכ"נ שם מהקרבן אהרן אות ה' יעו"ש היטב. והנה גם שם יש לעיין דהא קאמר פרט לעירובין ליותר ממאה ור"ל דזה נאכל אף בטומאה ושוב קאמר אין לי אלא אוכלי תרומה וכו' ר"ל דזה לא יאכל וקאי על גוף הפסוק ולא על המיעוט מה דנפקא ליה ממיעוט הפסוק וכן פירש הק"א שם בהדיא וא"כ לא ידעתי מה קשה ליה להק"א באידך ברייתא דמעיקרא קאמר ואחר יאכל מן הקדשים פרט לנתערב בפחות ממאה דאין נאכלים ושוב קאי הברייתא על גוף המקרא ולא על המיעוט דנפקא ליה מקרא וקאמר דהא דכתיב בפסוק ואחר יאכל מן הקדשים אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה וכו' ולא ידעתי לכאורה מאי ניחא ליה להק"א בראשונה יותר מבשנייה.

אבל באמת אחר העיון לענ"ד לק"מ על הקרבן אהרן דבשלמא בברייתא קמייתא דקמ"ל דאם נתערב תרומה בחולין או בקדש וכו' דהוי כתרומה ואסור הטמא באכילה ולא מיירי כלל מתרומה טמאה רק מתרומה טהורה שנתערב בטהור ע"ז אמר שפיר דאם נתערב ביתר ממאה בטל ומותר הטמא לאכלה והכתוב מיירי בנתערב בפחות ממאה ע"ז קאמר שפיר אין לי הא דנתערב בפחות ממאה אסור לאכול אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה (באמת לא ידעתי כיון דנתערב אוכלי תרומה באוכלי תרומה מאי קמ"ל דבתערובות אסור פשיטא דהא הדר הו"ל תרומה בעינה ויש לעיין בזה. ועוד מאי צריך לרבויי אוכלי תרומה באוכלי קדש פשיטא דהא קדש חמור מתרומה והנה בזה יש להשיב דקאמר באוכלי קדש לענין מחוסר כפרה וכמש"כ הק"א ולא תימא רק קדש בעין בעי כפרה לאכול בקדשים ולא בתערובות אמנם הראשון יש לעיין בזה) וכו' וקאמר דמרבינן מן הקדשים כל הני מילי דתערובתן אוסרין כמו שהן בעין אמנם בברייתא השנייה דקאמר ואחר יאכל מן הקדשים וע"ז קאמר דאם נתערב התרומה הטמאה בפחות ממאה אסור לאכול אח"כ והדר קאמר אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה וכו' ר"ל אם נתערבו במאה דמותר וכו' וקשה וכי הפסוק מיירי בתערובות דמתיר בתערובות הא הוא מתיר בכל ענין אף שהוא בעין ואיך אפ"ל דקאי על הפסוק להתיר אם נתערב במאה וע"כ קאי אדיוקא דהפסוק דאם נתערב במאה או ביותר נמי מותר קודם הערב שמש וא"כ שפיר פקפק ע"ז הק"א דאין שייך זה להמשך הקודם ופשוט וק"ל.

וע"ע באדרת אליהו בפרשת אמור וז"ל מן הקדשים ולא כל קדשים פרט לשנתערב יותר ממאה אין לי אלא אוכלי תרומה אוכלי קדשים משקה תרומה וקדש מניין ת"ל הקדשים וכו' ואחר יאכל מן לרבות מקצת קדשים שאינו אוכל אח"כ והוא שנתערב בפחות ממאה אין לי אלא אוכלי וכו' עכ"ל ואם כן היה גירסתינו בתו"כ מה טוב ומה יפה.

ודע דיש לפרש עוד התו"כ בדרך פשוט דרישא קמ"ל דביתר ממאה בטל וע"ז קאמר אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה וכו' ור"ל דמסיק דהכל בטל ביותר ממאה ושוב בברייתא השנייה קמ"ל דבפחות ממאה אינו בטל וקאמר גם כן אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה וכו' עד סופו ומסיק דהכל אינו בטל בפחות ממאה אבל א"כ היה נצרך להגיה שם בירו' ולהפוך הגי' שכצ"ל נשמענה מן הדא ולא יאכל מן הקדשים יש לך קדשים שהוא אוכל בהן פרט לעירובים ליתר ממאה אין לי אלא אוכלי תרומה וכו' דמן הברייתא השנייה אין למדין דבטל יותר ממאה רק דבפחות ממאה אין בטל וכו' ודוק היטב בכל מש"כ כי נכון הוא בעז"ה (ועיין מה שכתבתי בפירושי על הירושלמי).

ודע דקשיא לי הא התו"כ הוא סתם סיפרא ור"י הוא ואיך קאמר דמשקה במשקה בטל במאה הא ר"י ס"ל דלח בלח מין במינו לא בטל ועל כרחך התם מין במינו הוא דאל"כ לא בעי מאה רק בשישים סגי (ועיין ט"ז י' סימן קי"א ס"ק ה' שמחוסר הבנה יעו"ש היטב וצ"ע) וצע"ג בזה וה' יורנו מדרכיו ולא נתעה באורחותיו. ועי"ש בפי' הר"ש בתו"כ וצע"ג.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.