הר המוריה/מעשה הקרבנות/יז

הר המוריה ‏ מעשה הקרבנות יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מאפה

כופח וכו'. במנחות ס"ג א' ובתו"כ ויקרא פי"א פרשה י'.

ב

וידי

חובתו וכו'. מנחות ג' א' ק"ב ב'.

ה"ז

פסולה. שם ושם.

וידי

חובתו וכו'. וצריכא דאי אשמעינן הך קמייתא משום דאמר במחבת וקא מייתי במרחשת אבל הכא דאידי ואידי במחבת ואידי ואידי במרחשת אימא ידי נדרו נמי יצא ואי אשמעינן הך משום דקא פליג להו אבל התם דלא פליג בה אימא לא צריכא עכ"ל הגמ'.

ג

הרי

אלו וכו'. שם ק"ג א'.

הרי

אלו פסולים. שם ק"ב ב' והטעם דבזה לא שייך לומר שלנדבה הביאם יעו"ש ברש"י וכתב התוס' יו"ט דה"ה לענין מחבת ומרחשת יעו"ש היטיב.

ד

הרי

אלו וכו'. עי' ברש"י ורע"ב שכתבו דה"ה ברישא באומר אלו להביא בשני כלים והקריבן בכלי אחד דהוו כשתי מנחות שנתערבו יעו"ש היטיב ועיין בתוס' שם ד"ה כשתי מנחות וכו' ועי' לח"מ כאן. ובתוספתא דמנחות פי"ב איתא וז"ל בכלי אחד הביאם בשני כלים א"ל בכלי אחד נדרת ה"ז לא יחזיר ואם החזיר הרי הוא כשתי מנחות שנתערבו בשני כלים והביאן בכלי אחד וא"ל בשני כלים נדרת ה"ז לא יחזיר ואם החזיר הרי אלו פסולים עכ"ל ואולי ט"ס הוא וצריך להיות ברישא הרי אלו פסולים ובסיפא צ"ל ואם החזיר הרי הוא כשתי מנחות שנתערבו ועיי"ש במפרש.

ה

מחמשת

מיני וכו'. שם במנחות ק"ד ב' וכת"ק שם ועיין מל"מ.

ב'

מיני וכו'. עיין רש"י שם דיביא שתי מנחות ממין אחד וכן משמע מלשון המשנה דאיתא שם מנחות או מין מנחות יביא שתים ובמין מנחות מבואר שם ק"ה א' ובתוספתא שם פי"ב דיביא שתי מנחות ממין אחד וה"ה במנחות דיביא ג"כ שתים ממין אחד ולכן העיקר כמש"כ מרן דהגי' הנכונה יביא שתי מנחות מחמשתן יעו"ש.

ממין

אחד. שם ק"ה א' ובתוספתא פי"ב.

משני

מינים. שם ושם.

יביא

שני וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא וצריך להביא ולהתנות וכמש"כ מרן.

מביא

חמשתן. שם ק"ד ב' ולר"ש דס"ל מחצה חלות ומחצה רקיקין צריך להביא ולהתנות יעו"ש היטיב ק"ה א' ב'.

ו

אין

היחיד וכו'. עיין מנחות ק"ג ב' והא דכתב אין היחיד וכו' דאילו בצבור אין הצבור מביא מנחה כלל רק הקבועים כמו מנחת נסכים ומנחת העומר ושם יש שיעור כמה להביא משא"כ ביחיד אבל מרן כתב דאתי לאפוקי ציבור דציבור מביא ס"א עשרונות יעו"ש ותמוה הוא לענ"ד דהא התם אינם בכלי אחד וכמש"כ רבינו לקמן פ"י מהל' תמידין ומוספין הי"ד יעו"ש וכ"ה שם בש"ס אלא העיקר כמש"כ.

שהבלילה

אין וכו'. עי' לעיל פי"ג הי"א.

לבילה

אין וכו'. יבמות ק"ד ב' נדרים ע"ג א' קדושין כ"ה א' ב"ב פ"א ב' מכות י"ח ב' מנחות י"ח ב' ק"ג ב' חולין פ"ג ב' נדה ס"ו ב'.

ז

ששים

בכל וכו'. יצא לו כן ממשנה דשם ק"ג ב' אם אמר הרי עלי ששים ואחד מביא שישים בכלי אחד ואחד בכלי אחד והובא לעיל בהלכה ו' ועיי"ש תוספתא פי"ב וז"ל הרי עלי מאה עשרונות להביא בכלי אחד כופין אותו ומביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחר ואם הביא מחצה בכלי אחד ומחצה בכלי אחר לא יצא בשני כלים מביא מחצה בכלי אחד ומחצה בכלי אחר ואם הביא ששים בכלי אחד ומחצה בכלי אחר יצא עכ"ל.

יביא

עשרון וכו'. שם במשנה ק"ד ב'.

יביא

ששים וכו'. וכרבנן שם ק"ד ב' וק"ו א' ועיי"ש ק"ו ב' שרב אשי פי' דפליגי בפלוגתא דלעיל פט"ז ה"א וה"ט וה"י יעו"ש.

ה"ז

מביא וכו'. שם ק"ו א' פירשתי ואיני יודע ואיזו מהן פירשתי ואיני יודע כמה מהן פירשתי (לפענ"ד כצ"ל פירשתי ואיני יודע כמה פירשתי ואיזו מהן פירשתי ואיני יודע מה פירשתי וכו' שוב ראיתי שהב"ח הגיה שכצ"ל פירשתי ואיני יודע איזו מהן פירשתי וכו' והכל הולך אל מקום אחד) יביא חמש מנחות של ששים ששים עשרונים שהן שלש מאות דברי חכמים רבי אומר יביא חמש מנחות של ששים עשרונים מאחד ועד ששים שהן תשעה אלפים ומאה וחמשים עכ"ל ועיין בתוספתא פי"ב יעו"ש היטיב וברור שמכאן יצא לו לרבינו. וממרן משמע שזה יצא לו מהמשנה יעו"ש ודבריו תמוהין כי נ"ל ברור כמש"כ דמזו הברייתא יצא לו. שוב מצאתי בלח"מ כדברי ונהניתי.

ח

ושכח

כמה וכו'. בזו הבבא נפל לו עוד ספק כמה עשרונות נדר ובכמה כלים נדר ואם ידוע לו שבכלי אחד נדר רק נפל לו הספק במנין העשרונים כבר כתב רבינו בהלכה ז' דיביא ששים עשרונים בכלי אחד ואם היה לו עוד ספק מאיזה מין יביא חמשה מינים בחמשה כלים בכל כלי ששים עשרונים אבל כאן נתחדש עוד ספק בכמה כלים נדר והנה אם נדר בשני כלים והביא בכלי אחד או נדר בכלי אחד והביא בשני כלים לא יצא כמבואר לעיל הלכות ב' וג' ולכן כשנסתפק לו בכמה כלים ובכמה עשרונות בזה שוים רבי ורבנן דצריך להביא בששים כלים מאחד ועד ששים שהוא אלף ותת"ל עשרון ואם נסתפק לו עוד באיזה מין צריך להביא ככה מכל מין שהוא עולה ביחד תשעה אלפים ומאה וחמשים דו"ק ותשכח וכן העלה הלח"מ והצאן קדשים שם במנחות ק"ו א' ודלא כמרן שנדחק הרבה בזה ולא העלה כלום בידו במחילת כת"ר הרמה.

ט

מנחה

בלא וכו'. הך וודאי ט"ס הוא וכצ"ל או מנחת בלא שמן ולבונה דאילו אמר מנחה בלא שמן ולבונה כתב לקמן דשואלין אותו וכ"כ מרן דט"ס הוא וצ"ל כמש"כ (ועיין תוס' שם ק"ג ב' ד"ה ל"ש וכו' דכתבו דלא שייך זה גבי בלא שמן ולבונה יעו"ש היטיב) ויסוד דברי רבינו משום דס"ל דזעירי דחילק בין מנחה למנחת (במנחות ק"ג ב') קאי אליבא דר' יוחנן דס"ל דשואלין אותו יעו"ש אמנם הראב"ד כתב דזעירי קאי אאוקימתא דחזקיה דס"ל דהמשנה קאי כב"ש דס"ל תפוס לשון ראשון יעו"ש וכן משמע מלשון רש"י שם ד"ה לא שנו וכו' וכ"ה התוס' בד"ה מאי לאו וכו' ועיי"ש בתוס' ד"ה אי הכי וכו' יעו"ש היטיב (ויש שם ט"ס וכצ"ל אלא כיון דאמר מנחה עשרון ומחצה וכו') וע"ע בדברי רבינו בפי' המשניות שאזיל בשיטתו דהכא (ויש שם ט"ס וכצ"ל הרי עלי מנחת חצי עשרון אינו חייב כלום עכ"ל כצ"ל) וע"ע בס' בית הבחירה להמאירי בנזיר ט' יעו"ש.

מן

העדשים וכו'. בזה יש לעיין הא אסיקנא שם בגמרא ע"א דבעדשים כיון דליכא למיטעי בזה לכו"ע אמרינן דלית ביה כלום אליבא דב"ה יעו"ש היטיב וא"כ איך כתב רבינו דבזה ג"כ מהני והנה כבר הרגיש מרן בזה וכתב דכיון דאסיקנן לחלק בין מנחה (מוכרת) למנחת (סמוך) אה"נ דבמנחה אפילו בעדשים נמי מהני והלח"מ השיג עליו בזה וס"ל דבאמת לא מהני רק דרבינו מיירי באמר הרי עלי מנחה מן השעורין או מן העדשים אבל אם אמר הרי עלי מנחה מן העדשין לחוד לא מהני כלל יעו"ש היטיב והעיד בעצמו שזה דוחק גדול יעו"ש ועלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה. סוף דבר דברי רבינו צ"ע בעיני. וע"ע בס' בית הבחירה לנזיר שם מש"כ בזה וה' יאיר עיני. ודע דבמנחה חצי עשרון דווקא חצי אבל לשליש ולרביע לא שמענו לדעת הקרית ספר שהובא בלח"מ הלכה י"ד ועיין במל"מ הלכה י"ב שלא כן דעתו יעו"ש.

י

מביא

שנים וכו'. עי' במרן שהקשה דהו"ל לרבינו לחלק בין אמר הרי עלי מנחה עשרון ומחצה דלא מייתי רק עשרון ובין אי אמר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון דמייתי תרתי (ובמרן יש ט"ס וכצ"ל דכיון דאמר מנחה אתחייב ליה בעשרון כי אמר חצי עשרון ולא כלום קאמר כי הדר אמר עשרון מייתי עשרון אחרינא ויש לתמוה על רבינו למה לא חילק בין אומר הרי עלי מנחה עשרון וחצי עשרון לאומר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון כמו שחילקו בגמרא עכ"ל) ועיין מש"כ בזה ודוחק ועיין בקרבן אהרן בתו"כ ויקרא פ"י יעו"ש ודע עוד דמיירי כאן שאמר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון וכמש"כ מרן וכ"ה בש"ס. ועיין בלח"מ מש"כ מזה דרבינו ס"ל דמילתא דזעירי אתיא ככו"ע אליבא דב"ש נמי ולפי"ז יש ליישב בפשיטות כמש"כ תוס' בד"ה אי הכי אימא וכו' יעו"ש היטיב ודו"ק ועיין לקמן הלכה י"ד יעו"ש.

ה"ז

פטור וכו'. עיי"ש בל"א ברש"י יעו"ש היטיב ושני הפירושים נוכל ליישב בלשון הש"ס ושניהם אמת ולכן פסק רבינו לתרווייהו לישני וכ"ה כוונת מרן יעו"ש ויש לעיין קצת למה לא הזכיר רבינו דין קמח בבבא הראשונה ועיין מרן מש"כ בזה.

ה"ז

פטור. שם במנחות פ"א ב'.

אילו

הייתי וכו'. היינו ע"י שאלה ששואלין אותו אומר כך וכמש"כ מרן ולכן כתב רבינו מלת וכן לדמות הדברים להדדי (והא דלא כתב רבינו בפי' כן י"ל ע"צ הדוחק מפני שבברייתא איתא שם וכופין אותו להביא תודה ולחמה והקשה שם למה כופין ותירץ דמיירי באומר אילו הייתי יודע וכו' יעו"ש היטיב וזה אינו שייך ע"י שאלה דאם ישאלו אותו יאמר שע"מ כן נדרתי להביא בלא לחם ורק אם אירע שאמר מעצמו אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך הנודרין אז כופין אותו. ודחוק מאד דאכתי משכחת לה דשואלין אותו מתחלה ואם משיב אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך הנודרין אז כופין אותו וצ"ע).

יא

יביא

תודה וכו'. מימרא דר"ה במנחות פ"א ב' ואייתיה הש"ס בחולין כ"ג ב' אגב גררא.

וסוף

הקרבן וכו'. כ"ה שם במנחות ועיי"ש בתוס' ד"ה טעמא דאמר וכו' שנשארו בתימה יעו"ש היטיב ואפ"ל דהכי כוונת הש"ס טעמא דהזכיר תודה אבל לא הזכיר תודה רק הזכיר לחם לחודא לא אף דלא אמר בפירוש לחם בלא תודה רק אמר להם ותו לא הזכיר מידי מ"מ פטור וכן משמע קצת מרש"י אבל י"ל דהכי מקשו התוס' דילמא בהזכיר לחם לחוד פשיטא דחייב להביא תודה ולחמה ורק דקמ"ל דאפילו אמר בפירוש תודה בלא לחם מחוייב להביא תודה ולחמה ובזה ליכא להקשות לאשמעינן כה"ג בלחם בלא תודה דבזה באמת פטור וק"ל. ועיין בצאן קדשים שתירץ קושייתם גם בדרך זה יעו"ש היטיב ודו"ק היטיב.

תודתו

של וכו'. שם במנחות ושם בחולין.

יב

יין

בפ"ע וכו'. עי' מנחות ק"ד ב' ועיין לעיל פט"ז הי"ד יעו"ש.

לוג

יין וכו'. זבחים צ"א ב' מנחות ק"ד א' ק"ז א' ועיין ספרי שלח לך פיסקא ק"ז יעו"ש היטיב ובזרע אברהם.

יג

וכן

עד וכו'. מבואר מזה דיש להביא ג"כ י"א לוגין משום דהוי לשני אלים וכבש אחד עיי"ש בש"ס ק"ד ב' וס"ל לרבינו דתרי מחד מינא וחד מחד מינא אמרינן כמש"כ בנדר עשרה או שני כבשים ואיל יעו"ש ועיין במל"מ בהלכה י"ב יעו"ש.

יד

שהרי

קבען וכו'. פסק לחומרא באיבעיא דשם עיין במרן ובמל"מ הלכה י"ב יעו"ש היטיב ועיין בספרי שם לחד גי' איפסיק שם דיביא ששה ולכן פסק כן.

פטור

שהרי וכו'. עיין במרן שכתב להוכיח כן מהברייתא דלא יפחות יעו"ש ובאמת צ"ע מנ"ל דלא יוסיף עוד לוג ויהיה שלשה דומיא דנדר חמשה דצריך להוסיף עוד אחד. אבל באמת זה אינו דהא אליבא דרבא דס"ל באומר חמשה דמושך ארבע ואחד לנדבה וזה מוסיף הברייתא דבזה האופן מותר ומתנדבין ממילא דשני לוגין אינן קדושים כלל ופשוט לדעתי ואף רב אשי דפליג על רבא היינו מכח מתניתין אבל הברייתא מ"מ על כרחך מוכח כרבא ועי' מל"מ בהלכה י"ב יעו"ש.

והנה התוס' הקשו שם בד"ה אין מתנדבין וכו' דאמאי לא אמרינן כאן כמו דאיתא לעיל הלכה ט' וי' דצריך להביא שיעור שלם ותירצו לחלק בין נדר לנדבה יעו"ש אמנם רבינו על כרחך לא ס"ל לחלק בזה מדכתב בכאן אבל אם נדר לוג או שנים פטור ועיין בלח"מ הלכה י"ד שכתב לחלק דהתם מיירי באמר מנחה לכן נתחייב להשלים משא"כ הכא דלא הזכיר נסכים וכ"כ המל"מ בהלכה י"ב יעו"ש היטיב. והעלה המל"מ דלפי"ז לדעת רבינו דס"ל דיש קבע לנסכים ובנדר חמשה מחוייב להשלים דה"ה דהתם באמר הרי עלי עשרון ומחצה דצריך להביא שתי עשרונות אע"ג דלא אמר מנחה וזה שדקדק בדבריו בהלכה י' נדר עשרון ומחצה ואמר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך המתנדבין ה"ז מביא שתים עכ"ל ולא כתב שם שאמר מנחה ועיי"ש במרן אמנם לפי דברי המל"מ אתיין כמין חומר אבל יש לעיין על דבריו א"כ מאי הקשה הש"ס שם ק"ג ב' א"ה אימא סיפא עשרון ומחצה יביא שתים כיון דאמר מנחה תיחייב ליה בעשרון וכו' יעו"ש היטיב ומאי קושיא דילמא מיירי התם בלא אמר מנחה וס"ל דיש קבע. אבל באמת לק"מ דהא התם רבא הוא דמקשה הכי ורבא אזיל לשיטתו דס"ל דאין קבע וע"כ צ"ל דמיירי באמר מנחה ודו"ק. ולפ"ז שפיר מיושב מה שהשמיט שם רבינו דלא כתב דמיירי באמר חצי עשרון ועשרון יעו"ש ומש"כ לעיל ה"י בר"ה מביא שנים אמנם לפי מש"כ כאן א"ש הכל ודו"ק היטיב.

ועיין בלח"מ מה שכתב ביישוב קושיא זו בשם הקרית ספר ועיין במל"מ שכתב שאין כן דעת רבינו והביא ג"כ תירוץ התוס' יו"ט וכתב ג"כ שאין כן דעת רבינו יעו"ש היטיב ולא רציתי להאריך בזה. וע"ע בצ"ק שם שכתב תירוץ על מה שהקשו התוס' שיביא ששה אם נדר חמשה יעו"ש וזה וודאי לא אתי שפיר לדעת רבינו שפסק דבנדר חמשה יביא ששה יעו"ש היטיב. וק"ל. וע"ע במל"מ מה שהקשה על התוס' שם בד"ה אמר אביי וכו' והקשה המל"מ דהא לרב אשי לא שייך קבע כיון דחמשה אינם חזיין כלל והוי כמו שני לוגין יעו"ש היטיב. לכן נ"ל דגם רב אשי ס"ל דחמשה מיקדשי שפיר רק דמחוייב להשלים עוד לוג והא דמדמה לשתים היינו לענין דאינם נקרבים כלל אבל מ"מ לא דמי אהדדי ולפ"ז י"ל דגם רב אשי מפרש הברייתא דמהני לענין דחל עליהם קדושה אבל מ"מ אינם נקרבין. (ושוב ראיתי כי המל"מ בעצמו כתב כן).

פחות

מלוג וכו'. מנחות ק"ז א' ועיין זבחים צ"א ב' ובמתנדב חצי לוג פטור ודינו כמו ביין שני לוגין ובנודר לוג ומחצה דינו כמו ביין חמשה לוגין ועיין מל"מ מש"כ בזה לדעת הקרית ספר יעו"ש.

טו

מג'

לוגין וכו'. עיין זבחים צ"א ב' מנחות ק"ז א' יעו"ש.

שמן

לא יפחות וכו'. שם ושם.

שחל

היות וכו'. שם במנחות יעו"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.