הר המוריה/מחוסרי כפרה/א

הר המוריה ‏ מחוסרי כפרה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנקראין

מחוסרי כפרה. כריתות ב' ב' ח' ב'.

בפסולי

המוקדשין. עיי"ש פ"ז ה"י ובפי"ח הי"ב ועיין בפי"א מהל' שגגות ה"ב.

ב

שמל

וטבל וכו'. כריתות ח' ב' ובתוספתא פ"א והלכה כת"ק.

שקרבנו

עכבו וכו'. שם ואין להקשות איך מקבלין גר בזה"ז עיי"ש ט' א'. והנה הא דבעי הרצאת דמים נפקא לן מהא דהר סיני כדאיתא התם בכריתות וביבמות מ"ו ב' ולכאורה יש להקשות דניבעי נמי הזאת דם על הגרים בעצמם כמו שהיה שם בסיני שנאמר וחצי הדם זרק על העם ואולי אפ"ל דס"ל כמו שתירגם אונקלוס שם וזרק על מדבחא לכפרא על עמא יעו"ש היטב וה"ט דלא היתה שם הזאה על העם ועיי"ש ברש"י ט' א' ד"ה הרצאת וכו' ואי קשיא א"כ היך מצינו שהיתה טבילה י"ל דרבינו כתב בפי"ג מהל' איסורי ביאה דילפינן לה מדכתיב וכבסו שמלותיכם יעו"ש אע"ג דביבמות מ"ו ב' איפרכא לה ויליף מדכתיב הזאה ואין הזאה בלא טבילה מ"מ במכילתא יתרו פ"ג איתא כמש"כ רבינו וכ"כ הסמ"ג לאוין קט"ז יעו"ש ועיי"ש בבאור מהרא"ש שתמה עליו יעו"ש אמנם לפי דעת המכילתא אתי שפיר ואולי כן היה גירסת רבינו בש"ס (אבל עיין בתוס' דכריתות שם ד"ה ויזרוק וכו' יעו"ש היטב מבואר דלא כהתרגום אונקלוס ועיין ברש"י בר"ה ל"א ב' דכתב דבעינן נמי הזאת דמים יעו"ש ועיין מגילה כ' א' בתוס' שם) והנה מצאתי בספר מיני תרגימא שהאריך בזה הרבה ומש"כ שם דהסוגיא דיבמות דלא הזכיר הרצאת דמים ס"ל כראב"י דאין הרצאה מעכבתו יעו"ש לענ"ד לא כן הוא די"ל דמיירי בזה"ז דליכא הרצאת דמים יעו"ש וכן מצאתי להרמב"ן ביבמות וברשב"א שם ועיי"ש היטב בחי' הריטב"א ומה שפלפל למה כתב דהלכה כת"ק לגבי ראב"י יעו"ש י"ל בפשיטות משום דבר"ה ל"א ב' ובכריתות שם מבואר דצריך הרצאה יעו"ש היטב ועיין בחי' רבינו עקיבא איגר על משניות שכתב דלדינא לא פליגי כלל ת"ק וראב"י יעו"ש וכמש"כ רש"י בכריתות שם ח' ב' יעו"ש וזה דלא כמש"כ בספר מיני תרגימא ועיין במס' גרים פ"ג ה"ה יעו"ש היטב שמבואר דקרבן צריך משום גירות יעו"ש היטב וע"ע בתוספתא שקלים פ"ג ובירושלמי שם פ"ח הלכה ד' וע"ע בספרי שלח לך פיסקא ק"ח יעו"ש (וע"ע בה"ג הלכות כריתות יעו"ש) סוף דבר דברי רבינו יש להם מקום גדול ממכילתא ומתרגום אונקלוס והא דפסק כת"ק יובן היטב. ואין להאריך עוד בזה.

פרידה

אחת וכו'. כריתות ח' ב' בש"ס ובתוספתא דשקלים פ"ג ובספרי שם.

לערב

ויביא וכו'. מכאן משמע לכאורה דמחוסר כפורים צריך הערב שמש ודלא כדעת תוס' חגיגה כ"א א' ד"ה האונן וכו' ובזבחים צ"ח ב' בד"ה טבו"י וכו' יעו"ש היטב וי"ל דנקט לערב דיש לחוש שמא לא הקריבו עד לערב וכמש"כ לקמן הלכה י"ב יעו"ש בתוס' ושם וכמש"כ התוס' בחגיגה שם יעו"ש היטב א"נ י"ל דגר צריך הערב שמש כיון דבעי הזאה שלישי ושביעי וכדאיתא לעיל פ"ו מהל' קרבן פסח ה"ז יעו"ש וכ"כ התוס' שם בזבחים ומיירי דהביא הקרבנות בשביעי שלו ויש לעיין בזה דאולי אינו מביא קרבנותיו בשביעי רק בשמיני אבל מהך דקרבן פסח משמע שפיר דמביא בשביעי והבן ויש לעיין בזה וע"ע בר"ש פ"א דטהרות מ"ג יעו"ש היטב ובנזיר ס"ד ב' יעו"ש ברש"י ובתוס' ד"ה אמר וכו' יעו"ש.

עולת

בהמה וכו'. שם בש"ס ובתוספתא דשקלים ותוספת' פ"א דכריתות.

במעשה

הקרבנות. לעיל פ"א ה"ו יעו"ש.

ג

קרבן

כל וכו'. מבואר בתורה פרשת מצורע ועיין תוס' ישנים כריתות ח' ב' ד"ה לעוף וכו'.

והיולדת

קרבנה וכו'. עיין לעיל פ"י מהל' שגגות ה"ב.

קרבנו

שלשה וכו'. לעיל שם ה"ג יעו"ש.

ד

והזבה

והמצורע וכו'. כ"ה בתורה בפרשת מצורע ובתו"כ שם פ"ב ושם בענין זבים בפ"ה ופ"ט ועיין בפי"ד דנגעים מ"ז ועיין פסחים צ"ב א' יבמות ז' ב' זבחים ל"ב ב' וע' א' מנחות ק"ה א' נדה ע' א' נזיר נ"ו א' ס' א' מ"ד ב' וחגיגה ט' ב' ובכריתות ח' א' ועיין לעיל סימן נ"ב סעיף ט'.

ה

אינה

מביאה וכו'. עיין כריתות ז' ב' ח' א' ובנזיר ס"ד ב' ובתוספתא פ"א דכריתות ובתו"כ תזריע פ"ג ועיין לעיל פי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ט יעו"ש.

תוך

מלאת וכו'. שם ושם וכן מבואר מכל המקומות שציינתי לעיל בד"ה הקודם.

הביאה

על וכו'. ע"ז השיג הראב"ד וכמש"כ הלח"מ והקרבן אהרן שם ומה שכתב מרן בשם המ"ע יעו"ש כבר תמה עליו הלח"מ ואני תמה עוד דהא לא מצינו שלא תביא בתוך מלאת השני על הראשון שהיא לאחר מלאת והתם בכריתות י' א' מיירי שילדה השנייה בתוך המלאת של הראשונה והנה לר' יהודה דס"ל דשנייה כמאן דליתא דמי א"כ לאחר שנגמר המלאת דראשונה לא מיקרי כלל תוך מלאת אבל לרבנן דאזלי בתר בתרא א"כ לא מיקרי כלל לאחר מלאת רק הו"ל כאילו הביאה תוך מלאת אבל אם ילדה ושלמו לה ימי מלאת ושוב ילדה אחר המלאת מנין לנו שלא תביא בתוך מלאת של שני קרבן על הראשונה דהוי לאחר מלאת ובאמת תמהתי על הלח"מ והקרבן אהרן שהשיגו על מרן מטעם דהתם מיירי בערב פסח יעו"ש והא בלא"ה לא מוכח מהתם מידי משום דהתם אזלינן בתר בתרא וא"כ קמא כמאן דליתנה דמי וכיון שהוא בתוך מלאת של בתרא הוי כמו שאין כאן רק לידה אחת שהיא השנייה והרי הביא תוך מלאת לה דודאי לא יצא ומתוך זה לא הבנתי ג"כ מה שכתב שם הק"א להביא ראיה לרבינו מהא דנזיר ס"ד ב' יעו"ש דבאמת אין משם שום ראיה. ואפ"ל דכוונת הק"א להביא ראיה מהא דנזיר דתביא מיעוטא היא ולא ריבוייא וא"כ כמו שבש"ס דריש מיעוטא לענין הא דהתם כן ה"נ דרשינן בתו"כ מיעוטא ולא ריבוייא למילתיה דאינו מביא על הוולדות הראשונים כן נראה לענ"ד לפרש דבריו שלא יהיו מוקשים כ"כ. וראיתי בספר נר תמיד שכתב ליישב דברי רבינו לפי שיטת רש"י שם דלרבי יהודה יהבינן לה ימי טוהר לשני רק לענין קרבן פטור על שני א"כ מאי פריך שם ולרבא דס"ל דמחוסר כפרה דזב כזב דמי וכו' הא מ"מ י"ל דמוקי לה כרב חסדא וא"כ יום מ"א לראשון דהוא ארבעים לשני יכולה להביא קרבן על הראשון מאי אמרת דהוי תוך מלאת לשני הא על שני ל"צ קרבן וא"כ תיכף כשבא לילה מותרת לאכול הפסח אלא ודאי דהעיקר כרבינו דאין יכולה להביא קרבן ביום ארבעים לשני דהוא מ"א לראשון משום דהוי תוך מלאת לשני ובתוך מלאת א"א להביא קרבן על הראשון יעו"ש היטב ודבר חכמה הוא. וראיתי לאחד שכתב דרבינו מיירי דאם ילדה בתוך מלאת של ראשון דאין לה להביא קרבן על הראשון בתוך ימי מלאת של האחרון וכרבנן דר' יהודה יעו"ש אך כבר הכה על קדקד סברא זו בקרבן אהרן שם יעו"ש.

עברו

ימים וכו'. הנה במצורע פשוט כן עיין נזיר מ"ד ב' דמצורע מביא ביום ט' וע"ע ספרי נשא פיסקא כ"ח וכ"ט יעו"ש היטב ובתמורה י"ד א' יעו"ש וכ"מ בשבת נ"ה ב' וביומא ט' ב' וכן משמע עוד מהא דכריתות ז' ב' דאינו דוחה שבת יעו"ש וע"כ משום דאין זמנו קבוע וכן משמע עוד מהא דלקמן הלכה י' וכן מהא דהלכה י"ב וכן משמע עוד מכמה דוכתי ועיין בתו"כ מצורע פ"ב ופ"ה ופ"ט ומדרש רבה נשא פ"י יעו"ש היטב דמבואר הכי בהדיא וכ"ז פשוט וברור והתימה על מרן שלא העיר מקורו.

שלא

הקריבו וכו'. תו"כ תזריע פ"ג ומצורע פ"ג.

העולה

והאשם וכו'. כ"מ בתו"כ דמצורע שם ועיין בהלכות נזירות פ"ו הי"ב ופ"י ה"ח ועיין נזיר י"ח ב' מחלוקת בזה אם האשם מעכב או לא ושם כ"ח ב' מ"ה א' מ"ו ב' מ"ז א' זבחים נ"ה א' מנחות ה' א' שם מבואר דבנזיר אף באחד סגי והא דמשמע בפסחים נ"ט א' דאשם מעכב י"ל משום דהתם קאי לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דאיהו ס"ל דגם בנזיר מעכב וכ"ש במצורע וע"ע בערכין י"א א' ולפ"ז תימה על מרן שמחק מלת והאשם ועיין בפ"י דנזירות בלח"מ שם מה שכתב בזה (ועיין מש"כ מרן ולח"מ על הא דפריך בנזיר ס' א' והאיכא אשם וכו' דע כי ברש"י מבואר שם דאשם מעכב יעו"ש ועיי"ש בתוס' נ"ה ב' ד"ה ומדקדק וכו' יעו"ש (ואל זה הדבור כיון שם הלח"מ) אבל בנדה ע' א' משמע דהאשם מעכב דאל"כ מאי קושיא לא יביא האשם דאינו מעכב אבל י"ל דשם פריך דמשמע כי עביד כעני מתוקן הכל ודוחק כיון דהוא מייתי מספק ולתקוני גברא פשיטא דל"צ להביא רק מה שמעכב וכדומיא דהתם בנזיר וצ"ע בזה.

וע"ע לעיל פ"ג מהל' שגגות שכתב רבינו וז"ל כל אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מאשם נזיר עכ"ל ומשמע דאשם מצורע מעכב הכפרה ועיין נזיר י"ח ב' יעו"ש היטב דזה הלשון דרבינו לוקח משם וכ"ה במדרש רבה נשא פ"י יעו"ש היטב (ועיין ירושלמי פ"ח דנזיר ה"ב יעו"ש היטב) ואולי ס"ל לרבינו לחלק בין ודאי מצורע לספק מצורע דבספק מצורע אין האשם מעכב ובודאי מעכב ואולי יש להעמיס זה בדברי הירושלמי דנזיר הנ"ל יעו"ש היטב והבן והטעם משום שבמצורע ודאי יכול להביא אשם לכן מעכב משא"כ בספק מצורע משום דלא יכול להביא לכן אינו מעכב והוא כסברת התוס' דנזיר דמחלק בין ר"ש לרבנן מטעם זה וכנ"ל ועיין לקמן פ"ה ה"י דשם ג"כ ס"ל לרבינו דאין האשם מעכב ומטעם דהוי ספק שמא כבר קרב קרבנותיו ומדחי הש"ס דנדה מהלכה יעו"ש ובלח"מ. זהו מה שרציתי לבאר כעת בעזר ה'.

במעשה

הקרבנות וכו'. לעיל פי"ד ה"י יעו"ש.

ממחוסרי

כפרה שאין וכו'. נדרים ל"ה ב'.

ו

שזב

דמה וכו'. אבל בראיות בלא ימים לא מטמאה בזיבה כמבואר בב"ק כ"ד א' כריתות ח' ב' נדה ל"ב ב' ע"ג א' ובתוספתא דזבים פ"ג ובתו"כ מצורע בענין דזבים בראשו ובפ"א ועיין לקמן פ"ב ה"ז.

בלא

עת וכו'. בתורה שם במצורע ובנדה ע"ב ב' ע"ג א' ובתו"כ מצורע פ"ח.

בענין

הנדה וכו'. בהל' איסורי ביאה פ' ה'.

שכבר

ביארנו וכו'. בפ"י מהל' נזירות ולעיל בסימן ע' סעיף י'.

ז

שלא

הוחזקה וכו'. כריתות ז' ב' נדה כ"ט א'.

שתי

נשים וכו'. שם בכריתות ופסק כת"ק ולא כר' יוסי וכ"פ בפי' המשניות שם וברע"ב שם.

חולין

שנשחטו וכו'. ברש"י בתמורה ל"ד א' ובכריתות שם פירש"י דהטעם משום מליקת חולין נבילה אבל משום חולין בעזרה לא איכפת לן משום דאין למזבח אלא דמה יעו"ש ועיין רש"י בפסחים כ"ח א' ובערכין ח' ב' ונדה י"ח ב' נ"ב ב' והנה מש"כ רש"י דבחטאת העוף אינו אסור משום חולין שנשחטו בעזרה ולפ"ז צ"ל דהא דממעטינן בקדושין נ"ז ב' עופות יעו"ש צ"ל דקאי אעולה דוקא אבל בנזיר כ"ט א' ב' מבואר דבחטאת יש ג"כ משום חולין שנשחטו בעזרה יעו"ש היטב (והא דקדושין י"ל ג"כ דהתם מיירי בשחיטה ולא במליקה) ושוב ראיתי כי בתוס' חדשים בכריתות פ"א ובפ"ו הרגיש בזה יעו"ש היטב וע"ע ברש"י כריתות ח' א' במשנה יעו"ש) וע"ע בגיטין כ"ח ב' יעו"ש מבואר דבחטאת עוף יש בו משום חולין לעזרה יעו"ש וע"ע ברש"י כריתות כ"ו ב' וע"ע בס' שער המלך בפ"ב מהל' שחיטה ובנר תמיד כריתות כ"ו ב'.

בהל'

שחיטה. פ"ב ה"א.

ח

בתוך

מלאת כו'. כריתות ט' ב' נדה מ' א' ותוספתא דכריתות פ"א ותו"כ תזריע פ"ג.

שמנים

ואחד וכו'. פסחים ג' א' כריתות ז' ב' עדיות פ"ד משנה י' ותוספתא דכריתות פ"א ובתו"כ שם פ"ג (ויש שם ט"ס וצ"ל כמו שהגיה הק"א) וכן בתוספתא שם כתובה בשבוש ויש להגיה שם כמו שהוא במשנה ודעת רבינו כב"ה כדאיתא לקמן בפ"ג ה"ד יעו"ש.

כל

נפל וכו'. כריתות ט' ב' ותוספתא שם פ"א ובתו"כ שם.

ט

טומטום

או וכו'. זה פשוט דלפי שהוא ספק אם זכר או נקבה ועיין נדה כ"ח א' ב"ב קכ"ז א'.

ארבעים

יום וכו'. י"ל דמיירי אחר נ"ד וכמש"כ הלח"מ ועיין בפי' רבינו במשניות בכריתות פ"ב וע"ע כריתות יו"ד א' ברש"י ד"ה סוף סוף וכו' יעו"ש וא"צ לדברי בנו של רבינו המובאים במרן והוא בספר ברכת אברהם סימן י'.

י

שיש

עליה וכו'. ב"ב קס"ו א' כריתות ח' א' פ"ד דטהרות מי"ג ובתו"כ שם בתזריע פ"ג.

וכן

הדין וכו'. דהכל חד טעמא להו ופשוט וברור.

חמש

לידות וכו'. עיין השגת הראב"ד והנה עיין בתוס' ב"ב שם שהביאו בשם ר"ת דגרסינן והשאר עליה חובה וכ"ה בתו"כ שם לפנינו (אבל מתוס' מוכח שם דגרסינן שם בתו"כ ואין השאר עליה חובה יעו"ש) ויכול להיות שכן היה גירסת רבינו ודבריו פשוטים וברורים כי באמת לשיטת הראב"ד יקשו כל הנך קושיות מה שהעירו הראשונים והאחרונים ושיטת התוס' בכריתות שם ד"ה נכנס כו' מבואר כראב"ד (שוב מצאתי מזה בלח"מ סוף הלכות אלו יעו"ש היטב והתימה עליו שלא הזכיר דעת התוס' יעו"ש היטב).

לידות

ספק וכו'. ח' א' בכריתות ודע דלפנינו שם איתא וז"ל חמש לידות ודאי חמש זיבות ספק או חמש לידות ודאי וחמש לידות ספק והנה ברישא נקט דהוודאות היו לידה והספיקות היו זיבה ובסיפא נקט דהוודאות וכן הספיקות היו הכל מלידה ויש לעיין בזה מה נשתנה הרישא מסיפא והוגה שם על הגליון בשם ר"י ברלין דצ"ל ברישא חמש זיבות ודאי וא"כ ברישא מיירי מזיבה ובסיפא מיירי מלידה והכל חד הוא. ואמנם הב"ח הגיה בסיפא שצ"ל או חמש זיבות ודאי וחמש לידות ספק יעו"ש ולפ"ז ג"כ נכון דהרישא מיירי מלידה וזיבה וכן הסיפא מיירי בהכי. והנה קשה לי על גירסא הראשונה כיון דהרישא מיירי רק בזיבה והסיפא מיירי רק בלידה א"כ אמאי צריך קרבן על הספיקות לבד הא די לה שתביא על הודאי ובזה נפטרו הספיקות וכמו דאיתא שם של ספק אם יש ודאי ביניהן תאמר על הודאי ותיפטר ועיי"ש בתוספתא פ"א לכן נ"ל דגירסת הב"ח הוא עיקר דבין רישא ובין סיפא מיירי דהוודאות היו ממין אחר והספיקות ממין אחר ולידות וזיבות אינן נפטרים בקרבן אחד כמבואר בתוספתא שם ובתו"כ פ"ב ואי לזאת לפענ"ד נראה להגיה כן בדברי רבינו ג"כ היו עליה חמש זיבות ודאות וחמש לידות ספק וכו' וכשיטת הב"ח והבן היטב.

על

הודאי וכו'. וא"צ לומר על האחרונה שבהן וכר"ע ועיי"ש בתוספתא (ויש להגיה שם קצת).

יא

שנתגיירה

ואין וכו'. חולין קל"ד א'.

בהלכות

שגגות וכו'. פ"ג הי"א.

יב

שיש

עליו וכו'. עירובין ל"ב א' פסחים צ' ב' (ודברי הלח"מ כאן אין צורך בהם והבן היטב) ועיין לעיל סימן קי"ב סעיף א' במל"מ ומש"כ שם יעו"ש (ועיין מה שכתב פ"ו מהל' קרבן פסח ה"ד יעו"ש).

בשקלים. בפ"ב ב' יעו"ש היטב.

כלי

המקדש. לעיל פ"ז ה"ט יעו"ש.

יג

שהביאה

חטאתה וכו'. קדושין י"ג ב' זבחים ה' א' מנחות ד' ב' קינים פ"ב מ"ה ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ח יעו"ש.

שלא

הפרישה וכו'. שם בקדושין ועיין מש"כ לעיל פ"א מהל' חגיגה ה"י יעו"ש היטב.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.