הר המוריה/בית הבחירה/ח

הר המוריה ‏ בית הבחירה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שאין

שמירתו וכו'. ועי' בריש תמיד ובריש מדות ועי' תמיד כ"ו א' מנה"מ אמר אביי אמר קרא והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד למשמרת בני ישראל וכו' יעו"ש היטיב ופי' שם המפרש וז"ל מנה"מ כלומר מנלן מן הפסוק דבעינן ג' שומרים ומתרץ ליה יעו"ש היטיב ועי' בבאור הגר"א על הגליון במשניות שם וע"ע בבאר שבע מש"כ בזה ולא רציתי להאריך בזה.

ב

כל

הלילה וכו'. עי' מל"מ וכ"כ הבאר שבע דביום לא היו שומרים וכ"כ התוס' יו"ט ריש מדות יעו"ש.

ג

לשון

שמירה אזהרה וכו'. וס"ל כר' יוחנן במנחות ל"ו ב' דאפי' השמר דעשה לאו הוא ועי' תוס' עירובין צ"ו א' ד"ה השמר וכו' דכ' דמ"מ היכא דמצוה היא לעשות מודה ר"י דהשמר דעשה עשה ולהכי מי שאינו מניח ביום תפילין לא לקי (ולכאורה שם פשיטא דלא לקי דהוי לאו שאין בו מעשה ואולי כוונתם אף למ"ד דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ויש לעיין בזה) והיינו דלא כרבינו ואמנם בר"ה ו' א' ד"ה תשמור וכו' מתחלה כתבו כדברי רבינו דהכא ושוב כתבו לחלק וכוונתם למש"כ בעירובין שם יעו"ש ועי' לקמן הל' שגגות פ"א ה"ב מש"כ מזה ואי"ה שם יבואר עוד מזה ועי' בס' המצות לרבינו עשין סי' י"ב ובחינוך פרשת קרח מש"כ בשם המכילתא יעו"ש היטיב והבן.

ד

מבפנים

וכו'. עי' בספרי קרח פיסקא קט"ז ובזרע אברהם שם שהאריך בזה.

הכהנים

בג' וכו'. כ"ה דעת המפרש בתמיד וכבר כתבתי מזה קצת בפ"ה ה"ד יעו"ש היטיב והנה כעת ראיתי מצאתי את שאהבה נפשי במל"מ שהעמיק הרחיב הדבור בזה ודבריו מתוקים ונתתי שמחה בליבי שכוונתי לדבריו רק מה שראיתי שנדחק מאד בבאור המשנה דפ"ק דמדות מ"ח ונעל הכהן מבפנים ובן לוי ישן לו מבחוץ גמר מלנעול החזיר את המפתחות לשלשלת ואת הטבלה החזיר למקומה נתן כסותו עליהן ישן לו ע"כ דמזה מבואר דבמקום שהיה כהן שומר היה ג"כ בן לוי שומר יעו"ש מה שנדחק הרבה בזה ולדעתי העניה אין מזה שום קושיא על שיטת רבינו והמפרש דהתם לא נעל שער בית המוקד בלבד אלא כל שערי העזרה נעל כדאיתא ומפתחות העזרה בידם שם מ"ז ובתמיד פ"ק מ"א. וקאמר כאן דכשהגיע זמן העזרה לנעול אז נעל כל שערי עזרה מבפנים. ומבחוץ לכל שער ישב לו בן לוי לשמור (זולתי במקום ששמרו הכהנים מלמעלה שם לא הי' לוים שומרים מלמטה וכנ"ל) וגמר מלנעול הכהן שמפתחות העזרה תחת ידו החזיר המפתחות לשלשלת והטבלה החזיר למקומה ונתן הכהן כסותו עליה וישן לו. וביאור זה פשוט לדעתי מכל מה שנדחק המל"מ בזה וכ"מ מלשון המפרש בריש תמיד כ"ה ב' יעו"ש היטיב ואין משם שום קושיא נגד רבינו והמפרש (ע"כ יפה עשה רבינו שלא הביא משנה זו כי אין נפק"מ לדינא כלל כי אחרי שכתב בסעי' ח' דהלוים היו שומרין מבחוץ שוב א"צ לכתוב סדר הנעילה) ואי לא מסתפינא אמינא כי גם הר"ש במדות מפרש כן ונפל ט"ס בדבריו מש"כ והחזיר הטבלא למקומה ונתן בן לוי כסותו עלי' חזר וישן עכ"ל ונ"ל כי תיבות בן לוי הוא ט"ס וכצ"ל והחזיר הטבלא למקומה ונתן כסותו עליה וכו' וקאי על הכהן. יהיה איך שיהיה כוונת רבינו והמפרש וודאי כן הוא (וכ"ה בס' שבט יהודא) ובזה אזיל מה שנדחק המל"מ בזה.

ותשואות חן לו על שהאיר עינינו במה שהביא דברי פסקי התוס' (בתמיד סי' ז' ובמדות סי' א') דהלוים היו שומרים לבדם רק בי"ח מקומות ועם הכהנים היו שומרים שלשה מקומות ונמצאו הלוים בכ"א מקומות והכהנים בשלשה מקומות יעו"ש ונמצא דאיכא שלש מחלוקת דעת רבינו והמפרש דבכ"א מקומות היו לוים ובשלשה מקומות היו כהנים ודעת הסמ"ג דבכ"א מקומות היו לוים לבדם ובשלשה מקומות היו כהנים עם לוים ודעת פסקי תוס' דבי"ח מקומות היו לוים לבדם ובשלשה מקומות היו כהנים עם לוים. ודעת הרא"ש בפי' לתמיד כמו הפסקי תוס' יעו"ש.

ה

והרובין

וכו'. וזקני בית אב וכו' מדברי המפרש מבואר דהיה להם מטות בנויית בכתלים והיו עולים שמה ע"י הרובדין והפרחי כהונה היו ישנים על הארץ איש כסתו בארץ והפרחי כהונה לא היו השומרים רק הרובים היו השומרים אבל השומרים לא היו רשאים לישן עיי"ש בתמיד כ"ה ב' וכ"ז א'. וכן דעת הר"ש בריש מדות רק שכתב דהרובדין היא רצפה חלקה שהיו ישנים עליה יעו"ש והא דחילק בין רובים לפרחי וכתב שם הטעם כי הפרחי כהונה לפי שהיו יכולים לעשות עבודה לכן לא היו שומרים יעו"ש י"ל דאזיל לשיטתיה דס"ל דהשמירה היתה בין ביום ובין בלילה וא"כ אם היו עסוקים בשמירה לא היו יכולים לעבוד לכן לא היו עוסקים בשמירה. אמנם רבינו פי' שם בריש תמיד כי הרובים הם פרחי כהונה והם היו השומרים בבית המוקד ורק בבית הניצוץ ובבית אבטינס לא היו שומרים רק הרובים אבל בבית המוקד היו השומרים פרחי כהונה ומש"כ רבינו שם וז"ל ונתבאר בגמרא שרובין הם הרובים ומורים בקשת הנקראים פרחי כהונה עכ"ל לאו ממש פרחי כהונה רק הם הרכים בשנים אבל מ"מ הרובים הם רכים יותר ולפי שס"ל שהשמירה לא היה רק בלילה ולכן היו יכולים לעבוד עבודה ביום ועוד דאין השמירה מעכבת את העבודה כי הרבה היו כדי לזה וכדי לזה ונמצא שלרבינו היו יכולים השומרים לישן וכדמשמע מלשונו בהלכה ו' יעו"ש וכ"מ קצת ממשנה ח' פ"ק דמדות דאיתא שם ובן לוי ישן לו מבחוץ. אמנם המל"מ בהלכה כתב דצ"ל וישב לו מבחוץ יעו"ש וי"ל בגי' זו פליגי רבינו עם המפרש וק"ל. וממה שלא הזכיר רבינו פרחי כהונה כאן כלל לכאורה י"ל דס"ל דאיש כסתו בארץ קאי נמי על זקני בית אב וכן על הרובים דבית הניצוץ ובית אבטינס דכלם היו שוכבים לארץ וכסתו בארץ רק דבבית המוקד היה מוקף רובדים ולא כן בבית אבטינס ובבית הניצוץ. וקמ"ל דבכל אותן המקומות היו זקני בית אב ישנים וכן היו שם בכל המקומות פרחי כהונה וכולם היו שוכבין לארץ. א"נ י"ל דזקני בית אב היו ישנים בבית המוקד על הרובדים ולא על הארץ והם היו השומרים בבית המוקד אבל בבית הניצוץ ובבית אבטינס היו הרובים שומרים והם היו ישנים על הארץ ומה דאיתא במשנה לא היו ישנים בבגדי קדש קאי על אלו ועל אלו וזה שכתב רבינו דהפרחי כהונה הם הרובים. והם היו השומרים בבית הניצוץ ובבית אבטינס ולפי"ז מאי דפריך הש"ס שם בתמיד כ"ו ב' מ"ש התם קרי להו רובים הכא קרי להו פרחי ר"ל כיון דהכל אחד ומשני דמיירי הכא אפי' בהגיעו לעבודה (אמנם לפי' המפרש וכן למש"כ מתחלה בכוונת דברי רבינו שהרובין לאו הם פרחי כהונה ממש כי בבית המוקד היו השומרים פרחי כהונה ובבית אבטינס ובבית הניצוץ היו הרובים השומרים ניחא יותר. שוב פקח ה' עיני וראיתי כי גם המל"מ העיר בזה בכמה דברים שכתבנו יעו"ש היטיב.

ומש"כ רבינו ומפתחות העזרה בידיהם היינו ברשותם וכ"כ הגר"א אבל לעולם היו מונחין בארץ תחת הטבלא ואל זה כיוון המפרש בתמיד כ"ה ב' ומיושב מה שתמה המל"מ בסוף ה"ד יעו"ש היטיב.

ו

השומרים

ישנים וכו'. כבר נתבאר בס"ק שלפני זה.

כנגד

ראשיהן. כ"ה דעת רב פפא ביומא ס"ט א' ובתמיד כ"ז ב' ויש לעיין הלא רב אשי תירץ התם דמשום כלאים לית לן בה דבגדי כהונה קשים הם ובקשים שרי כמו דאיתא בהל' כלאים פ"י הי"ג יעו"ש ואי משום דבגדי כהונה לא ניתנו ליהנות בהם זה אינו הא מותר ליהנות בהם במקדש אפי' שלא בשעת עבודה כדאיתא לקמן פ"ח מכלי המקדש הי"א ואין לומר משום דהסוגיא דריש ערכין דקאמר דכהנים מותרים בכלאים דלא כרב אשי. זה אינו דהא התוס' ביומא שם ד"ה קשין וכו'. ובשבת נ"ז ב' ד"ה אין וכו' ובביצה ט"ו א' ד"ה אלא וכו' פי' דהא דשרי קשים היינו דוקא בהצעאה ולא בהעלאה יעו"ש וכ"מ מדברי רבינו בהל' כלאים שם א"כ הדרא קושיא לדוכתא. ולכאורה נראה דרבינו מפרש כפירש"י התם דתחת ראשיהן אסור שמא יפיח בהן יעו"ש ביומא ודוקא כשהם כנגד ראשו שרי דומיא דתפילין. אבל עיין בתוס' שם שהשיגו ע"ז ועיין במפרש שם בתמיד שהשיג ג"כ ע"ז דא"כ הוי ליה להוכיח דעל כרחך מיירי בכה"ג דהוי נגד ראשיהן דאל"כ חיישינן שמא יפיח יעו"ש היטיב. והנה לפי מש"כ התוס' ביומא שם ד"ה בגדי וכו' דמ"מ לכתחלה אסור ללובשן שלא בשעת עבודה אתי שפיר (ועל כרחך צ"ל דגרסי התם בגדי כהונה היוצא בהן למדינה חייב ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה פטור יעו"ש וכ"ה בתוס' ישנים התם) אבל מדברי רבינו לקמן פט"ז לא משמע כן לכן עלה בדעתי דהא דשרי שלא בעידן עבודה היינו דוקא בעזרה אבל הם היו ישנים בחציו שבחול ולכן אינם רשאים ליהנות בהם והא דכה"ג קורא בבגדי בוץ בעזרת נשים היינו משום דהוא צורך עבודה כדמסקנת הש"ס שם אבל בלאו הכי לא. שוב ראיתי בתוס' ישנים שם בד"ה ובמקדש וכו' שכתבו וז"ל והיינו בכל הר הבית דדייקינן לעיל שינה הוא דלא הא הלוכי מהלכי וכו' משמע דהשתא דאסיקינן דמותר ליהנות בהם דהיינו במקום דשינה מותרת שם מותר להלך אפי' בהר הבית ובעזרה אין מותר לישן דאין ישיבה בעזרה עכ"ל ובאמת לפענ"ד אין זה הוכחה דהא פשיטא דלצורך עבודה שרי אפי' שלא במקדש ומיבעיא ליה אם מותר ליהנות בהם שלא בשעת עבודה ופשיט דבמקדש שרי ובמדינה אסור ומ"מ צ"ע בזה. ועי' במד"ר במדבר פ' י"ט יעו"ש. ועי' במר"ן מש"כ דלא נתנו ליהנות רק דרך לבישה וכ"ה בתוס' מנחות מ"א א' יעו"ש ובחולין ק"י ב' ד"ה טלית וכו' יעו"ש לענין כלאים ועיין במפרש לתמיד שם ותמצא שהוא לא ס"ל חילוק זה יעו"ש היטיב וע"ע לקמן הל' כלי המקדש פ"ח הי"א.

ז

שהמחילות

הפתוחות וכו'. כתב המפרש וז"ל דלמ"ד כולו ביהמ"ק (היה קרי בירה) היה המחילה הולכת תחת ביהמ"ק וראשה אחד פתוח ללשכת בית המוקד של מקום חול וראשה אחר פתוח חוץ לעזרה אל מקום הטבילה יעו"ש והיינו טעמא כי היכי דלא ליהוי פתוחה אל העזרה דאז הוה כקדושת עזרה ואף אי הוה פתוח לחול ולקדש דאז היה מה שכנגד הקדש קדש לכן פי' דמתרתי צדדים היה פתוח לחול ולא לקדש כלל וזה פשוט לדעתי העניה (וע"ע בשער המלך לעיל פרק ו' מש"כ בזה כדברי ונהניתי) ולא ירדתי לפלגות גדולים חקקי לב להבין דעת קדוש הוא הגר"א שכתב על הגי' וז"ל מש"כ המפרש שראשה אחד חוץ לעזרה איני יודע למה הא מחילות לא נתקדשו עכ"ל ואולי כונתו דמי יימר דהיתה פתוחה משני צדדין דילמא לא היתה פתוחה רק מצד לשכת בית המוקד ושוב היתה סתימה ודו"ק.

אצל

אחיו וכו'. דטבול יום שרי ליכנס למחנה לויה שהוא בהר הבית והמה ישבו בלשכת בית המוקד הפתוח לחול שדינה כדין הר הבית יעו"ש במפרש ובכל המקומות שציינתי לעיל פ"ז הי"א יעו"ש. ומש"כ יוצא והולך לו כתב המפרש בתמיד כ"ו א' וז"ל דמה יעשה הואיל ולא יעבוד א"נ אגב חביבותא מיקרי ועביד עבודה דומיא דהך דאמרינן ביומא כ"ד במה מפיסין רב ששת אמר בבגדי קדש דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותא מיקרי ועביד עבודה עכ"ל והרע"ב כתב לשם וז"ל לפי שטבו"י משתלח חוץ לעזרה כדאמרינן באלו דברים וכל זב לרבות בעל קרי עכ"ל וצ"ע הא עכ"פ מותר לו להיות בבית המוקד בחצייו שבחוץ דהא לא נתקדשה בקדושת עזרה ואי דמדרבנן מיהא אסור הא בנטמא שם לא חיישינן להכי (כ"ה לדעת ר"ת זבחים ל"ב א' ואף לדעת החולקים מ"מ הא טבו"י אינו אסור רק בעזרת נשים ולא בהר הבית וק"ל ועיין לקמן סימן כ"א סעיף ג') ורבינו כתב שם בפי' המשנה וז"ל ומה שאמר יוצא והולך לו לפי שהוא טבו"י ואין מותר לו לבא בעזרה עד שיעריב שמשו כמו שיתבאר בתחלת כלים עכ"ל וכוונתו פשוט לפי שאסור לו ליכנס בעזרה ומה יעשה שם וכפי' הראשון של המפרש ואולי שלזה כיון הרע"ב ג"כ אמנם מש"כ הרע"ב האי ילפותא דוכל זב לרבות בע"ק לא ידעתי מאי שייטיה להכא ואולי י"ל דקאי על הא דהולך במסיבה שתחת הקרקע וקאמר הטעם לפי שאסור לו להיות במחנה לויה א"נ לפי שלא מצינו כלל בתורה שבעל קרי טעון שילוח וכ"ש טבול יום של בע"ק לכן כתב דילפינן זה מדכתיב וכל זב לרבות בע"ק (ועיין לקמן פ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ג).

ח

שערי

הר הבית וכו'. עיין לעיל פ"ה ה"ב.

חוץ

לעזרה וכו'. אבל הכהנים שהיו שומרין ע"ג העליות והכפות מותרין לישב לכן היו משמרין מבפנים וכמש"כ המפרש בתמיד כ"ה ב' ועי' לעיל הלכה ד' וזהו שאמר בתמיד כ"ו ב' דהכהנים היו מלמעלן והלוים מלמטן מתאימים עם דברי הספרי שהביא רבינו שם שיהיו הכהנים בפנים והלוים בחוץ והטעם משום דאין ישיבה בעזרה וזהו מדאורייתא כדמשמע הלשון גמירי דאין ישיבה בעזרה עיין לעיל פרק ז' הלכה ו' ומש"כ שם בס"ק י"ב והא דצריך קרא היינו דלא נימא איפכא דהלוים יהיו מבפנים למעלן והכהנים בחוץ מלמטן ובזה יבואר הכל כמין חומר בעז"ה ובזה מסולק מה שפקפק הזרע אברהם בספרי שם שרמזתי לעיל הלכה ד' יעו"ש היטיב ודו"ק.

ומש"כ שהרי הכהנים וכו' פסק כתירוץ דאביי בתמיד כ"ז א' דאזיל לשיטתו בפ"ה ה"ד דשבעה שערים היו לעזרה ועיין מש"כ שם אמנם בפ"א דמדות מ"א כתב כתירוץ דרבא דהאי תנא ס"ל דה' שערים היה לעזרה יעו"ש וכאן חזר בו.

ט

בלשכת

הקרבן וכו'. בתמיד כ"ז א' ובמדות פ"ק מ"א והנה לשכת הקרבן זו היא שהיתה בבית המוקד במערבית דרומית וכמו שנתבאר למעלה פרק ה' הלכה י' וכמש"כ הר"ש והרע"ב בריש מדות אמנם לשכת הפרוכת לא ידעתי מאי ניהו ומי יתן ידעתי ואמצאהו. (ועיין ברא"ש שכתב ששם אורגין את הפרוכת יעו"ש).

י

אחד

על כל משמרות וכו'. עיין לקמן הל' כלי המקדש פ"ז הלכה א' וד' יעו"ש וכתב המפרש בתמיד כ"ז ב' שהמפתחות של הר הבית היה בידו ומזה נראה שלא היה יכול לחזר על משמרות הכהנים שהיו סגורים בעזרה.

ואומר

לו איש הר הבית שלום עליך. כ"ה בתמיד שם וכצ"ל במדות פ"ק שם.

חובטו

במקלו. לפי שהשומרים לא היו רשאים לישן ואע"פ שלדעת רבינו רשאים לישן כמש"כ לעיל בס"ק ו' מ"מ י"ל דהיה להם עת קבוע לישן ואם היה ישן יותר היה נלקה א"נ ששנים היו על כל שמירה ואחד היה ישן ואחד יושב ומשמר וכמש"כ פסקי תוס' בתמיד סי' א' והובא במל"מ ה"ו יעו"ש היטיב במש"כ שם. א"נ יש לחלק בין כהנים ללוים יעו"ש היטיב.

בן

לוי וכו'. מבואר מזה שבן לוי דוקא היה לוקה ואף בריש דבריו משמע שהיה מחזר על כל השומרים אבל לא היה לוקה רק בן לוי ואף שאין ראיה מזה משום דאנשי ירושלים היו מדברים על הרוב ורוב שומרים היו לוים אבל מ"מ כבר הוכחתי דלא היה יכול ליכנס אל הכהנים שהיו סגורים בעזרה (כנ"ל ס"ק י"ד) ולא היו נפתחים עד השחר כשבא הממונה על המקדש ודפק על הכהנים שבבית המוקד כמבואר בהל' י"א ופשוט לדעתי ועיין במל"מ סעיף ו' מה שכתב בזה ומה שנראה לענ"ד כתבתי.

יא

קודם

שיעלה עמוד השחר וכו'. עיין תמיד כ"ו א' וכי באיזה שעה בא הממונה לא כל העתים שוות פעמים שהוא בא מקרות הגבר או סמוך לו מלפניו או מאחריו וכתב שם רבינו וז"ל וקריאת הגבר נאמר קריאת שכוי והוא בגמרא ואמר שהוא הכרזת קריאת איש שהיה מכריז במקדש בעליית השחר ר"ל קרוב לעלית השחר עכ"ל והוא מחוסר הבנה ובאמת הם דעות בש"ס ביומא כ' ב' יעו"ש היטיב (ובירושלמי שקלים פ"ה ה"א וסוכה פ"ה ה"ה יעו"ש היטיב) וברע"ב הלשון מתוקן טפי וכן יש להגיה בלשון רבינו שם והיוצא מזה שלא היה סמוך ממש לעלות השחר כמו שנראה מלשון רבינו ועיין לקמן פ"ב מתמידין ומוספין הי"א.

ופתח

את וכו'. עיין תמיד כ"ח א' ושם כ"ו ב' ובמדות פ"ק מ"ז יעו"ש.

עושי

חביתין וכו'. והוא משמאל שער ניקנור שבמזרח עזרה כמבואר לעיל סוף פרק ה' יעו"ש.

עושי

חביתין לעשות וכו'. ר"ל להכינם ולהזמינם שיהיו נכונים להקריבם בעתם וזמנם כמבואר בפ"ו מהל' תמידין ומוספין ה"א והלכה ה' וסמך רבינו על מש"כ שם ובהיות כן מיושב מה שתמה מר"ן ע"ז יעו"ש (וע"ע בירושלמי שקלים פ"ז ה"ג יעו"ש).

יב

הדלוקין

שם וכו'. כתב מרן וז"ל ואע"ג דקי"ל דאין שבות במקדש משום דכהנים זריזים הם וטלטול נר בשבת אינו אלא שבות שאני הכא דאפשר בנרות הדלוקים מע"ש עכ"ל וכתב ע"ז המל"מ וז"ל וק"ל ממש"כ מהרי"א בכתביו [תרומת הדשן] סי' קנ"ד דלהקיש באצבעו בשבת לשתק התינוק שרי והביא ראיה מדתנן בקש להתנמנם פרחי כהונה מקישין בפניו וכו' ולא מידק עלה משום שאין שבות במקדש כדמסיק במצריף גחלת ואם כדברי מר"ן ע"כ לאו טעמא משום דאין שבות במקדש דהא היה אפשר להקיצו בענין אחר אלא ע"כ דטעמא הוא דהקשה אף במדינה שרי תו ק"ל ממש"כ רבינו בפ"ב מהל' עבודת יוה"כ היה כה"ג זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותם במים כדי להפיג צנתן שאין שבות במקדש או מערבין מים חמים במי מקוה עד שתפיג צינתן ואי כדברי מרן למה היו מלבנין עששיות מבערב ולמחר מטילין אותם במים והיו עוברים על שבות מאחר שאפשר בתיקון אחר דליכא איסור שבות שהוא להחם מים חמין מבערב ולמחר יערבו אותם במי המקוה דליכא איסורא כלל עכ"ל ויותר הו"ל להקשות דהא בכ"מ פכ"ג מהל' שבת כתב הטעם דאין שבות במקדש יעו"ש והו"ל להקשות דידיה אדידיה וכמו שתמה באמת המגיה שם יעו"ש ומה שתמה ממהרא"י י"ל דמרן לא ס"ל כוותיה וכמש"כ בב"י או"ח סי' של"ט יעו"ש (ועיי"ש במג"א סק"ב יעו"ש היטיב ותבין כי קושית הב"י לק"מ יעו"ש היטיב ודו"ק) וצ"ל על כרחך דדעת מרן דהתם שאני דלא אפשר להקיצו בענין אחר. ומה שהקשה מהא דפ"ב דהל' עבודת יוה"כ יעו"ש. ולכאורה י"ל דאה"נ אפשר במקום דאפשר לעשות ע"י הטלת חמין למקוה דאה"נ דאין לעשות ע"י ליבון עששיות (או דיש לחלק דהתם עדיף טפי לפי דהתם היא צורך עבודה משא"כ הכא וצ"ע בזה) אמנם המעיין מש"כ בפ' ב' דהל' עבודת יוה"כ יתיישב בתירוץ מרווח טפי יעו"ש ועיין מש"כ עוד לעיל פרק ה' ה"ג וע"ע לקמן הל' קרבן פסח פ"א הי"ז יעו"ש היטיב.

ובזה סליקא לה הלכות בית הבחירה. ה' יבנהו במהרה. ועלינו רוח ממרום יערה. לדעת הכל בידיעה ברורה. בנין הבית והעזרה. והחיל והסורג והבנייה והגיזרה. בעיר הבנויה על תילה והבצורה.

< הקודם ·

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.