הפלאה/כתובות/קא/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ע"ב אמר ליה רב הונא וכו' אלא אשניה וכו'. כתב הרא"ש דבשניה אין חילוק בין הכיר בה ללא הכיר בה. ולעולם אין לה בלאות של נכסי מלוג בדלתנהו ונכסי צאן ברזל בין אתנהו ובין לתנייהו אית לה כדר' כהנא וכו'. לכאורה קשה דהא ע"כ צ"ל הא דאלמנה לכ"ג בלא הכיר בה דינה כאיילונית דאין לה בלאות נכסי צאן ברזל. היינו משום דה"ל מקח טעות כיון שלא הכיר בה. ה"נ נימא בשניה בלא הכיר בה דה"ל מקח טעות ולא יהיה לה בלאות נכסי צאן ברזל. וא"ל משום דבשניה קנסו אותו בדידיה דהא הקשה הרא"ש בשם הראב"ד באלמנה דתפסיד הכל בלא הכיר בה ותירץ הרא"ש משום דכיון דולדה פסול ליכא למקנסה. משא"כ בשניה קשה דהא ודאי ליכא למקנסי לבעל כיון שלא הכיר בה וכיון דמצד הדין בשני' נמי הוי מקח טעות למה יצטרך לשלם בלאות נכסי צאן ברזל. ואפשר דאיכא למימר דדמי למאי דכתב הרמב"ם וש"ע ח"מ סימן רל"ד סעיף ג' לחלק בין מוכר דברים האסורים מן התורה דצריך להחזיר הדמים. ובין מוכר דברים האסורים מדברי סופרים וה"נ יש לומר בשניה כיון דאסורה מדרבנן לא הוי כל כך מקח טעות. מכל מקום צ"ע דמנ"ל לחלק בזה הכא. ונראה דמוכח מדר' כהנא דאמר לא שנו אלא נכסי מלוג וכו' א"כ הא דקתני במתניתין ולא בלאות בשניה ואיילונית אינם בענין אחד. דבאיילונית קאי על נכסי צאן ברזל ובשניה קאי על נכסי מלוג. וה"ל לאוקמא מתניתין בשניה שלא הכיר בה דאין להן בלאות נכסי צאן ברזל אלא ודאי דבשניה אפילו לא הכיר בה יש לה נכסי צאן ברזל מיהו יש לדחות לפמ"ש התוס' לעיל דף ע"ב ע"ב דהא דתנן במתניתין הממאנת ושניה ואיילונית אין להן כתובה הא גיטא בעיא וכו' איכא למימר דמשום שניה נקט. אבל במום דאיילונית אפילו רב דס" "צ גט. וכ" "כ ע"כ צ"ל דמשום שניה נקט. ואי ס"ד דמיירי בשניה נמי בלא הכיר בה דומיא דאיילונית דהוי מקח טעות א"כ אף בשניה למה תצטרך גט דהא בשניה יותר סברא דא"צ גט דא"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כיון דע"כ הוא ביאת איסור משום איסור שניה. מיהו זה אינו דמשמע מכל הפוסקים דאפילו חייבי לאוין שלא הכיר בהן צריכים גט אפילו בקידושין לבד וכ"ש בשניה. וצ"ל דלא דמי לאיילונית ועיין באה"ע סימן מ"ד וסימן קט"ז. ועמ"ש בקונטרס אחרון. ודוק:
תוס' ד"ה ובהפרת נדרים וכו' ויש לומר דמטמא לה משום מת מצוה וכו' ולפ"ז נראה הא דקתני יורשה ומטמא לה משמע דהוא חייב בקבורתה אף דמסיק לרב עד כאן לא קאמר ר' יהושע אלא מדידה לדידיה אבל מדידיה לדידה לא. הרי דפטור מפרקונה אע"ג שהוא תחת פירות. מ"מ חייב בקבורתה משום דכיון דיורשה א"כ ה"ל מת מצוה. וכ"ש דמטעם זה חייב בקבורתה. אבל אכתי קשיא לי טובא דנהי דפטור מפרקונה מכל מקום יש לו פירות. יש לומר דהיינו משום תקנת פירקונה לכשתגדל אבל הא דקתני ולא בלאות והיינו בין אי קאי על נכסי צאן ברזל בין אי קאי על נכסי מלוג שבלה שלא כדין מן הקרן למה תפסיד כיון שהוא מגרשה מרצונו ועיין מה שכתבתי לקמן בזה:
תוס' ד"ה אילימא וכו' למה יש לו לשלם פירות שאכל כדין וכו'. משמע דמצד הסברא קשיא להו כיון דאינה יכולה להוציא מידו נכסי צאן ברזל אע"ג דהיה מקח טעות והוא קיבלם בחוב עליו מ"מ כיון שאינה בעין אינה יכולה להוציא ממנו מכ"ש הפירות שאכל כדין. מיהו יותר ה"ל להקשות דהפירות שאכל כדין היינו ולא פירות דנקט במתניתין ואין לפרש ולא תקנת פירות דהיינו פרקונה אבל פירות עצמן שאכל כדין צריך להחזיר. דהא באלמנה לכ"ג אמרינן ביבמות דף פ"ה דיש לה פירות וכתבו התוס' לעיל דף נ"ב דהיינו אם נשבית צריך להחזיר הפירות שאכל ואינו חייב בפירקונה וא"כ איך שייך לומר דלישנא דאין לה פירות היינו דצריך להחזיר הפירות. וצ"ל דה"א לחלק בין שאר פירות שאכל ובין בלאות דלא היה לו לכלות עיין פירוש המשנה להרמב"ם וע"ז קשה להו דלמה לו לשלם וכו' וק"ל. ועיין קונטרס אחרון מ"ש עוד בדבריהם ז"ל
גמרא ש"מ מדר' כהנא וכו'. עיין בהרא"ש שכתב בפירוש דברי הרי"ף דקנסה לדידה בנ"מ היינו במה שבלה שלא כדין. אבל הרמב"ם כתב דשניה הרי היא ככל הנשים. וקשה עליו מסוגיא דאמרינן בהדיא דקנסו אותה בנכסי מלוג שבלה שלא כדין. דהא קאמר דר' נחמן פליגי ותו דמאי קנס הוא אם בלה כדין. ותו דהיינו ולא פירות. מיהו צ"ל דהרמב"ם מפרש הא דקאמר דלתנייהו היינו שנגנבו ונאבדו כמשמעות דבריו בפירוש המשנה ובחיבורו וכן הוא בש"ע. וצ"ל מ"ש התוס' ד"ה אילימא דבאיילונית דלתנייהו היינו שבלה שלא כדין. אלא דמיירי אם נגנב או נאבד. ונראה לי הטעם דאמרינן בב"מ דף צ"ו ע"ב דבעל בנכסי אשתו פטור מגניבה ואבידה. משום דה"ל שאילה בבעלים מפני שהיא משועבדת לו למעשה ידיה. וכן הוא בש"ע ח"מ סימן שמ"ו סעיף י"ו הטעם משום דהיא עמו במלאכתו. והיינו בנכסי מלוג נמי מתחלת נשואין שבא הנ"מ לידו אז משועבדת לו מיד למעשה ידיה וכיון דמשועבדת לו אף שלא עשתה באותו שעה ה"ל שאילה בבעליה. אם כן יש לומר דבאיילונית כיון שהיה מקח טעות לגמרי לא היתה משועבדת לו למעשה ידיה לא ה"ל שאילה בבעלים. ובשניה תליא בפלוגתא דאיתא בירושלמי הכא וביבמות פרק ט' הלכה ד' דבשניה אי מעשה ידיה שלה פליגי בה ר' ירמי' ור' יוסי נמצא אי מעשה ידיה שלה היה ראוי שיתחייב בגניבה ואבידה. ושפיר ה"ל קנס לפ"ז יש לומר דתליא בפלוגתא דלעיל דף נ"ח ע"ב דלרב דס"ל מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה א"כ בשניה דל"ל מזוני ולא שייך נמי איבה כיון דאסורה משום שניה תהוי איבה ואיבה אין מעשה ידיה שלו. אבל לריש לקיש דס"ל התם דמעשה ידיה עיקר יש לומר דלא קנסו אותו כיון דהיא מרגילתו וכיון דקי"ל כרב התם שפיר הוי קנסא לדידה במה שאין לה בלאות של נכסי מלוג שנגנבו או נאבדו. ועיין לעיל דף נ"ט דמוכח מסוגיא דשם וכמ"ש התוס' שם דשמואל ס"ל כריש לקיש כמ"ש בחידושינו שם א"כ שפיר יש לומר דהסוגיא הכא דאזלא אליבא דשמואל כדקאמר לעיל אמרת לן משמיה דשמואל שפיר צ"ל שבלה נכסי מלוג שלא כדין דבנגנבו ונאבדו לא שייך קנסא. ובזה מתורץ נמי מה שהקשתי לעיל לרב דנקט יוצאת בגט דלמה אין לה בלאות נכסי צאן ברזל מה שבלה שלא כדין. ולשיטת הרמב"ם א"ש דמיירי בנגנב ונאבד. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |