הפלאה/כתובות/צז/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בגמרא אם במתנה נוטלין לה כך יפה כחו. ולא פירש"י בש"ס יפוי כח דכתובה מה היא. והנה הרא"ש כתב אמתניתין דמוכרת למזונות שלא בבית דין. דבירושלמי מפרש יפוי כח דרבי יוסי אם באת מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי ואם באת מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי. ולכאורה אינו מובן כלל. דע"כ כוונתו כשלא יהיה לה כדי כתובתה ולא תוכל לגבות מן הלוקח כיון שהיא בעצמה מכרה למזונות כדקאמר בסמוך אחריות דנפשיה קביל עליה ויבא הבע"ח ויטרוף משא"כ כשתאמר לכתובה מכרתי וכתובתה מוקדמת לבע"ח נמצא הלוקח ממנה יש לו כח שלה ושוב אין הבע"ח יכול לטרוף. ואכתי קשה דמה בכך דיגבה הבע"ח הא כיון שהיא מוקדמת בכתובתה הרי תוציא מיד הבע"ח אם יגבה ממנו. ולכאורה היה נראה דמשכחת כגון שקנה הנכסים אחר הכתובה והחוב. וקי"ל דלוה ולוה וקנה ותפס אחד מהם מה שתפס תפס. א"כ אם תאמר למזונות מכרתי ויטרוף הבע"ח שוב לא תוכל להוציא ממנו משא"כ כשאומרת לכתובה מכרתי אין הבע"ח יכול לגבות מלוקח כיון דהוא בא מכחה והיא כבר תפסה כשמכרה לכתובה. מיהו לדעת הפוסקים שהביא הרא"ש לעיל דף פ"ו דבכה"ג שחוב וכתובה שוין לא מהני תפיסה דאשה ובע"ח קודם מטעם דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ע"ש. א"א לומר כן דא"כ אפילו כשאומרת לכתובה מכרתי יכול הבע"ח לטרוף וראיתי בספר פני יהושע שכתב בכה"ג אף שתוכל להוציא מן הבע"ח שגבה מן הלוקח מ"מ יחזור חלילה וצ"ל דכוונתו דכשכותבת סתם יכולה היא שתעשה פשרה עם הלוקח בלבד כדי שתאמר לכתובה מכרתי. משא"כ כשהדין הוא דחוזר חלילה אין יכולים שנים לעשות פשרה כמ"ש התוס' ס"פ מי שהיה נשוי. אך לפמ"ש לעיל שם דבכל מקום יכולים שנים לעשות פשרה ממילא דזה אינו. אמנם העיקר נראה לפענ"ד דלא קשה מידי לפי מאי דמסיים בירושלמי תיפתר בשהוקר המקח. א"כ שפיר נ"מ כגון שהוקיר מה שקנה הלוקח ושוה מקחו כדי החוב והכתובה נמצא כשיבא מלוה בשטר ויטרוף לא תוכל היא להוציא ממנו שהרי עדיין נשאר ביד הלוקח כשיעור כתובתה. ואפילו נימא דה"ל כאשתדף בני חרי דטורף משעבדי וה"נ מה שאינה יכולה לטרוף מהלוקח משום אחריו דנפשיה ה"ל כאשתדף מ"מ יחזור הבע"ח ויגבה המותר מיד הלוקח. משא"כ כשאומרת לכתובה מכרתי אף שהוקיר ברשות הלוקח הוקיר כיון שהוא קנה מכח כתובתה שהיא מוקדמת דידיה הוא וברשותא דלוקח אתיקר ולא יכול הבע"ח להוציא ממנו. וז"ל הירושלמי אחר זה ואם באת מלוה בעדים מוכרת למזונות וחוזרת וטורפת לכתובה ולא אמרינן לה חוי זבנך תפתר בשהוקיר המקח נראה פירושו משום דבפשטות המ"ל דנ"מ במלוה בשטר כגון שמכרה ומיד בא בעל חוב בשטר שיכול לטרוף אם מכרה למזונות והיא אינה יכולה להוציא מידו משום שאומר לה הנחתי בידך אלו המעות שאצלך וקח אותם לכתובה ואין הרשות בידך להחזיק מעות אלו למזונות. ואח"כ לטרוף ממנו כדאיתא באה"ע סימן ק"ב סעיף א'. וע"ז מקשה דא"כ במלוה ע"פ גם כן א"י לומר כן. ויכול לומר לה חוי זבינך ונראה כמה מעות בידיך ותקח אותם על הכתובה מיד. ואינה יכולה לתפוס להיות ניזונת להפסיד אפילו למלוה ע"פ כדאיתא שם וע"ז משני דנפקה מיניה במלוה בשטר כשהוקיר המקח כנ"ל. ודוק:
וראיתי בר"ן בשמעתין שכתב וז"ל שאם תעשה כן אפשר דאתו מלוה בשטר ויטרוף הדמים מיד הלקוחות ואינה יכולה לחזור לטורפן מחמת כתובתה דה"ל מטלטלי ולא משתעבדי לכתובה וכו'. נראה שמפרש כן לשון הירושלמי ואין דבריו ז"ל מובנים לי דאי הוי הדמים כמטלטלי א"כ הא קי"ל כר"ע דינתנו ליורשים ואם הוי כמקרקע הואיל והם דמי קרקע למה הוי כמטלטלין לענין שיועיל תפיסה לבע"ח המאוחר לכתובה ולומר דה"ל כמטלטלי לגבי כתובה. ואפשר דעתו לפי דעת הרי"ף ז"ל בדף פ"ד שכתב לכושל היינו בע"ח ואמאי קרי ליה כושל שאינו גובה אלא בראיה א"כ הכא דהוי כמטלטלי המעות שביד הלוקח בע"ח קודם ודוקא מלוה בשטר ולא מלוה ע"פ וכל זה נפקא מיניה טובא לדינא וצע"ג שלא נזכר בפוסקים ועיין קונטרס אחרון.
שם בגמרא אמר לי תניתוה מוכרת והולכת עד כדי כתובתה. הרי"ף דיקדק מלשון זה שאינה יכולה למכור למזונות רק עד כדי כתובתה ועיין בהרא"ש שהקשה עליו מאין הוציא דין זה ולכאורה היה נראה דדקדק מיתור לשון עד כדי כתובתה דהוי סגי בהא דקאמר שתגבה כתובתה מהשאר אך היה נראה דאפילו לפי' הרי"ף ז"ל יש לפרש לשון הברייתא שאינה מוכרת אלא כדי כתובתה מטעמא אחרינא לפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה נכסי בחזקת אלמנה קיימי וכו'. לפי תירוצם שם דהטעם דהוא בחזקת אלמנה למזונות טפי מכתובה. משום דמזונות יש לה לעולם א"כ במוכרת כדי כתובתה יכולים היורשים לומר לה שמכרה הכל לכתובתה ושוב אין לה מזונות ואין הנכסים בחזקתה וכיון שאבידה מזונות נאמנים ממילא שפרעו המזונות שעברו והכתובה ושפיר קאמר שמוכרת והולכת עד כדי כתובתה ולא עד בכלל דאז תאומן שמכרה למזונות. ואפשר דקשה ליה להרי"ף דאם הפירוש כן לא הוכיח הש"ס כלום מלשון וסמך לה דאינה יכולה לחזור ולטרוף דהא איכא למימר דהא דקאמר וסמך ר"ל במה שמוכרת עד כדי כתובתה הוא הסמך לה שתטרוף כתובתה מהשאר דאם לאו לא תאומן ולא תוכל לגבות כתובתה ואפשר דמזה הכריח הרי"ף ז"ל מדלא מפרש באמת הכי. ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דבל"ז אינה יכולה למכור למזונות רק עד כדי כתובה. א"כ ע"כ הא דקאמר וסמך לה היינו דאשמעינן דמה שמוכרת למזונות אינה יכולה לטרוף לכתובה ומזה הוציא הרי"ף סברתו ודוק:
אך כל זה דוחק להעמיד בדברי הרי"ף ז"ל ותו דכבר כתבנו בסוגיא דלעיל דא"א לפרש הכי דהא כבר פשיט מדתני לוי דלעולם הנכסים בחזקתה. אמנם היותר נלע"ד נכון לפרש דברי הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל על מכונם והוא דהרא"ש ז"ל כתב לקמן דבגבתה מקצת כתובתה יכולים היורשים לסלק כתובתה אפילו לאנשי גליל דאל"כ כל אשה תגבה כתובתה ותשייר דינר א' להיות ניזונת כל ימיה והנה לסברת הרי"ף הנ"ל דאמרינן דאינה יכולה למכור אלא כשיעור כתובתה א"כ נראה דלפ"ז דה"ה כשגובה מקצת הכתובה א"י למכור אלא כפי המותר מכתובתה וליכא שום חשש שאם לא תשייר אלא דינר לא תוכל למכור אלא בדינר (ולפ"ז היה נראה דהרי"ף ז"ל ל"ל סברא זו של הרא"ש) וס"ל דלעולם א"י לסלקה עד שתגבה כל כתובתה והוי קשה ליה להרי"ף ז"ל כיון דברייתא זו מיירי בתקנתא דאלמנה שתשייר שיעור כתובה וכתבו התוס' דמאי נ"מ אם תמכור למזונות או לכתובה משום דטובה גדולה לפניה שתמכור לכתובה בפעם אחת ותקח כל המעות מיד לידה א"כ קשה דה"ל לברייתא למתניתין תקנתא עדיפא טובא לאלמנה שתמכור מיד עד שיעור כתובתה ותקח המעות הכל לידה בפעם אחת ותשייר דינר א' ואחר כך תמכור כל הנכסים למזונות כדין המוכרת למזונות ולמה נקט שתמתין עד לבסוף ותשייר שיעור כתובה אלא ודאי דכיון שמוכרת לכתובה נפחת משיעור מכירתה למזונות שאינה מוכרת אלא כדי כתובתה הרי דדברי הרי"ף ז"ל מוכרחים ומפורשים ועתה נראה דהרא"ש לשיטתו אזיל דס"ל דבגבתה מקצת כתובתה שוב יכולים היורשים לסלקה אם כן אינו מוכרח הוכחת הרי"ף ז"ל דהא דלא קתני שתמכור מיד לכתובתה הוא משום תקנתא דידה כדי שלא יסלקו היתומים אותה ונלע"ד דטעם הרא"ש ז"ל באמת דלא ניחא ליה לתרץ קושיתו דא"כ כל אשה תגבה כתובתה ותשייר דינר א' כמ"ש לשיטת הרי"ף ז"ל משום דאכתי קשה ליה היכא דניזונת מפירי דארעא דמודה הרי"ף ז"ל דניזונת יותר משיעור כתובתה כמו שהוכיח מברייתא דלקמן דף ק"ז דתנן מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה כמו שהביא הרא"ש ז"ל א"כ בכה"ג קשה דתגבה כתובתה ותשייר דינר א'. אלא דאין כל כך קושיא על הרי"ף דיכולים היורשים לומר שלא תזון מפירי דארעא וממילא אם תמכור לכתובה לא תוכל למכור עוד א"נ דהאלמנה עצמה חוששת שמא לא תוכל להיות ניזונת מפירי דארעא מיהו לולי דברי הרי"ף היה אפשר לתרץ ההיא ברייתא דלקמן ומחלק דהיכא דלא מכרה כלום לכתובתה ניזונת לעולם אפילו יתר מכדי כתובתה כההוא דלקמן דף ק"ז אבל אם כבר מכרה לכתובתה קצת אינה נזונית אלא כשיעור כתובתה והטעם הוא משום קושית הרא"ש עצמה דא"כ כל אשה תגבה כתובתה עד דינר א' אלא דלא ניחא ליה לחלק בהא כנלע"ד הדברים ברורים ודוק:
תוס' ד"ה וסמך לה וכו' וא"ת מאי נ"מ וכו'. הנה לפי דברי הירושלמי הנ"ל דיפוי כח היא לה שלא תמכור בפירוש למזונות משום בע"ח בשטר שלא יבא ויטרוף כנ"ל אין מקום לקושית התוס' שהקשו דמאי נ"מ לה מיניה דודאי כיון שאין חילוק בין שתמכור למזונות או לכתובה טובה הוא לה שתמכור לכתובה משום בע"ח והנראה דהקושיא התוס' הוא לפי הס"ד דחוזרת וטורפת ועצה טובה קמ"ל דאם כן מאי נפקא מיניה דאם יבא מלוה בשטר הלא תוכל לומר שהיא מוקדמת אך זהו לפמ"ש לעיל דפירוש הירושלמי הוא משום דאם תמכור למזונות יחזור חלילה אבל לפמ"ש דנ"מ כשהוקיר המקח א"כ אפילו אם חוזרת וטורפת נ"מ אם יוקיר כל כך. ועיין בסמוך. וק"ל: ועמ"ש בסמוך לעיל בשם הר"ן:
שם בגמרא איבעיא להו זבין ולא איצטרכו ליה זוזי וכו'. נראה לפרש סמיכות איבעיא זו לכאן משום דלפמ"ש התוס' ד"ה וסמך לה וכו' ועוד אם ניסת וכו' א"כ לכאורה אי נימא דהיכא דלא איצטרכו ליה זוזי הדרא זביני א"כ קשה דה"נ נימא דכשתנשא ולא תצטרך למזונות ממילא תתבטל המכירה ושפיר תגבה כתובתה מן הקרקע וצ"ל דלא הדר זביני אך לפמ"ש דהא דמוכרת לכתובה הוא טובה לה בל"ז לפי מאי דמסיק דאינה חוזרת וטורפת לכתובה כשמוכרת למזונ' ונפקא מיניה משום בע"ח מוקדם שפיר יש לומר דהדרא זביני א"כ לבתר דפשיט דאינה חוזרת וטורפת שפיר איבעיא להו בזבין וכו'. ודוק:
תוס' ד"ה אי הכי וכו' וקשה לפ"ז וכו'. נראה דס"ל לרש"י דכיון דמצד הדין מקח בטל א"כ נהי דארבא בעקולי כיון דשכיח הוצרכו לתקן שלא יהא המקח בטל. משום דא"כ אתה מכשילן. אבל במילתא דלא שכיחא אף דלא ה"ל מקח טעות כל כך איכא לאוקמי אדינא דהמקח בטל. וגם דאיכא למיהב טעמא טובא דכיון דמידי דשכיחא הוא ה"ל לאתנוי ולא הוי אונס כל כך כדאיתא בריש מכילתין דילמא אונסא דשכיחא שאני כיון דאיבעיא לאתוני ולא אתני איהו אפסידה אנפשיה וה"נ כיון דקאמר נמצא אתה מכשילן משמע דבסתם חוששין לזה הלקוחות א"כ יש לומר דה"ל לאתנוי משא"כ היכא דלא הוי ארבא בעקולי דלא שכיחא היה ראוי שיהא המקח בטל אלא ע"כ דבאמת הוי ארבא בעקולי א"כ יש לומר דר' נחמן דלא נחית להך סברא דנמצאת אתה מכשילן לכך קאמר המקח בטל אבל לעולם בלא ארבא בעקולי אלא דלא איצטרכא ליה זוזי אין המקח בטל וס"ל לרש"י ז"ל דאדרבא מהא דקאמר בתר הכי והילכתא משמע דלא נפשט האיבעיא דאל"ה ל"ל הילכתא ותו דמשמע מלשון דקאמר היינו דאמר לה משמע דמסייע ליה. וק"ל
מתניתין ר"ש אומר מן הנשואין וכו'. כתב הר"ן די"מ דמן הנשואין מוכרת אפילו לכתובה. דהא היתומים מרויחין בזה מזונות ומפרשים נמי הא דקאמר הש"ס בשלמא מן הנשואין משום מזוני היינו ריווח המזונות. והקשה הר"ן עליהם דהא לרבנן מוכרת שלא בבית דין אפילו מקצת כתובה אע"ג דלא אבידה מזונות לדידהו ולכאורה מדברי התוס' לקמן ד"ה מתניתין מני וכו' ומסיימי מדקתני מוכרת אפילו ד' וה' פעמים וכו' משמע משום דאכתי לא הפסידה מזונות מוכרת לכתובה שלא בבית דין עכ"ל. משמע דס"ל דכל שיש לה מזוני מוכרת אפילו לכתובה אע"ג שכתבו בפירוש דלא הפסידה מזונות. והנה בספר פני יהושע כתב לתרץ אותן המפרשים דס"ל כמ"ש הרא"ש דבקיבלה מקצת כתובה יכולים היורשים לסלקה כבר אם כן הוא ריוח ליתומים שיכולים לסלקה. ולא נהירא חדא דזה אינו אלא לאנשי גליל אבל לאנשי יהודה בל"ז יכולים לסלק כתובתה ואין ריוח ליתומים במכירת מקצת כתובתה ומתניתין סתמא קתני. ותו דלעיל בריש פרקין אבעיא ליה להש"ס הניזונת כאנשי יהודה או נזונת כאנשי גליל. ותו דאכתי לא מתרצא דהא קתני במתניתין לקמן דמוכרת ד" וה' פעמים א"כ במכירה שניה מה ריוח יש ליתומים דהא כבר היה רשות בידם לסלק כתובתה ממכירה ראשונה ולפענ"ד נראה לפרש לשון הש"ס דקאמר בשלמא מן הנשואין משום מזוני דמשמע משום מזוני מוכרת אפילו לכתובה דיש לומר דהתקנה היה לטובתו דהא עיקר הקושיא אינו אלא מן האירוסין מ"ט פירש"י דמ"ט לא אטרחוה לבוא לבית דין כשאר מוצאי שטר חוב. א"כ יש לומר דבשאר בע"ח אין פסידא במה שהולך לבית דין לתבוע חובו. משא"כ באשה אם תצטרך לילך לבית דין תפסיד מזונות לפי דעת רש"י ז"ל בר"פ אע"פ דבתובעת מקצת כתובתה בבית דין נמי אין לה מזונות אפילו לרבנן דר' שמעון כמ"ש הר"ן שם בטעמו ולהכי תיקנו שתמכור שלא בבית דין ולא תטצרך לתבוע בבית דין והיינו דקאמר בשלמא מן הנשואין משום מזוני. ואין לתמוה במה שחששו לטובת אלמנה טפי מטובת היתומים. זה אינו חדא דיש לחוש יותר במזונות לטובת האלמנה דהא מזונות האלמנה קודמים אפילו למזונות הבת משום דלענין זילותא אלמנה עדיפא ליה. ותו דאין זה גריעותא ליתומים שאם תצטרך לגבות מעט מכתובתה אם תצטרך לבא לפני בית דין ותאבד המזונות. ממילא תתבע כל כתובתה ואין זה טובתה דהא אם רוצים לסלק כתובתה בל"ז יכולים לסלק כיון שקיבלה כבר מקצת כתובתה. כמ"ש הרא"ש לאנשי גליל וכ"ש לאנשי יהודה. מיהו לדברינו עדיין אינו אלא כשמוכרת מקצת כתובתה לרבנן אבל כשמוכרת כדי כל כתובתה לרבנן או מקצת כתובתה לר"ש דאבידה מזונות אין טעם בזה במה שמוכרת לכתובתה שלא בבית דין מן הנשואין. רק דבזה כיון דאבידה מזונות שפיר שייך טעם המפרשים הנ"ל. מיהו יש לומר דסגי בטעם קמא שכתבנו דאפילו במוכרת כל כתובתה תיקנו שמוכרת שלא בבית דין משום פסידא דידה. כיון דחזינן דלמזוני תקנו שתמכור שלא בבית דין משום שלא ישתהא עד שימכרו הבית דין. ע"כ תיקנו שמוכרת שלא בבית דין. וכ"ש דיש לחוש שאם תצטרך לילך לבית דין תיכף כשתתבע תאבד מזונותיה ולא תגבה הכתובה עד שימכרו הבית דין. ודוק:
אך אכתי לפי דעת התוס' לעיל בר"פ אע"פ דבתובעת מקצת כתובתה יש לה מזונות. לא מתרצא דבריהם הכא בד"ה מתניתין מני כנ"ל. וצ"ע וק"ל: ועיין מ"ש לקמן בזה בדף צ"ח ע"א בדבריהם ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |