אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/צז

יום שלישי ט"ז תשרי תשפ"ג - מסכת כתובות דף צז

מכר בטעות כרטיס הגרלה שעלה בגורל

מקח טעות במכירת אפדני כשארבא בעיקולי

הגמרא במסכת כתובות (צז.) מסתפקת מה הדין כשידוע לנו באדם שמכר את שדהו כדי לקנות במעות שיקבל שדה מסויימת או סחורה מסויימת, ולבסוף לא היה לו צורך באותם המעות, וכגון שחזרו בהם המוכרים של השדה או הסחורה שרצה בה. האם חוזר המקח הראשון, והשדה תשוב לרשותו וישיב את הכסף ללוקח, או שהמכירה הראשונה במקומה עומדת, אף שידוע לנו שמכרה רק לצורך הדמים ועתה אין לו צורך בהם.

ומביאה הגמרא ראיה לנידון זה ממעשה שהיה באדם שמכר קרקע לרב פפא, וזאת מאחר והיה לו צורך במעות כדי לקנות בהם שוורים. לבסוף בטל הצורך של אותו אדם בדמים והוא חפץ היה לבטל את המקח ולקבל חזרה לידיו את הקרקע. ואכן רב פפא השיב לו את הקרקע. ואם כן לכאורה מוכח מכאן שבאופן שידועה לנו סיבת המכירה, והסיבה בטלה - המקח חוזר. אמנם דוחה הגמרא שאין להביא ראיה מהנהגתו של רב פפא במעשה זה, שכן רב פפא אפשר ועשה לפנים משורת הדין, ואין להוכיח ממעשהו שכך הדין.

עוד מביאה הגמרא ראיה ממעשה שהיה בשנת בצורת שהיתה בנהרדעא, עד שהוצרכו האנשים למכור את בתיהם [- 'אפדני'] כדי שיכולו לקנות חיטים שמכירם האמיר, ולבסוף באו חיטים למקומם ולא היה להם צורך עוד במכירת בתיהם ובכסף שקיבלו תחתם כדי לקנות חיטים. והורה רב נחמן שיש להחזיר את הבתים לבעליהם הראשונים. ולכאורה טעם הוראה זו לפי שסיבת המכירה היתה ברורה - מחמת הבצורת - וכיון שבטלה הסיבה בטל גם המקח.

ודוחה הגמרא: התם נמי זביני בטעות הוו, דאיגלאי מילתא דארבא בעקולי הוה קיימא. ופירש רש"י: שעל ידי שגדל הנהר הוצרכו הספינות ללכת עקלקלות. ואילו ידעו המוכרים כן לא היו מוכרים בתיהם. ומשעת מכירה הוה ליה טעות. אבל היכא דמכירה לאו בטעות הואי, כגון חזרו בהן מוכרי החיטין לאחר שמכרו אלו בתיהם, או שבאו חיטין ממקום אחר שעדיין לא נעקרו ממקומם, לא הדרי, ע"כ.

נידון המהרש"ם מברז'אן באדם שמכר כרטיס הגרלה והוברר שבאותה שעה כבר עלה בגורל

מכח פסק זה, לפיו יש לדון את המכירה כמכירה בטעות כיון שכבר בשעת המכירה היו החיטים בנהר בדרך עקלקלות, ורק מוכרי האפדני לא ידעו מקיומם של ספינות החיטים, וכיון שמקח טעות הוא המכר בטל ועל הלוקח להשיב את הבתים לבעליהם ולקבל את ממונו בחזרה, רצה המהרש"ם מברז'אן (שו"ת מהרש"ם ח"ב סימן לד) להכריע את דינו של מעשה מעניין שאירע בעיר סטנוב והובא לפתחו על ידי רב העיר רבי משולם זוסיא הירשהארין זצ"ל.

מעשה היה באדם שרכש כרטיס הגרלה, ולאחר זמן נמלך ומכרו לחברו. ואמנם עת המכירה היתה אחר שכבר עבר יום ההגרלה, ורק שלא נודע למוכר הכרטיס אלו מספרים עלו לגורל. והנה לא חלף זמן רב ונודע לו כי אמנם המספרים אותם נשא כרטיס ההגרלה שהיה ברשותו - עלו בגורל, וזכו בפרס עצום של חמישים רובל כסף. עתה שאלת המוכר אם יוכל לבטל את המקח מדין מקח טעות, כיון שברור לכל שלא מכר את הכרטיס אלא רק מחמת שלא ידע שעלו המספרים בגורל, ואילו היה יודע מזה לא היה מוכרו.

בתשובתו דן המהרש"ם אם ניתן להכריע כי בודאי מקח טעות היה כאן, וזאת מכח המבואר בסוגייתנו שאם היה 'ארבא בעיקולי' היינו שספינות החיטים היו כאן ורק מוכרי האפדני לא ידעו מכך - אין מקחם מקח. ואם כן הוא הדין כשמכר כרטיס הגרלה שכבר עלה בגורל, הרי חמישים הרובל כסף כבר היו לפנינו רק שהמוכר לא ידע מהם, ואם כן יש לדון שאין המקח מקח ויחזרו המעות לידי המוכר.

נידון הספר יהושע בחלפנים ששמעו על התייקרות שטרות והחליפום במקום שלא ידעו מהתייקרותם

ואכן נראה כי במקרה דומה לזה הכריע רבי יהושע השל באב"ד זצ"ל, כי יש לדון את המקח כמקח טעות בדומה ל'ארבא בעיקולי'. בנידון אותו הוא מברר בספרו 'ספר יהושע' (פסקים וכתבים סימן קכא) דן רבי יהושע השל באופן שבאו חלפנים ששמעו על שטרות מסויימים שהתייקר ערכם לערך כפול, ונסעו תכף למקום שלא ידעו עדיין מהתייקרות זו והחליפו השטרות בשווים עד עתה. וכתב הספר יהושע לפשוט נידון זה מדברי הגמרא בכתובות הנזכרים, שכיון שבאמת כבר התייקר ערך השטר, רק באותו מקום לא ידעו מזה, הרי זה דומה ממש לארבא בעיקולי שכיון שלמעשה היו הספינות בעין רק שהמוכרים לא ידעו מכך - המקח בטל. ומכח זה רצה המהרש"ם להכריע כי ה"ה לענין מכירת שטר הגרלה אחר שכבר זכה בשטר.

אמנם שב המהרש"ם ודן לחלק בין המקרים, כי בשלמא במעשה בארבא בעיקולי או במעשה המובא בספר יהושע בהחלפת השטרות, הרי המוכר לא ידע כלל שיתכן ולפתע באו ספינות עם חיטים בשנת בצורת, וכן לא ידע שפתע פתאום יתייקרו השטרות בערך כפול משווים באותה שעה. ולכן בכה"ג יש לנו לדון את המכירה כמקח טעות. שונה מכך בנידון מכירת כרטיס ההגרלה, כיון שידע המוכר שכבר נעשתה ההגרלה ביום האתמול, וכן ידוע ידע שאפשר וכרטיסו עלה בגורל, אף שלא סבר שאכן כרטיסו הוא שעלה - בזה אין די כדי להגדיר המקח כמקח טעות, כיון שאדעתא דהכי מכר, שיהיה הרווח וההפסד לקונה, דהיינו שאם יעלה הגורל יקבל הקונה את הפרס, ואם לא יעלה בגורל יפסיד הקונה וירוויח הוא את שכר הכרטיס.

ובש"ך (חו"מ סימן סו ס"ק קיג) הביא בשם הרמב"ן ובעל התרומות שלא שייך דין מקח טעות באופן שהיה יכול לשאול על הדבר, ולכך פסק הש"ך שהקונה שטר חוב ולא ידע שהלוה עני ואינו יכול לפורעו, אין לו טענת מקח טעות, לפי שהיה יכול לברר דבר זה, ו"לא שייך מקח טעות בדין זה, מטעם דהוה ליה לשאול עליו". ולפי זה כתב המהרש"ם בפשיטות, שאילו היה ביד המוכר לברר קודם המכירה מה המספרים שעלו בגורל, ודאי שאין לו כל טענת מקח טעות במה שלא בדק ומכר את השטר כמות שהוא. אמנם גם באופן שלא יכול היה לברר מה המספרים, אך עכ"פ ידע שכבר התרחשה ההגרלה, די בכך כדי שלא יכול לטעון מקח טעות כיון ש"אדעתא דהכי מכר שיהיה הרווח וההפסד ללוקח", וזאת מאחר שהיה יכול להמתין עם מכירתו עד שייוודעו תוצאות ההגרלה, ומכך שלא עשה זאת ע"כ שאדעתא דהכי גמר ומקני. אמנם אם יוברר הדבר שהמוכר לא ידע כלל שכבר התרחשה ההגרלה, בזה דן המהרש"ם שיש לדמות מקרה זה לציור המובא בגמרא ב'ארבא דעקולי', ויתבטל המקח מדין מקח טעות.

נידון החשוקי חמד בשותף שסילק את חברו מכרטיסו שזכה והוברר שכרטיס חברו זכה בכפלים

רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (חשוקי חמד כתובות צז.) עמד על מקרה דומה, בראובן שפגש את חבירו שמעון בדרך לקניית כרטיס הגרלה, והציע לו שמאחר ושניהם קונים כרטיס הגרלה, וכבר נאמר במסכת בבא מציעא (קה.) 'מזלא דבי תרי עדיף', הרי כדאי שכל אחד יחליט בלבו בשעת קניית הכרטיס שהכרטיס יהיה גם עבורו וגם עבור חבירו, וכך שניהם יהיו שותפים בשני הכרטיסים שיקנו, ואם אחד מהם יזכה - יקבל השני חצי מסכום הזכייה. וכך היה.

אחר ההגרלה פנה ראובן לשמעון ואמר לו: מאחר ואיני יודע את המספרים שלך, ואין אתה יודע את המספרים שלי, אם כן יחזיק כל אחד בכרטיס שלו ויסלק את תביעתו על כרטיסו של חבירו. ובאמת נודע לראובן שהכרטיס שלו עלה בגורל, וכוונתו היתה ששמעון יחזיק בכרטיס שלו ויסלק עצמו מהכרטיס שביד ראובן, ועל ידי זה יזכה הוא לבד בכל הסכום, חמישים אלף שקל. ואמנם שמעון הסכים ואמר שאכן יחזיק הוא בכרטיס שבידו וראובן בכרטיס שבידו, ואין לזה על זה כל תביעה.

חלפו הימים ונודע הדבר שכרטיסו של ראובן זכה בחמישים אלף שקלים, אמנם נודע עוד כי כרטיסו של שמעון זכה אף הוא ב...מאתיים אלף שקלים, ומסיבה זו הסכים שמעון לבטל את השותפות. ועתה רוצה ראובן לבטל את החלוקה שבעבורה איבד את חלקו בכרטיס שהיה תחת יד שמעון - ושהיה מקנה לו זכות במאה אלף שקלים בתמורה לעשרים וחמש אלף שקלים שהיה צריך לתת לשמעון תמורת חלקו בכרטיס שביד ראובן.

וכתב החשוקי חמד לפשוט את הספק כדרך שפשט המהרש"ם את ספקו מכח דברי הש"ך, שבמקום שיכול היה לברר את הדבר אין לו טענת מקח טעות - ואם כן הוא הדין בנידון דידן, כיון שכבר נעשתה ההגרלה ורק ראובן מיהר להציע את החלוקה לשמעון כדי להרוויח את הסכום שעלה בכרטיסו, ולא חש לבדוק אם גם כרטיסו של שמעון עלה בגורל, ממילא אינו יכול לבוא בטענת מקח טעות שכן היה לו לבדוק אם גם כרטיסו של שמעון זכה. וכיון שלא בירר הוא הפסיד לעצמו, ועליו נאמר 'כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישיב בראשו'...

נידון הגאון מקיטוב באדם שקנה כרטיס הגרלה וקיבל מיד המוכר כרטיס שכבר זכה בשעת שליחתו

בתשובה אותה שיגר רבי יעקב שור זצ"ל, הגאון מקיטוב, לרבי יהונתן הלוי אייבשיץ זצ"ל מק"ק קאלשין, והודפסה בקובץ שערי תורה (ורשה, ח"ז קונטרס ג, שו"ת סימן יז) דן במקרה בו רח"ד [- ר"ת של שם הקונה] קנה כרטיס להגרלה אצל רא"י [- ר"ת של שם המוכר], ועלה הכרטיס בגורל, אלא שסכום הזכיה שבו היה זהה לעלות הכרטיס, חמשה רובל כסף, ולכן שלח רא"י לרח"ד כתשלום כרטיס הגרלה נוסף להגרלה הבאה. והנה אחרי שכבר שלח רא"י את הכרטיס החדש בדואר, נודע לו שכבר עלה כרטיס זה בגורל, וסך הזכיה שבו עולה לשבעים וחמש אלף רובל כסף. וכששלח רא"י את הכרטיס לא עלה על דעתו לבדוק אולי גם כרטיס זה זכה בגורל. ועתה טוען רח"ד שרא"י הקנה לו את הכרטיס ואם כן הזכיה שלו, ואילו רא"י טוען שהוא מקח טעות.

בתשובתו נוקט הגאון מקיטוב כי שטר הגרלה אחר שנעשית ההגרלה וזכה בגורל, יוצא מגדרי 'שטר הגרלה' ומעתה יש לדון אותו כ'המחאה בנקאית' לכל דבר, שהרי באמצעות שטר זה יכול הוא לגבות סך כזה וכזה. מעתה יש לדמות את הנידון למקרה בו יקח אדם שטר בנקאי בסברו שהוא על סך חמשה רובל כסף, וטעות היתה בידו ובאמת השטר הוא על סך שבעים וחמש אלף רובל כסף, שבמקרה כזה פשוט שמחוייב הוא להחזיר את השטר. ואם כן הוא הדין בנידון דידן, כיון ששלח לו את הכרטיס הגרלה בסברו ששוויו הוא חמשה רו"כ - דמי קניינו - ולבסוף הוברר שבאותה עת כבר היה כ'המחאה בנקאית' על סך שבעים וחמש אלף רו"כ, בודאי מחוייב רח"ד להשיב את הכרטיס לרא"י.

מתוך דברי התשובה אנו למדים כי השואל, רבי יהונתן הלוי אייבשיץ זצ"ל, רצה להכריע כי יש להשאיר את כרטיס ההגרלה בידי רח"ד. והוא הסתייע בדבריו במה שכתב בשו"ת חות יאיר על מהות ההגרלה, ש"בגורל ידובק השגחה העליונה". אך הגאון מקיטוב תמה, כיצד מכח זה רצה לזכות את רח"ד, הלא אדרבה בעת שעלה הכרטיס בגורל היה הוא בידו של רא"י ואם כן דבקה ההשגחה העליונה בכך שרא"י הוא שירוויח ע"ה אלף רובל כסף, אבל "אין דביקות השגחה העליונה שרח"ד יחזיק בגזילה ממון רא"י הבא לידו ע"י טעות שטעה רא"י".

רבי יעקב שור מוסיף ומוכיח את דבריו, מסוגיית הגמרא בכתובות, ממנה אנו למדים כי במקרה שבו כבר בעת חלות המכירה היה המקח מקח טעות, כגון באופן שאיגלאי מילתא שכבר בעת המכירה היו ספינות החיטים בעקולי, אזי לא חל המקח כלל, ואין מקום לומר שמזלו של הקונה הוא שגרם לו לזכות. וכסיוע לדבריו ציין לפסקו של ה'ספר יהושע' הנזכר לעיל.

חילוק רבי יעקב שור בין טעות בסיבת המכירה ובין טעות בחפץ הנמכר

יתירה מזאת, מוסיף ודן הגר"י שור, בגמרא בכתובות הטעות אינה בגוף השדה שמכר אלא בסיבות המכירה, שהיה המוכר סבור שאין חיטים ולכן מכר את שדהו עבור רכישתם ולבסוף הוברר שאין טעם למכירה זו כיון שמגיעות בקרוב ספינות טעונות חיטים. שונה מכך נידון דידן בו הוברר שהשטר עצמו כלל לא היה החפץ שאותו חפץ המוכר למכור והקונה לקנות.

דהיינו שכשאנו באים לדון על דבר שאין בו מקח טעות, אנו דנים שכוונת המוכר היתה למוכרו בכל אופן שיהיה, וכן דעת הקונה לקנותו בכל אופן שיהיה אפילו אם סיבת המכירה והקניה תשתנה. אך כל זה באופן שהחפץ עצמו לא השתנה, משא"כ בשטרות, הלא כוונת המוכר והקונה היתה לקנות כרטיס הגרלה העומד לצאת בגורל בעתיד, ואילו עתה הוברר שכרטיס זה כלל אינו 'כרטיס הגרלה' והוא כבר עלה בגורל, וממילא אין מקום לדון שכוונתו היתה למוכרו בכל אופן שיהיה ואפילו אם יוברר שיצא בגורל - שהרי לא זה החפץ אותו רצה למכור או לקנות.

ומכח כל זה מכריע הגאון מקיטוב: על כן הדין פשוט שמחויב רח"ד להחזיר לרא"י המוכר את השטר השני. ואמנם בדבריו לא נזקק במפורש לסברת המהרש"ם שכיון שכבר עלה הכרטיס בגורל היה יכול לבודקו וממילא אין לדון בו מקח טעות. אך מתוך דבריו נסתרה גם טענה זו, כי הרי לדבריו אין טעם להוציאו מכלל 'מקח טעות' מכח סברא שע"כ לכך נתכוון, שהרי פשוט שלא נתכוון להמחאה בנקאית אלא לכרטיס הגרלה - וכרטיס שכבר יצא בגורל אינו עוד כרטיס הגרלה.