הפלאה/כתובות/צב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר שיח השדה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה אבל שבק בינונית דאי משום אי שתקת וכו'. לכאורה דבריהם תמוהים דהא כתבו התוס' בב"ק שם דאם נותן לו שלא כדין יכול לומר לו לכי תיהדר וכ"כ מהרש"א ונראה דהתוס' דקדקו בדבריהם אבל לא שבק בינונית דכוותיה והיינו דמדייק לשון הש"ס דנקט בבינונית דכוותיה דמשמע דאי בינונית דשביק גרועים מהבינוניות שביד לוי לא מצי לוי לדחותו אצל בינונית הגרועים כיון דאם היה ביד שמעון הכל היה הבינוניות הגרועים נקראים זיבורית לגבי אלו והיה צריך להגבותו מן הבינוניות המשובחים אף שביד שמעון זיבוריות גמורים א"כ היה יכול לומר אי שתקת בגבינא לך מהבינוניות הגרועים ואי לא מהדרינא שטרא דזיבורית גמורים לראובן ותצטרך לגבות מזיבוריות גמורים ולא שייך לומר לכי תיהדר כיון דיפסיד בחזרתו כמפורש שם בתוס' גבי נזקין שיכול לדחותו בבינונית אף שאין זה דינו דאם לא יחזיר שטרא דזיבורית למאריה לכך הוצרכו התוס' לומר דהא דקאמר אבל שבק בינונית דכוותיה מיירי כשמת המוכר וצריך ליתן לו מהבינוניות הטובים. וק"ל:
מיהו דין זה צ"ע דלכאורה לפי מאי דקי"ל בשלו הן שמין אם יש לו כמה מיני שדות אין צריך ליתן לו אלא הגרוע שלפני הגרוע שבכולן. והמותר נקראים עידית ועידי עידית ואפשר דמזה משמע להתוס' בר"פ הנזקין שכתבו דמשמע מסוגין דס"ל לרבא בשל עולם הן שמין דאז יש לומר דצריך ליתן לו כל שנקרא אצל העולם בינוניות המובחרים כדמשמע לישנא דכוותיה או אם ירצה הבינוניות הגרועים ומ"ש הפוסקים דהברירה ביד הלוה איזה בינונית שירצה היינו למאי דקי"ל בשלו הן שמין דאם נימא דהכל נקרא בכלל בינונית שלו לא משכחת עידי עידית משא"כ אי בשל עולם הן שמין שפיר יש לומר דכל שבכלל בינונית אצל העולם הברירה ביד המלוה ויש שנקראים אצל העולם עידית ויש שנקראים עידי עידית וצ"ע:
שם רש"י ד"ה דינא הוא וכו'. לחשוב חוב כנגד חוב וכו'. צריך להבין דלמה לא יחשוב שמעון עמו. ואף דאינו יודע מ"מ הא צריך לישבע כדין הבא לגבות ממשועבדים ולכאורה היה נראה דס"ל לרש"י כדעת התוס' והובא בח"מ סימן צ"ד ס"ב דאין מגלגלין בטענת ספק של תובע אלא אם יש רגלים לדבר לתביעה שרוצה לגלגל. וקי"ל דשבועה שיש לי בידך כנגדן אינו יכול להשביעו אלא במיגו דפרעתיך או על ידי גלגול דאשתבע לי שלא פרעתיך כדאיתא בח"מ סימן ע"ה סי"ג ובסמ"ע ס"ק ל"ג א"כ כיון ששמעון טוען שמא יש לראובן כנגדו בידך אינו יכול לגלגל עליו וא"ל דישביע אותו על ידי ברי של ראובן זה אינו דאף הפוסקים דס"ל דיכול להשביעו על ידי אמר לי פלוני. מ"מ בברי של נוגע בדבר אינו יכול להשביעו כדאיתא בח"מ סוף סימן ע"ה והכא ראובן נוגע. אפילו שלא באחריות מ"מ הוי נוגע שמעמידה בפני ב"ח אחר כמו שיבואר בדברי התוס'. אבל ראובן שטען ברי שיש לו בידו כנגדו יכול להשביעו כנ"ל. מיהו נראה דזה אינו דמשמע מדברי רש"י ז"ל במתניתין דף פ"ז ע"א דטענינן ללוקח כל מה דמצי הלוה לטעון והיינו דעדיף משאר טענת שמא וכ"ש כשהלוה טוען ברי שיש לו בידו כנגדו והיה נלע"ד לפרש ע"פ מ"ש הסמ"ע בסימן רכ"ו דנ"מ בתביעת ראובן אם היה אותה הקרקע אפותיקי לבע"ח שאין שמעון יכול לסלקו במעות אלא ראובן ע"ש. והנה לפמ"ש לעיל דף צ"א ע"ב דמוכרח מדברי הרא"ש ז"ל דאין הלוקח יכול לסלק הבע"ח במקצת קרקע ומקצת דמים. אלא כשמשלם כל החוב במעות א"כ שפיר נ"מ במה שמסלק ראובן. אך הנראה דכל זה דוחק דפשיטא שיכול שמעון ליתן המעות לראובן שיסלק אותו ומאי קמ"ל דמצי ראובן משתעי דינא. ולפ"ז יש לומר דנ"מ כגון שראובן טוען שהוא חייב לו כנגדו ומיירי שהקרקע היא אפותיקי דאין הלוה יכול לסלק אפילו בשוה כסף רק במעות נמצא אפילו אם חייב כנגדו אין הלוקח יכול לסלקו מחמת החוב דתשלומין בחוב גרוע אפילו מקרקע כדאיתא לקמן דף ק"י בשנים שהוציאו שט"ח זה על זה זה גובה וזה גובה ע"ש אבל ראובן יכול לומר מאי חזית דאתה גובה תחלה שלם לי חובי במעות שיש לך ואחזור ואשלם לך כדאיתא בכה"ג לקמן דף ק"י וה"א דיכול לומר לראובן לאו בעל דברים דידי את. ואם ראובן יתבענו חובו יאמר לו מאי חזית דאנא משלם תחלה. ומיירי שאין לראובן ולשמעון מעות לסלק הבע"ח ושפיר קמ"ל דראובן יכול לעכב גביתה אפותקי ואומר כיון דעלי הדר אני בעל דבר ולא תוכל לגבות עד שתשלם לו חובו ואז יסלק אותו במעות שנתן כנ"ל. גם אפשר לפרש לענין שבועה שאין לו בידו כנגדו דכיון שהוא אפותיקי אין הלוקח יכול להשביעו ע"י גילגול דאפילו אם הוא אמת שחייב כנגדו יכול לטרוף אפותיקי. וה"א דראובן אינו יכול להשביעו כיון דכל זמן שלא טרף הרי ראובן מודה דעכ"פ חייב לבע"ח כנגד מה שבידו. ולאחר שטרף אינו יכול להשביע רק שבועת היסת לפטור עצמו ושפיר קמ"ל דיכול ראובן לטעון ולהשביע שבועת המשנה כדין נשבע ונוטל. אך פי' הראשון נ"ל יותר בדברי רש"י ז"ל דמשמע דנ"מ קמייתא הוא לענין ממון ולא לענין שבועה:
מיהו מה שפירש"י או אשתבע לי. לכאורה הוא תמוה כמו שכתבו התוס' והמפרשים דהא הנפרע מלקוחות נשבע ג"כ שבועת המשנה. ונלפענ"ד דרש"י ז"ל ס"ל כדעת הפוסקים דלא טענינינן ליתמי מילתא דלא שכיחא וכמ"ש התוס' ומיירי הכא מסתמא שבא להפרע ביומא דמשלם זמניה דלא שכיחא דפרע וכדעת הנ"י שכתב הרמ"א ז"ל בהג"ה סימן ע"ח סעיף ד' וה"ה ללקוחות דלא טענינינן אבל הלוה בעצמו יכול להשביעו כדאיתא שם בסעיף ב' ואין הלוקח יכול להשביעו ע"פ ברי של המוכר דכבר כתבתי דא"י להשביעו ע"פ ברי של נוגע. וק"ל:
ועיין בתוס' בב"מ דף י"ד שכתבו דנפקא מיניה כגון שראובן יש עליו שבועה דאורייתא ויכול לגלגל עליו שבועה דאורייתא שלא פרע וצ"ע דאיזה שבועה דאורייתא הוא אי מחמת שבועת מודה במקצת הא ע"כ ההודאה הוא פחות מחוב שלו דאל"כ מה לטרוף ינכה בחוב שלו וא"כ כיון שחייב לו יותר ה"ל הילך ואין כאן הודאה במקצת דמה שמודה כבר יש ביד ראובן כנגדו ואין לומר כגון שיש לו עליו שבועת עד אחד דהא גם שמעון יכול להשביעו שבועה זו ע"פ עד אחד. דקי"ל סימן ע"ה דיכול להשביעו בספק ע"פ ע"א ויכול להשביעו נמי שאין חייב לו כנגדו וצ"ל דלגבי דידיה ה"ל נשבע ונוטל דאין שבועה דאורייתא אלא בנשבע ונפטר כדאיתא בדף פ"ז ע"ב משא"כ בראובן שיכול לטעון שני הטענות פרעתי ויש לי בידך כנגדן ע"פ ע"א שפיר ה"ל שבועה דאורייתא על שני הטענות ע"י גילגול. וא"ל דיניח לטרוף אותו ואח"כ יתבענו בע"א כדאיתא לעיל דף פ"ח דאי בעי מייתי לידי שבועה דאורייתא זה אינו דהא ה"ל תביעת קרקע דאין נשבעים עליהן מדאורייתא א"כ יש לומר דגם במודה במקצת משכחת ע"פ מה דאיתא בח"מ סימן פ"ח סעיף כ"א דאף כשטוען שיש לו בידו נגד הודא' כל זמן שלא הודה חבירו לא ה"ל הילך וא"כ יש לאוקמא בשבועת מודה במקצת ומיירי שטוען ראובן שפרע וגם יש לו בידו והוא מודה במקצת ע"ז שיש לו בידו דה"ל ממש כי הך דינא דכיון שטוען שפרע זה החוב ה"ל הודאת המלוה שבועה דאורייתא ולפ"ז א"ש בפשטות דבשבועת מודה במקצת בעינן דוקא טענת ברי. ודוק:
תוס' ד"ה דינא הוא וכו' ועוד דמסיק וכו'. כתב מהרש"א אין להקשות דאימא דאיירי בדלית ליה ארעא אחריתי וכו'. ונלע"ד דאי משום הא הוי מצינן לשנוי דאי מיירי בדלית ליה ארעא גם עתה ה"ל נוגע אף בתביעת שמעון לבד כיון דנוגע לראובן ומה שתירץ מהרש"א ז"ל דלא שייך הכא כדי להעמידה בפני בע"ח שלא יהיה לוה רשע ולא ישלם כיון דכנגד בע"ח הוא טוען הא ה"ל כנגדו לוה רשע וגו'. ואינו מובן כיון דאנן חוששין שהשטר מזויף ואין הקרוב כשר להעיד לחובתו א"כ שפיר יש לחוש שמעיד לחובתו שלא להעמיד בפני בע"ח אחר שלוה באמת ממנו משא"כ זה שזייף שט"ח ולא לוה ממנו כלום למה יהיה לוה רשע וגו'. (ואין להקשות בדבריהם ז"ל דע"כ מיירי דל"ל ארעא דאל"ה יאמר לו הנחתי לך מקום לגבות על אותו ארעא. וגם א"ל דאית ליה ארעא שמכר תחלה שלא באחריות ויכול להעמידה לפני בע"ח דאכתי יש לחוש דשמא יש בע"ח שמאוחר למכירה ראשונה וצ"ל דמשכחת דאית ליה ארעא אחרת אלא ששדה זו היא אפותיקי מפורש לזה) ונראה לפע"ד דמוכח מדברי התוס' דס"ל דהיכא דל"ל ארעא אחריתי פסול קרוב להעיד ומזה הוא סתירה למה שכתב הש"ך בסימן קכ"ג סעיף ב' דקרוב של נוגע כשר להעיד לחובתו דהא הכא דשלא באחריות הוא אע"ג דמעמידה בפני בע"ח אינו אלא חשש נגיעה וקרוב של נוגע כשר להעיד אלא על כרחך דס"ל דנוגע ה"ל כבעל דבר וקרוב פסול אפילו לחובתו ומ"ש הש"ך שם ראיה לדבריו דהא אפילו נוגע עצמו כשר להעיד לחובתו יש לדחות דנוגע עצמו כיון שהוא מעיד לחובתו הרי אינו נוגע ואפילו שותף יכול להעיד לחובתו משא"כ קרוב של נוגע איך יעיד לחובתו של קרובו ומ"ש התוס' הכא בזה מלשון דאפילו איהו גופיה אמרינן בב"ב וכו'. כ"ש קרובים נראה דה"פ כיון דאיהו גופיה כשר להעיד לזכותו של שמעון אלמא דתרעומת לא חשיב נגיעה וכ"ש דקרובים כשרים לחובתו אבל ממה שהוא עצמו כשר לחובתו אין שום ראיה ואדרבא מדברי תוס' אלו מוכח דלא כוותיה כנ"ל. ודוק:
בא"ד כגון שמחל וכו'. לכאורה קשה דא"כ היכי קאמר דכי מפקת מיניה עלי הדר הא יכול לגבות ממנו שיאמר היה לך להשביע אותו אם נפרע כי בודאי פרעתיו ולא היה יכול לישבע וצ"ל דס"ל דהך תקנתא בבא לגבות ממשועבדים דצריך שבועה לתקן לטובת הלוקח בין באחריות בין שלא באחריות ויכול לומר לא ניחא לי בתקנתא דרבנן ואפ"ה יכול לגבות מן הלוה כי השטר בחזקתו עומד ולכך שפיר מצי ראובן לומר אשתבע לי קודם הפרעון. יצא לנו לדינא דאם מחל הלוקח השבועה אפ"ה יכול הלוקח באחריות לחזור על הלוה וצ"ע שלא הזכירוהו הפוסקים. וק"ל:
שם בא"ד אבל בהדיא ס"ל לשמואל וכו'. לכאורה המ"ל דאכתי איכא ריעותא לפי מאי דקי"ל בסימן ע"ה ביש עד אחר על הקיום דאינו נאמן בפרוע במיגו דמזויף דה"ל מחויב שבועה וא"י לישבע דמשלם דה"ל כנסכא דר' אבא. א"כ אכתי אתי ריעותא להוציא מיתומים ע"פ ע"א שיקיים. רק דזה אינו חדא דאיתא בשבועות דף מ"ה דשמואל לית ליה דר' אבא. ותו דהא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. וע"כ בקרקעות וליכא שבועה דאורייתא ובשבועה דרבנן לא אמרינן מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |