הפלאה/כתובות/עח/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש שיח השדה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה האשה וכו' והביא ראיה מדתנן וכו'. וכתב מהרש"א דמשמע להו מפירש"י דמייתי ראיה גם ארישא דשלא תתארס דאסיפא תקשה ליה טעמא דב"ש אתא לאשמעינן עכ"ל. נראה פירוש דבריו דלאו ארישא עצמו קאמר דטעמא דב"ש אתא לאשמעינן דלמה לא יפרש רש"י טעמא דב"ש כדרכו בכל הש"ס. ותו דע"כ הא דפירש"י בעודה ארוסה אבל משתנשא לא הוא פירוש לדברי ב"ש ולמה לא יביא ראיה לדבריו אלא דודאי מדהוכיח רש"י ז"ל מהא דתנא עד שלא נישאת ולא ניחא ליה למימר דהוא לב"ה אבל לב"ש דאמר תמכור אפילו בניסת הוא ונצטרך לומר דס"ל דלב"ה לא איצטריך דאי לאשמעינן דבדיעבד קיים אפילו מכרה משניסת להא לא איצטריך דממילא נפקא מהא דקאמר תחלה דנפלו לה משניסת דוקא מכרה בטל ומאי קמ"ל ר"ג אלא ע"כ דקמ"ל דאפילו לב"ש דס"ל באירוסין מוכרת לכתחלה אבל כשניסת דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא ואם נפרש כן דברי רש"י שפיר תקשה הא ר"ג טעמא דב"ש קמ"ל. וזה אינו שייך שר"ג יאמר בשביל טעמא דבית שמאי דהא בשביל זה חזר רש"י ז"ל לשון ראשון שפיר כמ"ש התוספות לקמן ד"ה איבעיא להו. אף דהתם הוי שייך טפי שהקשה על דברי ב"ש וכ"ש שר"ג יאמר חידוש דין לב"ש דלא נ"מ מידי לדינא. א"ו דס"ל לרש"י ז"ל דגם לב"ה איצטריך דעד שלא ניסת כולל אף אם נפלו קודם אירוסין וקמ"ל דלא תמכור לכתחלה. ורישא היינו בעודה ארוסה והדברים פשוטים אלא שראיתי בספר פני יהושע שתמה עליו כנ"ל וק"ל:
בא"ד וקשה לר"י וכו' נראה דס"ל לרש"י ז"ל דאף דר"ג דקאמר עד שלא ניסת כולל אפילו עד שלא תתארס מ"מ מקשה הש"ס מנ"ל לרב ושמואל לשוויא פלוגתא רחוקה ולומר דאמרו לו ס"ל אפילו בשלא תתארס וניסת דמכרה בטל (וא"ל דס"ל לרב ושמואל דכיון דנתנו טעם לדבריהם הואיל וזכה באשה א"כ שייך נמי כן אפילו בנפלו קודם אירוסין. זה אינו חדא דהתוס' בעצמן ע"כ לא ס"ל הכי דהם ג"כ ס"ל דאמרו לו מחלקי' ותו דמוכרח הוא דהא חזינן ברישא דמתניתין דאמרו לו האי לישנא הואיל וזכה וכו' דהמכירה בטילה בנפלו לה משנתארסה ומכרה באירוסין אע"ג דמודים בנפלו עד שלא תתארס דאין מכרה בטל כפירש"י לפנינו דהוא לשון ב' שכתבו התוס' לקמן וכן לפירוש ר"ת שכתבו התוס' לקמן דארישא לא היו אומרים מכרה בטל ע"כ צ"ל דשאני רישא כשנפלו קודם בזכותה לגמרי) ועוד נראה דמוכח מדברי אמרו לו עצמן דמודים בעד שלא תתארס וניסת דאין המכר בטל מדאמרו לו רישא הואיל וזו אשתו וכו'. והוי סברו לדמות אירוסין לנשואין וכיון דע"כ מודים בעד שלא תתארס ומשנתארסה מכרה דאין המכר בטל כמ"ש תוס' לרש"י בפירוש שני ולר"ת ע"כ דס"ל כן נמי בעד שלא נתארסה וניסת דאל"כ האיך הוי מדמי להדדי. ובזה א"ש דלא משני לקמן לתרץ קושית מתניתין אברייתא דקתני מוכרת דברייתא מיירי בעד שלא תתארס וניסת דא"כ מ"ט דאמרו לו דמכרה בטל נמצא שפיר מקשה לרב ושמואל דאפילו אמרו לו שלא נתארסה וניסת מודים דאין מכרה בטל. ודוק:
גם יש לומר בפשטות דס"ל לרש"י אפילו אם נימא דאמרו לו ס"ל דאף בנפלו לה עד שלא תתארס וניסת מכרה בטל אפ"ה לא ניחא ליה להש"ס לומר דס"ל לרב ושמואל כתנא דאמרו לו כיון דאמרו לו סברי אפילו במכרה בעודה ארוסה בטל אין סברא דס"ל לרב ושמואל כוותיה בחדא ופליגי עליה בחדא ולקמן יבואר שיטת התוס' בזה:
במתניתין מודים ב"ש וב"ה שמוכרת וקיים הא דנקט וקיים דהוא מילתא יתירתא כיון דקאמר דאפילו לכתחלה מוכרת נראה דמזה סייעתא לשיטת רש"י ז"ל דמיירי במוכרת דוקא בעודה ארוסה וקמ"ל דקיים אפילו לאחר שניסת דאין הבעל מוציא אח"כ מיד הלקוחות (וה"נ קאמר האי לישנא גבי שומרת יבם לקמן דף פ"ו ע"ב) דאל"ה ה"א דאין המכירה קיימת משניסת והא דקאמר מוכרת ונותנת היינו בעודה ארוסה וקמ"ל משום דהוי ס"ד דאף דאין הפירות לבעל בעודה ארוסה מ"מ יהיו לו פירי פירות בדשיירא כדאמר לקמן בר"פ הכותב ובזה א"ש נמי הא דקאמר אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים דאינו מובן כלל דלא ה"ל למימר אלא מודים ב"ה אבל לב"ש דאמר תמכור לכתחלה אצ"ל שקיים. ולפמ"ש לפי' רש"י טובא קמ"ל דה"א כשניסת הבעל מוציא מיד הלקוחות ותמכור דעכ"פ הוי זבינא לשעת אירוסין (וא"ל דלמה ברישא לב"ה מוכרת לכתחלה הא מפסיד הפירות שגדלו לאחר האירוסין בזכותו. זה אינו כיון דהפירות נגדלים מהקרקעות שבזכותה נפלו הרי הם כקרקע) ועיין לקמן בסוגיא וק"ל:
שם אמר להם על החדשים אנו בושים וכו'. כבר נתקשו המפרשים בושה זו למה וכי לית לר"ג תקנת פירות. ונלענ"ד דקשיא לר"ג קושית התוס' לעיל דף מ"ז ע"ב בד"ה זימנין דלא מלו. דכיון דאמרו חכמים פירות תחת פרקונה ותקנתא דידה היא למה לא תוכל לומר איני רוצה בתקנת חכמים ואיני נפדית ואיני נותנת פירות. כמו שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה ומה שתירצו שם התוס' דשאני פירא דידו כידה וזוכה בגוף הקרקע. היא גופא קשיא ליה דלמה תיקנו חכמים שיזכה בגוף הקרקע. והיינו דהשיב להם על מה שאמרו יזכה בנכסים. ע"ז אמר על החדשים אנו בושים למה יזכה בגוף הקרקע. ולפ"ז היה אפשר לתרץ קושית התוס' לקמן ע"ב בד"ה לא כר"י וכו' ומתניתין דלקמן ריש פרק הכותב אתיא נמי כר"ג דהתם כותב לה דין ודברים אין לי וכו' היינו דאפילו אם תמכור לא תאבד תקנת פרקונה וכבר כתבנו דע"כ צריך לפרש שם כן כמ"ש בדף מ"ז ע"ב ובדף נ"ו ע"ב. ולפ"ז היה נראה לפרש פלוגתא דב"ש וב"ה לענין תחלה ודיעבד היינו דלב"ש אינה בכלל התקנה ואפילו אם מוכרת אפ"ה הבעל חייב בפרקונה. וכן משמע מתוספות ד"ה נפלו וכו' אמאי לא תני וכו' משמע דלב"ש אינו בכלל התקנה והבעל מתחייב בפרקונה דאל"ה לאו קולא היא אע"ג דהיא רוצה בכך ואומרת איני רוצה בתקנת חכמים. מ"מ הרי חזינן דלאו טובתה היא מדתיקנו חז"ל פירות תחת פרקונה לטובתה וכמ"ש התוס' בסוף הדיבור לענין הדרת שבת אחת שמא תחזור בה. וה"נ אם תשתבאי ודאי תחזור בה אלא על כרחך דלב"ש לא אבידה תקנת פרקונה כיון דמוכרת לכתחלה אינו בכלל התקנה כלל. משא"כ לב"ה דס"ל לא תמכור משום שכבר עומדת להנשא כמ"ש התוס' בד"ה אימר בזכותו וכו' א"כ כבר הוא בכלל התקנה. ונהי דמכרה קיים מ"מ אין הבעל מחויב בפרקונה כיון שהוא מוחזק בו. ובזה יש ליישב מה שדיקדקו המפרשים לקמן ע"ב בפירש"י בד"ה הכי גרסינן סימן ור' חנינא בן עקביא ואם בא לוקח לבית דין לימלך וכו' דלא פי' כן במתניתין שבין תחלה ודיעבד. ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דלגבי היא עצמה לא שייך תחלה ודיעבד כיון דהיא מוחזקת והוא ספק אומר בזכותה נפלו. א"כ הא קי"ל בכל ספק ממון זוכה בה המוחזק אפילו לכתחלה ולא נ"מ אלא לגבי לוקח שבא לימלך. ולפ"ז במתני דמיירי שמוכרת כשהיא ארוסה שפיר יש לומר דנ"מ לענין אם חייב בפרקונה דהוא מוחזק בו כנ"ל. משא"כ בברייתא דלקמן דאי אפשר לפרש דמוכרת היינו שהבעל חייב בפרקונה כיון שכבר זכה בפירות וכדמוכח ממתניתין דריש פ' הכותב דאי לאו דכתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסייך לא היה מתחייב בפרקונה כמ"ש. ודוחק לפרש דמתניתין דר"פ הכותב לא אתיא כר" חנינא בן עקביא. אם כן ע"כ הא דנקט מוכרת לכתחלה היינו לענין לוקח שבא לימלך. ועיין מה שכתבנו לקמן עוד ישוב על זה. ודוק:
תוס' ד"ה נפלו וכו' ויש לומר שאין זה קולא. לכאורה אין הלשון מדוקדק דה"ל למימר אין זה חומרא כלשון קושייתם וכלשון הירושלמי א"ל אינו חומר לבע"ה וכו' ואפשר לומר דלאלומי מילתייהו נקטי הכא דודאי לב"ש הוא נכון בפשטות שאין זה חומר לאשה כיון דאם תחזור בה אחר הגירושין רשות בידו שלא להחזירה משא"כ כשלא יגרשה דס"ל פרקונה ותקנתא דידה היא למה לא תוכל לומר איני רוצה בתקנת חכמים ואיני נפדית לב"ש בסוף מסכת גיטין דלא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. משא"כ לב"ה דרשאי לגרשה בכל זמן אם ירצה אין כל כך חילוק בין קודם גירושין או אח"כ. דאם ירצה יכול להחזירה וכיון דלשון הירושלמי הוא לעיל לא תני אלא דבר שהוא חמור משני צדדים ר"ל חומר משני צדדים לב"ה. ע"כ כתבו התוס' דאפילו לב"ה אין זה קולא מטעם דכיון שגרשה כבר אפשר שלא ירצה להחזירה אף דלא היה מגרשה ותו דלפי מ"ש לעיל דף ס"א ע"ב דאיכא לאוקמי בנדרה היא והוא קיים לה לרב. אלא דרש"י שם מפרש אליבא דשמואל דמוקי מתני בסתם. א"כ יש לומר מתניתין דהתם במפרש ונדר איהו א"כ הא קי"ל דהמוציא אשתו משום נדר לא יחזיר וכ"ש דא"ש למ"ש הבית שמואל בסימן י' בשם הדרישה אף המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר א"כ חומר הוא אפילו לב"ה. ודוק:
תוס' ד"ה סיפא ומפרש בגמרא דנפלו לה כשהיא ארוסה. לשון הש"ס שם דנפלו כשהיא ארוסה וכן צריך להגיה כאן מ"מ נראה דעיקר קושייתם לשינויא דרבה שם דמיירי כשנפלה כשהיא נשואה וזיקת נשואה עושה ספק נשואה. ואפ"ה כשהיא קיימת מוכרת לכתחלה משום דהיא מוחזקת. משא"כ לשינויא דעולא דנפלה כשהיא ארוסה. ודאי דאין להקשות כלל. ולדמות ספק ארוסה לודאי ארוסה. ומה שיש לעיין בזה עוד יבואר לקמן דף פ' ע"ב. ע"ש:
תוס' ד"ה איבעיא להו וכו' או דיעבד וכו'. הקשה מהרש"א דלפי' קמא דארישא קאי מה"ת נימא דפליגי בדיעבד ארישא לשוויא פלוגתיה רחוקה ונימא דפליגי בדיעבד בנפלו משנתארסה לבד ולכאורה היה נ"ל דלפי מאי דס"ל לרש"י ז"ל בסיפא עד שלא ניסת וניסת. היינו אפילו בנפלו עד שלא תתארס אם נימא דאמרו לו פליגי בסיפא דעד שלא תתארס וניסת דמכרה בטל וכיון דאמרו לו קמאי מדמו ארוסה לנשואה כדאמרו הואיל וזכה באשה אם כן ה"ה דפליגי בעד שלא תתארס ונתארסה שיהיה בטל. אלא דבאמת הא גופא קשה מנ"ל דפליגי בסיפא אפילו בנפלו עד שלא תתארס כמ"ש לעיל אף את"ל דר"ג מיירי אפילו בנפלו עד שלא תתארס מ"מ הם לא הקשו לו אלא בנפלו משנתארסה. אך הנלע"ד דטעמא דרש"י בלשון זה לכאורה מוכח הוא לפרש כן לפמ"ש התוס' לקמן ע"ב בד"ה לא כר"י וכו' ומתניתין דהכותב אתיא כאמרו לו ולכאורה קשה דהא כתבו התוס' לקמן דף צ"ה ע"א בד"ה כי כתב וכו' דארוסה דאם מכרה ונתנה קיים וכו' א"כ האיך מצי אתיא מתניתין דהכותב כאמרו לו הא תנאי דאמרו לו מדמו אירוסין לנשואין ואפילו בעודה ארוסה מכרה בטל כדמסיק הכא א"כ מה לי כתבה משניסת או כתבה בעודה ארוסה ע"כ צ"ל בכתב לה עד שלא תתארס. א"כ משמע דבלא כתב לה אפילו בנכסים שנפלו עד שלא נתארסה וניסת מכרה בטל א"כ הרי מוכח בהדיא כלישנא קמא דכיון דמדמו אירוסין לנשואין ה"ה עד שלא תתארס ונתארסה מכרה בטל וצ"ל לפ"ז הא דמקשה לקמן על רב ושמואל לא כר' יהודה וכו' היינו כמ"ש לעיל באופן שני. דלא ניחא ליה להש"ס לומר דס"ל לרב ושמואל כתנא דאמרו לו דא"כ מכרה באירוסין נמי מכרה בטל ולא ניחא למימר דסברי כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא (והא דמשני לקמן בר"פ הכותב בכותב לה בעודה ארוסה יבואר לקמן בס"ד בר"פ הכותב דע"כ צ"ל לר' חנינא בן עקביא דפליג על ר' יהודה וס"ל דאף אמרו לו קמאי לא רצו לדמות אירוסין לנשואין לגמרי שיהיה מכרה בטל א"כ סוגיא דהתם אתיא כר' חנינא בן עקיבא אבל לר"י דאיירי שם במתניתין דר"פ הכותב ע"כ צ"ל בכותב לה עד שלא תתארס) כ"ז כתבנו לפי' קמא דרש"י אבל לפי' שני דלא קאי ארישא ע"כ צ"ל לתנא דאמרו לו דמדמו אירוסין לנשואין דאף בנשואין אם מכרה נכסים שנפלו לה עד שלא תתארס מכרה קיים וע"כ מתניתין דהכותב צריך לאוקמי בנכסים שנפלו לה משנתארסה וכדמשני בכותב לה בעודה ארוסה. והיינו משום דאמרו עצמן קיבלו דברי ר"ג הראשונים דאין לדמות אירוסין לנשואין וחזרו בהן. ושפיר אתיא מתניתין דר"פ הכותב כאמרו לו והיינו דדקדק רש"י ז"ל בד"ה או דילמא אדיעבד נמי פליגי ובעי למימר מכרה בטל ר"ל דבעי למימר הכי ואח"כ חזרו בהן כדמוכח מהאי דר"פ הכותב והא דפריך על רב ושמואל ולא משני דס"ל כאמרו לו היינו משום דאמרו לו לא פליגי אלא בנכסים שנפלו לה משנתארסה וניסת כמ"ש לעיל באופן ראשון ודוק:
בא"ד ואין נראה לר"ת אטו טעמא דב"ש וכו'. נראה ליישב פירש"י דבאמת קאמר לקמן לרחב"ע דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה אם כן יש לנו לומר אף דלר"י שפיר נחלקו כדקתני מתניתין בהדיא. מ"מ נראה דודאי צ"ל דאף אמרו לו לא יחלוקו על ב"ש וב"ה. אלא דס"ל לא נחלקו א"כ יש לומר דבהא פליגי על ר"ג כיון דשמעו לר"ג דמוקי פלוגתא דב"ש וב"ה בנפלו משנתארסה אבל עד שלא תתארס מודים שמוכרת וכו'. ע"ז תמהו על ב"ש שתמכור לכתחלה בנפלו באירוסין ואימר בזכותו נפלו. אלא ס"ל דע"כ פלוגתייהו בנפלו עד שלא תתארס וממילא נפקא מיניה לב"ה דאין חילוק בין שנפלו עד שלא תתארס ונתארסה ובין נפלו לה משנתארסה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים. או שתמהו על דיעבד דב"ה בנפלו באירוסין. ולפ"ז יש לפרש ג"כ בחלוקה זו שתמהו על ב"ה וס"ל דפלוגתייהו ע"כ בעד שלא תתארס לענין לכתחלה. ובזה א"ש מה שהשיב להם ר"ג על החדשים אנו בושים ר"ל בנפלו משנתארסה למה לא תמכור לכתחלה אלא שאתם רוצים לגלגל את הישנים דהיינו כשנפלו עד שלא תתארס. אלא ודאי דפלוגתייהו בנפלו משנתארסה כן נלע"ד ליישב לשיטת רש"י ז"ל ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |