פני יהושע/כתובות/עח/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


פני יהושע TriangleArrow-Left.svg כתובות TriangleArrow-Left.svg עח TriangleArrow-Left.svg א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי

צורת הדף


מפרשי הדף

רש"י
רשב"א
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה



לדף זה באתר "על התורה"מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society


דפים מקושרים

האשה שנפלו פרק שמיני

בתוספות בד"ה האשה פי' בקונטרס ונתארסה אבל נישאת לא והביא ראיה מדתנן כו' וקשה לר"י דאמרי' בגמרא כו' עכ"ל. ואע"ג דבלשון רש"י נראה דלא מייתי ראיה אלא אמילתא דב"ש בבבא דנפלו לה משנתארסה אפ"ה ע"כ דלרש"י בבא דרישא נמי לא איירי בנישאת דאל"כ למה הוצרך לפרש עד שלא תתארס ונתארסה פשיטא דהכי הוא דבעודה פנויה לא איצטריך למימר דמוכרת. אע"כ דרש"י לדיוקא הוצרך לפרש כן דבנפלו עד שלא תתארס וניסת לכתחלה לא תמכור. וא"כ יפה כתבו התוספות בהבנת לשון רש"י דראייתו במה שכתב כדקתני לקמן עד שלא ניסת וניסת אכולה מילתא קאי. ולא ידעתי למה הוצרך מהרש"א ז"ל לידחק שהתוספות הכריחו כן משום דקשיא להו בל' רש"י אי אסיפא קאי אטו טעמא דב"ש אתא לאשמעינן. ודבריו תמוהין בזה דודאי מצינו בכמה דוכתי דרש"י מפרש שפיר פירושא וטעמא דב"ש. וכ"ש בשמעתין דרש"י מפרש להדיא איבעיא להו ר"י אלכתחלה דהיינו לב"ש. אע"כ דהבנת התוספות בלשון רש"י ז"ל כדפרישית. אלא דאכתי יש לי לדקדק במה שכתבו התוספות דראיית רש"י דמשמע ליה דעד שלא ניסת משמע אפילו קודם אירוסין. ולכאורה א"א לפרש כן בלשון רש"י דא"כ אכתי מאי ראיה מייתי אבבא דסיפא דלב"ש בעד שלא נתארסה וניסת מודה דלא תמכור דלמא בניסת נמי ס"ל לב"ש דמוכרת לכתחלה והיינו דנקיט סתמא נתארסה. והא דנקיט סיפא דסיפא עד שלא ניסת וניסת אפילו אם נאמר דעד שלא ניסת משמע אפילו קודם אירוסין אפ"ה ליכא ראיה לב"ש דהאי בבא דסיפא דסיפא לא איירי בה ב"ש כלל אלא ר"ג קאמר לה דס"ל כב"ה והא דהדר וקתני לה היינו משום דבעי למיתני מילתא דאמרו לפני ר"ג אע"כ דכוונת רש"י כדפרישית דעיקר ראייתו אבבא דרישא ומציעתא דקתני סתמא ולא נקיט זמן המכירה ואפ"ה ממילא משמע דלא איירי אלא בנתארסה ולא בניסת כדקתני סיפא עד שלא ניסת וניסת משמע דעד הכא לא איירי בניסת אלא בעודה ארוסה גרידא. א"כ ממילא משמע דבניסת אפילו במה שנפל לה קודם שנתארסה אינה מוכרת לכתחלה לכ"ע כיון דלא איירי בה. וה"ה בנפלו משנתארסה וניסת לב"ש. כן נראה לי בשיטת רש"י ז"ל ולפ"ז אין מקום לקושיית התוס' וממילא א"ש נמי דיוקו דמהרש"א ז"ל דרש"י לאו לפרושי טעמא דב"ש לחוד אתי לאשמעינן ולהביא ראיה אדברי ב"ש אלא דראייתו אכולה מילתא דר"ג ואמציעתא קאי כן נ"ל ברור ועיין עוד בסמוך:

בא"ד וקשה לר"י דאמרינן בגמרא כו' ופריך כמאן כו' ואמאי והא הוי כרחב"ע דבעי למימר כו' עכ"ל. כתבו כן לפי שיטתם לקמן בד"ה לא כר"י דכוונת המקשה דאפילו באמרו לו לפני ר"ג לא אתי ומה שהכריחם לקמן יבואר במקומו לפי שיטתם. אמנם בשיטת רש"י מצינן למימר דהא דפריך לקמן לא כר"י ולא כרחב"ע. לאו אאמרו קאי אלא על מה שהשיב להם ר"ג ומסתמא הודו לו וכמו שיבואר לקמן דיש לפרש כן בשיטת רש"י מיהו לפמ"ש בסמוך בלא"ה אין צורך לכל זה כיון דלרש"י נמי לישנא דעד שלא ניסת לא דייקי דאיירי אפילו בנפלו קודם שנתארסה וא"כ מקשה הש"ס שפיר בפשיטות דמסתמא אפילו אמרו לו דרחב"ע נמי לא איירי שנפלו קודם שנתארסה דא"כ אדתני עד שלא ניסת הו"ל למימר עד שלא נתארסה לרבותא דאמרו לו דרבותא דר"ג בלא"ה שמעינן לה שפיר ממה שהשיב על החדשות אנו בושין וע"כ היינו מה שנפלו לה משניסת כמו שפירש"י מכלל דמה שנפלו לה קודם נישואין מיקרו ישנות סובר דמכרה קיים כנ"ל ועיין בסמוך:

בא"ד ואין להקשות לפירושו כו' אלא הא דנקט כו' לאשמעינן דאפ"ה אם מכרה ונתנה קיים עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל דה"ה דהו"מ לפרש דנקיט משנתארסה לאשמעינן דבהא פליג רחב"ע כו' ע"ש ואף דמהרש"א גופא לאו בלשון קושיא נקיט לה דעדיפא מזה כתבו התוס' בפשיטות אלא דבלא"ה נ"ל דלא שייך כלל לומר דר"ג נקיט במילתיה לרבותא משום פלוגתא דרחב"ע דא"כ מאי מקשה הש"ס לקמן מתניתין אברייתא בבבא דעד שלא ניסת דקתני במתניתין אם מכרה ונתנה קיים משמע דלכתחלה לא תמכור הא איכא למימר דאין ה"נ דמוכרת לכתחלה אלא הא דקתני דיעבד היינו לאשמעינן דאמרו לו דרחב"ע פליג אפילו אדיעבד אע"כ דלא משמע למימר דר"ג גופא ישנה לשונו בעיקר מילתיה משום מילתא דאמרו לו. ועוד הא ע"כ עיקר פירש"י ומה שדקדקו התוספות בפירושו הכל איירי לאוקימתא דרב פפא לקמן דאי לאוקימתא דר' זביד הוא בהדיא דלא כפירש"י דהא קתני בסיפא דמתניתין מוכרת ונותנת אפילו לכתחלה אף בניסת אע"כ לרב פפא קאי דבתראה הוא וא"כ לר"פ לא שייך כלל לומר דנקיט עיקר מילתא דר"ג משום אמרו לו דרחב"ע כיון דמי ששנה זו לא שנה זו דעיקר מילתיה דר"ג ר"י אמרה ולא רחב"ע ולרבי יהודא ליתא כלל לאמרו לו דסיפא דהא איסתגר להו בקמייתא ממה שהשיבו ר"ג על החדשים אנו בושים דהיינו אפילו נפלו לה משניסת לכך הוצרכו התוספות לפרש דמש"ה קתני עד שלא ניסת לרבותא דאפ"ה מכרה קיים ואע"ג דשפיר שמעינן לה מתשובתו דר"ג מלשון חדשים וישנים אפ"ה מסיק לה ר"ג בפירוש דבכל הישנות סובר דמכרה קיים ודוק. ומהאי מילתא גופא נ"ל סיוע למאי דפרישית דעיקר ראייתו של רש"י מבבא דעד שלא ניסת לאו מעיקר הדין מייתי ראיה דהא לאוקימתא דרב זביד ליתא כלל. ולאוקימתא דר"פ נמי פלוגתא דר"י ורחב"ע היא. אע"כ כדפרישית דעיקר דבריו אינו אלא לענין הלשון דמדקתני סיפא וניסת משמע דרישא לא איירי בניסת כן נ"ל ודו"ק:

שם במשנה אמר להם על החדשים אנו בושין ופירש"י שנפלו לה משניסת. ולכאורה יש לתמוה אטו ר"ג בוש מדברי חכמים בעיקר תקנת פירות אשה לבעלה שהיא הלכה פסוקה ואדרבה משמע בפ' השולח דף מ"ח גבי ולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו שיש לו קצת סמך מן התורה וע"ש בתוספות ולכ"ע יש לו קנין פירות ובמאי קמתמה ר"ג על החדשות ומהיכי תיתי לא יוציא מיד הלקוחות הפירות שהן שלו כדמסקינן לקמן דמתניתין איירי בחיי' ולפירות ולולי פירש"י ותוספות היה נ"ל לפרש בע"א דהא דקאמר ר"ג על החדשות אנו בושין היינו אתקנה חדשה כגון האי דאמרינן לקמן במסקנא דרבותינו חזרו ונמנו או אתקנת אושא קאי וקרי להו חדשות וה"ק על התקנות חדשות אנו בושין אלא שאתם באים לגלגל הישנות ולומר שקודם התקנה נמי מעיקר הדין יפה כח הבעל בכך אפילו בנפלו משנתארסה:

ועוד היה נ"ל לפרש בע"א דלמכור לכתחלה קרי ליה חדשות ולהוציא מה שכבר מכרה קרי ישנות וא"כ ה"ק ר"ג על החדשות אנו בושין שלא תמכור לכתחלה אף בנפלו לה מן האירוסין אלא שאתם רוצים לגלגל הישנות לומר שאף בדיעבד יהא מכרה בטל כך היה נראה בעיני לפרש ולזה הפירוש האחרון מצאתי לי עזר משיטת פי' הרי"ף ז"ל בביאור פי' הלכה זו באריכות הובא בס' תמים דעים שכתב שם ג"כ דחדשות היינו למכור לכתחלה וישנות היינו מה שכבר מכרה אלא שהוא מפרש כן אף לפי האמת לרבי יהודא אליבא דר"ג דאפילו במה שנפלו לה משניסת אם מכרה ונתנה קיים דמיקרו ישנות ולפ"ז יש לתמוה יותר מה שהקשיתי בעיקר תקנת פירות מיהו מדבריו נוכל ללמוד לדברינו דבנפלו משנתארסה והיא ארוסה או שניסת שפיר מצינן לפרש במילתא דר"ג דקאמר על החדשות אנו בושין שלא תהא רשאה למכור לכתחלה כיון דנפלו לה קודם נישואין וספק בזכותו נפלו כמו שהקשו התוספות אלא שאתם רוצים לגלגל הישנות לומר דאף אם כבר מכרה יהא בטל. כך עלה בלבי לפום ריהטא ומכ"ש לאחר שמצאתי סיוע מפי' הרי"ף ז"ל אלא דבירושלמי דשמעתין מבואר להדיא דאלו הן חדשות שנפלו קודם נישואין וישנים שנפלו משניסת וזה להדיא כפירש"י ותוספות ולפ"ז ע"כ צ"ל דאפ"ה קאמר ר"ג על החדשות אנו בושין שסובר דנהי שתקנו חכמים פירות אשה לבעלה היינו שכל זמן שגוף הקרקע ברשותה יאכל הפירות אבל אין לבטל המכירה בשביל תקנה זו דהם אמרו והם אמרו לא מיבעיא אם מכרה שהמעות קיים והדין שקונין בהן קרקע אחרת והבעל אוכל פירות וכיון דליכא פסידא לבעל לא מפסדינן ללקוחות. אלא אפילו במתנה נמי כיון דמילתא דלא שכיחא היא לא עבדו תקנתא לבטל המתנה אפילו לכתחלה. וכ"ש למאי דמסקינן דר"ג לענין דיעבד איירי. ואין לתמוה בזה כיון דלשיטת הרי"ף ז"ל קאמר ר"ג בהדיא דאפילו בנפלו משניסת אנו בושין לומר שלא תמכור לכתחלה ובדיעבד אה"נ דמכרה קיים כ"ש דיש לנו לומר כן למסקנא דר"ג בנפלו מן האירוסין שמכרה קיים. אלא שאמר דבנשואה אנו בושין במה שמכרה בטל בדיעבד. ויתכן יותר לפי מה שמצאתי בירושלמי דמכילתין פ' נערה דטעם תקנת פירות הוא כדי שיפקח על נכסי אשתו וא"כ במכרה או נתנה לא שייך האי טעמא ואפשר דהיינו טעמא דר"ג ואע"ג דבתלמודא דידן מסקינן דפירות תחת פדיונה אפשר דהיינו דלא כר"ג כן נ"ל נכון ודו"ק:

פיסקא אמר ר' יהודא אמרו לפני ר"ג איבעיא להו ר"י אלכתחלה או אדיעבד כך הגירסא לפנינו וכן הוא לפירש"י אבל לפי מה שהובא בתוספות לא גרסינן אלכתחלה או אדיעבד אלא לכתחלה או דיעבד ונראה דלפי גירסת התוספות משמע פשטא דלישנא דע"כ אבבא דרישא קאי אלא דמספקא ליה לבעל האיבעיא בדינא דאמרו לו מאי ס"ל אי פליגי דוקא לכתחלה או אפילו בדיעבד מהטעם שאבאר בלשון התוספות בלשון ראשון שפירשו בשם רש"י משא"כ אי גרסינן אלכתחלה או אדיעבד א"א לפרש כלשון ראשון של רש"י דהאי לישנא אלכתחלה או אדיעבד משמע דמספקא ליה אהיי' קאי הא דאמרו לו ואפשר דמשום גירסא זו שהיה כן לפני רש"י לכך חזר בו מלשון הראשון שפירש וכפי' ר"ת נמי לא רצה לפרש דא"כ הול"ל ארישא או אסיפא לכך הוצרך רש"י לפרש דמספקא ליה אהיי' מינייהו קאי הא דאמרו לו אי אלכתחלה דב"ש או אדיעבד דב"ה ועוד נראה שחזר בו רש"י מלשון ראשון דכיון דאמרו לו שנוי במשנתינו בתר בבא דסיפא דנפלו משנתארסה מהיכי תיתי נאמר דקאי ארישא ומה"ט גופא לא רצה לפרש כר"ת. אלא לפ"ז לפירש"י יש לתמוה בכך מאי מספקא ליה לבעל האיבעיא כיון דאיכא למימר דקאי אדב"ה מהיכי תיתי נאמר דקאי אדב"ש דאינו משנה כמו שהקשה ר"ת אטו אמרו לו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן ואני מוסיף להקשות אדר"ג גופא דאי אדבית שמאי קאי והשיב להם על החדשות אנו בושין ואתם רוצים לגלגל את הישנות א"כ משמע להדיא דר"ג גופא הכי ס"ל כב"ש ולא כב"ה ומאי ס"ד לספק בכך כיון דמצינן למימר בפשיטות דר"ג כב"ה. והנלע"ד בזה דנראה לבעל האיבעיא דוחק לומר דאמרו לו סברי דאפילו בדיעבד בטל דא"כ הוי שלש מחלוקות בדבר. ועוד כיון דלא שאלו לפני ר"ג ארישא מכלל דמודו דעד שלא נתארסה מוכרת לכתחלה משום דבזכותה נפלו וא"כ בסיפא דמספקא לן אי בזכותה נפלו או בזכותו נהי דלב"ה מעלינן לה חד דרגא דלא תמכור לכתחלה ואפילו בזה נתקשו בעלי התוספות ומכ"ש שאין סברא כלל לומר שיסבור שום אדם דבנתארסה ועודה ארוסה כשמכרה יהא מכרה בטל ועוד דקשיא ליה לבעל האיבעיא אי ס"ד דקאי אדיעבד ואמרו לו סברי דמכרה בטל אפילו בנתארסה ועודה ארוסה א"כ כ"ש בנתארסה וניסת בטל א"כ מאי איכא בין אמרו לו דר"י ובין אמרו לו דרחב"ע ומאי מוסיף רחב"ע ואי לר"ג גופא נמי לא מוסיף מידי דמתשובתו של ר"ג אליבא דר"י דקאמר נמי על החדשות אנו בושין היינו ע"כ לפירש"י בנפלו לה משניסת א"כ משמע דכל היכא שלא נפלו משניסת סובר ר"ג דמכרה קיים ואע"ג דאיכא למימר דרחב"ע בא לומר דאמרו לו מודה ברישא דמכרה קיים ובהא פליג אדר"י זה אינו לפירש"י שכבר כתבתי בתחילת דברי דלפרש"י בלא"ה אותן שאמרו לפני ר"ג קבלו תשובתו ולא פליגי עליה כלל אלא בלשון שאלה אמרו לו שיתן טעם לדבריו וכמו שאבאר עוד בשיטת רש"י גבי כמאן דלא כר"י ודלא כרחב"ע. העולה מדברינו שמחמת כל זה היה דוחק לומר דקאי אדיעבד ומש"ה מספקא ליה דמשמע טפי דקאי אלכתחלה וכב"ש לפ"ז פליגי שפיר ר"י ורחב"ע במילתא דר"ג גופא דלר"י סבר ר"ג כב"ש כדפרישית ולרחב"ע סבר ר"ג כב"ה ובעיקר הקושיא של ר"ת מאי ס"ד דקאי אלכתחלה וכב"ש אטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן ומה שהקשיתי ג"כ היאך אפשר דסבר ר"ג גופא כב"ש נלע"ד ברור דלא קשה מידי בשיטת רש"י דאזיל לשיטתיה שמפרש לקמן באוקימתא דרב זביד שמגיה המשנה דקתני ר"ג בסיפא דעד שלא ניסת וניסת מוכרת לכתחלה וא"כ להדיא סבר ר"ג וקאמר דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה כדמסקינן אליבא דרב פפא ולאוקימתא דר"פ גופא נמי כיון דלרחב"ע ע"כ סובר ר"ג כב"ש וסבר לא נחלקו כדשמעינן ליה באידך ברייתא להדיא א"כ לר"י נמי אין לתמוה דקאמר נמי ר"ג דלא נחלקו במכרה ועודה ארוסה דמוכרת לכתחלה ואדרבה לפ"ז לר"פ א"ש טפי כיון דמוקי ר"פ דהאי בבא דעד שלא ניסת ר"י מסיק לה וקאמר מילתא דר"ג לחוד וא"כ לאיזה צורך קתני לה הא מכלל תשובתו של ר"ג דקאמר על החדשות אנו בושין שמעינן לה כדפרישית אע"כ דמש"ה קתני לה לפרש דבריו דדוקא בניסת סבר ר"ג דאינה מוכרת לכתחלה אבל אם מכרה בדיעבד קיים הא ברישא דנתארסה מוכרת אף לכתחילה והיינו דקא מבעיא ליה. מיהו השתא דאתינן להכי יש ליישב כוונת בעל האיבעיא בשיטת רש"י בפשיטות ונאמר דהוי ידע שפיר לאידך ברייתא דקאמר רחב"ע לא כך השיבן ר"ג ומסיק בה דמוכרת לכתחלה אפילו בעד שלא ניסת וניסת וא"כ לפ"ז לרחב"ע ע"כ סובר ר"ג כב"ש כדמסקינן לפירש"י לכ"ע ומש"ה נמי מספקא ליה לבעל האיבעיא בין במילתא דר"י בין במילתא דרחב"ע אי קאי שקלא וטריא דאמרו לו ור"ג אלכתחלה וכב"ש דשמעי' להו דר"ג קאמר לא נחלקו או אדיעבד ולר"י סובר ר"ג לגמרי כב"ה לאוקימתא דר"פ ולרב זביד בדיעבד כב"ה בניסת ובנתארסה לכתחלה כב"ש ולרחב"ע בין לרב זביד בין לר"פ בלכתחלה כב"ש ובדיעבד בניסת כב"ה כן נ"ל נכון וברור בעזה"י כפתור ופרח בשיטת רש"י כשיטתו דלקמן. משא"כ שיטת התוספות דלא מפרשו כן היינו משום דלקמן באוקימתא דרב זביד ור"פ נמי לא מפרשו כפי' רש"י וכמו שיבואר ודוק היטב:

בתוספות בד"ה איבעיא להו ר"י לכתחלה קאמר או דיעבד בפירש"י בכ"י כתב שני לשונות בלשון א' פי' דקאי ארישא כו' עכ"ל. כבר כתבתי דפירושים אלו הם לפי חילוף הנוסחאות וגם לפי שינוי הטעמים דמעיקרא לא הוי משמע לרש"י לפרש אלכתחלה דסיפא דא"כ הוי אליבא דב"ש ולבסוף בלשון שני לא הוי ניחא ליה לפרש כלל דקאי ארישא כיון דקתני לה בבבא דסיפא וניחא ליה טפי לפרש כולה אסיפא ואי לכתחלה הוי כב"ש וכדפרישית וכפר"ת לא רצה לפרש כלל מדלא קאמר ארישא או אסיפא אלא דאכתי קשה ללשון ראשון של רש"י אבעל האיבעיא גופא כיון דלמאי דבעי למימר דאיירי בדיעבד קאי בין ארישא ובין אסיפא דבתרווייהו ס"ל לאמרו לו דמכרה בטל וא"כ מהיכי תיתי נאמר כן וטפי הו"ל למיבעיא ארישא או אסיפא דבענין זה שייך לאסתפוקי שפיר אם נאמר שאין שום סברא לומר דאמרו לו ס"ל שיהא מכרה בטל מה שמכרה קודם נישואין וא"כ ע"כ קאי אלכתחלה דרישא או דקאי שפיר אסיפא לחוד וסברי דבהא לחוד בטל אף בדיעבד ומאי דוחקין לומר דפליגי בפלוגתא רחוקה אדב"ש וב"ה דאינהו ס"ל ברישא אף לכתחלה והם יאמרו דבדיעבד נמי בטל. ונהי דמהרש"א ז"ל הרגיש בזה אלא שהוא כתב דאין מקום להאיבעיא זו כלל שכתב בל' ומאי קמיבעיא ליה והא ודאי ליתא דבלא"ה ע"כ למאי דבעי למימר דקאי ארישא היינו משום דלא מסתבר לומר דאמרו לו סברי דבדיעבד בטל וא"כ שפיר קמיבעיא ליה אי קאי אלכתחלה ודוקא ארישא או בדיעבד ובין ארישא ובין אסיפא אלא שיש לפרש כוונת מהרש"א ג"כ על הדרך שכתבתי ולא דק בלישנא ועיקר הקושיא על בעל האיבעיא דטפי הו"ל למיבעיא ארישא לחוד או אסיפא לחוד וגם בזה שייך שפיר תירוצו דמהרש"א ז"ל לפי דרכו. אלא דלענ"ד תירוצו דחוק בזה מתרי טעמי חדא דמ"ש דלשון חדשים וישנים נ"ל דוחק לבעל האיבעיא לפרש אסיפא אבאר בסמוך שאין כאן דוחק כלל אפילו לפיר"ת. ועוד דאי לא משמע ליה לפרש כן לשון חדשים וישנים א"כ כ"ש דקשה טפי מאי מספקא ליה לבעל האיבעיא אי קאי אדיעבד בין ארישא בין אסיפא דא"כ מאי מהדר ליה רבן גמליאל על החדשים אנו בושין דמשמע דבחדשים מיהא מודה דבטל ואם כן בנפלו משנתארסה ועודה ארוסה נמי מודה דבטל דהא חדשים מיקרי לסברת בעל האיבעיא והא ודאי ליתא דאם כן רבן גמליאל הוי דלא כבית שמאי ולא כבית הלל לכך נלע"ד ליישב בע"א דלא משמע ליה לבעל האיבעיא לומר דקאי אדיעבד דסיפא לחוד אבל ברישא מודו דמוכרת אף לכתחלה שאין טעם לסברא זו לומר דמעלינן לנתארסה ועודה ארוסה תרי דרגי מנפלו קודם אירוסין דאי ס"ד דמודו ברישא משום דבזכותה נפלו וא"כ בנתארסה מיהא אמאי יהא מכרה בטל הא נמי עכ"פ לא גרע זכותה מזכותו ואדרבה ידה עדיפא כיון שהיא מוחזקת כ"ש היכא שמכרה שהלוקח מוחזק במקחו ומחמתה וע"כ למאי דס"ד דאמרו לו ס"ל בסיפא דבטל בדיעבד היינו משום דסברי דלא אזלינן לא בתר שעת נפילה ולא בתר שעת מכירה אלא בשעת הערעור תליא מילתא דמכיון שזכה בשעת האירוסין בנכסים לכשתנשא א"כ כשנגמרו הנישואין זכה למפרע ומבטל המכירה וא"כ מהאי טעמא גופא ע"כ אפי' ברישא נמי פליגי דהמכר בטל אף בדיעבד וליכא למימר דלעולם סברי דאזלינן בתר שעת נפילה לענין דיעבד אלא דס"ל דארוסה הוי לגמרי כנשואה ובזכותו נפלו הא ליתא דהא לכ"ע אין הבעל מוציא מיד הלוקח בשום ענין בעודה ארוסה אלא כשניסת מוציא מיד הלוקח מכאן ולהבא וע"כ היינו מטעמא דפרישית. וא"כ לא משמע ליה לבעל האיבעיא לחלק בין רישא לסיפא אלא לענין לכתחלה לחוד מטעמא דמפליג הש"ס התם בזכותה ודאי הכא ספק אימר בזכותו אימר בזכותה כן נ"ל נכון:

בא"ד ואין נראה לר"ת כו' והא פריך בכולה תלמודא אטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן עכ"ל. כבר כתבתי דטפי הו"מ לאקשויי אדר"ג גופא דלפרש"י ס"ל כב"ש. וכתבתי ג"כ דבאמת לק"מ דרש"י לשיטתו דבלא"ה למסקנא דלקמן סבר ר"ג כב"ש וכמו שאבאר עוד לקמן בלשון התוספת והנראה דר"ת ז"ל נמי הרגיש בזה ומש"ה לא קשיא ליה אדר"ג גופא אלא דאפ"ה קשיא ליה לישנא דמתניתין דלפ"ז הו"ל למיתני בהדיא מעיקרא דר"ג סבר כב"ש. ובתר הכי הו"ל לרבי יהודא לאתויי מילתא דאמרו לו דכל היכא דלא תניא בהדיא דר"ג ס"ל כבית שמאי אין מקום לדברי אמרו לו דהא פרכינן בכל דוכתי אטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן כן נראה לי:

בא"ד ונראה לר"ת כו' ועיין במהרש"א. והנראה מדבריו דלר"ת עיקר הספק דבעל האיבעיא דבעי לדחוקי לאוקמי ארישא ולא ניחא ליה בפשיטות אסיפא דעלה קאי היינו משום דלשון חדשות וישנות משמע ליה דוחק לפרש אסיפא ולענ"ד אין זה עיקר כוונת בעל האיבעיא לר"ת גופא שאין כאן דוחק לפרש חדשות וישנות אשעת הערעור והעמדה בדין דלכ"ע הוא לאחר הנישואין לעולם וא"כ שפיר מיקרי ישנות כל שמכרה קודם הנישואין וכמו שאנו מפרשים ג"כ לפרש"י שלפנינו אלא דנ"ל דלפר"ת הא דלא ניחא ליה לבעל האיבעיא בפשיטות דקאי אסיפא היינו משום דלא משמע ליה דאמרו לו מדמו ארוסה לנשואה דהא יש להשיב תשובה נצחת כרחב"ע לקמן דנשואה זכה במציאתה כו' משא"כ בארוסה מש"ה משמע ליה דאפשר דקאי ארישא וארוסה לארוסה מדמה והיינו דנקיט ר"ת במילתיה דאי קאי ארישא מדמה ארוסה לארוסה כיון שזו עיקר האיבעיא היא משום האי סברא. ומה שהוצרך ר"ת לפרש ג"כ לשון חדשים וישנים היינו משום דלמאי דבעי למימר דקאי ארישא לחוד ובסיפא מודו דאין לדמות ארוסה לנשואה א"כ תיקשי הא דמהדר להו ר"ג על החדשים אנו בושין ואם נפרש דחדשים היינו דבשעת הערעור מיקרו חדשים כיון שנפלו משניסת א"כ דאפילו בזה אנו בושין אפילו לענין לכתחלה דהא אלכתחלה קאי מכלל במה שהם ישנות בשעת הערעור יסבור ר"ג דמוכרת אף לכתחלה א"כ הדר הו"ל ר"ג גופיה כב"ש ור"ת לא רצה לפרש כן לכך הוצרך לפרש דאי ארישא קאי סיפא דנפלו משנתארסה נמי מיקרי חדשים כיון דבשעת המכירה הם חדשים מזמן הנפילה כן נ"ל נכון. ובאמת לא יכולתי לעמוד על דברי מהרש"א ז"ל במה שהוקשה לו שנדחקו התוספות לפרש אי קאי אלכתחלה דהיינו כמו שנפלו לה משנתארסה ולא ניחא להו לפרש בפשיטות דהיינו כמו בנפלו לה משניסת ומאי פשיטות הוא זה ואדרבא עיקרא דמילתיה דבעי לאוקמי אלכתחלה היינו משום דלא ניחא ליה למילף ארוסה מנשואה ואדרבה יותר פשיטות למילף ארוסה מארוסה ולכתחלה מלכתחלה ומאי דקשיא ליה נמי מפירש"י שלפנינו כבר נזהר רש"י ז"ל בזה וכתב דמה שאמרו לו הואיל וזכה באשה כו' לאו דבעי למילף אשה מאשה אלא שסובר דארוסה גופה זכה בה שהיא ארוסה ול' מהרש"א ז"ל צ"ע ודוק היטב:

בא"ד אבל קשה קצת לרשב"א דהוי ליה נמי לר"ג לאהדורי להו אמאי עד שלא תתארס מוכרת לכתחילה עכ"ל. ולמאי דפרישית יש ליישב דמעיקרא נמי לא הוי קשיא להו אלא למאי דהוו סברי דר"ג סובר בנפלו משנתארסה וניסת בטל בדיעבד וע"כ היינו משום דהשתא נשואה היא וזכה למפרע א"כ מה"ט גופא יש לומר כן אפי' בנפלו קודם שנתארסה משא"כ למאי דמהדר להו ר"ג דבנתארסה וניסת נמי בדיעבד קיים והיינו משום דבתר נפילה אזלינן וספק אימר בזכותו נפלו ואימר בזכותה א"כ תו לא קשיא להו מנפלו קודם שנתארסה דודאי מוכרת לכתחלה משום דודאי בזכותה נפלו כדמשני הש"ס:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.