הפלאה/כתובות/עו/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה וחדא וכו' ויש לומר דודאי טעמי' האשה עדיפא וכו' יש לדקדק לפי זה לא הוי צ"ל חזקה דא"א מתפייס במומין אלא חזקה דממונא עדיף מחזקה דא"א שותה בכוס. אבל אינו מועיל חזקה דממונא להצטרף לחזקה דכאן נמצא כאן היה לדחות חזקה דגופא וגם לדחות חזקה דא"א שותה וכו'. ותו דלפי מאי דמשמע לעיל דף י"ב ע"ב דלא מהני חזקה דגופא לר"ג להוציא מחזקת ממון אלא משום דאיכא נמי ברי ושמא א"כ בחזקה דא"א שותה וכו' דאיכא להיפך ברי ושמא דהרי הבעל טוען ברי שלא בדק. והיא טוענת שמא שפיר יש לומר דעדיף ברי דבעל וחזקת ממון דלחות חזקה דא"א שותה בכוס וכו' אך לפמ"ש לעיל בישוב קושי' התוס' דעיקר שנוי' דהש"ס משום דלשני חזקות דאשה אינו מועיל לומר כאן נמצא כאן היה א"ש דל"ל משום ברי דבעל דא"כ הוי נסתר חזקה זו דא"א שותה וכו' לגמרי ולא הוי תרתי במקום חדא וע"כ צ"ל דאפילו ברי דבעל אינו מועיל לסתור חזקה זו דא"א שותה בכוס אאיכא בינייהו אלא בצירף חזקה דא"א מתפייס במומין ואין אנו סותרים חזקה דא"א שותה מחמת חזקה דא"א מתפייס במומין אלא שאנו אומרים שהיה הבדיקה קודם שנתהווה בה המומין וממילא נסתר חזקה דכאן נמצא כאן היה כנ"ל. ודוק:
ונראה לע"ד ליישב לשיטת התוס' דבל"ז צריך לומר א"א מתפייס במומין סותר לחזקה דראה וניפייס דאל"כ תינח במתניתין דמיירי לענין כתובה מועיל ראיה של הבעל שהי' קודם שתתארס ומשום חזקת ממון דידיה לא אמרינן דחזקה אין אדם שותה בכוס אבל במתניתין דלעיל דנקט קידשה ע"ת שאיכא בינייהו מומין וכנסה סתם צריכה גט לרב משום דא"א עושה בב"ז ולשמואל בק"ס וכנסה סתם ומפרש לעיל לדידיה דצריכה גט מספיקא או מדבריהם ולא אמרינן דודאי מקודשת משום דא"א ש"ב ודוחק לומר דמיירי דוקא במומין שא"א לבדוק כלל וכ"ש למאי דפירש"י ביבמות דפלוגתא דרב ושמואל דלעיל בקידשה ע"ת וכ"ס הוא רק במומין ע"כ צ"ל משום חזקה דא"א מתפייס במומין דהתם ליכא חזקת ממון מיהואכתי קשה דהא הכא משמע דחזקה דא"א מתפייס במומין לא עדיפא כמו חזקה דא"א שותה בכוס אאיכא בינייהו כי אם בצירוף חזקת ממון כמ"ש התוס' בתירץ קמא (ולפמ"ש לעיל לתרץ הסוגיא דלא אמרינן כלל הכא דא"א מתפייס במומין סותר חזקה דא"א שותה אלא דאדרבא מסייע אהדדי דמוכח משניהם שהי אחר כך א"ש דיש לומר דחזקה דאא"מ עדיפא כמו חזקה דאא"מ אבל לשיטת התוס' קשה) ואם כן אכתי נימא התם דמקודשת. ונראה לעניות דעתי דהתם הוי חזקה דאא"ש חדא במקום תרתי חזקות דאיכא נמי חזקת פנוי' ומזה ראיה למ"ש לעיל דאף דכתבו התוס' לעיל דחזקת פנוי' לגבי חזקת הגוף כמאן דליתא אבל לגבי אא"ש בכוס לא הוי כמאן דליתא וע"כ צ"ל דהא דלא חשיב הכא חזקת פנוי' היינו כמ"ש לעיל דכיון דבאמת צריכה גט מדבריהם ליכא חזקת פנוי' ולרב משום שא"א עושה בב"ז אבל אי לאו הכי לא הוי צריכה גט באמת משום דא"א מתפייס וחזקה פנוי' ה"ל תרתי. ודוק:
בא"ד ועוד יש לומר וכו' דאפילו לא יהיה אלא אחד מהן אמת וכו' לכאורה נראה דיש להבין לפמ"ש התוס' לעיל דף ט' ע"ב בד"ה אי למיתב וכו' דמוצאין ממון בספק ספיקא אם כן כיון דחזקת הגוף עדיף מכאן נמצא כאן היה בלא חזקת ממון. וחזקה דא"א שותה עדיף מחזקה דא"א מתפייס בלא חזקת ממון אם כן עכ"פ ה"ל ספק ספיקא ספק נתהווה אחר אירוסין וספק דראה ונפייס ומועיל להוציא ממון. מיהו אכתי קשה לי דלמה ליה למימר כלל משום חזקה דא"א שותה תיפוק ליה דהא רבא עצמו ס"ל לעיל דף ע"ג ע"ב דקידש' סתם וכנסה סתם היא ספק מקודשת מדאורייתא. וגבי ממונא לקולא וכו' וכיון דהכא במתניתין דידן הוי נמי ספק אימתי באו המומין ממילא בסיפא ה"ל ס"ס וכיון דמוציאין ממון מס"ס לכך צריך להביא ראיה שעד שלא תתארס היו בה מומין הללו ואין לומר דהא דאמר רבא לעיל דהוי ספק מקודשת היינו מהאי טעמא דחזקות אלו. זה אינו דהא בנדרים לא שייך חזקות אלו ואפ"ה ספיקא הוא לגירסת רבא א"ש דס"ל לעיל דף ע"ג דגט מדבריהם בנדרים. ותו קשה לפמ"ש התוס' דף ע"ב בד"ה ע"מ וכו' דאפילו בקידושין לבד הוי ספק מקודשת. אם כן הכא ברישא ה"ל ס"ס ועל הבעל להביא ראיה. ומזה היה נראה דבאמת לאו מטעם ס"ס קאמר הכא אלא משום דטעמא דבעל גרוע מטעמי האשה כמ"ש התוס' בפשטות ומשום דאתיא מתניתין כר"ג כפירש"י ור"ג לית ליה דמוציאין בס"ס כדקאמר רבא עצמו לעיל דף י"ד דר"ג לא אלים ליה ס"ס. ובזה מיושב טפי דברי רש"י ז"ל שכתב דרבא מהדר לאוקמי כר"ג משום דלרבא אי אתיא כר"י לק"מ דהא דבסיפא על הבעל להביא ראיה משום ס"ס דהא רבא עצמו ס"ל דהוי ספק מקודשת וממונא לקולא ואית ליה נמי דר"י אלים ליה ס"ס ולפ"ז צ"ל דס"ל דברישא בקידושין לבד א"צ גט לרבא כמ"ש התוס' שם בתירוץ קמא. א"נ כמ"ש שם דהיכא דהוא עומד בפנינו ומקפיד א"צ גט בקידושין לבד. אבל לתירוץ בתרא של תוס' א"א לאוקמא כר"י דקשה מרישא דה"ל ס"ס מיהו אכתי קשה לי דמשמע לעיל מדברי התוס' דף ט' ע"ב דלא פליגי בהא ר"ג ור"י דמוציאין ממון בס"ס וכמ"ש שם באורך ונראה דלפמ"ש שם דאין מוציאין בס"ס אלא בברי ושמא. אם כן יש לומר דנהי דאיכא הכא ברי ושמא בספק המומין. מ"מ כיון דבספק השני שנראה ונתפייס איכא ברי ושמא להיפך דהיא אינה יודעת אם נתפייס והוא טוען ברי שלא נתפייס אין מוציאין בס"ס ויותר נראה דהסוגיא אליבא דרב דמוקי למתניתין בקידשה על תנאי וס"ל לעיל דהא דצריכה גט היינו משום דא"א עושה בעילתו ב"ז. וס"ל דלא דמי לקידשה סתם וכנסה סתם דלית ביה ספיקא כלל כיון שהתנה אלא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. וזה אינו אלא לענין קידושין ולא לענין כתובה. ועיין מ"ש לקמן בזה. ודוק:
תוס' ד"ה ואמאי וכו' ומיהו יש לומר וכו' משמע דאפילו לאחר הנשואין יש מומין שבסתר דלא שייך בהו חזקה דא"א שותה אאיכא בינייהו וקשה לכאורה דא"כ הא דפריך לעיל דף נ"ז ע"ב אפילו נכנסה לחופה נמי ומשני דמבדק בדק לה. אכתי ניחוש למומין אלו. בשלמא במומין שבסתר במקום שאין שם מרחץ או אפילו יש שם מרחץ לר"מ דאף דמהני בהו טענה כשהביא ראיה שהיה קודם האירוסין מ"מ יש לומר דלא חיישינן לזה דמסתמא בודק וכמ"ש לעיל. אבל לפמ"ש דיש מומין דליכא בהו חזקה כלל קשה וצ"ל דמילתא דלא שכיחא הוא ולא חיישינן אך זה דוחק וגם לשון הרא"ש לא משמע כן דהא כתב ואין נפקא מיני' לדינא בין שנוי דרבא לדרב אשי. ואי ס"ד דנכפה ושאר מומין כיוצא לא שייך חזקה דראה ונפייס. אם כן שפיר איכא בינייהו דלרב אשי הבעל צריך להביא ראיה משום דה"ל מנה לי בידך וכ"כ הב"ש בסימן קי"ח ועיין קונטרס אחרון:
וען נלענ"ד דלפי מה דאמרינן לעיל במומין ונתרפאו דגם כן אינה מקודשת אם כן לא שייך בהא בדיקה קודם הנשואין דכבר נתרפאו. ואם כן יש נ"מ בין תירוצא דרבא לדרב אשי וע"כ צ"ל דלענין תרומה לא חיישינן גם כן למומין שנתרפאו ועמ"ש לעיל בדף ע"ג בתוס' ד"ה לא תימא טעמא וכו' ובדף ע"ד ע"ב תוס' ד"ה חכם וכו'. ואפשר דס"ל להרא"ש דבדיקת הבעל בנשואין היינו שהוא חוקר על כל המומין ולא אמרינן אלא נכפה כמומין שבסתר ולא יותר ומ"ש התוס' במתניתין דלרב דמיירי בהתנה אפ"ה ביש מרחץ אמרינן דנתכוין למומין אלו היינו דמהני ראיה כשתביא עדים כיון דליכא בהא בדיקת מרחץ אע"ג דאיכא חזקה דבדיקה מועיל ראיה. אבל עכ"פ איכא חזקה. ועיין קונטרס אחרון:
עוד יש לדקדק דנהי דבמומין אלו לא שייך שראה ונתפייס אכתי צריך עכ"פ הבעל להביא ראיה שכבר הי' באירוסין דאל"ה לימא שהיו אחר הנשואין משום כאן נמצא כאן היה וצ"ל דמיירי שידוע שכבר היה קודם הנשואין מיהו אכתי קשה לי דנהי דבמומין אלו לא שייך חזקה דא"א שותה. עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק. דשמא אינו מקפיד דהא אמרינן לעיל דף ע"ג ע"ב לרבא דמספיק' צריכה גט ולא חלוק בין מום למום. משמע דבכולן איכא ספיקא. וכבר כתבנו לעיל דלפ"ז ה"ל במתניתין דידן ס"ס בסיפא: ונהי שכתנו לעיל דהסוני' לרב אכתי קשה לשמואל. וכ"ש לפמ"ש רש"י ותוס' לקמן דשמואל עצמו מוקי מתניתין כרבא קשה הא לדידיה ה"ל ס"ס בלא חזקות אלו. גם לשון הברייתא במומין הראוי לבא מבית אביה: משמע שהריעותא הוא משום שהיה קודם אירוסין ולא משום דלית בהו חזקה דראה ונתפייס. וי וי לה לברייתא למתני מומין שאינם ראוי לבדוק. ולפמ"ש לעיל דהך חזקה דא"א שותה בכוס אאיכא בינייהו הוא דמטעם זה אמרינן שנתהוה בה המומין אחר הבדיקה. יש ליישב קצת דהיינו דקאמר דמומין אלו הואיל דלאו בני בדיקה נינהו. אם כן אין ראיה שלא באו אחר כך וראוים לבא מבית אביה אלא דדוחק לפרש כן אמנם לולי דבריהם ז"ל נלפענ"ד ליישב והוא דקשה עוד דמומין הראוי לה מבית אביה יש לומר אפילו בספק שנולדה עמה משבאה לעולם או נתהוו בה אחר כך א"כ תו ליכא חזקת הגוף ולמה ליה לאוקמי ביתי' ומאי מקשה יתירת מאי ראיה מייתי הל"ל בספק שנולדו עמה כמשמעות לשון הראוי להולד עמה כמ"ש בתוספתא. ונראה דאפ"ה ה"ל ס"ס כנ"ל. דוודאי במומין שבסתר מודה רב אשי דיש לומר דחזקה דראה וניפייס. תדע דהא אמרינן לעיל דף נ"ז דמהאי טעמא אוכלת בתרומה משום חזקה דבודקה כשכונסה. ודוחק לומר דס"ל דחזקה דא"א מתפייס במומין עדיפא מחזקה דא"א שותה ולכך בתרומה אמרינן מסתמא לא מצא דזה דוחק כמ"ש לעיל בדף ע"ב ע"ב בלשון התוס' שם אלא על כרחך דגם רב אשי ס"ל חזקות אלו אלא דעיקר תירוצ' דל"ל כנכ"ה ברישא וס"ל דר"ג אפילו באין שהות ס"ל דנאמנת משום דה"ל מנה לי בידך. ולכך הוצרך לפרש דרישא משום דהוי מנא לאבא בידך. וא"כ ממילא אפילו במומין שיש להסתפק שנולדו עמה דליכא חזקת הגוף מ"מ מידי ספיקא לא נפיק וה"ל ס"ס. ובזה א"ש דהקושיא דוקא לרב אשי דבשלמה לרבא יש לומר כיון דבטל חזקת הגוף אמרינן כאן נמצא כ"ה. וליכא שום ספק שהיה קודם. אבל לרב אשי נהי דל"ל חזקת הגוף מ"מ הא ל"ל נמי כאן נמצא כאן היה. נמצא דבסיפא ה"ל ס"ס. והא דקאמר ואמאי מנה לי בידך הוא היינו כמו שכתבנו לעיל דבס"ס א"י להוציא אלא בברי ושמא והיינו שהיא טוענת ברי. וכ"ש דא"ש לפי פי' הרשב"א והרמב"ן בדברי ר' אשי דאמר רישא מנה לאבא בידך היינו דאין ברי דידה מועיל לאב לכך מקשה דהא מנה לי בידך היא ואפילו אין כאן חזקה הא איכא ברי וס"ס. לכך הוצרך לתרץ ביתרת דליכא שום ספק דודאי היה קודם והוצרך לומר דראיה היינו דראה ונתפייס כנלענ"ד ודוק:
רש"י ד"ה רב אשי אמר מהדר לאוקמי' כר"ג וכו' לכאורה הוא מילתא דפשיטא דהא במתניתין דמשארסתני נאנסתי ה"ל הנה לי בידך. ונראה דלפמ"ש לעיל דף ט' ע"ב בתוס' ד"ה אי למיתב וכו' דיש לומר הא דלא חייש ר"י דזינתה ברצון ואבידה כתובתה משום דכיון דנתחייב' כבר בכתובה משעת אירוסין ה"ל כאומר איני יודע אם פרעתי דחייב לשלם אליבא דכ"ע. אם כן יש לומר דכיון דבאירוסין כתובתה דאביה הוי וחזקת הגוף דידה לא מהני לגבי אב ה"ל לגבי דידה דמתחיל חיוב דידה משעת נשואין כאומר איני יודע אם הלויתני דשמא זינתה ברצון וכין דצריכה לבא מחמת חיוב האב משעת אירוסין ה"ל מנה לאבא בידך. אם כן איכא למימר דמתניתין כר"י אתי ונראה דלא ניחא ליה לרש"י בזה. משום דמשמע ממתניתין דהתם מיירי ביש שהות אחר נשואין באומר שנבעל' תחתיו כמ"ש התוס' לעיל לאוקימתא דרבא ומסתמא לא פליג רב אשי' עליה בהא. ואם כן היא נאמנת במיגו שהיתה אומרת שנבעלה אחר נשואין דאיכא חזקת הגוף וממילא דליכא למיחש דשמא זינתה ברצון. דה"ל איני יודע אם פרעתי כיון שנתחייב לה בשעת נשואין וע"כ מתניתין כר"ג מוקי לה. ודוק:
תוס' ד"ה על בעל' החמור וכו' ע"כ נראה דטעמא דשמואל וכו' הקשה מהרש"א ז"ל דאכתי מאי מייתי ראיה מהא דכלה בבית חמי' נהי דמצי לשנוי' דה"ל ב' רשויות אבל ראיה ליכא. תו הקשו המפרשים דאכתי קשה קושי' אביי לעיל עד שלא תתארס אין משנתארס לא ואמאי הא כשמביא ראיה שהיו בה המומין משתתארס תו לא ה"ל אלא חדא רשות ונימא כשעת מציאתה כן היה קודם שתתארס ולכאורה היה נראה בזה דיש לומר כתירוצא דרבא דאיכא בסיפא חזקה דראה ונפייס והא דהוצרכו התוס' לחלק בב' רשויות היינו משום מתניתין דמשארסתני נאנסתי דלא שייך חזקה דראה ונפייס וע"כ טעמא דר"ג משום דהוי ב' רשויות ולפ"ז לא היה הכרח כל כך לחילוק זה דיש לומר באמת דהוי ס"ד דרישא דמתניתין כר' יהושע כפירש"י אלא משום דהתוס' כתבו לקמן דשמואל ס"ל כר"ג אך באמת זה אינו לפמ"ש התוס' לעיל בד"ה חדא במקום תרתי וכו' דאף דאין אדם מתפייס במומין עדיפא מחזק' דרא' ונפייס דלהכי מהני הראיה עד שלא תתארס היינו בצירוף חזקת ממון אבל היכא דצריך לצרף חזקת ממון נגד חזקת הגוף תו אינו מועיל לצרף לחזקה דא"א מתפייס במומין אם כן הכא לשמואל למאי דס"ד דאזיל בתר שעת מציאתה בלא חזקת ממון ואפילו להוצא ממון הדרא קושי' לדוכתין דאין אדם מ"ב וחזקת ממון מבטל חזקה דא"א שותה בכוס אאיכא בינייהו כמו בהביא עדים ע"ד שלא תתארס וע"כ צ"ל בסיפא משום ב' רשויות אלא דזהו לתירוץ קמא של התוס' בד"ה וחדא וכו' אבל לפי תירוץ ב' יש לומר דבסיפא שאני דהוי כס"ס כמ"ש לעיל. מיהו נראה דא"ש ומתורץ הכל בס"ד לפמ"ש לעיל לפרש תירוצא דרבא דודאי חזקה דא"א ש"ב וכו'. עדיפא דכיון דבדקה וא"א מתפייס במומין ע"כ היה אחר כך כמ"ש לעיל דה"ל ב' חזקות שהיה אחר כך אלא דמועיל חזקה אין אדם ש"ב לומר שהיה הבדיקה קודם אירוסין וקודם המומין וא"כ שפיר יש לומר דממ"נ אי אמרינן הכי אם כן אתה סותר חזקה דשעת מציאתה דלא אמרינן כשעת מציאת' כן היה קודם הבדיקה וע"כ צ"ל דחזקה דא"א מ"ב וחזקת ממון סותר חזקה דשעת מציאתה אם כן הדר ה"ל חזקת הגוף על מקומו כיון דע"כ נסתר חזקה דשעת מציאתו ובזה נכון פי' הגמרא אלא כלה בבית חמיה ר"ל דמייתי משום דקשה קושי' אביי דאפילו מביא ראיה דמשתתארס היה בה נמי וצ"ל משום דאמרינןכשעת מציאתה ואמרינן חזקה שהיה בשעת הבדיקה וראה ונפייס כנ"ל אם כן הוי ראיה לשמואל דאזלינן בתר שעת מציאתה אפילו להוציא ממון ואהא פריך התם בעל מביא ומרעא לחזקה דאב ור"ל דהתם ע"כ משום חזקת הגוף צ"ל דאזיל בתר שעת מציאתה אם כן שפיר אמרינן ממ"נ דאזלינן נמי בתר שעת מציאתה שהיה בשעת הבדיקה וראה ונתפייס ומתורץ קושית מהרש"א ז"ל וקושית המפרשים ודוק:
עוד נלענ"ד דיש לומר הא דמייתי ראיה מכלה בבית חמיה משום דכתבו התוס'לעיל בד"ה אבל היכא וכו' דאיכא ה"נ חזקת פנוי' וכבר כתבנו לעיל דבסיפא דמתניתין לא שייך חזקת פנוי' משום דבכנסה צריכה גט בין לרב דמוקי למתניתין בקידשה על תנאי ובין לשמואל דמוקי למתניתין בקידשה סתם א"כ יש לומר דס"ד דטעמי' דבסיפא דנאמנת להוציא ממון משום דבב' רשויות לא אמרינן כשעת מציאת' לגבי המומין אלא אדרבא אמרינן הרי נשואה לפניך ואמרינן כשעת מציאת' לגבי המומין אלא אדרבא אמרינן הרי נשואה לפניך ואמרינן בהא כשעת מציאתה כי היכא דמקודשת לפנינו ה"נ היתה מקודשת משעת אירוסין משום דנתהווה בה המומין אחר כך ומזה הוכיח דאמרינן משעת מציאתה לאפוקי ממון אחר כך וע"ז פריך דהתם טעמי' משום דאיכא נמי חזקת הגוף. ובזה אפשר לתרץ קושי' התוס' מקידשה אביה בדרך וכו'. דלא אמרינן כשם שהיא בוגרת עתה וכו'. דיש לומר כיון דאביה קידשה קודם אם כן אמרינן כיון דממ"נ מקודשת לפנינו כן יש לומר דהיתה מקודשת קודם. ודוק: ועיין בחידושינו בקידושין הארכנו שם בזה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |