אילת השחר/כתובות/עו/א

אילת השחר כתובות עו א

דף ע"ו ע"א

והעמד ממון על חזקתו. הנה כשיש נידון על איזה חפץ ונאמר העמד על חזקתו, שייך לומר דהדבר נשאר בבעלותו כמו שהי' קודם, אבל אם הנידון אם חייב לשלם, כמו כאן דהנידון אם חייב לשלם כתובה, אז הא אין דבר מיוחד שאנו דנין אם הוא ממונו אלא אם חייב לשלם להאשה כתובתה, דאין שייך בזה לומר שלא יצא דהא ודאי לא יצא, אלא אם חייב, וחזקה שלא נתחייב לשלם, לכאורה לא שייך, דהא אין חזקה לדבר שאין בו ממש שישאר בלי ממש, ולא שייך לומר דכמו שלא הי' חייב כך לא יהי' חייב, כמו שמביאין בשם הנודע ביהודה.

יש לעיין כשטוען ברי והצדק אתו, אבל יש חזקה ובשביל זה לא מהני טענת ברי שלו, אם משום דב"ד צריך לפסוק לפי דיני חזקה וכדומה וזה סגי, או בשביל דגם הטוען ברי צריך להתחשב בדין חזקה וכדומה, דאל"כ איך השני מותר לקחת כסף הא אולי צודק זה שטוען ברי, ואיך נימא שזה יוכל להחזיק כמו החזקה.

רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך. לעיין כמוש"כ בנתיה"מ (סי' שס"ג) דשֶבֶת דעבדו החיוב אל העבד ואדון מיני' קזכי [ועי' באילה"ש ב"ק דף פ"ו], ולכאורה כאן הכתובה מגיעה לבת ואבא מינה קזכי, א"כ יועיל החזקה לבת, והו"ל זכיית ממון להבת מכח חזקה ואב מינה קזכי, ולמה לא יועיל חזקת הבת להבת והאבא יזכה מינה.

אמנם אין להקשות מהא דלא מועיל חזקת הגוף בבת ישיר להאב, ממש"כ תוס' בב"ק (מ"ו ע"ב ד"ה מידע ידעי) דמהני חזקת הגוף דפרה מעוברת, דפרה זה ממש רק שלו לגמרי, משא"כ בתו היא שייכת לעצמה רק זכויות מיוחדות זיכתה התורה להאב בבתו.

והגרעק"א הקשה דיתן האב לבתו השטר כתובה ואז היא תטעון ברי שיש לה חזקת הגוף, משמע דלמד דעיקר חיוב כתובה לאב אלא דיכול להקנות חוב כתובה להבת.

ולפי סברתו צ"ע כיון דהאב הוא הבעלים על החוב דכתובה, א"כ אף אם יתן לה והיא תטעון ברי, אבל כיון דזוכה ממה שמגיע לאביה, אז לא תזכה יותר ממה שיש לאב, וכיון דלאב לא מהני חזקת הגוף דבת, שוב ישאר תביעתה בלי צירוף חזקת הגוף כיון דלאבא אין חזקת הגוף דבת, משמע דס"ל כיון דהיא תובעת עכשיו מהני לה חזקת הגוף שלה, אע"פ שתביעתה מכח אביה.

רש"י ד"ה רב אשי. וגבי אב לא אמרי' בגוף שלה דתיהני חזקתה. צ"ב הסברא בזה וכי גרע חזקת הגוף דבהמה דמהני לבעלים. והנה אם חזקה מהני בלי שנוגע לדין, בודאי לא שייך סברת רש"י.

ויל"ע למ"ד חזקת האם מהני לבת, למה כאן לא תועיל חזקתה לגבי האב, וצ"ל כיון שאין עליה שום נידון ממילא הוי כמו בחזקת אם כשאין נוגע לה כבר דלא מהני לבת, והא דלא מהני חזקת הגוף לבת לומר שהיא מקודשת, כי מצד שני יש לה חזקת פנויה.

ובאמת הכתובה הרי שייכת לבת, וממנה לוקח האב, וא"כ נמצא דיש לה חזקה לגבי הכתובה.

ויל"ע כשעשה הסכם עם הבת שחצי הכתובה יהי' לה, אם יועיל דנמצא שהחזקה נוגעת לה.

תוד"ה וחדא. מבואר בדבריהם דחזקה דאין אדם שותה עדיפא מחזקה דאין אדם מתפייס, והא דאינה גובה הוא מחמת דיש לו חזקת ממון ולכן א"א לסייע לחזקת ממון נגד תרי חזקה, ולכאורה תיפו"ל משום חזקת פנוי', ומסתברא דכשאנו דנין על הקידושין מצטרפת חזקת פנוי' לענין לקבוע אם מקודשת, ולכאורה מוכח מהא דדף ע"ג ע"ב בקידשה וכנסה סתם צריך גט מספיקא או מדבריהם, ולמה לא תהי' מה"ת ודאי מקודשת מחמת דאין אדם שותה בכוס דעדיפא מאין אדם מתפייס במומין, וע"כ משום דהחזקת פנוי' מתנגד לזה ועי"ז הוי ספיקא או דאינו צריך גט כלל מה"ת, וכיון דהחזקת פנוי' הועילה למה לא נימא דאף בלי החזקת ממון לא היתה גובה כתובתה כיון דיש חזקת פנוי'.

ואפשר לומר דהנה חזקה דאין אדם שותה בכוס כיון דהיא חזקה המבררת לא שייך שיועיל חזקת פנוי', אלא דמ"מ להוציא מחזקתה ולעשותה אשת איש אמרינן דאין בכח הבירור הזה להוציא, כיון שיש נגדו בירור דאין אדם שותה בכוס לא מהני להוציא מחזקתה ולכן צריך גט רק מדבריהם, ולמ"ד דצריך גט מספיקא צ"ל דלזה מועיל החזקה שלא תהי' ודאי מקודשת, כמש"כ התוס' בנדה דף ב' דיש שמועיל החזקה דלכל הפחות לא יהי' ודאי הפוך ממה שהוחזקה קודם, וה"נ כאן דקודם הוחזקה פנוי' מהני דלא תהי' ודאי אשת איש, אבל למה שנוגע לענין ממון החזקת פנוי' לא מעלה ולא מוריד כיון דאין החזקה מתנגדת להראי' של הבירור.

ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור. יש לעיין אם הכונה לדין משיכה, דלכאורה אין צריך למשיכת החמור מדינא כיון דבמשיכת הפרה ממילא נקנה החמור, אלא הכונה להביאו לרשותו במציאות.

בהא דמחליף פרה בחמור ולא ידוע אם החמור כבר מת בשעת משיכת הפרה, והנה אם מת ע"י חולי נמצא שהי' מקח טעות, דבודאי אילו ידע שהחמור חולה לא הי' מסכים ליתן פרתו עבור זה, ולא דמי למש"כ תוס' לעיל (מ"ז ע"ב) דאם נעשה אח"כ טריפה לא הוי מקח טעות, דודאי הקונה בהמה מסכים למקח אע"פ שבמשך הזמן יכול להיות שתיעשה טריפה, אבל כאן אם נתברר שהיתה חולה ועומדת למות הרי זה מקח טעות.

תוד"ה על בעל החמור. אלא טעמא דשמואל דמוקמינן לפרה בחזקת מרא קמא. דחזקת מר"ק עדיפא מחזקת ממון, והקשה המהרש"א דא"כ מאי מייתי מכלה בבית חמיה דאדרבה הא הוי סתירה דחזינן דלא מהני מוחזק וגם מר"ק של הבעל, ונראה לפי"מ דפי' בקונטרס הספיקות דמרא קמא הוא מדין חזקה ממש, א"כ הא דהוצרך להביא ראי' דחזקת מר"ק מהני להוציא ממון היינו דחזקה מהני להוציא ממון, ולזה הביא מדמהני בחזקת הגוף להוציא ממון, וס"ל דאם אך יש חזקה דמהני להוציא, גם מר"ק דהוא חזקה בעצם הדין ממון [ולכל הפירושים קשה הא דלא הביא מהא דמשארסתני נאנסתי], אלא דחזקת הגוף עדיפא משאר חזקות היינו אף מחזקת מרא קמא, וזה לא אסיק אדעתי' דכאן הא יש גם לבעל החמור חזקת הגוף, או דהוי ס"ל כמש"כ באחרונים דחזקת חי הוא גרוע כשמצאו מת משום דעומד למות, בכל אופן לזה באמת דחינן דכאן הא יש לו חזקת הגוף למוחזק וחזקת הגוף הא עדיפא, ואפילו אם נימא דלא חזר מהסברא דכאן אין חזקת הגוף ממש, מ"מ כיון דיש לו חזקה לבעל החמור כבר אין לך ראי' דמוחזק וחזקת חי של החמור לא יועיל נגד חזקת מר"ק.

ובפירוש השני שרצו לומר דהטעם משום דאזלינן בתר מציאתן, והמפרשים תמהו דמאי שנא מבכל התורה דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא נגד החזקה דהשתא, וכתבו דנגד שתי רשויות לא אמרינן בתר חזקה דהשתא, הרי דחזקה דהשתא הוא דוקא לענין רשויות, דאם זה סתם חזקה כמו שהיום כך הי' קודם, בודאי אין חילוק אם בינתיים הי' כמה רשויות, וע"כ צ"ל דהוי חזקה דרשויות, והיינו הפוך מכאן נמצא כאן הי', דיש לנו לומר דכמו ברשות זה כך הי' קודם, ולפי"ז יוצא דלא נשתנה כלל הרשות.

ואפשר לתרץ מה שהקשה המהרש"א לפי פירוש זה דמאי ראי' מכלה בבית חמיה, דנהי דהתוס' תירצו דמשם לא קשה, אבל איזה ראי' יש לר' אבא להביא דאמרינן חזקה דהשתא, ואפשר ג"כ לומר דהוי ס"ל דלשמואל פשוט דחזקה דהשתא לענין רשויות מהני, וגם הא כבר הוכיח מכלה בבית אביה דאזלינן בתר חזקה דהשתא, אלא דהנה ידעינן דע"י חזקה עושה דין לענין להוציא ממון ע"י חזקה שיפעל דינים בחזקת רשויות, ע"ז מביא מכלה בבית חמיה דאין כאן חזקה דהשתא ונשאר חזקת הגוף להוציא אף בשמא, וה"נ ס"ל לר' אבא דמסתבר לי' לשמואל דחזקה דהשתא לענין רשויות, דזה חזקה טובה יוציא ממון מספק, ומה שהקשו מבוגרת דהנה שם לגבי אביה הא הספק אם היתה עדיין ברשות אביה והקידושין דאביה חלו או לא חלו, וע"י חזקה דהשתא יש לנו לומר דלא נשתנה הרשות והיא באותו רשות קודם כמו שהיא כעת וא"כ לא חלו קידושי אביה, ולזה הוכיחו שפיר נגד הסברא דאמרינן חזקה דהשתא ברשויות.

והנה הקשו דלסברתם דכלה בבית חמיה לא אמרינן כשעת מציאתן, דלגבי שתי רשויות לא אמרינן הסברא דיועיל כשעת מציאתן, א"כ למה צריך להביא עדים שעד שלא נתארסה הי' בה מומין, מספיק שהי' בה משנתארסה, אבל צריך להבין מהו בכלל שתי רשויות, דהא למעשה אם אין אירוסין אין גם נשואין, ואין כאן שאלה אלא על רשות א' לענין כתובה, וע"כ לפי התוס' צריך לומר דכיון דאם לא הי' מק"ט יש כאן שתי רשויות דיינינן בזה כשתי רשויות, וא"כ נהי דיש עדים שמשנתארסה הי' בה מומין, מ"מ הא אם לא נימא שהי' בה קודם, נמצא דגם הנישואין חלו והוי שתי רשויות ושוב לא אמרינן מדהשתא, דהא כל הענין דמדהשתא הא צריך לפרש מדהשתא בלי שנימא מק"ט, לכן גם לענין זה אמרינן דהוי כשתי רשויות אע"פ שיש עדים שמשנתארסה וצריכים ע"י מה שראו כשהיתה ארוסה להוציאה משתי רשויות וזה לא אמרינן.

בא"ד. דאין המעות חוזרין ולא מוקמינן להו בחזקת מר"ק. בקובץ שעורים (אות רע"א) רוצה לדייק דס"ל דבמק"ט המעות פקדון, וגם דהרא"ש לפי"ז לא יוכל לפרש מטעם חזקת מר"ק, דסוגיין הא לומד מכלה בבית אביה ולקידושין, והיינו משום דאזלינן בתר מר"ק, ולדברי הרא"ש דהוי מעות הלואה אף אי הוי מק"ט א"כ אין כאן מר"ק, ויתכן דגם אם נתן כסף וספק אם בהלואה או במתנה, ג"כ שייך מר"ק שעוד לא יצא כל הדבר מרשותו דהיינו שהי' הלואה ולא מתנה, ולפי"ז שפיר יסברו התוס' כהרא"ש והרא"ש כהתוס'.

בא"ד [הנמשך לע"ב]. ונראה לריב"א דדוקא הכא שמחזיק עצמו מסופק בפרה וכו'. בפנ"י פירש דאפי' אם יטעון הרי מ"מ כיון שמחמת הזמן הוי ספק גם בלי טענותם לא מהני מוחזק, ולפי"ז גם לפי' ריב"א נצטרך לומר דהא דפריך בב"מ דף ק' וליחזי ברשותא דמאן קיימא, היינו רק להו"א כמש"כ התוס' לעיל, דבלי חידושו של הפנ"י נוכל לומר דבברי תמיד מהני חזקת ממון נגד מר"ק, ושם הא איירינן בברי וברי כדמשמע בתחילת הסוגיא שם.

בא"ד. ודמי לתקפו כהן. נראה בכונתם דבאמת שמואל חידש דמר"ק עדיף מחזקת המוחזק ובלי שמואל לא סוברים כן, אלא דכתבו לאפוקי מסברא דאם הוא מוחזק לא חשוב איך דכל שמוחזק דיינינן בי' דין מוחזק, וע"ז כתבו דמצינו כעין זה למ"ד תקפו כהן מוציאין, הרי דהמרא קמא עדיף מחזקת המוחזק הגרוע דהיינו כשאין טענתו ודאי, ה"נ ס"ל לשמואל דאפילו אם תפס לפני שנולד הספק מ"מ חזקה גרועה אינה מוציאה ממר"ק.

ומיושב הערת הקובץ שעורים, ומדבריהם יראה דס"ל דהא דלא מהני בתקפו כהן אין ביאורו כיון שנולד הספק נפסק להמוחזק והו"ל ודאי ממונו ולא יועיל תפיסה דאח"כ, דא"כ מאי מייתי ראי' הא התם אין כאן כבר ספק אחרי שזכה המוחזק הקודם, וע"כ דגם למ"ד דמוציאין מ"מ נשאר דין ספק, וכיון דלא מהני תפיסה הרי דלא מהני מוחזק גרוע נגד מר"ק.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א