הפלאה/כתובות/סא/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בפירש"י צערה דידה שחלב רב וכו'. ורמב"ם כתב שהצער הוא לה לפרוש מבנה. לכאורה נפקא מיניה במת בנה והיא רוצה בן אחר להניק דלפי' רש"י יש לומר דהדין עמה משום צער החלב משא"כ לטעם הרמב"ם. ובשיטה מקובצת בשם ר"י הלוי פי' צערה דידה הוא ההנקה ומאי איכפת ליה בצערא דידה. ונראה דמיאנו בזה רש"י ורמב"ם ז"ל דודאי נ"מ דהא לר"מ משמשת במוך ולרבנן מן השמים ירחמו ואיכא חששא שמא תתעבר ותצטרך לגמול בנה מפני שנעכר החלב. וק"ל: ועיין קונטרס אחרון:
שם אמר רב הונא מאי קרא וכו' יש לפרש הפסוק ע"פ דרשה זו מפני שבאמת אבימלך לא נגע בה ולא היה חייב אלא על הבושת כדפירש התרגום בפסוק הנה הוא לך כסות עינים ובאמת מצד עצמה לא היה בזה ביוש במה שנלקחה לבית המלך. אלא מצד שהיתה אשת אברהם היה עיקר הבושה לפי גודל חשיבות דאברהם ואף שלקחה מרצון אברהם מ"מ אין בידו לביישה אף שהביוש הוא מחמת שעלתה עמו במעלת כבודו מ"מ אין בידו לביישה דעולה עמו ואינה יורדת:
שם ר"א אמר מהכא כי היא היתה וגו' ולחיים נתנו ולא לצער. נראה דס"ל כדאמר ר' חייא לעיל אין אשה אלא לבנים ופטורה ממלאכות שממעט העבור והנה במדרש וברש"י איתא שאדם הראשון פירש מאשתו אחר שאכלו מעץ הדעת ונקנסה עליו מיתה ויש לומר הטעם בזה מפני שבתחלה היה מצווה שלא לפרוש מפני שאמר הקב"ה להם פרו ורבו ומלאו את הארץ ואף דמה דקי"ל אפילו קיים פריה ורביה מצוה לישא אשה ולהוליד בנים כדאיתא ביבמות דף ס"ב ובאה"ע סימן א' זה אינו אלא בישראל ולא בבן נח כיון שקיים בבן ובת פריה ורביה שוב אינו מצווה. מ"מ באדם הראשון שאני שהרי איתא בסנהדרין דף נ"ח ע"ב שמה שנשא קין את אחותו הוא דקאמר קרא חסד הוא מפני קיום העולם. אך נראה דזהו לאחר שנגזר מיתה על האדם אבל קודם לזה היה קין אסור באחותו שהרי היה יכול אדם וחוה למלאות הארץ כפי צווי השי"ת להם והיו חיים לעולם לכך לא היה רשאי לפרוש אבל כשנקנסה מיתה ע"כ הוצרך להתיר לקין לישא אחותו דאל"ה יחרב ח"ו העולם. וכיון שהותר לקין שוב אין מצוה על אדם הראשון כיון שכבר קיים פריה ורביה ויכול העולם להתקיים על ידי קין ודורות שאחריו לכך פירש מן האשה. והנה פסוק זה ויקרא האדם לאשתו חוה נאמר לאחר שנגזר עליו מיתה ואז פירש ממנה ולא היה שייך אין אשה אלא לבנים ולמה תהיה פטורה ממלאכות אלא דבתחלה היתה אם כל חי ר"ל דקין היה אסור באחותו והיתה צריכה להוליד הכל ולהיום אם כל חי אף דאח"כ בטל זה מ"מ שם הראשון קיים ופטורה ממלאכות תדע שלא נגזר עבודת מלאכת האדמה אלא על האדם ולא על האשה וק"ל: ובחדושי תורה הארכנו בפרשת בראשית:
תוס' ד"ה הכניסה לו וכו' קצת תימא אם הוא זן אותה. נראה דר"ל אם קי"ל כמ"ד דאינו יכול לומר עשה עמי ואיני זנך והתוס' לשיטתייהו דס"ל לקמן דף ס"ג דאומרת איני ניזונת ואיני עושה פטורה ממלאכות שהאשה עושה לבעלה דהכל מחויבת תחת מזונות וממילא דה"ה כל מלאכות שפחתה הוא תחת מזונות של השפחה עצמה ולמה יגרע כח הבעל שלא תעשה היא המלאכות המחויבת לה כדי שירויח במעשה ידי השפחה שתוכל לעשות יותר. אבל לדעת הפוסקים דס"ל דהמלאכות אינם תחת מזונות דאפילו אומרת איני ניזונת ואיני עושה אפ"ה חייבת במלאכות א"כ כיון דאין בכלל מעשה ידיה שתחת מזונות רק משקל ה' סלעים זולת המלאכות א"כ המלאכות שעושה שפחתה יתר על משקל ה' סלעים הוא במקום שהיא מחויבת. אך לפמ"ש לקמן דאפילו לדעת אלו הפוסקים מודים דהמלאכות הם בכלל מעשה ידיה שתחת מזונות אלא דס"ל דיש לבעל כח בהן שאפילו אומרת איני ניזונת ואיני עושה אינה יכולה להפקיע אלו המלאכות א"כ מה תועלת שתעשה השפחה במקומה הא הם בכלל מעשה ידיה של מזונות השפחה עצמה. מיהו יש לומר דלא דמי מזונות דידה למזונות השפחה וכמ"ש לעיל דלמ"דדס"ל מזונות דאורייתא הא דתיקנו מעשה ידיה תחת מזונות היינו דמדאורייתא אינו חייב רק כדי קיום נפשה כמ"ש התוס' לעיל דף מ"ח וחז"ל תיקנו מזונות לפי כבודו וכבודה תחת מעשה ידיה. משא"כ מזונות שפחתה אינו אלא כדי קיום נפשה ושפיר מרויח בשפחתה אף שעושה המלאכות. וק"ל:
שם מר משתעי אליהו בהדיה וכו'. לע"ד נראה הטעם דכתיב במלכים - א' במעשה דצרפתית ותוצא אליו ותאכל הוא והיא ובתה וגו' והקרי היא והוא והנה כתיב שם שאמר לה ועשית לי בראשונה ולך ולבנך תעשה באחרונה ונראה דהאי קרא דכתיב ותאכל וגו' וקרינין היא והוא משמע שהיא אכלה תחלה ואח"כ אליהו ואח"כ ביתה היינו משום כשנתנה לו לאכול קדים הוא וספי לה מדיליה והכתיב דכתיב הוא והיא אתיא לדרשא כדאיתא בילקוט מלכים הוא והיא שבזכות אליהו אכלו הוא והיא והיינו למ"ד יש אם למקרא אבל למ"ד יש אם למסורת כמו דכתיב הוא והיא שהוא אכל תחלה א"כ ע"כ הקרי היא והוא אתיא לדרשה וזה היה טעם דמאחר ספי ולכך לא משתעי בהדיה מאן דמאחר ספי להורות שלא כיון האמת במעשיו. וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |