אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/סא

יום שני ט אלול תשפ"ב - מסכת כתובות דף סא

'בעולת בעל' - בעלייתו של בעל

ביאור המהרש"א שאבימלך חפץ לקחת את שרה לשפחה

הגמרא במסכת כתובות (סא.) מביאה את עדותו של רב הונא, על "בדיקה" שעשה לו רב הונא בר חיננא: בדק לן רב הונא בר חיננא... הוא אומר להניק והיא אומרת שלא להניק, מהו. ופשטנא ליה, כל היכא דלאו אורחה, שומעין לה. דהיינו שכיון שהיא באה ממשפחה שאין מניקים ואינה חפצה בכך, שומעין לה ואינה צריכה להניק.

ועוד שאלו: היא אורחה [- דרך משפחתה להניק] והוא לאו אורחיה [- אין דרך משפחתו להניק], מאי, בתר דידיה אזלינן או בתר דידה אזלינן. ופשיטנא ליה מהא: עולה עמו ואינה יורדת עמו. דהיינו שאף במקרה כזה אינה חייבת להניק, ואף שדרך משפחתה להניק, כיון שדרך משפחתו שלא להניק, ו'עולה עמו' - לנהוג כמנהג משפחתו, ו'אינה יורדת עמו' - במקרה ודרך משפחתו פחותה מדרך משפחתה, כגון במקרה הראשון שהוא אומר להניק והיא אומרת שלא להניק.

ומבררת הגמרא מקור דין זה: אמר רב הונא, מאי קראה. "והיא בעולת בעל" (בראשית כ ג) - בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל. ועוד מוסיפה הגמרא להביא את דעת רבי אלעזר, שמקור דין זה הוא מהכתוב (בראשית ג כ) "כי היא היתה אם כל חי" - לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה.

המהרש"א (ח"א) מבאר שחז"ל דרשו את לשון הפסוק 'בעולת בעל', לפי שהיה לו לכתוב בלשון 'אשת איש', וכלשון הפרשה שם בהמשך הפסוקים (בראשית כ ז) "ועתה השב אשת האיש". ועל כן דרשו חז"ל לשון 'בעולת בעל' - בעלייתו של בעל.

ומוסיף המהרש"א שאין דרשה זו כדרשה בעלמא, אלא שאכן תוכן דברי ה' אל אבימלך כלל גם את עניין זה ש'עולה עמו ואינה יורדת עמו'. שכן היה מקום לאבימלך להשיב שאינו חפץ לקחתה לאשה, ולקחה רק לשפחה בעלמא. והטעם שתהיה שפחה, שכן באותה עת ירד אברהם מנכסיו, וכמו שמשמע מהמבואר בפסוק שאבימלך נתן לאברהם "צאן ובקר ועבדים ושפחות" (שם פסוק יד) - וכיון שהיה עני חפץ היה אבימלך להשתעבד באשתו כשפחה. ועל כך אמר לו הקב"ה לאבימלך, ש'היא בעולת בעל' - והיינו שהיא עומדת במעלתה שלא להשתעבד בה כשפחה בעלמא, שכן עולה עמו אך אינה יורדת עמו.

ביאור הפני יהושע שאבימלך לקח את שרה כדי להסתכל בה

הפני יהושע העיר על דברי המהרש"א שלכאורה אין רמז בכתובים לכך שרצה אבימלך לקחתה לשם שפחות. והפני יהושע העלה בדבריו פירוש אחר כעין זה בביאור הפרשה. והוא שלכאורה צ"ב מדוע חייב אבימלך מיתה על לקיחת שרה, אחר שהפסוק עצמו מעיד (פסוק ד) "ואבימלך לא קרב אליה". וצריך לומר שחיוב המיתה לא היה כלל על איסור עריות, כי אם מדין גזל, וככתוב (פסוק ב) "וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה" - שמשמע שלקחה בעל כרחה שלא בטובתה. וכדרך שלמדו במדרש (ויק"ר יז ג) שנגעים באים על גזל, ממה שפרעה התנגע על לקיחת שרה.

ומעתה אפילו אילו היה מחליט אבימלך שלא ליקרב אל שרה לשם אישות או זנות, אלא רק כדי להסתכל ביופיה, שעל כן נקרא שמה 'יסכה' שהכל סכין ביופיה, אפילו הכי היה לו חיוב מיתה מדין גזל. שאין גזילת הגוף גרועה מגזילת הממון.

אלא שלכאורה יש להשיב על זה, שמלשון הפסוקים משמע שעצם לקיחתה היה ברשות אברהם, וכמו שכשנלקחה שרה לפרעה אמר לה אברהם (בראשית יב יג): אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך. ופירש רש"י: יתנו לי מתנות. והנה ודאי שלא היה אברהם מקבל מתנות להפקירה לזנות, אלא שהיה בטוח בזכותו וזכותה או שנודע לו על פי נבואה ששום אדם לא יקרב אליה לזנות או לאישות, ורק אמר שיתנו לו מתנות על שהיו סכין ביופיה.

וכן אצל אבימלך מצאנו שאמר אבימלך לשרה (שם כ טז): ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים. ותרגם אונקלוס: חלף דשלחית דברתיך וחזית יתיך וית כל דעמך. ובתרגום יונתן: חלף דאתכסית מן בעליך ליליא חדא וחמית יתיך. הרי שהמתנות היו באמת על מה ששלטו בה עיניו של אבימלך. ואם כן הדרא קושיא לדוכתה, מפני מה ייענש אבימלך על מעשהו, הלא לא קרב אליה כלל לחייבו בגזל על ביאתה, ומאידך אין לחייבו גם על מה שהביט בה שכן אברהם הסכים בעדו.

על כך אמר ה' לאבימלך: 'והיא בעולת בעל' - בעלייתו של בעל, עולה עמו ואינה יורדת עמו, וממילא אף אם נח הדבר לאברהם, הלא אין הבעל רשאי לעשות כן באשתו לכופה לשום דבר שלאו אורחא דידה, ולכך הנך מת מדין גזל, על הבטתך בה.

קושיות המדרש כתובה שבפסוקים מבואר שעוונו של אבימלך היה עון אישות

אמנם בספר מדרש כתובה הקשה על דברי הפני יהושע, מלשון הפסוק (פסוק ו): "ויאמר אליו האלקים בחלום, גם אנוכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת, ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי, על כן לא נתתיך לנגוע אליה". הרי מבואר להדיא בפסוק שאבימלך חפץ היה לנגוע בה וה' מנעו, וכמו שדרשו חז"ל (הו"ד ברש"י על אתר): לא ממך היה שלא נגעת בה, אלא חשכתי אני אותך מחטוא ולא נתתי לך כח. ואילו לדברי הפני יהושע לא חפץ אבימלך אלא לראות ביופיה ולא לקרב אליה. ועוד הקשה, שכיון שאף היא אמרה 'אחי הוא' הרי שאף היא נתרצית למעשיו ואין כאן גזל לא שלו ולא שלה. וגם העונש המבואר בכתוב (פסוק יח) "כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך", מוכיח שהעון היה עון אישות ולא עון גזל.

אלא שיש לבאר את דברי הפני יהושע בפשיטות [ואף המדרש כתובה כתב כן מדעתו, אך כתב זאת כביאור אחר מביאור הפני יהושע, ובפשטות נראה שלזה גופא התכוון הפני יהושע], שבודאי לקיחתה בראשונה לבית אבימלך היתה לשם אישות, אלא שאחר שעצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך, והבין אבימלך שחטא, סבור היה שמעתה עכ"פ יעכבנה אצלו כדי להסתכל ביופיה. ורק אברהם הוא שידע מתחילה שלא יוכל ליקרב אליה, והוא ידע מתחילה שלא יעלה בידו כי אם להסתכל בה. וממילא סרו כל הקושיות, כי אכן ה' הוא שמנעו מלגעת בה בתחילה, ולכן עצר בעד כל רחם כנגד כוונתו הראשונה לחטוא בה בדבר ערווה.

ומה שהקשה המדרש כתובה שאף היא אמרה 'אחי הוא' ונתרצית. יש לומר בפשטות שלא אמרה כן אלא משום חשש פיקוח נפש, והפני יהושע לא הוכיח כדבריו ממה שאמר לה אברהם 'אמרי נא אחותי את', אלא מהמשך הפסוק 'למען ייטב לי בעבורך', שפירש רש"י שיתנו לו מתנות הרבה, ומבואר שהיה חלק במעשהו שהיה לשם קבלת המתנות, מלבד החשש מפני פיקוח נפש. אך ודאי שעצם אמירת 'אחי הוא' אין בה משום 'התרצות' כדי שלא ייחשב מעשהו כגזל, והראיה, שהרי אף אצל פרעה אמרה 'אחי הוא' ואעפ"כ התנגע פרעה ומבואר במדרש שעונש הנגעים בא על איסור גזל, ומוכח שאין להחשיב אמירה זו כהתרצות.

כעין זה בענין אחר, ביאר ההפלאה, שכיון שבאמת לא נגע בה אבימלך, ככתוב (פסוק ד) "ואבימלך לא קרב אליה", ועוד נאמר (פסוק ו): ויאמר אליו האלקים בחלום... ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי על כן לא נתתיך לנגוע אליה", ונמצא שכל מה שהיה חייב לה הוא מחמת הבושת. והנה יש לומר שמצד עצמה לא היה בזה בושת במה שנלקחה אל בית המלך. וכל הבושה היתה רק לפי גודל חשיבותו של אברהם. ועל כך אמר ה' לאבימלך שיש לו להיענש על מעשהו כיון שאשה זו 'היא בעולת בעל' - היינו שעולה עמו, וכיון שהיא אשתו של אברהם, מחשבים הבושת שלה לפי גודל חשיבות בעלה.

קושיית הבית אהרן מדוע לא חשש אבימלך שמא אשת אחר היא

באופן אחר, בפלפול נפלא, מבאר רבי אהרן וואלקין בספרו בית אהרן (פיטרקוב תרע"א) את עניין 'עולה עמו' בדברי ה' אל אבימלך. שכן יש להקשות מה הועיל אבימלך בהתנצלותו "הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא" (שם פסוק ה), וכיצד רצה לומר מכח זה כי "בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת" (שם), הלא אף אם אינה אשתו של אברהם עדיין יש לחוש שמא אשתו של אחר היא. ומדוע לא שאל אבימלך אם אשת איש היא, שבזה היה יוצא אף ידי שאר ספקות.

ואמנם הביאור בזה הוא עפמ"ש הרמב"ם (מלכים פ"ט ה"ח) בביאור צורת הגירושין בבן נח: ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו? משיוציאה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה. שאין לה גירושין בכתב, ואין הדבר תלוי בו בלבד, אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה - פורשין, ע"כ. וממילא אף לו היתה שרה אשתו של אחר, הרי כיון שפרשה ממנו ויצאה מרשותו, הרי הן הן גירושין, ואינה עוד 'אשת איש'.

מדוע לא הופקעו קידושי אברהם ושרה ע"י הליכתה מאברהם כדין גירושין בבן נח

אלא שאם כן, יש להקשות מדוע נענש אבימלך על היות שרה אשתו של אברהם, הלא לכאורה גם קידושי אברהם הופקעו על ידי שהוציאה מרשותו ומסרה לרשות אבימלך. שהרי בודאי התרצו שניהם, אברהם ושרה, להפקיע את הקידושין בכדי להינצל מאיסור אשת איש, וגם כדי להינצל מחשש הריגה. וצריך לומר, שכיון שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה עד שלא ניתנה (יומא כח:), לכן לא רצה אברהם להפקיע את הקידושין על ידי שילוחה בעלמא בלי גט, וכל שכן לדעת הסוברים שהאבות היה להם דין ישראל קודם מתן תורה שלדעתם לא היה יכול להפקיע קידושיו בלא גט. וגט לא יכול היה לעשות כיון שלא היה לו שם עדים כשרים, כיון שהיו כולם עכו"ם.

אמנם עדיין יש להקשות, שהרי ברמב"ם מבואר שגט של בן נח "אין הדבר תלוי בו בלבד, אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין". וכיון שכן הרי אף שאברהם קיים את כל התורה עד שלא ניתנה, אך שרה שלא היתה במעלתה כאברהם לענין קיום כל התורה ולענין שם ישראל קודם מתן תורה, יכולה היתה על ידי סילוק לבטל את הקידושין - ושוב פשוט שנהגה כן כדי להינצל מאיסור אשת איש או עכ"פ כדי להציל את אברהם ממיתה, ומדוע ייענש אבימלך. [ויש לדון בזה, במה שנמצא לפי זה קידושין מחודשים של ישראל עם בת נח, ויש לדון אם גם בכה"ג יש כח ביד ה'בת נח' להפקיע הקידושין. שהרי יש לומר שכיון שקידושי הבעל הם קידושין גמורים כישראל, ממילא אינם פוקעים אלא על ידי גט ולא יועיל סילוק שלה].

על כך אמר ה' לאבימלך "הנך מת על האשה אשר לקחת, והיא בעולת בעל" - שהרי דינא הוא ש'עולה עמו ואינה יורדת עמו', וכיון שכן ממילא היתה מעלתה שווה למעלת אברהם בעלה, ומאחר ומעלת אברהם קודם מתן תורה היתה כדין ישראל, ממילא גם אשתו שוה במעלתה אליו ולא מהני אצלה סילוק הקידושין לבד - והרי היא עדיין 'אשת איש'.

יסוד הגר"מ שטרנבוך ש'עולה עמו' גם במדרגות רוחניות

וכך כתב גם רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו פשט ועיון, שבאמת ע"י שהלכה שרה מאברהם גירשה עצמה ממנו כדין גירושין בבני נח, אך אברהם שקיים כל המצוות וקיבל דין ישראל אצלו לא היו גירושין אלו גירושין. וכיון שעולה עמו ואינה יורדת, ממילא היה גם לה דין ישראל ומה שהלכה ממנו אין לזה שם גירושין, וממילא הרי היא אשת איש ואל תקרב אליה. ומסיק הגרמ"ש שמכאן מבואר שדין 'עולה עמו' הוא גם במדרגות רוחניות שזכה בהם הבעל.